אוֹצְרוֹת הַחֵן – פרשת ראה • מתורת רנ"ג ויינטראוב זצ"ל

אוצרות החן • מדור שבועי מתורתו של הגאון החסיד רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשיות השבוע • פרשת ראה

כתבות נוספות בנושא:

האדמו''ר מסקולען ירושלים במעונו של גאב"ד ירושלים
שמחת הנישואין לבן רב קהל חסידים טבריה ובת אב"ד מאקווא נתניה
דוכן העיתונים • כל שערי השבועונים על המסך שלכם
החל מחזור 23 לעידוד כתיבת חידו"ת שע"י ממלכת התורה 'וכתבתם'

פרשת ראה

שָׁמָּה תָבִיאוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם (יב, יא)

שמה תביאו וגו'" – למעלה אמור לענין שילה וכאן אמור לענין ירושלים (רש"י)

ק'ודש' ה'לולים' ל'ה' (ויקרא יט, כד) ראשי תיבות קה"ל וסופי תיבות שמ"ה. כי בית המקדש נקרא שמה, שנאמר (דברים יב, יא) "שמה תבואו", ואומר (יחזקאל מח, לה) "מיום ד' שמה", ושמה מתקהלים כל ישראל, וכל קהל ישראל עיניהם ולבם על בית המקדש.

 

רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹקיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ (יב, טו)

הרה"ק רבי שמחה בונים מאוטבוצק זי"ע אמר בשם זקנו הרבי הזקן הרה״ק רבי יצחק מווארקי זי״ע, על מה שכתוב (יב, טו) ״רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר״ – כדי לאכול בשר, צריך שלא יהיה לאדם הרגש ח״ו שאינו נראה לו, או מצד השוחט או מהמקום, רק יהיה לו אוות כל הנפש, דהיינו, שיהיה כשר מכל הבחינות בלי שום פקפוק.

 

כִּי יַרְחִיב ה' אֱלֹקיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר (יב, כ)

תניא ר' ישמעאל אומר, לא בא הכתוב אלא להתיר להם בשר תאוה, שבתחילה נאסר להם בשר תאוה, משנכנסו לארץ הותר להם בשר תאוה (חולין טז:)  

פעם אחת במוצאי שבת נכנס הגה"ק רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה זי"ע לבית מדרשו וראה שהחסידים אוכלים סעודת מלוה מלכה במאכלי חלב. מיד כיסו זאת, כי התביישו שאוכלים מאכל חלב (כנראה לא היה להם משהו אחר). פתח ואמר להם: ״אל לכם להתבייש, כי גם בני ישראל במדבר, היו אוכלים מאכלי חלב, מכיון שנאסר עליהם בשר תאווה והיו אוכלים שלמים הנאכלים רק לשני ימים ולילה אחד, ושלמים אין מקריבים אלא בימות החול, וא״כ אם הקריבו שלמים ביום שישי, לא היו יכולים לאכול בסעודת מלוה מלכה אלא מאכלי חלב"…

 

וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּֽאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן ה' לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ (יב, כא)

החסיד ר' חיים שמואל בעקרמן ז״ל, אכל 'קעסט' אצל חמיו שהיה השו״ב דקהילת פלינסק. ברבות הימים בקש השו״ב שחתנו, ר' חיים שמואל, ימלא את מקומו, אך החתן לא הסכים. הסכימו שניהם לנסוע אל הרה"ק רבי יחיאל מאיר מגוסטינין זי"ע, והחותן סיפר לרבי דברים כהוויתן. שאל הרבי את ר' חיים שמואל: ״מדוע אינך רוצה להיות שוחט במקום חמיך?" השיב האברך: "אני רוצה לאכול משחיטת זולתי ולא שאחרים יאכלו משחיטתי".

אמר הרבי: ״אם כן, שהינך ירא ומפחד כ״כ, הרי אתה שוחט טוב, תגידו אתה ואשתך כמה פעמים תהלים ואני מברך אתכם״. נסע ר' חיים שמואל לוורשה ופתח אטליז. כעבור ימים אחדים פרעו הגויים הפולנים פרעות בוורשה ושללו ובזזו את כל הרחוב ההוא, אבל בחנותו של ר׳ חיים שמואל לא פגעו, וניצל.

 

כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם (יב, לא)

א"ר עקיבא, אני ראיתי נכרי שכפתו לאביו לפני כלבו ואכלו (רש"י)

מעשה בדודי זקני הרה״ח המופלג בתורה וחסידות, מוה"ר ישעיה קאמינסקי, איש שפערב, שהיה עוסק בצביעת צמר. ביום בהיר בא גוי אחד לעיר שפערב והחל להתחרות עם דודי רבי ישעיה ז״ל. הימים היו בתחילת ימי נשיאותו של רבנו הקדוש בעל 'ישמח ישראל' מאלכסנדר זי״ע. שלח אפוא דודי הנ׳׳ל את בנו המופלג החסיד רבי אביגדור זצ״ל להזכיר לפניו את העובדה. באותו זמן שהה שם מחותנו (של רבי ישעיה) הגאון הצדיק רבי אלטר מעיר שטעקיצין, ושניהם נכנסו אל רבנו הקדוש לדבר עמו מענין התחרות של הגוי.

כששמע רבנו הענין, פתח ואמר להם: ״יש הבדל בין איש מופת לבעל מופת. 'בעל מופת' נקרא זה שבאים לפניו עם דבר קשה והוא פועל בתפילתו לטובה, זהו 'בעל מופת'. ו'איש מופת' נקרא כמעשה שאירע אצל הרה״ק איש אלקים נורא, מוה״ר שלום מבעלזא זי"ע: פעם אחת נכנס הרבי מבעלזא לבית המדרש, והגיד מאמר שמצינו (הובא ברש״י ראה יב, לא בשם הספרי) מעשה בגוי שכפתו לאביו לפני כלבו ואכלו. וסגר הרבי מבעלזא הדלת והלך לו. כעבור ימים אחדים בא לשם יהודי מכפר סמוך וסיפר שאירע לו נס, בכפר שלו היה מתגורר גוי שונא ישראל, והיה היהודי ירא ממנו פן יהרגנו. יום אחד בא בנו של הגוי וכפתו לאביו ובאו הכלבים ואכלו אותו. ״אם כן – נענה בעל 'ישמח ישראל' ואמר לשני החסידים שפנו אליו – המשנה ״הנותן צמר לצבע והקדיחו יורה״ (בבא קמא ק:), טובה גם במקרה דנן". וכך הוה! לאותו גוי בשפערב התקלקלה כל הסחורה, והוכרח לברוח מהעיר בבושת פנים.

 

כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ (יג, ז)

רמז לייחוד מן התורה מנין שנאמר "כי יסיתך אחיך בן אמך", וכי בן אם מסית, בן אב אינו מסית, אלא לומר לך, בן מתייחד עם אמו ואסור להתייחד עם כל עריות שבתורה (קידושין פ:).

סיפר הגה"ק רבי אברהם מסאכטשוב זי"ע בעל 'אבני נזר': מעשה שבא אלעזר הפריץ לטיטוס ימ"ש בשליחות אודות ענין מסוים. והנה, כשסיימו את שיחתם, שאל טיטוס הרשע את הפריץ: ״איך תשוב לדרכך, הלא תוכל ליפול בדרך ביד החיל שלי?" ויעץ לו כי היות ומטרוניתא אחת נוסעת עד למקום פלוני, עד לעבר החילות, יוכל לנסוע עמה ביחד בעגלה ויעבור בשלום.

הרים אלעזר הפריץ את קולו בצעקה: ״איך אעשה כזאת וחכמים אסרו ייחוד״ – בהוסיפו – ״אינני מתיירא!״. לקח חרבו בידו ועבר בשלום. פוק חזי חסידותם של הפריצים עד היכן הגיעה.

 

וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ (יג, יח)

הרה"ק רבי מנחם מענדיל מקאצק זי״ע התעניין במצבו של אחד מחסידיו שהיה מאותם שאין בהם דעת. לשאלת חסידיו, מה ראה על כך, שהרי אמרו חז״ל (סנהדרין צב.) ״שוטה שאין בו דעת אסור לרחם עליו״. נענה הרה״ק מקאצק ואמר: ״נתאר לעצמנו עד כמה גדולה מידת הרחמנות על ברנש כזה, שחז״ל אסרו לרחם עליו״.

 

וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ (יג, יח)

שמעתי ממורי הרה"ק רבי אליעזר דוד מראדושיץ זי״ע, שבדור הזה אפילו הגדולים ביותר אין להם כלום בזכותם, אלא רק מה שהקב"ה נותן להם ברחמנות, ולכן הקטן שבקטנים והגדול שבגדולים, כולם שווים וכולם נהנים מרחמנותו של הקב"ה.

 

בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקיכֶם (יד, א)

אמר רבנו הקדוש בעל 'ישמח ישראל' מאלכסנדר זי״ע: איתא בגמרא (ברכות סד.) ״אל תקרי בניך אלא בוניך״ – מי שבונה, נקרא בן. אבל מי שהורס איננו בן.

 

בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקיכֶם (ראה יד, א)

שח הגאון רבי ברוך דב ליבוביץ זצ"ל ראש ישיבת קמניץ: באחד הימים ביקר הגה"ק רבי אליהו מוילנה זי״ע אצל גר הצדק הצדיק רבי אברהם פוטצקי זצ״ל הי״ד בבית הסוהר, ומצאו כשהוא בוכה. תמה הגר"א לפשר בכיו: הרי אתה הולך למסור נפשך על קידוש ד׳ ומדוע תבכה? עליך ללכת בשמחה! השיב גר הצדק, שאינו בוכה על זה, אלא מפני שלא נשרש בישראל, כי אין לו אב, בנים, ואחים בישראל.

פתח הגר״א ואמר: ״מצינו מדרש על הפסוק (ישעיה מד, ו) ״אני ראשון ואני אחרון״, אני ראשון שאין לי אב, ואני אחרון שאין לי בן. והדבר תמוה, מפני מה צריך לומר זאת, הלא הדבר גלוי וידוע? – ״אלא", תירץ הגר״א, "הפירוש הוא, ״אני ראשון״ למי שאין לו אב בישראל ובא לחסות בצלי, ״ואני אחרון״ למי שאין לו בן, אנכי טוב לו מעשרה בנים״.

 

עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה (יד, כב)

שנינו במשנה (אבות פ"ג מי"ג) "רבי עקיבא אומר מעשר סייג לעושר״. הקשה כ"ק אאמו"ר [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ"ל, הלא היה צריך לכתוב ״סייג לעשירות״, שהעשירות יתקיים בידו, כי ״סייג לעושר״ קאי על האיש עצמו. אלא כוונה עמוקה כיוון בזה הנשר הגדול רבי עקיבא באמרו ״לעושר״, כי כשאדם משיג הון, אז צריך רחמים שלא יצא חוץ לשיטה חלילה, כמאמר הכתוב (האזינו לב, טו) ״וישמן ישורון ויבעט״, וכמאמר שלמה המלך ע"ה (משלי ל, ט) ״פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי השם״.

וזה פירוש ״מעשר סייג לעושר״, שכשהוא נותן מעשר, אזי המעשר עושה אצלו רושם, שלא יאמר חלילה 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה', שהוא יודע שבשביל המעשר יש לו הון, כמאמר הכתוב (מלאכי ג, י) ״ובחנוני נא בזאת אמר ד׳ צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די״, וממילא לא יבוא לבעוט, וק״ל.

 

עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה (יד, כב)

עשר תעשר – עשר בשביל שתתעשר (שבת קיט.)   

בסדר האותיות הג' אחר הב' וד' אחר הג', לומר לך מי שחננו הבורא ב"ה בב'רכות הבית יג'מול ד'לים . והפוך האותיות גם כן, לומר לך אפילו מי שהוא ד'ל חייב לג'מול טוב וליתן צדקה – וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל (מתנות עניים פ"ז ה"ה) שכל אחד חייב ליתן צדקה – ועל ידי זה יזכה לברכת הבית, שנאמר (מלאכי ג, י) "ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די", עד שיבלו שפתיכם מלומר די (שבת לב:). ונאמר (דברים יד, כב) עשר תעשר – עשר בשביל שתתעשר (שבת קיט.).

 

וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ (יד, כה)

סיפר הרה"ג איש אמונים מהור"ר אלתר חיים שיפמן שליט"א מטבריה, שחמיו זקנו נסע ללייפציג עבור סחורה ביחד עם עוד יהודים ושבתו בשבת קודש בפרמישלן, חמיו זקנו שהיה איש חסיד והוא בפרמישלן נכנס להתפלל בבית המדרש של הרבי מפרמישלן וכיבד אותו ר' מאיר זצק"ל בעליה לתורה 'פרשת ראה'.

ביום ראשון כשבא אליו לקבל ברכת פרידה, אמר לו ר' מאיר זצק"ל: זכור נא את אשר קראתי לפניך בשבת קודש בתורה [כי ר' מאיר היה בעצמו בעל קורא] וצרת הכסף בידך (דברים יד, כה) ואיש לא ידע על מה ירמזו מילותיו.

באמצע הדרך נפלו בידי שודדים ועל כולם נפל פחד ובהלה, באותו רגע נזכר האיש מה שאמר לו הרה"ק ר' מאיר וכאשר כל כספו היה מונח באזורו בחגור מלמטה, חלץ אזורו ואחזו בידיו, השודדים חפשו אצל כל האנשים וגזלו מהם את כל כספם וגם אצלו חפשו בכל מחבואי מלבושיו אבל באזור שבידו לא נגעו ועל ידי זה ניצל כל כספו, ויהי לנס. [כתב לי אחי היקר הרב ר' אהרן שליט"א].

 

אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן (טו, ד)

מעשה בחסיד שהתדלדל מצבו ולא הסכים לקבל כסף מאיש. שאל פלוני את הגה"צ רבי משה מידנר זצ"ל ראש ישיבת סלונים בברנוביץ, האם להכניס את האיש ברשימת 'מעות חיטין'. השיב רבי משה מידנר: ״ירעב ולא יתנו לו, כי אז יהיו מוכרחים ליתן לו מן השמים״…

 

אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן (טו, ד)

על הקושיא מה טעם אין מברכים ברכה בנתינת צדקה – השיב הרבי הזקן הרה״ק רבי יצחק מווארקי זי״ע כך: מצינו בגמרא (בבא בתרא י.) שטורנוסרופס הרשע הקשה לרבי עקיבא ואמר, אם אלוקיכם אוהב עניים למה אינו מפרנסם. אמר לו כדי שניצול אנו בהם מדינה של גיהנום. אמר לו אדרבה זו שמחייבתם לגיהנום, אמשול לך משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורים, וציוה שלא להאכילו ושלא להשקותו והלך אדם אחר והאכילו והשקהו, לכששמע המלך הלא כועס עליו, ואתם קרוים עבדים שנאמר "כי לי בני ישראל עבדים". אמר לו רבי עקיבא אמשול לך משל, למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שכעס על בנו וחבשו בבית האסורים וציוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו, כששמע המלך לא דורון משגר לו ואנן קרויין בנים, עיי״ש.

וביאר הרבי מווארקי זי״ע: הן אמת שאנו קרויים בנים, אבל מכל מקום, הנה, כאשר האב זורק את בנו למרתף, אין זה מן היושר לזולתו לדפוק אצל חלון חברו ולומר, שמע, עכשיו אני נותן לבנך לאכול, אלא צריך לתת לו כשהאב אינו רואה. אמנם, אחר כך אומר לו האב יישר כח. כן בדידן, כשנותן צדקה לעני ועתה העני הוא בבחינת הדין, אין זה מן הראוי שידפוק בחלון של מעלה להודיע זאת, והברכה לו היתה נאמרת, היא כעין דפיקה בחלון של מעלה.

 

כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ וגו' לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן (טו, ז)

לפני הגה"ק רבי חיים מצאנז זי"ע בעל 'דברי חיים' באה אשה אחת, ותבך לפניו שיש לה בת בוגרת ואירסה אותה לאיש אחד, אלא שהשידוך התפרד ר"ל מפני שאין לה לסלק את סכום הנדוניה. הדבר היה לפני תפילת שחרית. שאלה ה'דברי חיים' למסחרה והשיבה כי היא מוכרת תפוחים בשוק. אמר לה הרב מצאנז: ״לכי וקני שק תפוחים, ולאחר התפילה אני אעמוד שם ואמכור״. הלכה האשה וקנתה שק תפוחים, והרב מצאנז הלך למקווה.

אחר המקווה הלך אל השוק וציוה על האשה שתלך מהמקום, והוא עצמו – גדול הדור זי״ע – ישב על מקומה למכור את התפוחים. והנה, כאשר שמעו בני העיר כי הרב מוכר תפוחים בשוק, מיד באו כולם לקנות תפוחים. לקח הרב מצאנז תמורת התפוחים, סכום מספיק כדי שהאשה תוכל לסלק את הנדוניה. ויהי כאשר הספיק הכסף, מסר את הסכום לידי האשה והלך לדרכו.

 

וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן (טו, ז)

בשם הרה"ק ר' משה מרדכי טוורסקי זצקלה"ה מלובלין, דנרמז בפסוק זה אופן ההכנה לתפילה, ליתן צדקה קודם התפלה כר' אליעזר דיהיב פרוטה לעני והדר מצלי (ב"ב י.). וכן מה שכתוב בשל"ה הקדוש שיש לומר תהלים קודם התפלה, ראשי תיבות של הפסוק ל'א ת'קפץ י'דך מ'אחיך ה'אביון הוא "תהלים".

 

פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ (טו, ח)

פעם נסע הרה"ק רבי שמואל מקאמינקא זי"ע לאסוף כסף למטרה מסוימת. כששב לביתו חשבה בתו מלכה ע״ה שהביא עמו כסף לשלם חובותיו. הגיעו בעלי החובות של לחם, בשר וחלב, ולא היה לו לשלם להם. שמעה בתו שלא הביא עמו כלום, החלה לבכות. מיד נענה הרה"ק מקאמינקא ואמר לה: ״שמעי בתי, לו היית שומעת שאביך, חלילה, נשתמד בבארדיטשוב, האם היה לך הנאה מזה? אם כן, מה את רוצה, הלא אמרו חז"ל (כתובות סח.) ״כל המעלים עין מן הצדקה כאילו עובד עבודה זרה״, וא"כ מה היה לי לעשות, כשהייתי צריך ליתן צדקה?!״…

 

פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ (טו, ח)

הגה"ק רבי חיים מצאנז זי"ע בעל 'דברי חיים' היה נוהג לתת מעות צדקה לעניים מדי שבוע. פעם אחת יצאה אשתו הרבנית מצאנז ע״ה לקנות דגים לכבוד שבת קודש. ומצאה, כי אחת מנשות העניים שבעלה הקדוש נותן לו מידי שבוע כסף, קנתה את הדג שרצתה היא לקנות, ותעגם נפשה מאד. כששבה לביתה, סיפרה זאת לבעלה הגדול, שאשת פלוני קנתה את הדגים שחפצה בהם, ועוד – טענה הרבנית – אם יכולה לקנות לשבת קודש דגים כאלו, למה לה כסף?!… שתק ה'דברי חיים' ולא השיב דבר. אולם, ביום שישי הבא, שלח לעני זה סכום כפול מזה שנהג לשלוח לו עד עתה, באמרו: ״אם הוא צריך דגים כאלו, יש להכפיל מעותיו״…

 

פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ (טו, ח)

אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה (תהילים קיח, כב). ופירש הרה"ק ר' אברהם אחי הרה"ק מרוז'ין זצלה"ה, אב"ן ר"ת א'ות ב'רית נ'טר. ואם בזה מאסו הבונים וקלקלו ח"ו, אזי העצה לזה היא לראש פנ"ה – ר"ת פ'תח תפתח (דברים טו, ח) נ'תן תתן (דברים שם י) ה'ענק תעניק (דברים שם יד) שזה תיקון לזה.

 

פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ (טו, ח)

פעם אחת ביקר הרבי הזקן הרה"ק רבי יצחק מווארקי זי"ע בוורשה הבירה, ונכנס אצל רעו הגה"ק רבי יצחק מאיר מגור זי"ע בעל 'חידושי הרי"ם', שהיו מכירים ואוהבים נאמנים מימי פרשיסחא. הימים היו טרום הנהגתו בקודש של ה'חידושי הרי״ם', כשהיה מפורסם בכל רחבי פולין כשר התורה. סיפר לו הרבי מווארקי זי״ע כי בדעתו לאסוף כסף למטרת צדקה וכי ברצונו שהוא יתלווה אליו. הסכים ה'חידושי הרי״ם' לבקשתו ושניהם יצאו את הבית.

פניהם היו מועדות לעבר כמה מבתי עשירי וורשה. בתחילה פנו לעבר ביתו של החסיד המפורסם רבי גבריאל בוימגולד, מחסידי ווארקי, שהיה מעשירי העיר. כאשר דפקו שני הצדיקים על דלת ביתו, כמעט נפל רבי גבריאל לאחוריו. ״מה עושה כאן הרבי עם גאונה של וורשה?״ – שאל רבי גבריאל בהתרגשות רבה. סיפר לו הרבי מווארקי זי״ע שבאו לזכותו במצוות הצדקה. התעניין רבי גבריאל ושאל: ״מה סכום הכסף שהרבי זקוק לו ביחד?״ אמר הרבי מווארקי: שלושת אלפים רובל! סכום עצום ורב מאוד. בימים ההם לא החזיקו העשירים בידיהם המחאות (שקים), כי אם שטרות מזומנים.

רבי גבריאל נכנס אפוא לחדרו ושב כעבור זמן קצר ובידו קופסה גדולה שהכילה את רוב כספו. הוא רוקן את תוכנה על השולחן ומנה בו במקום שלושת אלפי רובל במזומן ומסרם לידי הרבי. השתומם בעל 'חידושי הרי״ם' זי״ע למראה עיניו ושאלו: ״רבי גבריאל, מדוע תיתן כל כך הרבה כסף?״ השיב החסיד: ״אכן, לא משום שאנכי מחויב לתת סכום זה, כי הלא מצינו דינים מפורשים בהלכות צדקה, אלא שאיני חפץ שהרבי יטריח עצמו ממקום למקום, ומשום כבודו נתתי את כל הסכום״. התפעל בעל 'חידושי הרי״ם' זי״ע לשמע תשובה נאה זו, וכשיצא את הבית אמר: ״עם יהודי כזה, שכבוד רבו כה חשוב וגדול בעיניו, עמו אני רוצה לשדך את נכדי״. ואכן, התקיימו דבריו: אחד מנכדיו של ה'חידושי הרי״ם', מבני בנו הרה״צ רבי אברהם מרדכי זצ״ל, התחתן עם בת רבי גבריאל בוימגולד.

 

פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ (טו, ח)

הרה"ק הרבי ר' בונים מפרשיסחא זי״ע אמר: "למה נבראת האפיקורסות בעולם? כדי שהעשיר לא יאמר, מה אני צריך לסייע לעני זה, הרי הקב"ה בוודאי יעזור לו, אלא ידע שאם הוא לא יעזור לו, אין הקב"ה עוזר לו ומשום כך נותן לו צדקה, נמצא שעל ידי כפירה זו מקיים מצוות צדקה".

 

נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹקיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ (טו, י)

סיפר הרה"ג רבי ישראל יצחק רייזמן זצ"ל, ששמע מהגה"ק בעל 'תורת חסד' זי"ע מלובלין, אשר רבנו הקדוש בעל ה'תניא' זי"ע נסע פעם ביחד עם מחותנו רבנו הק' בעל 'קדושת לוי' זי"ע מבארדיטשוב, לקבץ מעות על עסק מצוה. אמר הרה"ק בעל ה'תניא' למחותנו: "פה בכפר הזה יש לנו חסיד ושמו ר' משה נסור נא אליו", כן עשו. כאשר באו אל ביתו, אמר בעל ה'תניא' לר' משה: "ר' משה אני צריך עשרה רובל". והנה איש משה היה עני מאד, אמרה לו אשתו: "הלא יש לנו עוד איזה סמרטוטים, לך קח אותם וצרור אותם ביחד ולך אל הפריץ ותבקש ממנו עשרה רובל הלוואה על זה עבור הרבי". כן עשה ר' משה, צרר ביחד את הסמרטוטים ולקח עליהם הלוואה אצל הפריץ ונתן אותם אל הרבי ונסעו משם.

לאחר זמן נסעו עוד פעם ובאו לזה הכפר ונכנסו לר' משה, ור' משה הנ"ל נעשה בינתיים גביר גדול וכיבדם מאוד ונתן להם נדבה הגונה. אמר הרה"ק בעל ה'תניא' זי"ע למחותנו הק' מבארדיטשוב: "כאשר באנו בפעם הראשונה אל ר' משה, ראיתי את 'שרא דעניותא' רובץ עוד אצלו על הסמרטוטים האלו, אך משנתן גם את אלו כמשכון ולא היה לו לנבל על מה לשרות אצלו, ברח מכאן ונעשה ר' משה עשיר.

 

נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ (טו, י)

סיפר כ"ק אאמו"ר [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ"ל:

אחד מתלמידי רבנו הקדוש הרבי ר' בונם מפרשיסחא זי״ע, היה הרה"ק רבי שאול מראווע זי"ע [שם מנוחתו כבוד ויש אוהל על קברו, נהרו אליו מכל הסביבה להתפלל לד׳ ולהיוושע בזכותו הגדולה]. לפני שנעשה רבי וניהל עדה, היה סוחר גדול ונהג לצאת מדי שנה אל היריד ללייפציג לרכוש סחורה. פעם אחת אירע מעשה בלייפציג אשר הביא לפרסומו של רבי שאול. ומעשה שהיה כך היה:

סוחר אחד שרוב כספו היה בהלוואה, איבד את ארנקו ביום היריד וצערו היה גדול ביותר. מה עשה הרה"ק רבי שאול מראווע זי"ע? לפני שהיריד הסתיים, זימן את כל הסוחרים לסעודה גדולה וכאשר סיימו את סעודתם, כטוב ליבם ביין, עמד על רגליו ואמר להם: ״אחי ורעי, כך וכך אירע לאחד מחברינו שבא בכל שנה אל היריד. בשנה זו גנבו ממנו את כל כספו ואין לו במה לקנות סחורה, מלבד שהוא עצמו בעל חוב גדול. אנחנו ב"ה ניסע כל אחד הביתה בשמחה, אך איך ישוב החבר הזה הביתה?! לכן עצתי פשוטה, אנחנו נמצאים כאן, מאה חברים, כל אחד ייתן חלק ונחזיר לו את הכסף שהיה לו״.

הסכימו כולם לדברי רבי שאול שהכירוהו לאיש צדיק וחסיד גדול, ונתנו כל איש חלקו. עתה שב רבי שאול אל הסוחר הנגנב ואמר לו: ״הלא גם אתה הינך סוחר כמוני, ועליך לתת חלקך״. כמובן שנתרצה הסוחר ונתן חלקו. ולקח הכסף ונסע הביתה בשמחה כמו שאר הסוחרים. גם רבי שאול נסע הביתה ומנהגו היה תמיד לעבור בחזרתו מלייפציג דרך פרשיסחא, כדי להסתופף בצל רבו הק' הרבי ר' בונם. ועתה רק כאשר דרכו רגליו על מפתן קדשו, בא הרבי לקראתו [למרות שכבר היה אז סגי נהור] ופתח לו הפתח ונתן לו שלום ואמר: ״רבי שאול, הן אותה המלאכה היתה נאה, אבל היה לך לתת לסוחר את כל הכסף ולא לקחת ממנו חלקו, אין לעשות 'קונצן' בצדקה״…

[שמעתי מכ"ק אאמו״ר זצ"ל, שהסביר כי בוודאי ראה אצלו הרבי ר' בונם זי״ע מעט גדלות עבור מעשה זה, לכן הקטין את הדבר בעיניו].

 

נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹקיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ (טו, י)

מעשה בחסיד ווארקי שהיה שוכר מדי שנה את בית המכס באחד הגשרים בוורשה, והיה מתפרנס מזה ברווח ובהצלחה רבה, ולמרות שמדי שנה בשנה נערכה הכרזה פומבית במבצר הוורשאי על אותו 'פאכט', היה זוכה בה אותו חסיד. באחד הימים גמרו הגוים אומר להוציא זאת מידי היהודי ויהי מה. והחליטו לבל יניחו לו בשנה זו לרכוש את ה'פאכט'.

כשנודע הדבר לאותו חסיד, מיד קם ונסע לווארקי אל רבו הגדול הרבי הזקן הרה״ק רבי יצחק מווארקי זי״ע. והנה, בבואו לווארקי, נכנס ובא לבית המדרש ושוחח עם היושבים שם בעניינים שונים, כשהוא מצפה להיכנס אל הרבי. לפתע נפתחה הדלת והרבי שואל: ״האם יש מי בבית המדרש שיכול לתת שלוש מאות רובל להכנסת כלה?״ מיד הוציא אותו חסיד מכיסו שלוש מאות רובל ונתן לרבי.

הרבי שב לחדרו וסגר בעדו הדלת. כעבור שעה קלה שב ויצא לבית המדרש ושאל: ״מי יש כאן שיכול לתת שלוש מאות רובל?״ שוב הושיט החסיד את ידו אל כיסו והוציא משם שלוש מאות רובל. וכן עשה אף בפעם השלישית, הרבי יוצא ושואל, והוא מוציא ונותן. בפעם הבאה, פתח הרבי ואמר לאותו חסיד: ״שמע, יש בשמים היכל הנקרא 'למעלה מדרך הטבע' וכשיהודי נותן צדקה למעלה מדרך הטבע, עושים עמו ניסים למעלה מדרך הטבע, סע לחיים ולשלום״.

האיש אף לא סיפר לרבי את מטרת בואו, ומיד שב לוורשה. ויהי, כאשר קרב ובא אל המבצר בשעה היעודה בה היתה אמורה להיערך ההכרזה הפומבית, לא ראה איש ניצב כנגדו והמכריזים הציעו: ״מי רוצה לקנות את בית המכס?״ מיד רכש זאת החסיד בכסף מלא וילך לדרכו. והנה, משבא לקצה המבצר פגש בהם באותם גוים, חורשי רעתו והבינו שכבר לאחר מעשה, קפצו מהעגלה ושאלוהו: ״אמור לנו, לאיזה רבי נסעת, כי אנחנו נוסעים כבר זה שלוש שעות ואיבדנו את הדרך אל המבצר, כי טעינו הרבה, ובינתיים עבר הזמן״…

***

חלה – ראשי תיבות ה'טריפני ל'חם ח'קי (משלי ל, ח), כי מן הפרשת חלה ומתנות לכהן, מתברכים מזונותיו, כי בגלל הדבר הזה יברכך ד' אלקיך (דברים טו, י).

 

כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ (טו, טז)

כי טוב לו עמך, עמך במאכל עמך במשתה (קידושין טו.)

חסידותו של הרה"ק רבי אברהם קאליש מאמשינוב – ראדומסק זי"ע, היתה ממש להפליא. מידותיו תרומיות. צדקתו למעלה מהשכל. זוכר אני את האיש הקדוש הזה ואת שיחו. כל דיבוריו היו יראת שמים. אם דיבר עם אדם בדברים פרטיים, היה האיש מוכרח להסיק מדבריו קדושה וטהרה. מי שלא ראה את העברת הסדרה של שנים מקרא ואחר תרגום – כמה קדושה ואור שבת חפף עליו אז.

בזמן מלחמת תרע״ד, היה רבי אברהם חסר כל. בביתו לא היתה פרוסת לחם אחת ופרוטה לא נמצאה. הרבנית ע"ה, בת הרה"ק בעל 'חסד לאברהם' זי״ע, לא היתה בביתה, כי נסעה עם בתה לרופא והוא נשאר לבדו בבית. רק איש אחד היה עמו, רבי אברהם מרכזון, מתושבי העיר. המשרתת הגישה ארוחת ערב בחדר הסמוך ור' אברהם הגיש זאת להרה״ק מאמשינוב – ראדומסק. ראה הרבי כי הארוחה היא פרוסת לחם קטנה מקצה הלחם, ואמר לר' אברהם: ״שאל אותה אם היא אכלה כבר״… – הצדיק הזה הבין, שאם יש רק את זה, בוודאי המשרתת לא אכלה כלום…

ובזה פירשתי לי לשון הכתובים (ואתחנן ד, ז-ח) "כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלוקינו בכל קראנו אליו, ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת אשר אנכי נותן לפניכם היום", כי המצוה הזאת של "וחי אחיך עמך" (בהר כה, לו) היא דווקא אם יש לך שתי פרוסות לחם, אז אנו אומרים 'אכול אתה אחת ותן לחברך אחרת', אבל אם יש לו רק אחת ונותן אותה לחברו, זה כבר ענין "חוקים ומשפטים צדיקים".

לכן אל יקשה לגוים מדוע יש לנו אלוקים קרוב אלינו,  כי הדבר מובן בפשיטות כי מן השמים עושים עם האדם מידה כנגד מידה, ואם הוא עושה טוב במידה כזו כמו הרה"ק רבי אברהם קאליש מאמשינוב – ראדומסק זי"ע, שהוא עושה כל פעולות שבעולם לקיים כל מצוה ולא מחפש להיפטר ממנה כהלכה, לכן גם לו מצדיקים וקרוב ד' לו בכל קראו אליו, כי הוא איש שהוא עם התורה אחד כי הוא עושה כל מיני טצדקי כדי להיות עם התורה אחד, כי הוא הוא המצדיק את כל אות מהתורה ומקיימה, ולכן אם הוא אומר דבר, גם לו שומעים והוא יכול גם בדיבורו לפעול בלב איש שיעשה כתורה ויירא מד' יתעלה.

 

שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹקיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר (טז, טז)

שמעתי באחרון של פסח תרצ״ה מכבוד קדושת הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע (בעת שביקר כאן בארה"ק): כתיב (טז, טז) ״יראה כל זכורך את פני ד׳ אלוקיך", זה התעוררות עליונה, כי בלי התעוררות עליונה אי אפשר לבוא לידי ההכרה אמיתית. ״ולא יראה את פני ד׳ ריקם״ (שם), היא העבודה וההכרה העצמית של בני ישראל. ״כברכת ד׳ אלוקיך אשר נתן לך" (שם יז), היא ההשפעה הרוחנית שבאה אח"כ ע״י ההכרה ועבודת ד׳.

 

וּבֵרַכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה (טו, יח)

שמעתי מהרה"ק רבי אברהם משה מרעספעשא זי"ע סגולה לפרנסה, לומר ג׳ מזמורים תהלים דווקא אחר התפילה, ואין נפקא מינה איזה מזמורים.


באדיבות "מכון באהלי צדיקים"  להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל

כל הזכויות שמורות

להערות והארות [email protected]


 

 

הכתבות המעניינות ביותר

רבבות במעמד סיום המחזור השני של 'הדף היומי בהלכה' של 'דרשו' בארנה • שידור חי
המתווה שהוצג לגנץ: אביתר תמורת חומש; בימין תוקפים - "הסכמים יש לכבד"
מעמד 'כבוד חכמים ינחלו' לאברכי כולל להוראה ויז'ניץ עפולה
הפיצוץ בחתונה: מתקן קונפטי ששולבו בו זיקוקים הביא לפציעתם של הצעירים
המקובל רבי ציון בוארון ערך תפילת שובבי"ם בכולל "זוהר השלום" באשדוד
האדמו"ר מנדבורנה ירושלים במעמד פתיחת הכולל בבית מדרשו בבני ברק
שלג כבד מכסה שוב את החרמון; 20 ס"מ נוספו במפלס התחתון • צפו
הרמב"ם היומי • ספר קרבנות הלכות תמורה פרק ד' • צפו
הפינה היומית: שתי דקות על כיבוד הורים עם הרב אהרן רוט • צפו
עִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הַגֶּפֶן • שמחת התנאים לנכדת האדמו"ר מוואסלוי
המאמץ הדיפלומטי: מקרון נפגש תוך 36 שעות עם פוטין, זלנסקי ושולץ
רוסיה תפתח בתרגיל ענק בבלארוס; ארה"ב שולחת אלפי חיילים • צפו
דינר לטובת ישיבת באבוב בני ציון • גלריה
השיעור היומי: הרב דוד חבושה • צפו
וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי • כותרות העיתונים – ט' באדר א' ה'תשפ"ב
גדולי תורה ורבני עולם התשובה באו לאחל מזל טוב בחתונת בת הרב יגאל כהן • גלריה
פריצת דרך בהפקת אנרגיה: כור גרעיני ניסיוני בבריטניה שבר שיאים
תיעוד: האדמו"ר מסאדיגורה ירושלים בציון הרשב"י במירון

מה ברצונך לחפש?

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו

Hide picture