הִילּוּלָא קַדִּישָׁא • הרה"ק רבי אהרן הגדול מקרלין זי"ע

מגדולי תלמידיו של המגיד ממזריטש, מייסד חסידות קרלין.

הידיעות על ילדותו מועטות מאוד. אביו, ר' יעקב, היה שמש בית המדרש ביַאנובה, ואמו פֶּרל הייתה אחותו של ר' מנלי מקרלין, מעשירי פּינְסְק ומתלמידי המגיד ממעזריטש זי"ע.

בצעירותו רכש השכלה בתלמוד ופוסקים, ובהשפעת דודו, ר' מנלי, נסע אל המגיד ממזריטש והפך לאחד מתלמידיו הקרובים. המגיד החשיב מאוד את תלמידו וראה בו את תלמידו הנאמן.

בשנת  חזר לקרלין, הסמוכה לעיר פינסק, וייסד בה קהילה ובית מדרש שהפך עד מהרה למרכז לחסידות בליטא. למעשה, קבוצת החסידים של קרלין הייתה "החסידות" הראשונה שהוקמה כחצר חסידית לכל דבר. בשל כך, בשנותיה הראשונות של התנועה היה הכינוי "קַרלינֶר" [קרלינאי] שם נרדף לחסיד. בהשפעתו של ר' אהרן התפשטה החסידות בליטא ובתוך כך גם בווילנא, המעוז של מתנגדי החסידות. התפשטות החסידות עוררה גל של התנגדות חריפה בקרב מתנגדי ליטא שהביאו לסגירתם של בתי כנסת חסידיים ואף לשריפת כתבי החסידות.

ר' אהרן הדגיש את עבודת ה' בחיי היום-יום ולא רק בלימוד תורה ותפילה. בתורות שהעביר הסביר כי האכילה והשתייה, השינה, ושאר הצרכים הארציים הם כלי לעבודת הבורא. הוא הדגיש את ההתלהבות היתרה והדבקות בתפילה והנהיג תפילה בצעקה ובקול רם – נוהג הרווח עד היום בקרב חסידי קרלין.

ר' אהרן התנגד לתעניות וסיגופים וראה בהם את "עצת היצר הרע". העצבות הייתה בעיניו כ"שאול תחתית", ואילו על השמחה אמר שמקורה בקדושה.

הוא הדגיש את חשיבות מידת הענווה ואת ערכה החשוב של ההתבודדות. על ענוותנותו מספרים את המעשה הזה: פעמים רבות שאלו החסידים את ר' אהרן מה קיבל מרבו המגיד ממזריטש, ותמיד היה משיב "לא כלום". פעם לחצוהו חסידיו ושאלוהו: "אם 'לא כלום' קיבלת – מדוע נסעת אליו?" השיב ר' אהרן לחסידיו: "קיבלתי מרבי שאני 'לא כלום'".

ר' אהרן היה בעל חוש מוזיקלי מפותח וחיבר את הפיוט הידוע "יָהּ אֶכְסוֹף". פיוט זה הוא אחת היצירות הקאנוניות החסידיות היחידות שנכנסו לזמירות שבת, והוא מושר עד היום בחצרות חסידיות רבות בכמה לחנים. על פי המסורת החסידית, הוא חיבר את הפיוט בהוראת רבו, המגיד ממזריטש.

רבי אהרן נפטר בצעירותו, כשהוא בן 36 שנה בלבד. דברי תורתו הובאו בכתבי תלמידיו ובעיקר בספרי נכדו, רבי אהרן מקרלין (השני), מחבר הספר "בית אהרן". את מקומו של רבי אהרן מילא תלמידו וחברו, רבי שלמה מקרלין. מחסידות קרלין הסתעפו חסידויות לוּדמיר, לכוֹביץ', קוּבּרין, סלוֹנים וקוֹדינוֹב.

מעשה בתלמיד אחד של הרה"ק ר' אהרן הגדול מקרלין זי"ע, שבא להסתופף בצל האדמו"ר, וראה אותו חסיד האיך שהרבי מברך בורא פרי העץ – ואוכל תפוח, וחלפה לו מחשבה במוחו לרגע, הרי גם אני אוכל תפוחים ומברך… ומה א"כ ההבדל ביני לרבי?

ר' אהרן שהרגיש תיכף במחשבתו של אותו חסיד, פנה אליו מיד ושאלו, תאמר לי בערל, מה באמת ההבדל ביני ובינך, אני מברך בורא פרי העץ ואוכל תפוח, וגם אתה מברך בורא פרי העץ ואוכל תפוח, ומה הנפ"מ?

ותיכף המשיך ר' אהרן להסביר, ואמר כך: הנה אני יוצא בבוקר לתפילת שחרית, ורואה אני בדרך את עץ התפוחים וכולי מתמלא התפעלות דקדושה, ההא! כמה נאים מעשיו של הקב"ה וחושב אני בהתרגשות – מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך.

ולרוב השמחה בה' יתברך, נחשק לי להודות לפניו על שברא עצים הללו ופרותיהם, שרואים בו אלהותו יתברך, ולברך ברוך אתה ה' בורא פרי העץ. וכמעט שהברכה מתפרצת מפי.

אך נעצר אני מלברך, משום שבלי לאכול מהתפוח הרי אסור לברך, וממילא אני לוקח תפוח ואני מברך בורא פרי העץ, ואני טועם מן התפוח כדי שלא תהא ברכה לבטלה!

ואתה, ממשיך הרבי, ג"כ כך, אך יש קצת חילוק, אתה ג"כ יוצא בשחרית לביהכנ"ס ועובר אתה על יד עץ התפוחים, וכבר מרחוק מבחין אתה בתפוחים עסיסיים גדולים ויפים, ונחשק לך בודאי התפוחים הללו, ובוחן אתה את העץ מכל צדדיו, ומתרגש לראות את התפוח האדום והצהוב, ואתה מדמיין חילוקי הטעם, זה מתוק וזה חמוץ… הפלא ופלא, עד שנחשק לך לאכול תפוחים.

אך יודע אתה שבלי כסף לא תשיג תפוחים, ומה אתה עושה? גומר שחרית והולך לעשות קצת ביזנע'ס… וכשיש לך קצת כסף – ממהר אתה לשוק וקונה תפוחים ערבים כפי שראו עיניך, ואתה ממהר לביתך מסדר התפוחים על השלחן, את התפוח האדום והצהוב, הקטן והגדול המתוק והחמוץ וכו', ואתה מקלף התפוחים, וכבר רוצה אתה לנגוס בהם להנאתך. אך ברגע האחרון נעצר ונזכר אתה לנפשך אוי… הרי אני יהודי ואם אוכל בלי ברכה יכני ה' על שיני ויפלו לי כל השינים, ואיך אוכל לאכול גם למחר תפוחים כאלו… ואז מברך אתה בורא פרי העץ ואוכל התפוח.

א"כ, מסיים הרבי, שנינו אוכלים תפוח, ושנינו מברכים בורא פרי העץ. רק ההבדל הוא, שאני אוכל תפוח – כדי שאוכל לברך בורא פרי העץ, ואילו אתה מברך בורא פרי העץ – כדי שתוכל לאכול תפוח!

[הגאון רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון זצ"ל "לב שלום" (ירושלים תשנ"ט) ע' ע"ב]

מרן הרמ"ח היה מספר שבנערותו (של הרה"ק רבי אהרן הגדול מקארלין זי"ע) היו מכנים אותו ההמון בשם גנאי 'אהרן דער משוגינער' והסיבה לכך משום ג' דברים משונים שהיו עמו. פעם רצה לברך ברכת אילנות ולא ראה אילנות לברך אלא בגינתו של הכומר שהתגורר בעירו. והגינה היתה מגודרת, וקפץ לתוכה. כשראה אותו הכומר נתמלא עליו כעס ונבהל הרה"ק וקפץ מן הגדר, ובקפיצתו נפל הכיסוי מעל ראשו, ומשך את חלוקו ושמו על ראשו, וכך רץ בתוך העיר, ולעגו עליו על שאינו רוצה לילך ד' אמות בלי כיסוי ראש.

סיפור נוסף שפ"א כמהה נפשו לטבול במקוה טהרה, ולא היה בנמצא באותה שעה, והיה בור באמצע העיר שבני העיר שאבו מים משם, והיה שם קשור דלי וכשרצו לשאוב מים היו מורידים אותו וממלאים אותו. ונכנס לתוך הדלי וכך נשתלשל לתוך הבור, אולם אח"כ כבר לא יכל לצאת. והרים קול זעקה עד שאחד מתושבי העיר העלה אותו עם הדלי, ויהי ללעג בעיניהם.

והסיפור השלישי היה כשפעם בעת לכתו ברחוב העיר נודע לו שבבגדיו ישנו חשש שעטנז, ותיכף פשט את מלבושו ונשאר רק עם כותנתו, ולעגו עליו אנשי העיר, ולכן זכה לכינוי הנ"ל.

פעם נזדמן בעירו הרה"ק רבי דוד פרקוס מגדולי תלמידי הבעש"ט הק' ודיבר עמו שעה ארוכה, ושאלו את הנ"ל מה יש לכם לדבר עם המשוגע הזה זמן רב כ"כ. נענה אליהם: ער איז גאר נישט קיין משוגינער, צריך רק להראות לו הדרך ויתעביד לאילן רברבא.

[הגה"ח רבי ישראל שמעון קסטלניץ זצ"ל "מזקנים אתבונן" (ירושלים תשס"ז) ח"ב, ע' שכ"ד]

איך המגיד ממעזריטש זצ"ל זי"ע השיג את הצדיק רבי אהרן מקארלין זצ"ל זי"ע. שהוא ראה אותו והיה משתוקק שיבוא אצלו ושלח את הצדיק ר' זוסיא זצ"ל זי"ע מאניפאלע אחריו ונזדמנו שניהם באכסניא א' ללון שם, ונדברו שניהם בענין עבודת אלקי, ושאל אותו ר' זוסיא זצ"ל זי"ע אם כאשר תקרא קריאת שמע ותתבונן בענין בכל מאדך ובאותה שעה יגידו לך שהפסדת כל הון שלך, או להיפוך שהרווחת הון שלא לפי ערכך, אם תרגיש אז, ענה לו, אגיד לך בעוד שעה, ואח"ז כאשר התבונן, אמר לו שהיה מרגיש בזה והפסיק ההתבוננות. אז ענה לו ר' זוסיא שהוא עדיין לא הגיע לעבודת הבורא ית"ש, ושאל לו איך להשיג את זאת כאשר אתה אומר שצריך להיות מופשט אז מכל רגש דעלמא, ענה לו: צריך אתה לנסוע למעזריטש ואז שמע לדבריו ונסע וממילא נשאר שמה.

[מכתבי הרה"ח ר' מנחם מנדל נובקוב ז"ל "היכל הבעש"ט", תשרי תשס"ו, ע' ק"מ]

פעם אחת בא חסיד אחד ממקורבים של אא"ז הק' מנורה הטהורה איש אלקים קדוש מוהר"ר אהרן הגדול זצ"ל זי"ע מקארלין לפניו, ואמר לו רבי מה זאת אשר בימי חורפי למדתי והתפללתי בהתלהבות ובחשק נמרץ והיה לי חיות בכל עבודתי וקויתי לעלות במדריגה אחר מדריגה ביתר שאת, וכעת נלקח ממני כל זה ואין לי שום חיות משום דבר שבקדושה, ונשארתי בלא תורה ובלא תפלה ונפלאת היא בעיני. והשיבו זקני הק' זי"ע, על מה נאמר (קהלת ז, י) אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה כו', ופי' הדבר הוא על דרך משל, איש א' עשיר חמל את עצמו על אביון אחד שהיה שכנו הקרוב אל ביתו, וראה דלותו ושפלותו שמוטל ברעב רח"ל ואין לו במה לפרנס את אשתו ובניו, ונתן לו איזה סכום הגון בהלוואה אשר יכול לעסוק ומתן ולהשתכר בזה כדי לפרנס את בני ביתו, ואם הדל הוא בר דעת ויודע היטב שזה הממון אינו שלו, וע"כ הוא משים על זה עיניו ולבו שלא לאבד אפי' פרוטה אחת, ומפרנס א"ע במעט מן הריוח, ומסתפק את עצמו במזונות מצומצמין מאוד רק לחיות ברעב, והנשאר מהריוח גונז באמתחתו כדי שאפי' אח"כ אם ישיב הממון לבעליו ישאר לו ממה להתפרנס ויהנה מיגיע כפיו. ולפעמים מרוב הנחת שיש להעשיר הנותן אחרי ראותו שהצליח מעשיו ועשה פרי אשר הקים מעפר דל, ואומר לו אחי יהי לך אשר לך במתנה גמורה. אבל אם להמקבל אין לו דעת ומיד בקבלתו דמי הלואה אשר לא עמל בו מלביש את עצמו ואת בני ביתו חליפות שמלות כדרך הנגידים, והוא מתנהג את עצמו ברחבה ובפזרנות, אזי יחרה אפו של הנותן ולוקח כל הנמצא אתו במזומן, ובעד הסך שחסר לוקח ממנו כל המלבושים וחפצים שיש לו, ונשאר עני ריקם.

וכן הדבר הזה במילי דחסידות, שלפעמים איזה צדיק בדורו מרחם א"ע על אחד ממקורביו ומשפיע עליו מאורו הגדול והקדוש, ומתוך זה מתחיל ללמוד ולהתפלל בחיות והתלהבות דקדושה ומתנהג א"ע בדרכי החסידות, ובאם הוא חסיד שוטה מדמה בנפשו שכל זה הוא מעבדות שלו ומאנה את עצמו, וע"י זה בא לגיאות וגבהות הלב, וע"כ יחרה אפו של הצדיק עליו ולוקח ממנו את שלו ולא נשאר בידו מאומה, ואפי' כל מה שעשה בעת הזאת שייך הכל להצדיק הנ"ל, והוא נשאר בעירום ובחוסר כל, אבל אם האיש הזה הוא פיקח ויודע ומכיר חסרונו שכל מה שיש לו הוא קנין שאינו שלו, אזי יש לו לב נשבר ונדכה מאוד ומלא בושה וכלימה, ועי"ז הוא זוכה להשראת השכינה, ואזי מוסיף אומץ ביראת ד' טהורה ונשאר עומד בצדקתו כל ימיו, והצדיק חונן ונותן לו את אשר הופיע עליו במתנה, וזהו שאמר הכתוב אל תאמר מה היה שהימים ראשונים היו טובים מאלה, כי היה לך בהירת השכל והמוח וכעת ניטל ממך כל זה, אל תתמה על זה, כי לא מחכמה, שהיה הכל בדרך שאלה מהצדיק, ועתה לקח את שלו מידך, ולכן נשארת בחוסר כל, וע"כ צריך אתה מחדש לשוב בתשובה שלימה לפני המקום ב"ה, ואם תבקשנה ככסף וכו' אז תבין יראת ד' ודעת קדושים תמצא, ומה מתקו אמרי קודש זי"ע.

[הגה"צ רבי יצחק מרדכי פאדוואה הי"ד אבד"ק אפאטשנא "אילנא דחיי" (ב"ב תשס"ז) ע' רי"ט]

יָהּ אֶכְסֹף נֹעַם שַׁבָּת

הַמַּתְאֶמֶּת וּמִתְאַחֶדֶת בִּסְגֻלָּתֶךָ

מְשֹׁךְ נֹעַם יִרְאָתְךָ לְעַם מְבַקְשֵׁי רְצוֹנֶךָ

קַדְּשֵׁם בִּקְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת הַמִּתְאַחֶדֶת בְּתוֹרָתֶךָ

פְּתַח לָהֶם נֹעַם וְרָצוֹן לִפְתּוֹחַ שַׁעֲרֵי רְצוֹנֶךָ

הָיָה הֹוֶה שְׁמוֹר שׁוֹמְרֵי וּמְצַפִּים שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ

כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם

כֵּן נַפְשָׁם תַּעֲרֹג לְקַבֵּל נֹעַם שַׁבָּת הַמִּתְאַחֶדֶת בְּשֵׁם קָדְשֶׁךָ

הַצֵּל מְאַחֲרֵי לִפְרשׁ מִן הַשַּׁבָּת

לְבִלְתִּי תִּהְיֶה סָגוּר מֵהֶם

שִׁשָּׁה יָמִים הַמְקַבְּלִים קְדֻשָּׁה מִשַּׁבַּת קָדְשֶׁךָ

וְטַהֵר לִבָּם בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה לְעָבְדֶּךָ

וְיִהְיוּ רַחֲמֶיךָ מִתְגּוֹלְלִים עַל עַם קָדְשֶׁךָ

לְהַשְׁקוֹת צְמֵאֵי חַסְדֶּךָ מִנָּהָר הַיּוֹצֵא מֵעֵדֶן

לְעַטֵּר אֶת יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאֶרֶת הַמְפָאֲרִים אוֹתְךָ עַל יְדֵי שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ

כָּל שִׁשָּׁה יָמִים לְהַנְחִילָם נַחֲלַת יַעֲקֹב בְּחִירֶךָ

הַשַּׁבָּת נֹעַם הַנְּשָׁמוֹת

וְהַשְּׁבִיעִי עֹנֶג הָרוּחוֹת וְעֵדֶן הַנְּפָשׁוֹת לְהִתְעַדֵּן בְּאַהֲבָתְךָ וְיִרְאָתֶךָ

שַׁבָּת קוֹדֶשׁ נַפְשִׁי חוֹלַת אַהֲבָתֶךָ

שַׁבָּת קוֹדֶשׁ נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן

יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ

נערך והוגש ע"י הרב יוסף חיים אוהב ציון שליט"א