היום הילולת הגה"ק בעל ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש זי"ע - ב' סיון ה'תרצ"ז

הרה"ק רבי חיים אלעזר שפירא זצ"ל אבדק"ק מונקאטש- נולד ב-ה טבת ה'תרל"ב בסטריז'וב שבפולניה. נקרא ע"ש אבי זקנו, ר' אלעזר שפירא מלאנצהוט. מצאצאי ר' צבי אלימלך מדינוב (בעל ה'בני יששכר'). כבר משחר ילדותו ראו את עמקות שכלו ומהירת השגתו וכח זכרונו הנפלא. בהיותו כבן שלוש שנים חלה והגיע עד שערי מוות והוסיפו לו את השם חיים. גאון אדיר בתורה בנגלה ובנסתר. למד תורה מתוך יסורים. לאחר פטירת אביו בשנת ה'תרע"ד מילא את מקומו. מגדולי מנהיגי היהדות באונגארן שהשפעתו התפשטה על פני תבל. נודע בדרשותיו הנלהבות שעוררו את הלבבות. הקים את כולל תפארת צבי (ע"ש אביו). הקים את שכונת בתי מונקאטש בירושלים. ולאחר מלחמת העולם הראשונה ייסד את ישיבת דרכי תשובה, שמשכה אליה רבים מכל רחבי הונגריה וצ'כוסלובקיה, הוא אף עמד בראשה. נפטר ביום ב' סיון ה'תרצ"ז ציונו בבית העלמין בקרופיץ. חי כ-66 שנים. לאחר פטירתו שימש חתנו, ר' ברוך יהושע רבינוביץ כרב העיר ואדמו"ר חסידות מונקאטש.

סבא (מצד אביו): ר' שלמה (בעל ה'שם משלמה'). אביו: ר' צבי הירש ממונקאטש (מח"ס 'דרכי תשובה'). אמו: הרבנית אסתר. בתו (היחידה): מרת חיה פרימא רבקה (נישאה לר' ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ'). נשותיו: הרבנית חיה חאשא (בת ר' שרגא יאיר רבינוביץ מביאלובזיג- זיווג ראשון, נישא בשנת ה'תרמ"ז) הרבנית רחל פרל (בת ר' יעקב משה סאפרין מקאמארנא- זיווג שני, נישא בשנת ה'תרפ"ז-  .התגרש מאשתו הראשונה לאחר שבמשך עשרים שנה לא היו לו ילדים ממנה!). מתלמידיו: ר' יצחק אייזיק מושקוביץ' (אב"ד מאור הגולה), ר' נטע שלמה שליסל (דומ"ץ מונקאץ' ומח"ס נטע שעשועים), ר' דוד קליין (מח"ס בית ארזים), ר' יצחק שטרנהעל (מח"ס כוכבי יצחק ורב בבלטימור), ר' יחיאל מיכל גאלד (מח"ס מאסף לכל המחנות).

מספריו •מנחת אלעזר- שו"ת •אות חיים- הלכות תפילין •אות שלום- הלכות מילה •דברי קודש- דרשות •דברי תורה- 9 כרכים המכילים חידושים, רמזים ואגדות •דרכי תשובה- הלכות מקוואות •הגהות הירושלמי- פירוש על תלמוד ירושלמי •חיים ושלום- על התורה •אדון כל •חמישה מאמרות- תורת שבת, סמוכים לעד, נוסח התפילה, מילי דהספידא, זיכרון צדיקים •משמיע ישועה- חיזוק אמונה בביאתו הקרובה של המשיח •נימוקי אורח חיים- על חלק אורח חיים בשולחן ערוך •עולת תמיד- על מסכת תמיד תלמוד בבלי •שער יששכר- על המועדים.

בספר 'שיח זקנים' מובא סיפורו של הרה"ח ר' חיים אלטר לעפקאוויטש: "אבי ז"ל הוצרך להתייצב בפני ועד הצבא ביום צום גדליה בשנת ה'תר"צ בערך, וכידוע כדי להיפטר מהשירות הצבאי היו משחדים את אנשי הוועד (קאמיסיאן), אבל בעיר נירעדהאז, שם הוצרך אבי להתייצב, היה קאמיסיאן שהיה שונא ישראל מובהק ועל אף תאוותו לממון- היה כובשה ובלבד שיוכל לצער ולשלוח לצבא יהודי. אחד מאנשי עירנו, הרה"ח ר' לייבוש קליין ז"ל, נסע בראש השנה לרה"ק ממונקאטש. שלח אבי עמו פתקא אל הרה"ק, כדי שיברך אותו שיוכל, על אף שהמצב שנראה ללא מוצא להשתחרר מן הגיוס לצבא. ביום צום גדליה בבוקר חזר ר' לייבוש ממונקאטש ברכבת. באותה רכבת נסע אבי לנירעדהאז להתייצב בפני ועד הצבא, ופגש את ר' לייבוש באחד הקרונות. אמר לו ר' לייבוש, שהרב ממונקאטש אמר: "עוד היום תחזור, משם עם זקנךּ ופְּאֹותֶיָך"."כשהגיע אבי לנירעדהאז, כבר מצא שם את אביו, שהראה לו בידיו, שכבר עשה כל מה שביכולתו ואי אפשר לשחדו, ואינו רואה כל מוצא. אבי עשה איזה פעולה ברגלו, וגם מרח על המקום ההוא, שע"י זה היה נראה כחולה מעט. והנה בדרך כלל, אף כשהגיעו חולים שבאמת, לא היו מסוגלים לשרת בצבא, מכל מקום ברשעתם היו אנשי הצבא גוזזים את זקנם ופאותיהם, ורק לאחר מכן היו משחררים אותם לנפשם". "כשעמד אבי לפני אנשי הוועד, וראו את החולי על רגלו, אמרו 'שמה מונח המטבע'. כלומר, שאבי עשה כאן איזה רמאות, ואעפ"כ שלא כדרך הטבע שחררו אותו, וגם לא התעללו בו ולא גזזו את זקנו ופאותיו, ואמרו לו שישלחו אליו את כתב הפטור באמצעות הדואר. זוכר אני כשהגיע הפטור, היה כתוב, שבשנים כתיקונן משוחרר, ובעת מלחמה ג"כ אינו ראוי, כי אם לעשות איזה שירות, אבל לא להחזיק כלי מלחמה בידו".

 

סיפר הגה"צ ר' אלחנן היילפרין ששמע מהרה"צ האדמו"ר ממונקאטש שליט"א: רבינו בהיותו בבית הרפואה בבודאפסט, בחודשי החורף ה'תרצ"ז קודם פטירתו, ביקש לסדר לו מניין לשבת בחדר פרטי בבית-הרפואה. ההנהלה הסכימה, בתנאי שישמור על השקט שלא יטרידו את החולים. אולם רבינו במנחה ער"ש, אמר בזעקת הלב את הפסוקים: "יאמרו גאולי ה'… ממערב מצפון ומים"  (תהלים קז,ג) ובאומרו הפסוקים "ויזעקו אל ה' ויצעקו אל ה' " רעשו סיפי הבית מקול בכיותיו, עד שהתקבצו כל המון אנשי בית-הרפואה כי נבהלו".מיד הגיע המנהל וטען שרימו אותו, כי לא קיים הרה"ק הבטחתו לבל ירעיש, ענה לו הרה"ק: 'וכי אני הראשון, שעושה רעש בבית- הרפואה? הלא אתמול היה רעש כזה, ועוד גדול משל היום'. השיב המנהל: 'הרעש אתמול היה מחמת פצוע קשה שהובא לכאן, ולא יכלו להשקיט את כאביו, ומחמת כן צעק בקולי קולות, ודבר כזה קורה מזמן לזמן בבית-הרפואה, אבל רעש הרבי היה על חינם ולא דבר'. ענהו הרה"ק בהתרגשות: 'מה אתה יודע על גודל הכאב וצער השכינה הקדושה וצער כלל ישראל, האם תדע כמה כואב ומר ליהודי ,המצפה כבר אלפיים שנה לביאת המשיח? הלא הכאב גדול פי כמה, ואיך לא אצעק?!". (שיחתן של עבדי אבות)

רבינו חיבב מאוד את נכדו הקטן, צבי (שנולד לאחר שנים ארוכות לבתו היחידה). בחודש אלול, בשנה האחרונה לחייו, כשתקע האדמו"ר בשופר, ביקש הילד שיתקע עוד תקיעה אחת בעבורו. הסב נענה, וכל החודש תקע עוד תקיעה לשמחת נכדו. כשהגיע ערב ראש-השנה לא תקע האדמו"ר בשופר, מכיוון שאין תוקעים בערב ראש-השנה. אולם הנכד לא ויתר, רקע ברגליו והתחנן: "תקיעה אחת, רק תקיעה אחת". לבסוף הסב נכנע לו ותקע תקיעה אחת. בראש-השנה, לפני התקיעות, פתח האדמו"ר את ארון-הקודש וקרא: "ריבונו-של-עולם! עליי לבקש מחילה על שעברתי על המנהג המקובל ותקעתי אתמול בשופר. עשיתי זאת, כי לא יכולתי לשאת את בכיו של נכדי. ואתה, ריבונו- של-עולם, בניך שוכבים על הארץ ומתחננים – רק תקיעה אחת! תקע בשופר גדול לחירותינו! האם לא תיענה לתחנוני בניך?!".


ראיון שערך ידידי הסופר ברוך הכשרונות הר"ר יעקב הייזלר שליט"א לפני כשלש שנים עם אחד מתלמידי הרה"ק זי"ע

זכרונות הוד משריד לדור דעה, תלמיד ישיבת מונקאטש בהונגריה, הרה"ג הישיש רבי ישראל יוסף זולדן זצוק"ל מחבר ספרי "ויוסף ישראל" וממרביצי התורה הוותיקים בשכונת 'בית וגן' בירושלים על דמותו של רבו כ"ק אדמו"ר הגה"ק ה"מנחת אלעזר" ממונקאטש זי"ע אשר בצלו למד בימי בחרותו וממנו שאב תורה וחסידות

שמונים שנה חלפו והלכו מיום הסתלקותו של האי גברא רבה, קדוש ישראל, המנורה הטהורה, גאון וקדוש, חכם הרזים, לוחם מלחמות ה' ברמה, כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק רבי חיים אלעזר שפירא זצוק"ל בעל ה"מנחת אלעזר" ממונקאטש זי"ע.

למרות שכבר עברו וחלפו שמונים שנה מיום הסתלקותו, דמותו הטהורה של האי גאון וקדוש הרה"ק ממונקאטש זי"ע איננו נשכחת כלל מקרב המוני עמך בית ישראל, דמותו הטהורה מרחפת תדיר באהלי שם, כאשר שמו הטוב מוזכר תמיד ביראת הכבוד מופלאה, אם זה בגין דבר הלכה שפסק והורה בספריו כאשר טובי הלומדים והלמדנים מתפלפלים סביב הכרעתו ההלכתית ומביאים בדבריהם ראיות לכאן ולכאן, אם זה בדבר מנהג מסוים שנהג ואף כאן מנסים תופשי התורה ויודעיה לרדת לסוף דעתו הק' ולהבינה כראוי, אם זה בעובדות לרוב על תוקף צדקותו ועוצם קדושתו המהווים ספר מוסר חי לבני דורנו, וביחוד בגין מערכותיו הכבירים נגד אותם המחבלים בכרם ה' צבאות שמו, אשר הוא זי"ע עמד בראש המאבקים לנטור את כרם בית ה' ללא שום סטיה כפי מסורת ישראל סבא.

במלאת שמונים שנה להסתלקותו זכינו לשיחה מיוחדת ונדירה עם אחד משרידי תלמידיו האחרונים ה"ה הרה"ג החסיד הישיש רבי ישראל יוסף זולדן זצוק"ל מחבר ספרי "ויוסף ישראל" וממרביצי התורה הוותיקים בשכונת 'בית וגן' בירושלים ומלפנים מרביץ תורה קרוב לארבעים שנה בפאריז שבצרפת, אשר גולל בפנינו זכרונות הוד מהקודש פנימה, עובדות מכלי ראשון מאותה תקופה זוהרת בהלו נרו עלי ראשו עת זכה ללמוד תורה במחיצת קדשו ולקבל ממנו תורה וחסידות לרוב, ואף לחזות מקרוב בעבודת קדשו.

שיחה זו שערכנו עמו בימים אלו מצטרפת לשיחה נוספת עמו קיימנו בעבר, בו שמענו מזכרונותיו על רבו הגדול זי"ע, ועתה הננו מפרסמים זאת לתועלת הקוראים למען ידעו צדיק מה פעל, ובכך יוכלו לצעוד במידת מה בדרכיו הק'.

האמת ניתנת להיאמר, כי התרגשות גדולה אחזה בנו ואפפה אותנו כאשר זכינו לשוחח עמו בימים אלו, והלא לאו מילתא זוטרתא היא לשוחח עם תלמיד מובהק ולחזור עמו למעלה משמונים שנה אחורה, לאותה תקופת הוד והדר, לנשום את אוירת הזמן של הדור ההוא כפי שהוא חווה אישית מקרוב.

זיכרונותיו משכבר הימים, העמוסים חוויות ורשמים עמוקים מתקופה נוצצת ובלתי נשכחת, שבה התבשם ושאף אל ריאותיו מניחוחות מונקאטש והודה, עד לעלות עליה הכורת. למרות שחלפו מאז שנות דור, עדיין נהירים לו שבילי מונקאטש, מאורעותיה ושלל התרחשויותיה, כאילו וכל זה ארע אמש. עבור הגרי"י זצוק"ל, ה'מנחת אלעזר' הוא עדיין ה'רב' ואף אחד לא יכול למלא את החלל העצום שנפער, עם גדיעתו מכותל המזרח של עולם התורה והחסידות כאחד מפארי רבני הונגריה לדורותיה ומגדולי אדמור"י החסידות. השנים הרבות שחלפו לא הקהו או עמעמו עבורו, את זיכרונות ספר ההיסטוריה שדפיו עמוסים, שזורים ורווים בתיעוד עידן תור הזהב אפוף ההילה, של עדת חסידי מונקאטש ופזורותיה.

בפתח השיחה בקשנו לשמוע מהרה"ג הישיש רבי ישראל יוסף זצוק"ל אודות תחילת לימודיו בישיבתו הרמה של רבינו זי"ע.

ה' שנים במונקאטש

הגרי"י זצוק"ל נענה ומספר לנו בהתרגשות מיוחדת: "בבחרותי בהיותי בגיל הט"ו לחיי הגעתי ללמוד בעיר מונקאטש בישיבתו הרמה של מורי ורבי ה"מנחת אלעזר" זי"ע. שם למדתי חמש שנים תמימות, שנתיים וחצי בחיי חיותו, ולאחר מכן המשכתי ללמוד עוד כשנתיים וחצי לאחר פטירתו בישיבה שעמדה בראשות חתנו ז"ל עד המלחמה הנוראה שלא פסחה על העיר מונקאטש.

"מה אומר ומה אדבר, לעולם לא אשכח את אותה תקופה זוהרת כאשר זכיתי לשמוע שיעורים ממנו, שהיו מתובלים ומלאים בגאונות וחריפות עמוקה כיד ה' הטובה עליו, וגם עד עצם היום הזה למרות שכבר עברו וחלפו שנות דור כל זמן שאני אך נזכר מאותה תקופה זוהרת הרי שהתרגשות מיוחדת עוברת עלי.

בית הורי

בשלב זה מקדים לנו הגרי"י זצוק"ל רקע קצר למקום הולדתו ובית משפחת הוריו, עוד טרם שזכה להגיע ללמוד במונקאטש.

"נולדתי בכפר פיליפיץ שהוא במרחק כ-80 קילומטר ממונקאטש, היו באיזור הכפר עוד 36 כפרים, והרב הממונה על כל הגלילות אלו היה הגה"ק רבי אהרן טייטלבוים זצ"ל אבד"ק וואלאווא מגזע מרן ה"ישמח משה" זיע"א, הוא חילק את הכפרים ומינה ג' דיינים שיעמדו לרשות תושבי כל הכפרים שתחת הנהגתו ונשיאותו. את זקני הרה"ג ר' שמואל זולדאן זצ"ל מינה לשמש כאחד מג' הדיינים, והוא היה דיין בכמה מהכפרים הנ"ל.

"מלבד גאונותו בתורה, היה זקני גם בעל מקובל גדול וכל רז לא אניס ליה. הוא לא נטל שכר רבנות כלל, והתפרנס אך ורק מההכנסות של החנות שניהלה אשתו, ואת שכר הרבנות היה מחלק לעניים מרודים והיה מפרנסם. וכשהיה זקני מגיע לזידיטשויב לקבל את פני רבו הרה"ק רבי סנדר ליפא מזידיטשויב, היה הרה"ק מחשיבו ביתרת הכבוד, ואף כיבד אותו בעליית השישי בה כובד תמיד.

"עם הסתלקותו של זקני זצ"ל הביא האב"ד וואלאווא רבי אהרן טייטלבוים את הגאון רבי שעפסל העניך זצ"ל שהיה ת"ח מופלג, שימלא את מקום זקני לעמוד לרשות תושבי הכפרים. כשהייתי בן 12 שנה הגיע ר' שעפסל לעיתים קרובות לבחון את התלמידים ב'חדר' שלמדתי, וגם אותי בחן מידי פעם.

"למרבה הצער לא התברך הג"ר שעפסיל זצ"ל בילדים וביקש מאבי ז"ל שישלח אותי אליו לביתו שבכפר איסקי שבמחוז מארמאראש ללמוד עמו, ואכן אבי נענה לבקשתו ושלח אותי ללמוד אצלו. שם בכפר איסקי שכר לי אבי ז"ל חדר מיוחד בו התגוררתי כל זמן שהותי אצל הג"ר שעפסיל זצ"ל.

"בראשית לימודי אצלו לא היה זה קל אצלי בסדר לימוד רב כזה כאשר הייתי צריך ללמוד הרבה מאוד בכל יום, והתלוננתי על כך אצל אבי ז"ל, לפשר הדברים נענה לי אבי ואמר, כי אנסה רק עוד ארבעה שבועות ללמוד אצלו, ולאחר מכן לבחון שוב את יכולתי לעמוד בסדר היום הקשוח. החודש שחלף, רק גרם לי להינחם ממחשבתי הראשונה. שמחתי מאד על הזכות שנפלה בחלקי, ואבי אף שכר חדר מיוחד, שבו אוכל לשקוד על לימודי ולשננם, בעת ההפסקות", מספר הגר"י זצוק"ל בהצטנעות.

כך נשארתי ללמוד אצל הג"ר שעפסל זצ"ל במשך כשנתיים וחצי אז הספקתי ללמוד עמו את כל חלק הראשון של שו"ע יור"ד, חלק משו"ע או"ח וכן כמה ממסכתות הש"ס בעיון.

היתר הוראה

"כבר בהיותי בגיל 15 בלבד, ביקש הדיין להעניק לי היתר הוראה על חלקו הראשון של יו"ד, אולם הוא נמנע מכך כדי שלא לחרוג מהנורמות, לפיהם אין מעניקים 'הורמנא' לצעירים, והבטיח לאבי כי מיד לאחר נישואי, ייתן את התעודה הנכספת. בסופו של דבר, בהיותי כבן 16, הקדים רבי שעפסיל ומילא את הבטחתו.

"אולם לא הסתפקתי בכך, וביקשתי לקבל היתר הוראה גם מהבד"צ המפורסם של קהילת מונקאטש. לשם כך נדדתי לישיבתו של ה'מנחת אלעזר' במונקאטש. בין חברי הבד"צ נמנה היה גם הגאון רבי שלמה שליסל זצ"ל, וכאשר פניתי אליו לצורך בקשת ה'הורמנא', דחה את בקשתי שכן עדיין לא צמחו לי זיפי זקן…לאחר ארבעה שבועות שבהם עשיתי שימוש בין כותלי הבד"צ, קיבלתי מהם את תעודת היתר ההוראה.

לחיבת הדברים נעתיק בזה את לשון הסמיכה: "אתקין סהדותא לתלמידי היקר הבחור החשוב המופלג מלא פלג, אשר לו פי שנים, בתורה ויר"ש חרוץ ושנון, זית רענן, כ"ש כה"ר ישראל יוסף זאלדאן נ"י מילידי פיליפיץ אשר בגבולי שלמד אצלינו ב' שנים ומחצה, ושקד על התורה בשקידה נפלאה וקיים בעצמו דרכה של תורה ששנו חכמים בלשון המשנה בפירקא דחסידי, וביקש ממנו ליתן כתב יושר דברי אמת כי בדין הוא שיטול שכרו, ובימים העברו היה לו פתחון פה לפני בשו"ע יו"ד מסי' כ"ט עד סי' קי"ב וראיתי שיודע להשיב תשובה הגונה וראיתי לסמכו להוראת איסור והיתר, אך ורק יען כי הוא צעיר לימים ולא נהיגי בכך עד שיפרוס סודרו לאחר הנישואין אי"ה ונפשי סמוך ובטוח שאם הלוך ילך בדרך זה ולא ימוש מעשות פרי פרוח יפרח לגפן אדרת ת"ח ויר"ש, וישמחו כל אוהבי תורה ויתהללו בו כל ישרי לב. באעה"ח ערב סוכות פה איסקא יע"א, הק' זאב שעפטיל העניך

עתה מגולל בפנינו הרה"ג רבי ישראל יוסף זצוק"ל את תקופת לימודיו במחיצת קדשו של הגה"ק ממונקאטש זי"ע:

"כאמור, באותה תקופה לאחר שכבר היה לי 'היתר הוראה' שאפתי לעלות ולהתעלות ביותר במעלות התורה, משום כן חשקתי מאד ללמוד בישיבתו הרמה של הגה"ק ממונקאטש זי"ע ששמעה הטוב יצאה לתהילה כישיבה מיוחדת שבה ניתן לגדול ואף היתה קרובה יחסית לעיר מגורי פיליפטץ.

"זכיתי ואכן התקבלתי לישיבה במונקאטש לשמחת לבי שלא היה לה גבולות. הישיבה שכנה בביהמ"ד הגדול של העיר, מיד כאשר הגעתי לישיבה נשביתי בקסמה בגין ההתמדה הגדולה שהיתה בישיבה לצד בחורים חריפים ולמדניים משכמם ומעלה שלמדו בישיבה ומעל הכל ניצח על מלאכת הקודש הרבי זי"ע שאף כיהן כראש הישיבה.

כמה בחורים למדו בישיבה בתקופתכם?

"בישיבה למדו כזכור לי קרוב למאתיים תלמידים מצוינים.

מעמד השיעור

האם זכיתם לשמוע שיעורים מפי הרבי?

"בוודאי, בכל שבוע מסר הרבי שני שיעורים בשתי לילות, בליל יום שלישי ובליל יום שישי מהשעה -10:30 ועד 12 בלילה, השיעור ארך כשעה ומחצה. השיעור היה על הסוגיות שלמדו אז בישיבה.

"ואילו בכל ימות השבוע מסרו דייני הבי"ד של מונקאטש את השיעורים, בבוקר היו מגיעים הבחורים לאחר תפילת שחרית להיכל הביהמ"ד הגדול של מונקאטש, ומשעה 10:30 עד 12 מסרו הדיינים שיעורים בגמרא עם פי' התוס' או שו"ע או"ח ויור"ד, ובלילה שוב נאמרו שיעורים ע"י הדיינים, בשעה 10:30 עד 12, והפעם בגמרא בעיון עם כל המפרשים, לסדר זה קראו התלמידים כנ"ל בשם 'סוגיא'. כך יצא שבמשך 'זמן' שלם למדו בישיבה חמישים דפי גמרא ועשרים דפי שו"ע יור"ד, ושתי 'סוגיות' שנלמדו בעיון רב עם כל המפרשים ראשונים ואחרונים.

"אגב, המושג 'חברותות' המצוי בישיבות בזמנינו לא היה קיים שם, אלא הבחורים הגדולים והלמדנים ישבו עם קבוצה של כמה בחורים צעירים ולימדו אותם את חומר הלימודים. על כך הם גם קיבלו תשלום. לאחר לימודם גם בחנו אותם על כל מה שלמדו יחדיו, "גם אנוכי זכיתי ללמד שם בחורים צורבים צעירים" – מוסיף לנו הגרי"י זצוק"ל מתוך התרפקות על העבר המפואר.

"נחזור שוב לשיעוריו של הרבי כפי שהיה נראה. זכורני, כי הרבי זי"ע ישב על הבימה הגבוהה, מימינו ישב חתנו ומשמאלו ישב הג"ר נטע שלמה שליסעל זצ"ל הראב"ד של מונקאטש, הרבי החל ללמוד גמרא בעיון רב עם כל המפרשים הראשונים וגדולי האחרונים, ולסדר זה קראו התלמידים בשם 'סוגיא'.

"מה אומר ומה אדבר", אומר לנו רבי ישראל יוסף זצוק"ל בהתרגשות מיוחדת ובניחוחו העתיק: "השיעור נמסר בעמקות מיוחדת והיה מלא מזן אל זן בגאונות וחריפות שלאו כל מוחא סביל דא, עד כי לא אגזים אם אומר שבעשר דקות הראשונות לערך עוד הבינו הבחורים מה שהרבי מסר, אולם אח"כ כבר כמעט לא הבינו מה שלמד, לרוב עמקותו וחריפותו של הרבי, שכידוע הוא היה אחד מגאוני הדור המובהקים.

"זכורני כאשר עסקו בישיבה בסוגיית 'גלגול שבועה', למרות שהרבי החל להרצות דבריו בסוגייה הנלמדת, הרי שעד מהרה גלש הנושא לענינים אחרים תוך שהחל לחרוז ולבנות פלפול גג על גג עד כי לא מצאתי את ידי ורגליי לרוב גאונותו.

"אני זוכר כי מתוך כל הבחורים שהשתתפו בשיעור, היו שני בחורים בלבד שאחזו ראש במשך כל השיעור והתפלפלו עם הרבי כסדר, לראשון קראו ר' דוד קליין – ת"ח מופלג שידע את כל הש"ס בע"פ (לימים ראש ישיבת 'תורה ויראה' בי-ם, בעל ה"בית ארזים"), ולשני קראו ר' הרשל צאנזער שהיה ת"ח גדול ובקי נפלא, עד כי בזמנו התהלך שמועה בישיבה שהוא בקי בכאלף ספרי שו"ת. שני תלמידים אלו, הפרו רבות את השיעור המיוחד.

"כמו"כ לא אשכח את מה שהייתי עד לכך, כאשר באחד השיעורים החל ר' דוד קליין להתפלפל על דבר חידוש שהרבי חידש בסוגיא, ובתוך הדברים הוא אמר לרבי כי לא כן כתוב בתוס' באחד ממסכתות הש"ס, אולם הרבי נענה ואמר לו על אתר: "ידעתי אמנם מתוס' זו ולא שכחתי ממנה, אולם הרבה מהאחרונים כבר דחו את ראיות התוס', ומחמת כן מלאני לבי לחדש בסוגיא חידוש שלא כדברי התוס'.

"כך גם הראב"ד רבי נטע שלמה שליסעל זצ"ל פלפל אף הוא תמיד עם הרבי בלימוד הן בשיעור והן לאחר השיעור, כאשר דיונים אלו היו שזורים במ"מ מכל הש"ס כולו לרבות מאות תשובות בהלכה. למרות שלא תמיד הבנו את שיחותיהם הגאוניות, אולם היה זה גן עדן עלי אדמות לראות את הויכוחים שהיה להם האחד עם רעהו, מתוך אהבת תורה יוקדת שאין למעלה הימנה, מפטיר בהתרגשות הגרי"י זצוק"ל מתוך געגועים לאותם ימי הוד שהיו ואיננו.

כל רז לא אניס ליה

"מחזה נוסף שזכור לי מאותם ימי הוד והדר, כאשר הבחור ר' הרשל צאנזער שכאמור היה ת"ח ובקי נפלא, היה עולה מדי פעם לאחר השיעור לביהמ"ד הגדול לחפש ספרי שו"ת שיוכל 'לתפוס' את הרבי בתשובה שאינה ידועה לו, אולם תמיד הקדימו הרבי ואמר על התשובה באיזה ספר שו"ת היא כתובה. הרבי הרי ידע בעל פה אלפי ספרי שו"ת והיה לו בביתו ביהמ"ד מלא בספרים. לא אחת היה הרבי מתבטא בפנינו כי אם יצטטו בפניו את השורה האחרונה בספר כלשהו מתוך הספריה, יוכל לדקלם ולצטט את כל הנאמר באותו עמוד.

ביקור המלכה

בהקשר לכך מספר לנו רבי ישראל יוסף זצוק"ל על עוצם בקיאותו של הרבי כפי ששמע בזמנו:

"בזמנו שוחחו בישיבה כי פעם אחת באה מלכת הולנד לביקור מיוחד אצל הרבי, היות ששמעה כי הוא רב גדול לצד עוצם קדושתו וכן שברכותיו מתקיימות, והיא כבר נישאה זה שנים רבות ועדיין לא התברכה בילדים, לכן היא בקשה מהרבי ברכה לילדים, הרבי אכן בירכה וכעבור תקופה קצרה נושעה.

"אגב, ביום בואה יצאה כנהוג פמליית הרבי, לקבל את פני פמליית המלכה, מפני דרכי שלום וכבוד המלכות. כשהתקרבו הפמליות זו לזו יצאה המלכה מתוך פמליתה, והתקדמה לקראתו, ומנגד יצא הרבי לקראתה, והמלכה הושיטה את ידה לשלום, אך, כמובן הרבי לא נענה להושטה, ולא הושיט את ידו.

"כחכם מופלג המבין דבר מתוך דבר, הבין הרבי מיד, כי לא מחוסר ידיעה עשתה כן, אלא שבעבר היה רב אחד אשר תקע לה את כפו רח"ל, ומזה הסיקה כי רב יהודי רשאי לעשות כן, ואיך יסביר את סירובו. אכן, חכמתו עמדה לו, ותיכף התנצל בפניה והסביר לה, שהוא נושא במשרה רבנית רמת דרג ביותר, והינו "רב מרכזי – רב ראשי", ו"רב ראשי" אינו נותן את ידו לנשים.

וראו כל עמי הארץ

"נחזור לענין דידן, בביקורה של מלכת הולנד בבית הרבי, השתוממה מאד, בראותה את המון הספרים סדורים טורים טורים, ומכסים את כל ארבעת הכתלים, מרצפת הבית ועד התקרה, ותמהה בפניו, אם בקי הרבי בכתבם של כל אלו.

ענה לה הרבי שהוא אכן בקי בהם היטב, ויודע אותם בע"פ, ואף נכון ומזומן הוא, שיהיו הספרים נפתחים לפניהם לבדוק את ידיעתו, ויהיו נקראים מפיו לפני המלכה בעל פה. אך מאחר שהמלכה וכל הנלוים אליה אינם בקיאים באותיות לשון הקודש, ניתן לנסות אותו, בתיבות הכתובות בשערי כל ספר, בהם כתוב בלשון המדינה, שם מדפיס הספר, ומקום הדפסתו, ותאריך ההדפסה".

"ואכן הדבר נשא חן בעיני המלכה, ובקשה לפתוח ספרים מספרים שונים מכל פינות החדר, ועל כל ספר וספר אמר הרבי את שם מדפיס הספר, מקום ותאריך ההדפסה, ולא נמצאה בפיו כל שגיאה.

"המלכה התפלאה והתפעלה מאד, מגאונותו, ומאוצר זכרונו המופלא של הרבי, וביקשה להוסיף ולראות עד היכן מגעת בקיאותו.

"היא סקרה בעיניה את טורי הספרים הרבים, עד שנתקל מבטה בספר קטן מאובק, וכיון שהיתה בטוחה כי לא נגעה בו יד אדם מעולם. ציותה והביאוהו לפניה, ותפתח את שער הספר, והנה, אף גם הכתוב בספר המאובק הזה, היה שגור על לשונו של הרבי, ותתפעל המלכה ותתפעם עד מאד ממוחו הכביר ובקיאותו המופלאה.

המבחנים שערך הרבי

האם הרבי היה בוחן את הבחורים בישיבה?

"אכן, כנהוג בישיבות הונגריה שהיה נערך מבחן רשמי אחת לשבוע על החומר הנלמד, היה הרבי מופיע בישיבה בכל יום חמישי בבוקר בכדי לבחון את התלמידים, וכל פעם היו מודיעים לבחורים על מה יבחנו אותם, אם על גמרא עם פי' תוס' או על שו"ע יו"ד. כל שבוע נכנסו להיבחן ארבע או חמש בחורים, כל פעם בחורים אחרים, וכחצי שעה ישב ובחן אותם על לימודם, עד שהיו צריכים לשנן את לימודם על הלשון, ואם לא היו יודעים את חומר הלימודים עם הלשון בע"פ, היה מתבטא ואומר על כך את מאמר חז"ל "טוב לו לאדם שלא נברא משנברא…" וכך היה מזרזם להתמיד ביתר שאת ועוז בלימודם בישיבה.

"בדידי הוי עובדא, פעם הגיע אלי המשב"ק הרה"ח ר' חיים בער ז"ל והודיע לי על מה יבחון אותי הרבי השבוע, ואח"כ גם שלח אותי אליו להיבחן, ונבחנתי קטעים שלמים של פי' הט"ז על שו"ע, וידעתי הכל בע"פ עם הלשון, ולאחר זמן מה עצר אותי הרבי, ואמר לי בלשון קדשו: 'גענוג', די לך…

עם ה"חקל יצחק" הי"ד

אפיזודה מעניינת נוספת שמורה בזכרונו של הגרי"י זצוק"ל המעידה על גדלותו בתורה של הרבי כפי שהיה לה עד מקרוב.

"כידוע התגורר ה"חקל יצחק" מספינקא הי"ד במונקאטש, ולאחר תקופה נאלץ לעזוב את העיר מונקאטש.

"זמן מה לאחר מכן, שיגר הרבי הזמנת כבוד ל"חקל יצחק" כי יבוא לשבות במונקאטש במועד שימצא לנכון. ה'חקל יצחק' נעתר לבקשה והופיע בה בהדרתו לקראת אחת השבתות. הרבי אף הזמינו לערוך קידוש בצהרי השבת במעונו, וכאשר צפה הרבי המארח באורח המתקרב, יצא מפתח ביתו לקראת האורח הדגול, פגש בו ונשקו על מצחו.

"ברחוב התגודדו אנשים רבים שנדחקו ובאו לצפות בפגישת גדולי ישראל. גם אני הייתי בין אלו הנדחפים, כשחפצתי לצפות באור היקרות שבקע מפניו אפופות הנהרה של ה"חקל יצחק".

"כאשר הסבו גדולים אלו יחדיו, זכיתי לשמוע מקרוב את שיחתם באשר בדרך פלא יצא לי לעמוד מתחת לכסאם. שמתי לב כי הם שוחחו בעיקר במכמני תורת הנסתר. היה זה מחזה מדהים ומשובב נפש, לראות את הרבי שואל ומקשה את הרבי מספינקא שאלות רבות בזוה"ק ובתורת הנסתר, וכהרף עין משיב לו אורחו תשובה אחר תשובה בבקיאות וגאונות מופלגת, ואף הרבי לעומתו מעיר לו ברוב בקיאותו וגאונותו על דבריו, בשיחה שהתמשכה ארוכות. לאחר אותה שבת מיוחדת שרשמיה עדיין טבועים בנפשי, התבטא הרבי בפני מקורביו, כי לא היה מודע לעוצמת גאונותו של ה"חקל יצחק" ואף הפטיר "אלמלי ידעתי שזה האיש, הייתי נוהג בצורה שונה כלפיו".

עמוד העבודה

הרבי היה מתפלל עם הבחורים בימות החול ובשבתות?

"בדרך כלל היה הרבי מתפלל בימות החול בבית מדרש מיוחד שהיה ליד ביתו מ-10:30 עד 12, ותמיד עמד בתפלת שמו"ע זמן רב ביותר כחצי שעה כאשר הבחנתי לא אחת שהיו לפניו סידורים עם כוונות האר"י, את התפילין של רש"י חלץ לאחר תפילת עלינו, אחרי התפלה היה נשאר לדבר בלימוד עם הציבור.

"אח"כ התעטר בתפילין של ר"ת, ובהיותו מעוטר בתפילין של ר"ת למד לעצמו מסכת סוכה, ואח"כ חידש חידושי תורה, וחידו"ת אלו כתבם משך היום על גבי הכתב ואח"כ הוציא אותם לאור בספר מיוחד הוא הספה"ק "דברי תורה".

"בעצם, סדר לימודו כבר החל משעה 6 בבוקר, והסתיים רק בשעה 2 בלילה, כשבמשך כל היום וכל הלילה הגה ועסק בתורה. בשעה 6 בבוקר המתין הבעל עגלה עם עגלתו בו נסע הרבי למקוה.

"אגב הדברים, הנני נזכר כי בשעה שהיה הרבי מופיע על יד המקוה התרחשה תמיד תופעה מיוחדת, המוני עניים נדכאים ושבורי לב באו לקבל את נדבתו ותרומתו של הרבי, והרבי היה תוחב את ידיו הק' לתוך שני הכיסים שלו, והוציא משם סכומים הגונים, והיה מחלק לעניים כל מה שהיה לו בכיסיו, והיו אלו סכומים שקבלם כפדיון עבור הקויטלאך, ומנהגו היה שלא הביט כלל כל פעם על מה שהוא מוציא, אלא מה שיצא מכיסו זה מה שהעניק, וכך רוקן מידי יום את כספו לצדקה. בחג הפורים למשל היה מחלק ממון רב לכל דכפין ודצריך והון רב הוציא מכיסו ביום זה. וגודל פזרונו הזכיר קצת את מידת הצדקה המופלגת של מרן הגה"ק מצאנז זיע"א.

"בשבת הוא היה מתפלל עם הבעלי בתים כאשר חלק מהבחורים היו מגיעים להשתתף בתפלות לחזות בעבודת קדשו, גם אנוכי הייתי מגיע רבות לתפלותיו שהיו באש קודש ובהתלהבות מיוחדת, לא אחת היה בוכה בעת התפלה כתינוק בן יומו, ולמרבה הפלא לאחר התפלה היה שרוי בשמחה ולא היה ניכר כלל כי אך זה עתה הוא בכה ללא הקף בתפלה.

"כן זכרוני כי הרבי היה מכפיל את המלים בתפלה מתוך התעוררות מיוחדת.

"כך גם בערוב ימיו בעלמא הדין, עת שכב על מיטת חוליו בבית החולים בפעסט, ולמרות תשישותו ויסוריו, לא מנע את עצמו מעבודת התפילה, כדרכו בקול ובהתלהבות עצומה.

"עובדה הווה ובאחת הפעמים בעמדו לפני ה' בתפילה, נכנס הרופא ראש המחלקה, ואמר, שהקולות היוצאים מחדר הרבי, מפריעים לשאר החולים הנמצאים במחלקה, שחלקם חולים מסוכנים.

"ענה הרבי, שאכן ישתדל להנמיך את קולו בתפילה. אך למחרת בהגיע זמן התפילה, לא עמד לו כוחו לחסום את פיו, והתפלל אף הפעם בלבת אש קודש ובקול גדול.

"שוב הופיע הרופא, ואמר, שישנו במחלקה חולה אנוש הסובל על רגליו וכאביו גדולים, וקולות התפילה טורדים את מנוחתו, ומסבים לו צער.

"פרץ הרבי בבכי, והשיב לרופא מתוך נהמת ליבו: "מיר טוהט אויך וויי, מיר טוהט וויי פארוואס שכינתא בגלותא! פאר וואס משיח קומט נאך נישט! וועגן דעם שריי איך!!" [גם לי כואב, לי כואב מדוע השכינה עודנה בגלות! מדוע אין בן דוד בא! על זאת אני זועק!].

זה השולחן

האם זכיתם להיות נוכחים בשולחנות הטהורים שערך בשבתות ובחגים?

"אכן, זכיתי להשתתף רבות בשולחנות שארכו שעות ארוכות מחמת הזמירות, ה'תורה', ה'שיריים' ועוד.

"מעמד מיוחד ומרגש היה ה'טיש' בליל שבת. אין לתאר כלל את המתיקות והנעימות עת אמר 'שלום עליכם', זאת בלתי ניתן להעלות על הכתב, אלא רק מי שראה זאת הרגיש את ההרגשה הנפלאה שהרגשנו באותם שעות עילאיות.

"לא אשכח כי בכל עת אמירת ה'תורה' היה מביע בתוך כך את ציפיתו הגדולה לביאת המשיח ותדיר היה מסיים לאחר אמירת דברות הקודש שמשיח יבוא ויגאלנו בעגלא דידן.

"הרבי היה עורך כל שבוע שלוש 'טישים'. א. בליל שבת, בשבת בצהריים, ולאחר מכן בסעודת רעווא דרעווין.

"אגב, באמירת ה'תורה' בעידנא רעווא דרעווין, היה מדבר בחריפות מיוחדת נגד הציונים ואלו המתחברים עמם, הדבר היה בנפשו ממש, היו אלו דברים הכובשים את הלב, ומעיד אני שלא היתה סעודה אחת שלא עורר נגדם.

"בכלל, לכל שבת במונקאטש הגיעו הרבה אורחים מחוצה לה בכדי לשבות במחיצת קדשו ולהתענג משולחנותיו הטהורים. הסדר היה שקודם שלח הרבי 'שיריים' לאורחים ואח"כ היה שולח 'שיריים' לבחורים.

חג השבועות

בחגים גם זכיתם לשהות במחיצת קדשו?

"בדרך כלל בחגים הייתי נוסע לביתי היות והייתי בחור צעיר. אולם שונה היה מכן בחג השבועות שהייתי נשאר בישיבה מחמת שזה היה באמצע ה'זמן'

"זכרוני כי לחג השבועות הגיעו המונים רבים, כאשר בית מדרשו היה מלא מפה אל פה.

"היה זה מחזה מיוחד לראות איך שבסעודת ליל א' דשבועות היה הרבי מזמר בעצמו באור פניו כאש בוערות "בריך שמיה וגו' לטב ולחיין דלשלם אמן" בניגון מיוחד וברגש רב. כך גם אמירת ה'תורה' היה בהתעוררות מיוחדת. בברכת 'אהבה רבה' היה מאריך ביותר בקול ובנעימה מיוחדת.

"הרבי היה ואמר את התפלות, ההלל, הפיוטים, ותערב נא וכו' בבכיות נוראות, לפני קריאת התורה דרש בפני הציבור בדרך דרוש וחידוד בתוכחת מגולה ואהבה מוסתרת בקולות ובבכיות וכל מי ששמע אותו היה לבו נמס כמים.

"לאחר גמר התורה התחיל הרבי לנגן 'ברוך אלוקינו שבראנו' בניגון מיוחד, ולאחר מכן החל לומר את האקדמות כשכולו בוער כגחלי אש.

בקודש פנימה

האם זכיתם להיכנס לרבי עם 'קויטעל'?

"נכנסתי כמה פעמים ביחידות להתייעץ עמו ולהתברך מפ"ק, אך לא עם 'קויטעל', היות ונהוג היה שהבחורים נכנסים לרבי ללא 'קויטעל'.

"אגב, אספר בזה, כי בעת 'קבלת קהל' היה הרבי משוחח עם הנכנסים בשלושה שפות אותם ידע: הונגרית, גרמנית, ולאטיינית, ואז היו רושמים את הרעצפטין-מרשמים לתרופות לרפואה בלאטייניש ורק הרופאים ידעו את השפה הזאת והרבי נתן לחולים ולנזקקים מרשמים מיוחדים, והרוקחים בבית מרקחת קיבלו את ה'רעצעפטן' שלו ונתנו תמורתם תרופות, וכך התרפאו יהודים רבים ועמדו מחוליים. לפני הסתלקותו התבטא ואמר, כי היות והיו יהודים שעזר להם בתרופות ומעדעצין, מי שלא נושע על ידו מבקש ממנו מחילה על שלקח ממונו בחינם…

"כמו"כ בהזדמנות התבטא ואמר כי הברכות שבירך את הזקוקים לישועה חלק עזר וחלק לא עזר, אבל המרשמים שכתב לרופאים תמיד זה עזר, והתבטא שזה בדוק ומנוסה אצלו.

"הרבי היה גדול וידען מופלג גם בענייני העולם, ופעל אצל ממשלת צ'כיה שכל היהודים באיזור 'קארפאט' שברוסיה יוכלו לבוא להתדיין אצלו בדין תורה ולא יצטרכו ללכת לערכאות של הגויים שם.

הסתלקותו

"מסיים הגרי"י זצוק"ל את שיחתו ההיסטורית והנדירה: "בתקופה האחרונה סבל הרבי ביותר מאותם מחלות ומיחושים שסבל כל ימיו וערערו את מצב בריאותו, הוא נסע לדרוש ברופאים בפראג ובוינה, ואף יצא להינפש ולהחליף כח באיטליה, אולם מחלתו גברה עליו מיום ליום וב'יום המיוחס' ב' סיון תרצ"ז נלקח הרבי לעולמו למגינת לבם של המוני עמך בית ישראל שביכו את גודל האבידה.

"זכיתי להשתתף באשכבתא דרבי, והיו שם אלפי מלווים ביניהם גם אדמורי"ם ורבנים כמו ה"חקל יצחק" מספינקא, ועוד, והאבל היה ניכר על כולם כשכולם מיררו בבכי ומער על החלל שנוצר. זי"ע.

'ילד פלא'

בהיותו ילד קטן כבר התפרסם ה"מנחת אלעזר" כילד פלא. לפי שמועה אחת התבטא אודותיו ה"דברי חיים" כשראה אותו: "אחד כזה יורד לעולם רק פעם בכמה דורות".

בגיל שנתיים שלוש הבחינו שמבורך בכשרונות נדירים, תפיסת בזק, חריפות וזכרון להפליא. כל מה שלמד מפי רבו, מלמד הדרדקים, קלט במהירות ולא שכח מאומה. אף כל התפילות והברכות שגורים היו על פיו. יום אחד נקלע אורח לבית אביו שהשתומם על המראה, ותיכף לאחר מכן התעלף הילד ושקע בחולי אנוש. האב ה"דרכי תשובה" היה בטוח כי שלטה בו עין הרע, והזדרז לשלוח מברק אל ה"דברי חיים" שיעתיר בעדו. השיב הצדיק כי יוסיפו לו לסגולה את השם 'חיים' ויתרפא. והחליט אז האב למנוע אותו מלימודים לכהפ"ח עד שימלאו לו ארבע שנים.

"בגיל עשר כתב העילוי חידושי תורה ב"פנקס קטן" שנמצא בעזבונו, אחרי הסתלקותו נתגלו החידושים שהיו ראויים ומתאימים לת"ח זקן ורגיל. בשער הפנקס רשם העלם בן העשר את השורות הבאות: "ב"ה. פנקס לכתוב בו חידושי תורה בעז"ה וב"ש אני הצעיר והשפל עבד לעבדי ה' חיים אלעזר שפירא בן לאא"מ הה"ג החסיד מ' צבי שפירא נכד הגה"צ כקש"ת מוה"ר שלמה שפירא אבד"ק מונקאטש והגליל. עיר מולדתי היא ק"ק סטריזוב מדינת גאליציע ועתה הנני פה ק"ק מונקאטש נכתב אור ליום ה' יתרו שנת תרמ"ב לפ"ק, עיר הנ"ל. באחד הדפים הבאים מאותו "פנקס קטן" נמצא רשום בכתב ידו: "ב"ה וב"ש שו"ע או"ח הלכות תפילין סימן כ"ה אור ליום ה' נח תרמ"ג התחלתי בעזה"י ב"ה וב"ש לכתוב איזה חידושי תורה אשר חנני ה' בהלכה זו אשר הנני לומד וגם אשר חידשתי אותם זה איזה שנים" – כה כתב בעת שמלאו לו רק י"א שנה.

"בן ט"ז היה כאשר החל להתכתב עם חכמי התקופה הנודעים, אדירי תורה, שכל העולם היהודי מזכיר את שמותיהם בסילודין. הוא היה זריז בכל הליכותיו, מהיר כתיבה ובהיר סגנון, וחובק במעופו זרועות תבל. כה נוצרו קשרי אגרות בינו לבין גדולי תורה במרחקים: רבי חיים חזקיהו מדיני בעל 'שדי חמד' שישב בעיר קרסובאזאר, בקצה חצי האי קרים. רבי יצחק אלחנן מפקטור רבה של קובנא אשר בחבל ליטא, רבי חיים אלעזר וואקס מפייטרקוב, פולין, ומהרי"ל דיסקין רבה של בריסק בליטא זצ"ל. (מתוך 'מרביצי תורה מעולם החסידות', ח"ד עמ' קנ)

על לוח לבו הטהור

סיפר הגה"צ רבי יצחק שלמה אונגר זצ"ל: "לצד קולו החוצב נגד המחבלים בכרם בית ה', נשא הרבי את כל אחד מישראל על לוח לבבו הטהור: ה"מונקאטשער רב" היה נוהג לדבר בעת 'רעוא דרעוין' נגד הציונים כידוע.

"באחת השבתות עת שבת אבי זצ"ל בצל הרבי, ליווהו במוצש"ק למעונו, ואף נכנס עמו לקודש פנימה. בהיותו שם ראה שהגישו לפניו עיתון מקומי, אשר היה כתוב בו על אחד מהחלוצים הציונים באר"י, שנהרג ל"ע באותה העת, פרץ הרבי בבכי תמרורים והיה מתאבל ומצטער כאילו היה זה בנו רח"ל.

אבי זצ"ל הפליא בפני את העובדה הזאת, כי שעה קלה אחר שדיבר בקנאות בחוצבו להבות אש בדברו נגד ה'ציונים', השתתף בכל לבו ונפשו בצערו של כל יהודי מישראל. יהיה מי שיהיה. (רשומים בשמך, עמ' שפה)

על משמר הקודש

עובדא מעניינת ביותר מספר לנו הרה"ג רי"י זצוק"ל: "פעם היה 'רב' אחד מחוג המזרחי שבהיותו במקוה יחד עם הרבי נפל והתמוטט מרוב חולשה. הרבי שכאמור הכיר מקרוב את תורת הרפואה ניגש אל אותו 'רב' והחיה את רוחו. כך המתין עד שאותו 'רב' מה'מזרחי' חזר לכוחות עצמו, או אז שאל אותו הרבי אם הוא כבר חש בטוב, וכששמע את תשובתו החיובית כי כבר מרגיש טוב, החל צועק לעברו וזועק: "שייגעץ גייט ארויס פון דא"…

"בנוגע לכספים ממקור טהור, אספר לכם מעשה נורא: פעם אחת הגיע יהודי מארה"ב לרבי, ובידו סכום כסף מכובד, שברצונו לתורמם לטובת הישיבה הק'. שאלו הרבי אם שם במקומו אשר הוא דר שומר הוא את השבת. ברגע זה החל היהודי ההוא לגמגם, ואמר כי באמריקה מי שלא עובד בשבת לא יכול לעבוד כלל, ומפני כן חייבים לעבוד בשבת רח"ל. כשמוע הרבי את דבריו היוצאים מפיו, הזדעק וצעק לעבר אותו איש: "ארויס פון דא!", צא מפה מיד. והקפיד תמיד שלא לקחת בשום פנים ואופן כסף מיהודי שאינו שומר את השבת רח"ל.

"כמו"כ היה הולך למחות מידי שבת בשבתו על חנות אחת בעיר שמכרו שם כלי זהב, היא היתה החנות היחידה שחיללה את השבת, והרבי מחה כל שבת על כך שאינם שומרים שם את השבת, ולבסוף נהרגו בעלי החנות ההיא בשואה ה"י.


נערך והוגש ע"י הרב יוסף חיים אוהב ציון שליט"א