פרשת מטות
לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה (ל, ג)
מעשה בשני תלמידי ישיבה, בחורים למדנים וצורבים. הראשון נלקח לחתן בביתו של גביר נכבד בעיר ראחמיסטריווקא, ואילו השני נשא את בתו של הגביר בעיר אדעס. מתחילה עוד שמרו השניים על קשר, היו מתכתבים ביניהם וכדומה, ברם במרוצת השנים הלך ופסק הקשר ונשכחה האהבה לגמרי.
פעם אחת חלה הגביר בעיר ראחמיסטריווקא והזמין אליו רופא גדול מהעיר אדעס. אותו רופא היה חברו, הבחור שנעשה חתן בעיר אדעס. כיון שבא הרופא לראחמיסטריווקא, נזכר שיש לו כאן חבר נעורים וביקש להיפגש עמו. שאל עליו בהתעניינות וסיפרו לו שהוא נגיד גדול ועוסק בתורה יומם ולילה. פנה והלך לביתו. אולם, חברו הוותיק לא הכירו כלל. ״אינך מכירני?" – שאל הרופא מאדעס – "הלא אני חברך מאז מהישיבה״. מיד נזכר בו ידידו, אלא ששאלו: ״אם אתה ידידי, מה נעשה איתך והיכן פרצופך היהודי?!" השיבו ידידו בשחוק: ״מי מדבר משטויות כאלה״. מיד פסק אותו ידיד לדבר עמו, ולא יסף.
באחד הימים חלם אותו תלמיד חכם שבראחמיסטריווקא חלום, בו נאמר לו שיסע אל העיר אדעס אל מלון פלוני, שם ישנו גן, ילך ישר בתוך הגן ובצד עומד בית קטן, שם צריכים לו. לא התפעל האיש ואמר: 'חלום הוא ושוא ידבר'. מכיון ששב החלום ונשנה לילות אחדים, ובפרט בלילה האחרון כשהזהירוהו, שאם לא יסע לשם, לא יהיה טוב – מיהר ונכנס אל הרה"ק רבי יוחנן מראחמיסטריווקא זי"ע וסיפר לו גופא דעובדא.
שמע הרבי לסיפורו והציע לו שיסע לשם ולא יפחד מאומה, כי לא יארע לו דבר חלילה, אלא שייקח עמו אדם נוסף. נסע האיש שמה ואכן, כאשר חזה בחלומו, כן היה. גן ובית וכו'. ניגש אל הבית ונקש בדלת. יצא לקראתו אדם ושאלו למבוקשו. סיפר שקראוהו הנה. אמר לו האיש שימתין. נכנס ושאל והורו לו שיכניסו פנימה. כאשר נכנס החדרה, ראה לפניו שבעה זקנים יושבים סמוך לשולחן, ושם מאחורי המחיצה, עומד חברו הנ"ל עטוף בתכריכין. שאלוהו הזקנים אם הוא מכיר את האיש שעומד שם, נענה ואמר: ״כן, הוא למד עמי בישיבה״. שוב שאלוהו: ״כשהיה אצלך בעיר ראחמיסטריווקא אמר כך וכך?!״ השיב: ״כן״. שאלוהו: ״אמור לנו, איזה מחשבה הייתה לך כששמעת ממנו את הדברים האלו?״ אמר: ״חשבתי שיצא מדעתו״. ובסיימו את דבריו – מחמת חביבות הדברים – פטרוהו לשלום. אותו רופא הפיל את המחיצה ותפס את ידידו בידו, סמוך לאצבעותיו ונעשה שרוף באותו מקום בכל ימי חייו. והיה אותו אדם מראחמיסטריווקא נוהג לספר מעשה זה לכל דיכפין.
נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים (לא, ב)
הרה״ק רבי שאול ידידיה ממודז'יץ זי"ע אמר בשם זקנו הרה"ק רבי יחזקאל מקאזמיר זי"ע: אמרו חז"ל (איכה רבה פ"א סנ"ז) ״נחמה בכפלים״, הכפליים הם נקמה בגוים ונחמת ישראל. בדרך זו פירש הרה״ק ממודז'יץ את הפסוק (תהלים כג, ד) ״שבטך ומשענתך המה ינחמוני״. "שבטך", היינו, שתנקום נקמתנו מן הגוים, "ומשענתך", שתיטיב לנו, "המה ינחמוני", בשתי אלה אוכל לנחם את עצמי.
עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה (לב, יג)
שמעתי מאיש אחד בשם הרבי הזקן הרה״ק רבי יצחק מווארקי זי״ע: ״הרעותי את מעשי״ (קידושין פב.) – כלומר, על ידי זה שעשיתי מעשה ולכן קיפחתי את פרנסתי (קידושין פב.).
פרשת מסעי
אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל (לג, א)
הרה"ח רבי הערשיל מפלאוונא זצ"ל, שאל פעם את הרה"ק בעל 'תפארת שלמה' מראדומסק זי"ע: ״למה הנחתם את הרה"ק רבי משה'לה מלעלוב זי"ע לנסוע מפולין?״ והשיב: ״לא האמנו שיהיה לו כסף על הוצאות הדרך״…
זֹאת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה, אֶרֶץ כְּנַעַן, לִגְבֻלֹתֶיהָ (לד, ב)
שמעתי מהרה"צ אברהם אלימלך שפירא מגראדזיסק זצ"ל – בן הרה"ק רבי ישראל מגראדזיסק זי"ע הי״ד בשם רבנו הקדוש המגיד מקאזניץ זי״ע שאמר: כתיב (תהלים ב, ג) ״ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו״, זה ציון וירושלים, הם המוסרות והעבות שישראל נאחזים בהם, וכל זמן שישראל אינם מתייאשים מארץ ישראל וירושלים, אין הגוים יכולים להם. לכן הגויים רוצים דווקא לנתק מישראל את הקשר שמקשר אותם עם ציון וירושלים, שיתייאשו מהם ואז יכלו ח״ו לישראל.
אמר על זה הרה"ק מגראדזיסק זי"ע, כי זו העצה נתן לעצמו הס"ם בזמן האחרון, הרים קרן צרינו האנגלים ימ״ש שהסיתו את הערבים שיעשו פרעות בישראל, כדי שבני ישראל יתייאשו מלבוא לארץ ישראל ובזה יכלו להסית את הרשע היטלר ימ״ש לעשות טבח כזה בישראל. וזה ״כי בשם קדשו בטחנו״ (תהלים לג, כא), "בשם קדשו" עולה "ציון וירושלים", בזמן שישראל מקושרים בארץ ישראל, זה הענין שם קדשו ואז ״עזרנו ומגננו הוא״ (שם כ).
♦ ♦ ♦
פעם אחת שאלתי את רבינו נר ישראל מהור"ר יוסף חיים זאננפלעד זצ"ל מדוע כשהייתי בחוץ לארץ טעמתי צוף דבש בלימודי ועכשיו שהנני בארץ הקודש ומכל שכן בירושלים ואינני מרגיש כלום לא טעם קדושת ארץ ישראל ולא טעם הלמוד? והשיב לי [ הגר"ח זוננפלד] ארץ ישראל אמת ולא ניתן לרמות עצמו, מה שאין כן חוץ לארץ ולכן העבודה בארץ ישראל קשה יותר. וזה מה שכתוב במדרש רבה (קהלת) שומר רוח שומר רוח של גלות לא יזרע מצות ומעשים טובים וזה עני שומר רוחה של גלות מחמת שחושב ששם זכה לקדושה, מה שאין כן בארץ ישראל, ידע אשר לא יזרע. שלא זרע ולא יזרע כלום במצות ומעשים טובים.
♦ ♦ ♦
כי אלקים יושיע ציון וגו' וזרע עבדיו ינחלוה ואהבי שמו ישכנו בה (תהלים סט, לו-ז). אהבי שמו עולה כמנין שס"ד, שאמרו (מנחות סב.) גירא בעיני דשטנא, [דשטנא גימטריא שס"ד] וכשעושים כנגדו או כשעושים תשובה ומוציאים בלעו מפיו – ישכנו בה, כנאמר (איוב לח, יג) "לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה", כי ארץ ישראל אינה מחזקת בה עוברי עבירה, אבל מי שעושה תשובה נקל לו בארץ ישראל כי קדושת הארץ גרמה לו.
♦ ♦ ♦
סיפר הגה"צ רבי ישראל יצחק רייזמאן זצ"ל: פעם עמדתי בבית 'הכנסת אורחים' האשכנזי בארץ הקודש, יחד עם הרה"ק רבי שמחה בונם מאוטבוצק זי"ע. בתוך כך הביא הדוור מכתב מפולין. אמרתי לרבי: "הביאו מכתב פון דער היים" (מהבית). נענה הרבי מאוטבוצק ואמר: "וכי שם אונזער היים? פה אונזער היים". (וכי שם ביתנו? הלא כאן נמצא ביתנו).
♦ ♦ ♦
אל שמחת גילי (תהילים מג, ד) עולה ארץ ישראל (832). והנה שמחה הוא שמחה פנימית. גילה שמחה חיצונית. כי זה סגולת ארץ ישראל להיות השמחה עצור בלב, הגם שמגלה גילתו לחוץ. כי כמה שמגלה גילתו לחוץ עוד עצור בלבו עשרת מונים ככה. וכך כתב לי אחי הקדוש הרב ר' אליהו שלמה מראווע זצק"ל שידוע שארץ ישראל סגלה לשמחה וזה אל שמחת גילי שארץ ישראל סגולה היא לדעת שהכל מד' והכל בחסד אל כל היום.
♦ ♦ ♦
מכבוד אחי הרב ר' אהרן שליט"א. ויצא חטר מגזע ישי (ישעי' יא, א). חט"ר ר"ת ח'מדה ט'ובה ור'חבה, כי חמדה היא ארץ ישראל גם בזמן הגלות שכולם חומדים אותה, טובה היתה בזמן שישראל ישבו עליה, אבל רחבה עוד לא היתה רק בימי משיח צדקינו "כי ירחיב ד' אלקיך את גבולך" (דברים יב, כ) ויספתי לך עוד שלוש ערים (דברים יט, ט) אז בימי החטר מגזע ישי (ישעי' יא, א) שהוא משיח ואז יהא כל השלשה ביחד חמדה טובה ורחבה.
♦ ♦ ♦
ליל ט' אלול תש"ח חלם לי הפסוק (ישעי' נב, א) "לא יוסיף יבוא בך עוד ערל וטמא". ופתרתי לי, שהערבים לא יחזרו עוד לארץ ישראל, והגויים שהם בארץ ישראל יברחו מכאן לארץ ציה וצלמוות אכי"ר.
וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל; זֶה-יִהְיֶה לָכֶם (לד, ו)
מתוך שסמוך לארץ ישראל נקרא גדול, קרב לגבי דהינא ואידהן (רש"י דברים א, ז שבועות מז:). ונראה עוד במאמר המדרש ז"ל שבימי אנוש הציף הים כפי ברבריה ועד כיפי דעכו, אבל כשיהיה התיקון הגמור תחזור הארץ לאיתנה, ויהיה כל הים הגדול יבשה, ויהיה ארץ ישראל עד הים הגדול.
וזה ענין (איכה ב, יג) כי גדול כים שברך – שהים הוא ששבר לכם את המדינה שלכם, ולמה היה זה, מפני עונות של אותו הדור, ועכשיו ג"כ מפני עונות נתגרשת מהמעט הזה שנשאר לך מי ירפה לך, כל זה הן בחינת הים תהיה יבשה ואתה תחזור עליה, ואז עד הים הגדול יהיה גבולכם, ולכן הנסין [איים] שבים הם ארץ ישראל (גיטין ח.), כי הים הוא כולו ארץ ישראל, ולר' יהודא עד סוף העולם עד ים האוקינוס שהוא גם כן ספרד ופורטוגל בכלל.
וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה (לה, יא)
שלש ערי מקלט שציוה השי"ת להקים בארץ ישראל ובעבר הירדן, נראה שהן כנגד אברהם יצחק ויעקב, אשר בזכותם לא יבואו לידי כך שיצטרכו לברוח לערי מקלט. וכן אפשר לומר, ששלושת ערי המקלט, הן כנגד שלשה פסוקים של ברכת כהנים, אשר בזכות ברכת כהנים לא יבואו לידי כך שיצטרכו לברוח אל ערי מקלט.
באדיבות "מכון באהלי צדיקים" להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל
כל הזכויות שמורות
להערות והארות [email protected]
תודה כל שבוע על האוצרות החן. באמת אוצרות בלתי נידלים של הרב וינטרויב זצוק"ל. זי"ע