את גאולה כתב דניאל זמיר והפיק יוסי פיין האגדי. "ועכשיו, כשאנחנו לבד" נפתח השיר, שעובר דרך החששות והפחדים מהמצב (סגור בבית), ועד לתקווה ליום חדש שיפציע מחר, מלא באושר – עצבות שהופכת לשמחה, פחד שהופך לתקווה, שעבוד שהופך לגאולה.
לאחר 14 אלבומים ג'אז מופתיים בהפצה עולמית, זמיר מתפנה לחלוק עם המאזין צד נוסף הקיים באישיותו המוזיקלית, ככותב ומלחין שירים. שלא כמו במקרים דומים, זמיר, חבדניק מפורסם לא שר ומנגן רק שירים חסידיים של קודש ממקורותינו, אלא גם כותב וממציא ויוצר טקסטים גם על החיים של אדם רגיל, על האתגר בחיים יהודיים, לבטים, קונפליקטים ודילמות.
"אנו חיים בתקופה הזויה, איני זוכר כמוה מעולם" אומר זמיר. "מתבודדים ומבודדים כמעט כולנו, מרוחקים אחד מהשני פיזית ורוב הזמן אפילו לא רואים את הפרצוף של זה שמולנו שמכוסה במסכה. תקופה הזויה, מלאה חששות ודאגות לעתיד, שהתמלאה גם במתחים חברתיים ובתחושה של בלאגן וכאוס. אבל! דווקא עכשיו, כשאנחנו לבד והלב מפוחד, אנחנו יודעים שמכאן תצמח הגאולה, שמתוך ההסתר והחושך יפרוץ האור העצום של גאולת עם ישראל והעולם כולו".
את גאולה הפיק כאמור יוסי פיין – מוזיקאי שגם מנגן ניגן בשיר זה את תפקידי הגיטרה החשמלית והבס. פיין מקיים קריירה ענפה כבר קרוב ל-30 שנה. גדולתו בכישרון שלו לחבר באיזון בין ג׳אז, ג’מייקה, ניו יורק ואפריקה. פיין נרתם למשימה ומביא זווית מעניינת לשיר: ״המפגש והעבודה עם דניאל זרמה בטבעיות, הבנתי את רקע הג'אז של דניאל (למרות שהשיר הוא לא ג'אז בכלל), הוא יותר כמו שיר עם, סוג של גוספל יהודי, שיר מרומם, גם במילים וגם בכוונה!"
שיתוף הפעולה הראשון ביניהם מניב שיר הימנוני, מקפיץ, מלא תקווה והשראה, עם אופק ליום חדש מתוך שמחה
