הִילּוּלָא קַדִּישָׁא • הרה"ק רבי אברהם מתתיהו משטפנשט זיע"א

"ואלה תולדות"

הצדיק משטפנשט נולד ביום הראשון של חנוכה בחצר-קודשו של זקינו הקדוש מרן הסבא קדישא

רבי ישראל מרוז'ין זי"ע. אביו היה רבי מנחם נחום, בנו הרביעי של מרן הריז'ינער, אשר לימים הנהיג את עדתו בעיירה שטפנשט ומצודתו היתה פרושה על כל יהדות רומניה.

שמחת הכנסתו של הרך הנולד בבריתו של אברהם אבינו ע"ה נערכה ברוב פאר וחדווה ביום "זאת חנוכה". שמו נקרא בישראל "אברהם מתתיהו" על פי הוראתו של זקינו הרבי מרוז'ין, שאמר לאבי הילד: "כשתכניסו לבריתו של אאע"ה, תקרא את שמו 'אברהם מתתיהו'; 'אברהם' ע"ש זקיני הקדוש 'רבי אברהם המלאך' זי"ע, ו'מתתיהו' כי הזמן גרמא, והוא יהיה בעז"ה בעל כח כמו מתתיהו כהן גדול". זקני החסידים היו מציינים, כי דברי ברכתו של רבינו הריז'ינער זי"ע נתקיימו במלואם. רבינו זי"ע, רבי אברהם מתתיהו משטפנשט, הוכר ברבות הימים כעובד ה' בקדושה ובטהרה וביגיעה עצומה מתוך הסתגפות יתירה ורוב עמל עד כלות למעלה משכל האנושי. והפרט המעניין היה, שאם כי עבודתו היתה במיעוט אכילה באופן קיצוני, עם כל זאת זכה להגיע לגבורות ולהסתלק כבן פ"ו שנים, ועד תקופה קצרה לפני הסתלקותו היה עובד את עבודתו בכח ובגבורה בבריאות מתמדת, כפי שצפה סבו הרה"ק מרוז'ין.

"בחצר-הקודש של זקנו הריז'ינער זיע"א"

את ימי ילדותו עשה רבינו בבית אביו, בחצר-קודשו ועל ברכיו של זקינו הרבי מרוז'ין שהאציל עליו מהוד זיו קדושתו. עד ימי זקנותו היה רבינו מתפאר ומשתבח בכך שזכה ללמוד מפי זקינו הריז'ינער את אותיות הא"ב, וכאשר הגיע לאות יו"ד אמר לו זקינו: "א יוד – ביסטו" ["יהודי – זה אתה…"].

כבן יחיד לאביו הקדוש רבי מנחם נחום, הועיד אתו אביו לגדולות ונצורות, וכבר בימי נעוריו הפנה אליו מקרים דחופים שנזקקו לישועות גדולות, כשהוא אומר לחסידיו: "האחזו בחוזקה בבני מתת'יהו, אם תתעקשו עמו – תוושעו". החסידים שמיהרו לשמוע בקולו אמנם עשו כך, וישועתם לא איחרה לבוא. ביטויים מופלגים על רוממות גדלות נשמתו, נשמעו מפי אביו בהזדמנויות שונות, כמו "בני יחידי הקדוש" או "בני מתתיהו הוא אדם השלם"

"על כס האדמורו"ת"

בחודש כסלו תרכ"ט חלה אביו רבי מנחם נחום משטפנשט זי"ע את חוליו האחרון, ונפל למשכב ממנו לא קם. הוא הובהל לעיר יאס כדי לדרוש ברופאים, אך בי"ד בכסלו תרכ"ט נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון-הקודש כשהוא במיטב שנותיו, ושם בעיר יאס מנוחתו כבוד. בנו, רבינו אברהם מתתיהו, מיאן להתנחם אחריו וסירב בכל תוקף לעלות על כסאו ולמלאות את מקומו. אולם חזקו עליו הפצרותיהם של הצדיקים בני משפחתו ועמם רבבות החסידים המייחלים להנהגתו. לאחר שנת האבל הראשונה אחר הסתלקות אביו הק', כשהוא א"ך בן כ"א שנה, קיבל עליו רבינו את עול האדמורו"ת והמשך הנהגת העדה הקדושה בשטפנשט.

"רועה נאמן לבית ישראל"

משפתח רבינו את דלתות ביתו לכל מאן דבעי, התחדשה הנהירה ההמונית של חסידים ואנשי מעשה לצידם של המוני פשוטי העם, שבאו לחסות בצילו והודו של רבינו זי"ע בשפנשט. השמועה כי "יש נביא בישראל" עשתה לה כנפיים בכל קצוות המדינה, ועד מהרה נודע רבינו הקדוש בשערים כפועל ישועות בקרב הארץ. מיום ליום גבר זרם הפונים להיכלו של רבינו בבקשת ברכות לרפואות וישועות, ואילו החסידים מבקשי ה' עלו ובאו לחסות בצילו הק' של רבינו, כאשר חצרו ובית-מדרשו היו עבור החוסים בצילם מקור של השראת הקדושה והתעלות בתורה ובדרכי עבודת השי"ת.

"תל תלפיות – פועל ישועות בקרב הארץ"

כתובת ביתו של רבינו נפוצה ביותר בקרב כל בני יהודי רומניה, ושימשה ככתובת מרכזית למבקשי ישועה. שמו נישא לשם ולתהילה בכל קצווי המדינה ואף מחוצה לה. מאות ואלפים שצבאו על

דלתותיו נושעו באותות ומופתים גלויים, ועל-ידי פעולת הצדיק לישועתם התרוממה קרנם של יהודים אלו וזכו להתקרב לה' ולתורתו. סיפורי מופת חותכים, שכללו בתוכם רפואות וישועות למעלה מדרך הטבע ממש, היו אצל רבינו מעשים שבכל יום. תדיר נשמעו מעשיות אלו בחצרו הקדושה של אותו צדיק, שכאמור היה עובד את ה' למעלה מדרך הטבע וזכה להמשיך ישועות מעל הטבע. במשך שישים ושלוש השנים בהן הנהיג רבינו את ממלכתו וישב על כסא קודשו, התקרבו על ידו אלפים ורבבות יהודים מדלת העם ופשוטי הארץ לתורה ולאמונה. תמיד היה רבינו מייחל ומאחל לתשועתם של ישראל ומצפה להרמת קרנם וישועתם, ומחדיר בהם אמונה תמימה בה'. בדרך זו זכו רבים מהם להימנות עם שלומי אמוני ישראל, כשהם באים מתוך האמונה ב"משה עבדו" אל "ויאמינו בה'". כך נמשך מעיין הישועות לנבוע עד ליום הסתלקותו ביום המר והנמהר כ"א בתמוז בשנת תרצ"ג.

"עבודת ה' בעוז ובגבורה ובדבקות עילאית"

כאמור לעיל, רבינו נתברך על ידי זקינו הרה"ק מרוז'ין זי"ע, שיהיה גיבור כמתתיהו כהן גדול. ביטוי מוחשי לברכה זאת נצפה במיוחד בעת עבודת קודשו בזמנים מיוחדים, בהם היה עובד את בוראו בהתאמצות מופלגת למעלה מבינת אנוש. כך היה בתפילת המוסף של ראש-השנה, כשהיה עומד שחוח וכפוף למעלה משעתיים וחצי רצופות בלא ניע. כך היה גם בעת עבודת ה"נענועים" ונטילת ארבעת-המינים בחג-הסוכות, עת היה עומד כמה שעות רצופות כשהוא כמעט כפוף עד לארץ ומכוסה בטליתו על פניו עד החגורה, ורק ידיו הקדושות אוחזות בארבעת-המינים כשהוא "מוליך ומביא לעצור רוחות וטללים רעים מן העולם". אותו חזיון פלאי נראה גם בעת ריקודיו עם ספר-התורה בשמחת-תורה, שהיו נמשכים משך שעה ארוכה בכוחות על-אנושיים. גם בימי החנוכה היה שוהה בעת הדלקת-הנרות כשעתיים ומחצה, כשהוא עומד סמוך לנרות וגופו כפוף, ופלגי מים ירדו עיניו בעת אמירתו ז' פעמים את המזמור "ויהי נועם". לא רק בימי המועדים אלא גם בכל שבת בשבתו היתה עבודת-קודשו נראית בריש גלי, אם זה בעת עומדו לקדש על הכוס ולהעיד על בריאת שמים וארץ, אם בעת עומדו לקדש את הלבנה אחת לחודש, כשהיה עומד בדבקות עילאית ובהתפשטות הגשמיות לפאר ליוצרו ולשם כבוד מלכותו. וכבר העידו גדולים וטובים שזכו לחזות במעמדים אלו, כי נמס לבבם בקרבם מפני פחד ה' ומהדר גאונו, תודות לזיקוקי השלהבות שרבינו היה מקרין סביבותיו בעת עבודת קודשו.

"תורת אמת היתה בפיהו"

רבינו זי"ע, כצאצא לבית רוז'ין, המשיך בדרכם של כל צאצאי הרה"ק מרוז'ין, שלא חשפו ברבים את ידיעותיהם ושליטתם בכל מכמני התורה בנגלה ובנסתר. רבינו אף החמיר בכך על עצמו מאד בכך שלא השמיע אף פעם דברי-תורה ברבים. רק לעיתים רחוקות נודע בדרכים עקיפות על היותו ענק בכל חלקי התורה, גאון נפלא הבקי בש"ס ופוסקים, במדרשים ובשאר מכמני התורה.

"אחרית ימיו"

בשנותיו האחרונות נחלש רבינו זי"ע וכוחותיו הלכו והתדלדלו, אך הוא לא שינה מאומה מהנהגותיו וסדריו ולא התאונן על מכאוביו, מלבד מה שהביע את צערו בעת שהיה מופרע מעבודת-קודשו.

בחודשי הקיץ תרצ"ג התגברה חולשתו, וכאשר נודע לרבים דבר חולשתו הגוברת והולכת, נתעוררו המוני חסידיו ובאי-ביתו לתפילות רבים להזעיק שמים וארץ, למען שלומו ובריאותו. בימיו האחרונים הופיעו גדולי הרבנים והחסידים ועלו למעון קודשו, לבקרו ולעקוב מקרוב על מצב בריאותו. אך למגינת ליבם של כל חסידיו ואוהדיו נצחו אראלים את המצוקים ב"ימי בין המצרים", ונשבה ארון-האלוקים ביום שבת-קודש פרשת פנחס, כ"א תמוז, בשעה העשירית. סביב למיטתו עמדו מקורביו והצדיקים מבני משפחת בית רוז'ין ברומניה.

הידיעה שנשמתו הק' והטהורה של רבינו עלתה לגנזי מרומים, נתפשטה עד מהרה כאש בשדה קוצים, ובכל העיר רבתה תאניה ואניה, וגם לרבות אלפי התושבים שאינם מבני-ברית שביכו מרה את הסתלקות הצדיק. במוצאי-שבת הועברה הבשורה המרה, אשר הלמה ומחצה את לבבות השומעים, לכל תפוצות ישראל, ומכל רחבי רומניה החלו נוהרים לשטפנשט אדמו"רים, רבנים ואלפים מבני ישראל, להיות נוכחים בעת ההלוויה. ההלוויה התקיימה ביום ראשון בראשות האדמו"רים לבית רוז'ין. כאשר הרימו נושאי המיטה את גופו הק', געו כל העם בבכיות ויללות גדולות שאין לשער, וכל הנוכחים קרעו את בגדיהם. כחמישים אלף איש השתתפו בהלוויה כעדות עיתוני התקופה. קברו הק' שנכרה בשטפנשט נהפך עד מהרה למקום קדוש של תפילות ובקשות, כאשר אלפי אלפים היו פוקדים אותו לשפוך שיח ליבם וצקון לחשם ולהיפקד בזכותו בדבר ישועה ורחמים.

כשלושים וחמש שנה לאחר מכן, בתחילת חודש חשוון תשכ"ט, הועבר ארונו הקדוש לארץ-הקודש. הפלא העצום היה כי גם בהלוויות ההמוניות לארון הק' שנערכו ברומניה ובארץ, נשנו אותם מחזות שנראו בעת פטירתו. במעמד גאוני רבני רומניה אדמורי"ם ורבנים מבית רוז'ין ועוד, לצד אלפי חסידים ואנשי-מעשה הוטמן ארונו הק' בביה"ח ב"נחלת יצחק" בת"א, בחלקת בית רוז'ין.

יש לציין כי גודל קדושתו ורוממות צדקות של רבינו נגלתה לעין כל בעת העלאת גופו הק' לארצה"ק. היה זה בעת ההלוויה ההמונית, שנערכה בבית-החיים ב"נחלת יצחק", והנה עבר רעד של התרגשות בין כל הנוכחים שבאו ליטול חלק באשכבתיה דרבי. כאשר בהוראת זקני האדמ"ורים ורבני חסידי שטפנשט הוצא גופו הקדוש והטהור מהארון, נגלה לעין כל כי הוא קיים בשלמות כביום הסתלקותו מהעולם לפני כשלושים וחמש שנים! כך נישא גופו הקדוש על המיטה הרגילה של ה"חברה-קדישא" לעבר חלקת הקבר, כשהקברן היה רבי יוסל וקסמן ז"ל ונתקיים ברבינו לעיני כל מאמר חז"ל "צדיקים אין הרימה שולטת בבשרם" [מדרש תנחומא]. מני אז, כאמור, נהיה המקום לאבן שואבת לחסידים ואנשי מעשה ולהמון העם יוצאי רומניה, שזכו לישועות דרך הצדיק עוד בחיים חיותו ואח"כ על ציונו הקדוש בשטפנשט, וכעת בביה"ח ב"נחלת יצחק" בת"א, בחלקת בית רוז'ין.

להלן מקבץ סיפורים מזכרונותיו של הרה"ח ר' יצחק חכם ז"ל מגדולי חסידי שטפנשט, ממשפחת חסידי שטפנשט מזה דורות:

"פועל הישועות מנעוריו"

על חשיבות מעלת הרבי בפיו של אביו הקדוש הרבי הזקן משטפנשט מספר הרה"ח ר' יצחק חכם ז"ל ברשימותיו: אחד מגדולי המקורבים של הרבי הזקן משטפנשט שהה פעם אחת במחיצתו בשעות הערב, משהגיע הלילה נכנס הילד-לימים הרבי הק' ר' אברהם מתיתיהו; בעל ההילולא, להתברך מאביו בברכת "לילה טוב" בטרם לכתו לישון. כשיצא הילד מחדרו פנה אביו הרבי הזקן למקורבו ואמר לו כך: "הראית אותו?! מה שאני יודע גם הוא כבר יודע. כדי לפעול אצלו ישועה יצטרכו לעמול הרבה ולהפציר בו, אך כאשר הוא יבטיח – תדעו כי פעלתם והישועה כבר בידכם". בהקשר לכך המשיך הר"ר יצחק חכם לספר, כי פעם אחת שררה מחלת דבר מסוכנת מאד בעיר שטפנשט, והרבה אנשים ונשים מתו רח"ל. הדברים הגיעו עד כדי כך, שגם הרבי הזקן זי"ע יצא את העיר כשהוא לוקח איתו את בני משפחתו ואת בנו רבנו זי"ע, שהיה צעיר לימים, ועברו כולם לעיר יאס. בשטפנשט נשארו שני גבאים לשמור על החצה"ק, כשהרבי זי"ע מבטיח להם שלא יאונה להם כל רע. אולם משחלפו מספר ימים ראו הגבאים כי המגיפה משתוללת בכל עוזה ומחוללת שמות בתושבים שנשארו בעיר, ובכל יום ויום מתרבים הניגפים רח"ל. קמו הגבאים ונסעו אל הרבי לעורר רחמים. הם הגיעו ליאס ביום ו' עש"ק ונכנסו מיד אל הקודש פנימה לקבל שלום, אבל הרבי הק' נמנע מלדבר איתם ולא שאלם כלום אודות המצב בשטפנשט. רק בערב, לאחר ה"קידוש", שאל אותם הרבי מה נשמע בעירו. הגבאים התחילו לבכות ולפרט את האסון הגדול ומנו את שמות אלו שנפטרו מאז שעזב הרבי את העיר. הרבי זי"ע סגר את עיניו הק' וישב בדומיה, כשבנו הצעיר רבי אברהם מתתיהו יושב לידו. לאחר שפתח את עיניו אמר הרבי: "האחזו בחוזקה בבני מתתיהו, כי רק הוא בכוחו להושיעכם". ואמנם כך עשו והישועה לא אחרה לבוא, ובעקבות כך נודע ונתפרסם סיפור המעשה בין החסידים.

רבינו נודע כפועל ישועות מפורסם ביותר, אלפי סיפורי מופת מתהלכים סביבו ונפוצים ביותר בין כל יוצאי רומניה, רבינו נהג במשך שישים וחמש שנות נשיאותו בדרכו של אביו ולא אמר מעולם דברי תורה ברבים, גם "שיחות חולין" שלו היו שקולות ומדודות, וגם ברכותיו שאיחל לאלפים ורבבות שנהרו אליו להתברך מפיו היו נאמרים במלים ספורות, ומנהגו כשהיו מביאים לפניו מקרים קשים במיוחד שכדרך הטבע לא נראתה הישועה במציאות שמעו אותו מלחש: השי"ת שהוא עושה נפלאות ביכלתו לעזור, במקרים רגילים היה מברך: השי"ת יעזור. (מפי כ"ק אדמו"ר מבוהוש זצוק"ל)

"זכור אזכרנו עוד"

מספר החסיד הישיש ר' אברהם יונה בן נאמן הי"ו אשר היה נוכח אצל רבינו עת ביקר בשנותיו האחרונות בבוקרשט לצורך טיפול רפואי, ויהודי מקעשינוב ששהה גם אז בבוקרשט לרגלי מסחרו, נכנס אל רבינו עם קוויטל כנהוג, מיד שרבנו קרא את השמות בקוויטל, שאל את האיש: מה יצא מהענין ששאלת אותי פעם בעת ביקורי בקעשינוב, ויעצתי לך לעשות כך וכך, מה היה בסופו של דבר. הסוחר הנ"ל יצא מחדר קדשו בהתפעלות עצומה, וסיפר לכל האנשים שעמדו שם את שיחת רבנו אתו בפנים, בהוסיפו שכבר עבר 28 שנים מביקורו של רבנו בקעשינוב, אני בעצמי כבר לא זכרתי

מאומה מכל הענין, ורבנו שמאז עברו לפניו עוד רבבות אנשים עם מבוקשיהם השונות, עכ"ז הכירו מיד וזכר את משאלתו.

"ברכת הצדיק"

סח לי אבי ז"ל, הר"ר ישראל דוד בן הרה"ג ר' חיים חכם ז"ל, מעשה פלא. אבי ז"ל בימי חורפו בעת לימדו בישיבה בבוהוש התעתד להיות מכלי הקודש. הוא עשה גם כן שימוש אצל הסבא ז"ל שהיה רב, אולם משפרצה המלחמה והמצב החומרי היה בכי רע, נאלץ לעסוק במסחר. בתחילה הוא התחיל לעסוק במסחר עם תשמישי קדושה, ספרים, סידורים, מחזורים וכדומה. מאוחר יותר, כשהיה בידו קצת כסף, התחיל לעסוק גם בדברי גלנטריה ומכל הבא ליד. ונתקיים בו הכתוב "הולך וגדל". ממש כל מה שקנה, מכר והצליח. יום אחד הציעו לו לקנות צמר. העסקה נראתה מאוד בעיניו והוא השקיע כמעט את כל כספו בעסקה זו. הוא חשב שיצליח וירוויח יותר, אבל הוא נכשל בעסקה זו עד כדי כך שראה עצמו כמי ששם כספו על קרן הצבי פשוט, ככתוב "ואין קונה"… אפילו בחינם לא היה לו למי לתת את הסחורה, רק לזרוק אותה לים. היתה לו דוגמא בידו, כדרך הסוחרים, להראות את מין הצמר, אבל ממש אין למי לדבר… הצדיק משטפנשט זצ"ל שהה אז בבוקרשט עיר הבירה. ואנחנו כמאמינים, נסע אבא ז"ל לבוקרשט לצדיק לקבל ברכתו ועצתו. כשנפתחה הדלת ואבא נכנס, ראה אותו הרבי ושאל אותו תיכף: "וואס טוסטהע דא?" (לשם מה באת לכאן?) אבא ז"ל שפך את ליבו וצרותיו לפני הצדיק, פתח ואמר כדלהלן: "רבינו הקדוש, אני כעת בצרה גדולה. כל כספי שעמלתי עליו שמתי על קרן הצבי. קניתי צמר והנה הדוגמא בידי… ואינני מצליח למצוא קונה, אפילו בהפסד של חמישים אחוז. אין בכלל קונה, אפילו לקחת זאת מידי חינם אין כסף… ולכן באתי עכשיו לרבי, שהרבי יגיד לי מה עלי לעשות וכך אעשה. ענה לו הצדיק על אתר: "גלויב מיר, אז איך זאל וויסען וואלט איך דיר א וודאי געזאגט וואס צו טוהען… נאר וואס קען איך יא טוהען, דיר ווינטשען אז דער אייבערשטער זאל דיר צו שיקען א גוטען קונה…".(האמן לי, כי אם הייתי יודע, הייתי בוודאי אומר לך מה לעשות… אבל מה כן יכול אני לעשות? לברך אותך שהשי"ת ישלח לך קונה טוב…). ואז תפש הצדיק את ידו של אבי כדרכו בקודש, הצמיד אותה לליבו ואיחל לו מן הלב: "דער אייבערשטער זאל דיר שיקען א גוטען קונה בקרוב, אין גיכען" (שהשי"ת ישלח לך קונה טוב מהר ובקרוב). לאחר שקיבל אבי ז"ל את ברכת הצדיק, רץ לתחנת הרכבת בבוקרשט עיר הבירה ונסע חזרה הביתה. הנסיעה היתה ארוכה. היא נמשכה בערך כחמש-עשרה שעות ברכבת מהירה. לאחר כשעתיים-שלוש של נסיעה, כשעברו כבר מספר תחנות מבוקרשט, נעצרה הרכבת. במקום זה היו תמיד עולים נוסעים נוספים לרכבת. פתאום שומע אבי ז"ל שמאן דהוא מכריז בקול: "למי שיש משהו למכור – אני קונה". לא השתהה אבי ז"ל ואמר מיד: "לי יש צמר למכור והרי הדוגמא בידי, והסחורה נמצאת בבוהוש". שאל אותו האיש: "כמה אתה רוצה בעד הסחורה הזאת?" ענה לו אבי ז"ל: "הנה, אני שילמתי עבורה כך וכך סכום

כסף. עכשיו, אם אתה חושב שאני צריך גם להרוויח קצת לפרנסתי, הוסף לי כאוות נפשך". תיכף ומיד הסכים האיש, הוציא מכיסו את סכום הכסף בו נקב אבי ועוד הוסיף לו רווח בשבילו ואמר לו "תן לי את הדוגמא בתוספת מכתב שקבלת ממני את הכסף עבור הסחורה, ואני כבר אסע לשם לבד להוציא את הסחורה ולקחת אותה". חתם לו אבי על המכתב אותו ביקש ונפרד ממנו לשלום. הקונה המוזר ירד בתחנה הבאה. "עד היום" אמר לי אבי ז"ל "אינני יודע מי היה האיש ואם בכלל לקח את הסחורה. היה זה ממש מלאך שנשלח משמים להיות לי לעזר". הוא שילם לו את כל הכסף בתוספת רווח, מבלי להכירו כלל  וכלל, דבר שהיה לכשעצמו נוגד כל הגיון, כי לכאורה היה צריך לחשוש אולי מרמה הוא אותו ואין לו בכלל סחורה שם… גם מסיפור זה אפשר לראות בעליל את הנס שפעל הצדיק, אבל הצדיק זצ"ל שהיה עניו מאוד, ממש בבחינת "והאיש משה עניו מאד מכל האדם", חיפש תמיד, כדרכו בקודש, אמתלא להסתיר את עצמו בכדי שיוכל לתלות את הנס בדבר אחר ולא בו.

ויש עוד להאריך בדברים על הרה"ק משטפנשט אולם תקצר היריעה מהכיל וזיע"א

נתקבל מאת "מכון תורת אמת שטפנשט" – בנשיאות הרה"ג ר' אברהם יעקב סלמון שליט"א

נערך והוגש ע"י הרב יוסף חיים אוהב ציון שליט"א