Yonatan Sindel/Flash90

בין מרידור לגמזו: הפקידוקרטיה מסוכנת לנו / שמעון ליברטי

לא החלטות של ראש הממשלה, הממשלה, והשר הממונה הם "רמיסת כל הכללים", מר מרידור, התנהלות של פקיד שמתנהל כביכול הוא הקובע והוא המחליט, ואם מחליטים בניגוד לדעתו אז הוא תוקע מקלות בגלגלים, היא היא הרמיסה וחציית הקווים האדומים / דעה

קו מחבר בין ההתנהלות הבעייתית של פרופ' רוני גמזו ומכתב ההתפטרות המחוצף של ראש אגף התקציבים באוצר שאול מרידור – שלטון פקידים ששכחו את מגבלות הכוח ואת מקומם בהיררכיה במדינה מתוקנת, ומתנשאים לאמור: אני אמלוך.

שאול מרידור מצטרף לכמה בכירים נוספים שהתפוטרו בחודשים האחרונים, מקדימים את פיטוריהם בבושת פנים במכתב התפטרות צבוע. קדמו לו, בין היתר, בכירי משרד הבריאות לשעבר המנכ"ל משה בר סימן טוב ופרופ' סיגל סדצקי, האחרונה פרסמה מכתב התפטרות ארוך כאורך הגלות, רגע לפני שהתפרסם תחקיר מטריד מאוד על ההתנהלות השערורייתית שלה במשרד הבריאות והפעילות שלה לחסום תכניות שיכלו לעזור במאבק כנגד הנגיף.

כל אחד מהפקידים הללו, נמנה על שורת הפקידים הבכירים ביותר בשירות הציבורי ובמשרדי הממשלה, הם ולא אחר עמדו מאחורי ההחלטות הדרמטיות ביותר בחודשים האחרונים, הם נושאים באחריות מלאה לכל כישלון כלכלי שבו הם מאשימים את הממשלה.

אין כמעט פקיד יותר חזק מראש אגף תקציבים, הוא שולט ב"ברז", כל משרדי הממשלה, כל המערכת צריכה אותו, הוא היה חלק בלתי נפרד מתהליך קבלת ההחלטות, הוא החזיק בכוח אדיר לנהל את העסק כרצונו וביכולות שלא לקדם מדיניות שלא חפץ בה, וזה בדיוק מה שהוא עשה. כל הפקידים הללו היו בטוחים שרק עצתם היא הנכונה, שרק דעתם היא הקובעת, ושהשר והממשלה צריכים להתיישר ולהצדיע לכל עמדה של "הגורמים המקצועיים". זהו שלא.

לא החלטות של ראש הממשלה, הממשלה, והשר הממונה הם "רמיסת כל הכללים", מר מרידור, התנהלות של פקיד שמתנהל כביכול הוא הקובע והוא המחליט, ואם מחליטים בניגוד לדעתו אז הוא תוקע מקלות בגלגלים, היא היא הרמיסה וחציית הקווים האדומים.

כעת, רגע לפני שוועדת ביקורת או חקירה מתחילה לבדוק את כל הכשלים במאבק כנגד הקורונה, ולהטיל האשמה חמורה בהתנהלות של הפקידים הללו – הם נמלטים, כעכברים הבורחים מספינה, מגלגלים עיניים בצדקנות ועוד כמה חודשים בוודאי נקרא ראיון שלהם בעיתון סוף-שבוע, עם מבט מהורהר ומצח חרוש קמטים, "מודאגים עד עמקי נשמתם", ממצבה של המדינה, וכמובן מ"קץ הדמוקרטיה", הקרב ובא.
אותה התנהלות פקידותית שרירותית, עומדת גם בעוכריו של פרופ' רוני גמזו. איך יתכן שפקיד, חשוב, נכבד וטוב ככל שיהיה, מעז לשלוח מכתב לנשיא של מדינה אחרת, מתיימר לייצג את עמדת המדינה והממשלה ובמכתב רשמי שכזה עוד מרשה לעצמו להשתלח בחוצפה באזרחי המדינה. מכתבים כאלה לדרג מדיני של מדינה אחרת, הם מתפקידיו של הדרג המדיני בלבד, זהו מכתב שאמור להישלח על ידי ראש הממשלה או לכל הפחות שר הבריאות, איך אתה קשור לסיפור?

בכלל, צפייה בכל ההתנהלות של גמזו מאז נכנס לתפקידו כפרויקטור, מעלה תחושה קשה של אדם שהסתחרר מעט. ביטחון עצמי זו תכונה חשובה, ביטחון עצמי מופרז, שלא לומר ההיבריס, הם הגורמים המרכזיים שעלולים להכשיל בנאדם. כך לצערנו מגיעים פעם אחר פעם לתקריות בעייתיות ומביכות, למשפטים שלא היו צריכים להיאמר, לצעדים שלא היו צריכים להינקט, ובעיקר לחוסר יכולת לעצור לרגע ולהפיק לקחים מהטעויות הקודמות, אלא להמשיך בכל הכוח במסלול התנגשות ולהתנהל כפיל דורסני בחנות חרסינה. במקום להבין את המורכבויות, ולנסות למצוא פתרונות בהסכמה ובהידברות, גמזו מחריב כל יכולת לייצר אמון ושיתוף פעולה, והוא עושה זאת בשיטתיות עם כל אחד מהחוגים במגזר החרדי.

הטור פורסם בעיתון 'הדרך'

3 תגובות

מה רוצים מגמזו? הגיוני לא להתקהל באומן בזמן קורונה.
גם זו לטובה ,לא?

ומה הוא עשה במשך כמה שבועות חוץ מלאסור לנסוע לאומן, למה הפגנה בבלפור כן ותפילה באומן לא?

ככה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *