אין מעמד מלאכותי יותר, מאולץ יותר ומבויים יותר מטקס השבעת ממשלה. מליאת הכנסת מלאה חיוכים מפה לפה, השרים החדשים נושאים הצהרה מצוקצקת ולוחצים ידיים או מרפק, האווירה באולם רגועה וחגיגית והיה חסר שם רק איזשהו זר פרחים או זר בלונים כדי להשלים את התפאורה.
בהקמת הממשלה הנוכחית בתחילת השבוע, הניגודיות בלטה עוד יותר כשההשבעה הייתה חגיגית כאילו מדובר בממשלה הכי טבעית בעולם שהקמתה התנהלה על מי מנוחות. הטקס שנערך בצל הנחיות משרד הבריאות, חסך מהציבור לפחות את תמונות החיבוקים שמעניקים השרים והח"כים זה לזה אחרי ירידתם מהצהרת האמונים על הדוכן.
אבל כשהמצלמה מתרחקת מעט והתמונה מתרחבת, אנו רואים כיצד צמרת הליכוד הגיעה לטקס הצהרת האמונים כשהיא מוכה, חבולה ועייפה מצעקות ומאבקים, ויום אחד בלבד אחרי הקמת הממשלה כבר הגיע הפיגוע הראשון מכיוון כחול לבן. השעות הבודדות של המעמד החגיגי בכנסת היו אי קטן של שפיות בתוך הסערה.
בימים האחרונים לפני הקמת הממשלה החל נתניהו בשלב האחרון והקשה אותו השאיר לסוף תהליך גיבוש ממשלת האחדות: חלוקת התפקידים בליכוד. מדובר היה לא רק במבצע מורכב אלא ב'ניתוח אכזרי' ממש. כאילו נטל נתניהו סכין וחתך בבשר החי.
כבר מהרגע הראשון בו החל נתניהו בחלוקת התפקידים, קשה היה להבין את ההיגיון המניע אותו. לכולם היה ברור שהתהליך לא יהיה קל משום שהיבול שנשאר לליכוד אחרי החלוקה עם כחול לבן לא היה עשיר מדי גם כך, אבל גם כשהחל ראש הממשלה לפרוס את העוגה, לא היה ניתן להבין מה הסיבה לגודל הפרוסות ולמי ניתנה כל פרוסה.
בכירי הליכוד שהתמקמו בראש הרשימה בזכות מספר הקולות שקיבלו בפריימריז, היו בטוחים שמעמדם יקנה להם באופן טבעי את התפקידים הבכירים יותר. כך גם אלה שהחזיקו בהבטחות לתפקידים כמו ניר ברקת שהובטח לו להיות שר האוצר, אבל הכל השתנה והתפוגג ברגע שהחל נתניהו לזמן אליו את חברי הליכוד לפגישות אישיות בבלפור.
סדר הפגישות וזמני ההגעה עוררו אף הם תמיהה ולא היה ברור לפי מה הם נקבעו. הבולט ביותר היה אבי דיכטר שהיה בטוח שהוא מקבל תפקיד בכיר כלשהו והוא אף טרח לטפטף זאת לתקשורת בכמה הזדמנויות, אך לבסוף התברר שזה היה לרעתו ודווקא הדרישות הפומביות שהציג גרמו לנתניהו להשאיר אותו בחוץ.
כדי לענות על הדרישות עד כמה שניתן, נקט נתניהו בטקטיקה הישנה של פיצול משרדים והנדסת משרדי ממשלה חדשים ומומצאים שהפכו לבדיחה. כמעט ולא ניתן למצוא בליכוד אדם אחד שיצא מרוצה כשמלוא תאוותו בידו, למעט בודדים ממש כמו ישראל כץ שקיבל את האוצר ואמיר אוחנה שקיבל את ביטחון הפנים.
גם אלה שנחשבו למקורבים ביותר לנתניהו ושכבו עבורו על הגדר, אלה שעברו מאולפן לאולפן כדי ללחום את מלחמתו מול תקשורת עוינת ומערכת משפט אובססיבית, מצאו את עצמם בלי שום תמורה לעמלם. אם זה מיקי זוהר שנשאר רק עם הבטחה לתפקיד שר ובינתיים יכהן כיו"ר קואליציה, אם זה דודי אמסלם שקיבל תפקיד לא ברור של שר מקשר בין הממשלה לכנסת, ואם זה מירי רגב שחלמה על ביטחון הפנים ורק לאחר מאבקים וצרחות עד לב שמים הצליחה לקבל את תיק התחבורה לחצי קדנציה עם הבטחה לתפקיד שרת החוץ אם וכאשר תתבצע הרוטציה.
שאר הבכירים כמו אלקין, שטייניץ ועוד רבים אחרים נאלצו להסתפק במשרדים זוטרים יותר ומומצאים הרבה יותר, שהביאו לפחות הרבה רגעים של נחת לעם ישראל עם כמות לא מבוטלת של בדיחות שהומצאו על חשבון המשרדים המומצאים.
כעומק האכזבה עומק השליטה
בסיום הקרב ששמו חלוקת התפקידים בליכוד, אפשר היה להביט על כמות המאוכזבים בליכוד ולשפשף את העיניים בחוסר אמון. כמעט ואין שם מי שיצא מרוצה, חלקם שמרו את אכזבתם לעצמם וחלקם ביטאו זאת בחרם קולני של היעדרות מהצבעה על הקמת הממשלה, אבל האכזבה והפליאה היו נחלת כולם.
הממשלה הנוכחית הוקמה הרי כממשלת חירום וזה היה גם התירוץ הקבוע שהיה בפי הליכוד וכחול לבן מול הביקורת הציבורית נגד הממשלה הרחבה והשמנה. ההסבר היה שבחירות רביעיות הן אסון בפני עצמו וגם מבחינה כלכלית המחיר שלהן יהיה הרבה יותר גבוה, כך שאין ברירה אלא להקים ממשלת חירום שתטפל במשבר הקורונה.
אבל בפועל, כשמביטים על הממשלה שקמה כאן קשה להבין איך בדיוק היא מתכוונת לטפל במשבר. אז נכון שכשיש ממשלה יציבה עם משרדי בריאות ואוצר מתפקדים, זה כבר מהלך נכון ראשון. אבל היה מצופה לפחות שאם כבר מקימים משרדים חדשים ומהנדסים תפקידים שלא היו קיימים, לפחות שיהיו אלו משרדים שיביאו תועלת למצב החירום ולמצב הקיים בישראל.
בסופו של דבר, כשרואים את שלל המשרדים שהוקמו קשה להבין איך כל זה קשור לממשלת חירום. בתכל'ס, אף אחד מהתפקידים החדשים שניתנו לשרים הרבים לא באמת יפתור את שלל הבעיות שיצר משבר הקורונה.
הטיפול בגל שני העלול להגיע ח"ו יהיה נתון למשרדי הבריאות והביטחון, והטיפול בנזקי הגל הראשון נתון לפתחי משרדי האוצר והרווחה. מעבר לזה, לא באמת מובן איך פיצול ההשכלה הגבוהה ממשרד החינוך יכול להועיל למשבר הקורונה, איך סינון משאבי המים מתוך משרד האנרגיה יכול לסיים את המשבר הכלכלי, ואיך משרד לענייני כלום החוסה תחת השם "קידום קהילתי" או משרד לענייני ירושלים, שהיה מי שחשף שסמכותו העיקרית היא היכולת למנות שליש מחברי הדירקטוריון של גן החיות התנ"כי, יועילו לעם ישראל בשעה קשה זו.
שלא לדבר על פיצול הטיפול בענייני הסייבר מתוך משרד הביטחון והעברתו לשר המקשר בין הממשלה לכנסת, מהלך דרמטי שתועלתו כנראה רבה מאוד למען הדורות הבאים. ושלא לדבר על צחי הנגבי שמוצא עצמו מאוכזב פעם אחר פעם, ויכהן כ"שר במשרד ראש הממשלה" שתפקידו העיקרי יהיה כנראה לנסות לפענח מה התפקיד שלו בעצם. אז איך אם כן כל זה עוזר לקורונה? מדוע התפקידים הללו מצדיקים את המשאבים הרבים מכספי משלם המיסים אם זה לא באמת חלק מהמטרה ששמה ממשלת חירום בתקופת משבר?
יתרה מכך: ריבוי המשרדים יגרום דווקא להאטה בתפקוד הממשלה. הרי כל שר וכל בעל תפקיד, ינסה לצקת תוכן לתפקיד שלו ולכן יגבש תכנית כלשהי, יבנה יוזמה כלשהי וייזום פרויקט כלשהו כדי להצדיק את קיומו. הוא יצא לתקשורת ויסביר עד כמה זה חשוב ונחוץ ואז יבוא לוועדת הכספים ולמשרד האוצר כדי לקבל מימון לדברים הללו. וככל שהוא יפעיל יותר לחץ יש סיכוי שהוא יקבל משהו. ובתוך כל זה צריכה הממשלה לדאוג לבעיות האמיתיות של משבר הקורונה, אז איך בדיוק היא תעשה זאת אם מכל עבר מנסים כל החברים בה לנגוס בסדר היום, בתקציב הדל ובסדר העדיפויות?
התשובה האפשרית היא שנתניהו לא חיפש איך לפתור את הבעיות האמיתיות וגם לא ביקש להשביע את רצון חברי מפלגתו. נתניהו בסך הכל ביקש לעשות מעשה סנחריב שבלבל את האומות. הוא רצה להשאיר על כנה את השליטה המלאה שלו במפלגת הליכוד ואחת השיטות הטובות ביותר לכך היא לנצל את הצורך בחלוקת התפקידים כדי לסדר מחדש את הכלים על הלוח, ולגרום לכלל חברי המפלגה להיות תלויים בו.
ברגע שחבר בליכוד – בכיר ככל שיהיה – מבין שהמסלול שלו במפלגה הוא לא בהכרח כלפי מעלה, ברגע שחבר בליכוד מרגיש שהוא לא מקבל קביעות בשום מקום, זה כבר מגביר את התלות שלו בבוס. כל אחד מחברי הליכוד נמצא עכשיו בהתחלה חדשה, בתפקיד חדש שיחייב אותו להתארגן על עצמו מחדש. היחיד ששומר על יציבות הוא ראש הממשלה עצמו וכל השאר צריכים להמשיך את הנדודים בין התפקידים והם חייבים להמשיך את המאבק התמידי אותו הם מנהלים כדי להתקדם במפלגה.
זו שיטת ה'הפרד ומשול' הוותיקה המאפשרת לראש המפלגה להמשיך לשלוט. נתניהו למוד ניסיון והוא פועל פעם אחר פעם לסכל ניצני מרד בתוך המפלגה. האחרון שבהם היה גדעון סער שקרא תיגר על שלטונו והעז להזכיר לכולם שיש גם מציאות של הליכוד בלי נתניהו. היום, נותר סער ללא תפקיד ודווקא המקורבים אליו שתמכו במרד שלו כמו יואב קיש ומיכל שיר, קיבלו תפקידים משביעי רצון מידיו של נתניהו, שהזכיר להם מי הבוס האמיתי ולמי הם צריכים להגיד תודה. כך פירק נתניהו סופית את מרד סער.
הזירה המדממת שהותיר אחריו נתניהו בשטח תאלץ את כולם ללקק את הפצעים ולהתארגן על עצמם מחדש. באופן כזה כבר אין סיכוי שמישהו יחשוב או יעלה על דעתו בזמן הקרוב להעלות על דל שפתיו את הרעיון ששמו הליכוד ללא נתניהו. נתניהו זיהה בחלוקת התפקידים הזדמנות פז והוא ניצל אותה היטב לביסוס מעמדו כמנהיג הבלעדי של הליכוד. כעומק אכזבתם של מקורביו כך עומק היסודות שהציב ועליהם הוא בונה את המשך מעמדו.
מדיניות שמאל בממשלת אחדות
ואחרי שהסתיים הקרב בליכוד, חזר נתניהו לזירה הקודמת אותה ניהל ואשר תהיה הזירה אותה הוא יצטרך לנהל בחודשים הקרובים: ממשלת אחדות עם יריבו הגדול שעמד מולו במשך שנה שלמה עם שלוש מערכות בחירות.
הדבק שבנו השניים כדי למנוע בחירות רביעיות התחיל להיסדק כבר ביום שאחרי השבעת הממשלה. במהלך הטקס התיישב נתניהו לצידו של גנץ במליאה והשניים ניהלו שיחה ערה לעיני המצלמות שתיעדו אותם מכל כיוון אפשרי, זאת התמונה שביקשו השניים ליצור כדי לשדר אידאליות וממשלה בוטחת ורגועה שיוצאת לדרך, אבל כבר למחרת החלו החריקות.
שר המשפטים החדש ניסנקורן שהתמנה בהסכמתו של נתניהו, נאם בטקס חילופי השרים במשרד ופתח בעימות מילולי עם השר היוצא אוחנה, כשהוא מדגיש את התמיכה והגיבוי שהוא יעניק לבג"ץ ולמערכת המשפט נוכח ההתקפות מימין. לאחר מכן הוא החל לממש את המדיניות עליה הכריז והחליט שלא למנות ממלא מקום לפרקליט המדינה ובכך להשאיר את התפקיד בידיו של היועהמ"ש מנדלבליט עד למינוי קבוע בעוד מספר חודשים.
בליכוד זעו באי נחת אבל לא היה להם הרבה מה לעשות. במשא ומתן עם כחול לבן, למרות הרפיסות שגילו גנץ ואנשיו, לא טרחו בליכוד להתעקש על משרד המשפטים ועל היחס של הממשלה העתידית למערכת המשפט ולמפרע מתברר שזו הייתה טעות. נתניהו יעמוד ביום ראשון הקרוב בשערי בית המשפט לפתיחת משפטו, בידי מערכת הנתונה כולה בשליטת כחול לבן.
יום אחד בלבד אחרי העימות במשרד המשפטים, הנחית בני גנץ מכה נוספת על האגו של הליכוד. גנץ התראיין לתחקיר 'עובדה' שם פרש באריכות את משנתו והשמיע כמה דעות שהעלו אגלי זיעה בבלפור. גנץ אמר כי אם בג"ץ יפסול את מתווה ממשלת האחדות, כחול לבן לא תקדם פסקת התגברות ולא תלך נגד בית המשפט. הוא הוסיף וסיפר על המשא ומתן עם הליכוד וטען כי היוזמה להקים מעון רשמי לראש הממשלה החלופי הייתה דרישה של הליכוד וכי הוא די לו בביתו המפואר בראש העין.
בליכוד מיהרו כבר באותו ערב לפרסם הכחשה ולטעון שהדרישה למעון ראש הממשלה החלופי לא באה מצד הליכוד, מה שמעלה את התהייה המתבקשת, שאם גם הליכוד וגם כחול לבן לא ביקשו זאת, אז מי כן עשה זאת ומדוע זה נכנס להסכם הקואליציוני. אבל כך או כך, נתניהו ואנשיו התמלאו זעם ממהלכי כחול לבן והתגובה לא איחרה לבוא.
אחת הדרישות המרכזיות של כחול לבן בהסכם הקואליציוני היא חקיקת החוק הנורווגי, תיקון לחוק יסוד הכנסת שיאפשר לכחול לבן לתפקד כמפלגה רגילה. רוב חברי כחול לבן התמנו כזכור לשרים ובאופן אבסורדי נותרה המפלגה ללא ח"כים שיהיו חברים בוועדות ויוכלו להתרכז בעבודת הכנסת. החוק הנורווגי יאפשר להם להכניס עוד כוח אדם לכנסת למרות שחלק מהנכנסים יהיו חברי יש עתיד, מכורח החיבור הישן שבנה את הרשימה המקורית אותה בחרו המצביעים.
בבוקר יום רביעי הייתה אמורה הכנסת להצביע על החוק ולאשר אותו בקריאה טרומית, אולם ברגע האחרון הוא ירד מסדר היום. בשעות שלפני התכנסות המליאה נשמעו צעקות רמות מחדר יו"ר הכנסת יריב לוין, שם התקוטטו נציגי הליכוד וכחול לבן על עיכוב החוק והמניעים לכך. בפועל, החוק יובא כנראה כבר בשבוע הבא להצבעת הכנסת אבל הוא כבר יצר את המשבר הקואליציוני הראשון כשהליכוד הזכיר לכחול לבן מי בעל הבית ושלכל צעד לא נכון יהיה תג מחיר מיידי.
שגרה של משברים
התקרית הותירה טעם מר מאוד בגלל המסקנות שעלו ממנה. מסקנה אחת היא שגם אם זה לא היה ברור עד עכשיו, הרי שמעכשיו ברור לכולם שככה בדיוק הולכת להיראות הכנסת הבאה, אלה יהיו חייה. הליכוד וכחול לבן משולים לחתן וכלה שנישאו למרות שלא רצו את השידוך מלכתחילה ולכן יועצי שלום הבית נאלצים להתערב ולהפריד בין הניצים כבר מהיום הראשון אחרי החתונה. המריבות הקבועות בממשלה עלולות לשתק את הכנסת ואת עבודתה וכל הצעת חוק פשוטה ככל שתהיה, תהיה תלויה במצב רוחם של שני ראשי המפלגות הגדולות.
מסקנה נוספת ומטרידה לא פחות היא האופן שבו הליכוד רואה את הממשלה שהקימה. את כיפופי הידיים עשה נתניהו לגנץ בבוקר יום רביעי באמצעות עיכוב החוק הנורווגי, חוק שחשוב למפלגות החרדיות לא פחות ממה שהוא חשוב לכחול לבן. הרי חברי הכנסת החרדים ובפרט נציגי דגל התורה, קיבלו לידיהם תפקידים רבי משמעות וחשיבות שידרשו מהם לא מעט זמן ואנרגיה. בנוסף לכך הם יידרשו להיות נוכחים בוועדות רבות ובדיונים רבים על חוקים בעלי משמעות רבה וקשה לראות איך הם מצליחים לעשות את כל זה.
כניסתם של הרב יצחק פינדרוס והבאים אחריו ברשימה כמו גם כניסתם של ח"כים נוספים בש"ס היא אינטרס מובהק של הכוח החרדי בכנסת, וכל זה הובהר לנציגי המשא ומתן של הליכוד באופן מאוד ברור. ובכל זאת, החליט נתניהו להעניש את גנץ באמצעות עיכוב החוק למרות שזה פוגע גם בשותפיו הטבעיים והנאמנים.
ההתנהלות הזאת מעלה חשש כי בליכוד רואים כרגע רק את כחול לבן כמטרה והמריבות הבאות עלולות להתנהל מעל ראשן של שאר המפלגות השותפות בלי להתחשב כלל בצרכיהן ובסיכומים איתן.
המסקנה השלישית היא ששתי האפשרויות של נתניהו לצאת מהסבך הזה, הן או באמצעות בג"ץ או באמצעות שיתוף פעולה אבסורדי בין הליכוד, יש עתיד והמפלגות החרדיות. חייה של הממשלה לא יהיו קלים וגם אם היא תשרוד עוד שנה וחצי הוא ייאלץ למסור את המפתחות לגנץ ובפעם הראשונה אחרי 11 שנה להפסיק להיות ראש ממשלת ישראל.
במערכת הפוליטית כולה, מימין ומשמאל מביעים חוסר אמון מוחלט שזה יקרה. מדהים היה לשמוע ביום השבעת הממשלה את כל חברי הכנסת נשאלים שוב ושוב על ידי העיתונאים כיצד הם צופים את המשך דרכה של הממשלה, כשהנחת היסוד של כולם היא שמשהו יקרה והרוטציה עם גנץ לא באמת תצא לפועל.
מצד שני, בכחול לבן שהבינו זאת היטב מראש עיגנו את הנושא בחוק יסוד הממשלה ובו נקבע, כי אם מפלגת הליכוד מפזרת את הממשלה, הרי שגנץ הופך אוטומטית להיות ראש ממשלת המעבר והוא זה שישב בבלפור בתקופת הבחירות. וכן להיפך: אם כחול לבן תפרק את הממשלה בזמן כהונתו של גנץ הרי שנתניהו יהיה ראש ממשלת המעבר. מקדם הגנה נוסף שנקבע בחוק הוא כי כל סעיף בחוק יוכל להשתנות רק ברוב של 70 ח"כים. כלומר: שזה ידרוש גם את תמיכת הליכוד וגם את תמיכת כחול לבן. כך קיוו בכחול לבן למנוע מנתניהו לפרק את החבילה לפני הרוטציה.
סעיף נוסף בחוק קובע שאם בג"ץ הוא זה שפוסל את חוק היסוד, הממשלה מתפרקת והולכים לבחירות כשנתניהו נשאר ראש הממשלה בכל מקרה. אבל אם בג"ץ לא יפסול את החוק, נותרה אפשרות אחת מפתיעה אותה סיפק דווקא יאיר לפיד עצמו באחד מדיוני הוועדה על חוק היסוד.
לפיד אמר שבאופן עקרוני הוא מוכן לשתף פעולה עם נתניהו כדי למנוע מגנץ להיות ראש ממשלה. כך שאם נתניהו רוצה לפרק את הממשלה לפני כהונתו של גנץ, הליכוד תגיש הצעת חוק לשנות את חוק היסוד ולקבוע שגם אם הליכוד מפזרת את הממשלה, נתניהו נשאר ראש ממשלה. החוק יכול לעבור בתמיכת יש עתיד שתחליף עם 16 חבריה את ה-15 של כחול לבן שיתנגדו. גם שאר סיעות האופוזיציה ישמחו לשתף פעולה כדי לפרק את הממשלה, כך יהיו 70 תומכים לשינוי הסעיף בחוק והם יסללו לנתניהו את הדרך לפרק את השותפות ולהישאר ראש ממשלה עד אחרי הבחירות הרביעיות.
מבחינת נתניהו, אין ספק שהאפשרות המועדפת עליו היא פסילה של בג"ץ, זה מעניק לו בחירות רביעיות עם ניצחון מובטח על גבי קמפיין אנטי בג"צי, אבל השופטים לא ימהרו לעשות זאת בחודשים הקרובים.
הממשלה יוצאת אם כן לדרכה החדשה מלאת המהמורות, עם מכה קלה בכנף לקראת המכות הבאות שממתינות מעבר לעיקול הבא. וככל שיתרבו המכות וככל שיגבהו המהמורות, כך יתקרב גם קיצה של הממשלה.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
גם אני חשבתי פעם שלנתניהו יש תוכנית לצאת מהממשלה המסריחה הזאת, אבל חשבתי גם שיש לו תוכנית איך לא להתחיל את המשפט וכנראה שהוא לא באמת כזה מתוכנן..
הגיע הזמן שנבין שאנחנו בדיוק כמו בדיקטטורות – כל העם נועד לשרת את המלך והמלכה .