כמנהגו הקבוע מסר ראש הישיבה הגאון רבי ברוך שמואל הכהן דויטש שליט"א את שיחתו לבני הישיבה 'באר מרדכי' בליל תשעה באב, אלא שהשנה באופן חריג הקדיש ראש הישיבה את השיחה ועורר על המצב הנוראי בו נמצא עולם התורה עם המשך התפשטות נגיף הקורונה.
בפתח דבריו אמר הגרב"ש דויטש, "כשאנחנו יושבים ומדברים על חורבן בית המקדש ועל הגלות, למעשה היה פה ב' דברים שכמובן היו קשורים זה בזה, עצם הגלות וכל הצרות הנוראות ששמענו עכשיו במגילת איכה, אבל עדיין עיקר מה שאנחנו בוכים זה על כל מה שנאבד ברוחניות, הפיל משמים ארץ תפארת ישראל, מלכה ושריה בגוים אין תורה, כשהיתה ירידה רוחנית והגיע הזמן של העונש, כתוב שהקב"ה שפך חמתו על עצים ואבנים".
"והמשמעות שבעצם זה יכל להיות ח"ו על כלל ישראל, והקב"ה עשה חסד ושפך חמתו על העצים והאבנים, אבל בעצם היה אמור להיות גזירה על כלל ישראל עצמם, ולאחר שאין להם את הזכויות להיות בארץ ישראל ובבית המקדש, כמו שכתוב בתורה, השמרו לכם פן יפתה לבבכם, וסרתם ועבדתם אלהים אחרים, ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה וכו', ארץ ישראל זה המקום של השראת השכינה, ארץ אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה".
"חז"ל אומרים אשרי מי שגר בארץ ישראל, שבה שורה השכינה. בתקופה הזו, כולם רואים את חסדי הקב"ה, שבכל העולם יש מגיפה נוראה שמפילה חללים חללים מאות בכל יום, ובארץ ישראל באופן יחסי המצב פחות גרוע מחו"ל".
"אני לא מומחה בזה" הוסיף ראש הישיבה, "אבל כמדומה שעדיין אף אחד עוד לא יודע מהי המחלה הזו, איך היא באה, ואיך היא הולכת, אבל רואים שבארץ ישראל המצב שונה, ולמרות שלא זכינו שיתנהגו אפילו במקצת בצורה הראויה לארץ ישראל, ואדרבה, עושים הרבה דברים להיפך מזה, דברים שכתוב עליהם שהארץ תקיא את יושביה, אבל אנחנו לא יודעים חשבונות שמים, וארץ ישראל נשארת ארץ ישראל, ותמיד יש פה השראת השכינה בגלוי או בסתר, זה ההסבר היחידי ששמענו למה בארץ ישראל המצב פחות קשה מכל העולם, ממילא זו זכות להיות בארץ ישראל".
כאן החל ראש הישיבה לבכות על מצב עולם הישיבות בעידן הקורונה כאשר ישיבות רבות סגורות ובחורים רבים נופלים לרדת שחת, "כולנו יודעים מה שנעשה עכשיו, איזה ריקנות קיימת, מאות בחורים ירדו מהדרך מיד כשלא נמצאים בישיבה, ויש להם תירוץ, אין ישיבה, מסתמא הם עוד יאשימו את ראש הישיבה, כמו השופט שהאשים את ר' צבי פסח, זה לא תירוץ, זה רק מראה שבלי המסגרת אין להם שום תוכן, אדם שיש לו תוכן לא יורד בגלל שהוא לא נמצא בישיבה".
"כשאני הייתי בישיבה" סיפר הגרב"ש דויטש, "חודש לא יכלתי ללכת לישיבה מחמת איזו סיבה, עליתי לירושלים ובאתי לבית כנסת מסויים שידעתי שיש בו מהרי"ט אלגזי עם אותיות גדולות, האם זה שהישיבה סגורה זה תירוץ לרדת מהדרך, ודאי שזה טענה על אלו שלא מתאמצים לפתוח, הכל טענות, אבל אי אפשר להאשים את ראש הישיבה, איזה תירוץ זה להתקלקל, ואיפה ההורים, אתם לא יודעים לחנך?, בלי ישיבה אי אפשר לחנך? שב ותלמד עם הילד שלך, אין מה לעשות?".
"אבל זה הצרות רבות ורעות שאנחנו רואים, מצד אחד המגיפה הנוראה, ומצד שני המצב של הדור, ומה שטוב לזה רע לזה, וה' ישמרנו על המצב שאנחנו נמצאים בו עכשיו, מי ידוע כמה בחורים ירדו וירדו, עכשיו מגיע בין הזמנים, ואין בו את כל התירוצים הקבועים של קברי צדיקים וכו', בוא נראה את כולם יושבים ולומדים, מה אנחנו היינו עושים בבין הזמנים, חוזרים על המסכת שלמדו, על הכמה דפים שלמדו, שלפחות יידעו את זה".
כאן זעק ראש הישיבה, "הכל היום בירידה נוראה, אני מרגיש ממש כמו חוני המעגל, אין עם מי לדבר, תשעה באב זה לא זמן, בדרך כלל אסור לתת דרשות כאלו, צריך לחזק, לתת שיחות של חיזוק, ודברי תורה צריכים חיזוק בכל יום, אבל אני לא יודע אם גם בתשעה באב, בתשעה באב צריך לומר גם מה לא בסדר, יש הרבה דברים שהם לא בסדר, ואני לא רוצה להתחיל ולמנות".
"מתי ידברו על קווי הנייעס הארורים האלו, שמורידים את בני התורה לשאול תחתית, ואני מדבר כבר על הטלפונים הכשרים, אם היינו יכולים היינו אוסרים גם את הפלאפונים הכשרים, אנשים נהיים מכורים לזה, לא יכולים חמש דקות בלי לשמוע מה חדש, אבל אי אפשר לאסור הכל, כשאסרו את הפלאפונים הלא כשרים אמרנו מיד, זה יגרום שהפלאפון הכשר יהפוך להיות לכתחילה, פעם ידעו שהוא דיעבד, היום חושבים שכל שיחה בפלאפון הכשר זה קיום מצוה, וחייבים לשמוע כל רגע בדיוק כמה מתו בקורונה וכו' וכו', אין לי כוח, אין עם מי לדבר, אם אני רוצה לדבר משהו רציני אני צריך לחפש יהודי בן תשעים לדבר איתו".
עוד אמר ראש הישיבה, "אנחנו עומדים לפני תחנה לא פשוטה, לפני אלול, שצריכים לעמוד ולראות איך אפשר כולם יוכלו לפתוח וללמוד, וצריך שיהיה אלול, ולעשות תשובה, זמן אלול צריך להיות אלול".
"אתם לא רוצים לשמוע אבל אני מוכרח לומר, שתי דפים בזמן זה לא ללמוד!, לא ייצא לכם שום דבר, שתי דפים בזמן, אלו שלמדו את כל המסכת למדו בבקיאות, זה לא ללמוד, זה לא ללמוד, זה לא ללמוד, זה לא ללמוד, אי אפשר לצאת מזה אפילו רבע תלמיד חכם".
כאן זעק ראש הישיבה, "על כל פנים, מה אנחנו צריכים להתעורר מתוך הצרות הנוראות האלו שרודפות אחרינו כבר חודשים ואנחנו לא רואים את הסוף, מי יודע, הכל נחרב, נורא ואיום, אולי על זה כבר מותר לומר שזה עקבתא דמשיחא, ישיבות לא יכולות להתקיים כי אין כסף ולא יכולים לנסוע לחו"ל לאסוף, אין תורה ואין קמח, ה' ישמרנו יצילנו, כשנצא מזה, יצטרכו ממש לבנות מחדש את עולם התורה, כמעט כמו אחרי השואה, בשביל זה צריך להיות חזקים, לא רק לומר בפה, להרגיש באמת שזה החיים שלו ובלי התורה אין כלל ישראל ואין כלום, אם אין תלמידי חכמים אין כלום".
"היכי דמי אפיקורוס, שאומר מאי אהני לן רבנן, היום יש בתוכנו אנשים שמתוך 'צדקות' אומרים מאי אהנו לן רבנן, אנחנו נעשה, הרי ראינו שרבנים לא יודעים, ככה לאט לאט מאבדים את הכל ממש, יצטרכו ממש לבנות הכל מהתחלה ובשביל זה צריכים הרבה גבורים, שיוכלו להשפיע על אחרים, ה' יעזור".
את דבריו סייום ראש הישיבה ואמר, "אני מבקש מחילה אם דיברתי מידי חזק, בכל זאת תשעה באב, ה' יעזור שנזכה לביאת גואל צדק במהרה".
