אוֹצְרוֹת הַחֵן – פרשת נצבים – וילך • מתורת רנ"ג ויינטראוב זצ"ל

אוצרות החן • מדור שבועי מתורתו של הגאון החסיד רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשיות השבוע • פרשת נצבים - וילך


פרשת נצבים – וילך


אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקיכֶם (כט, א)
כאשר ביקר בעיר וורשה, גאון הדור הגה"ק רבי עקיבא אייגר זי"ע, באותה עת שהה בעיר גם הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר זי"ע. אמר הרבי לאנשיו: ״בואו ונקבל פני צדיק הדור״. הלך ובא הרה"ק מקוזמיר בתוך הבאים לקבל פניו. כיון שנתן לו את ידו לשלום, החזיק רע"א את ידו בתוך ידו ולא הניחה, ובתוך כך שאלו: ״מי כבודו?" השיב הרה"ק מקוזמיר: "הנני מאלו ״המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות״ (אבות פ"ג מ"ה).
שאלו הגרע״א: "תאמרו לי הפשט, מה הפירוש (זוהר משפטים דף קי"ד ע"ב) איזהו חסיד המתחסד עם קונו?". השיבו הרבי מקוזמיר על אתר: ״המתחסד עם קונו״, היינו, שאף נברא בלעדיו אינו יודע מזה, רק הקדוש ברוך הוא״. כאשר פנה הרבי מקוזמיר לילך, כיוון שעמד סמוך לדלת, החזיר פניו ג׳ פעמים ואמר: ״הדרן עליך רבי עקיבא״.

מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ (כט, י)
ופירש הרה"ק ר' שלמה מזויהל, חטב עציך – זה צדיק שנותן עצות טובות לישראל, שואב מימך – זה צדיק ששואב תורה לישראל. וזה הצדיק שנותן עצה טובה לישראל, זה עוד לפני הצדיק שלומד תורה לישראל. ומענין לענין באותו ענין, שמעתי אני נח מהרה"ק מזויהל זצ"ל, אשר לכל צדיק יש סגולה אחרת, ולו יש סגולה ליתן עצה טובה.

לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם ( כט, יב)
מה היום מאפיל ומאיר כך עתיד להאיר להם (רש"י)
כלומר שתדע שלא תייאש עצמך חלילה אם הנך רואה שלא טוב לך בגשמיות וברוחניות, רק תתחזק ותשען בה' שלא יעזבך ולא יטשך חלילה.

אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ (ל, ד)
בימיו של הגה"ק רבי חיים מצאנז זי"ע בעל 'דברי חיים', התגורר בעיר צאנז אכסנאי ושמו דרילך ולו בת אשר נישאה לאברך אחד. אותו אברך הוסת ע״י חברו וסטה מדרך הישר. כעבור שבועות אחדים מיום הנישואין נעלם מהעיר וברח לקאשוי. באותם ימים עדיין לא היו בקאשוי יהודים. חלפו שבועות נוספים והאברך איננו. נכנסו בני המשפחה אל הגה"ק מצאנז לשאול עצה והרב מצאנז הכה על שולחנו עם ה'ציבך' [מקטרת] באמרו: ״הוא יבוא!״.
משחלפו להם חודשים מספר והאברך איננו, שבו ונכנסו אצל הרב מצאנז, ושוב נשנה הדבר, הרב מכה על השולחן ומבטיח שהאברך ישוב. לפני ר״ה שבה האשה עם אביה אל הקודש פנימה, אבל הרב פתח שוב וצעק על האשה: ״מה, את כבר רוצה להינשא, אמרתי לך שהוא יבוא הביתה״.
ובקאשוי – שוכר לו האברך חדר בבית מלון של נכרי וישכח את יהדותו. שכח את השבת, את התפילין, את הכל ר״ל. והנה, בכל פעם שהרב מצאנז דופק על שולחנו עם ה'ציבך', מתעורר האברך משנתו ואינו מסוגל לישון. מכיון שלא היה ישן, גם לא יכל לעבוד. וכך שב ונשנה הדבר פעמים נוספות. הוא שוכב לישון והרב מצאנז מעירו משנתו. פעם אחת חלם והנה, ה'דברי חיים' עומד אצלו והוא שומע את קולו. מיד קם ממיטתו ופתח את כל החלונות והדלתות לראות אם הרב מצאנז אכן נמצא כאן. והנה הוא שומע את קולו הקדוש אומר: "מה אתה רוצה, לעגן אשה? סע הביתה, תן גט לאשתך ואחר כך תעשה מה שתרצה!״
התיישב האברך בדעתו ואמר: ״הלא הרב אינו מניחני לישון, אשוב לביתי, אתן גט לאשתי ואחר כך אשוב״. ביקש מהגוי שיניח לו מעבודתו לשבועיים לתת גט לאשתו ואח"כ יחזור לכאן. נסע האברך לצאנז. והנה, בכניסה לעיירה עמד מלון של גויים, האברך נכנס שמה וידבר בשפה ההונגרית כדי שלא יכירו אותו. דרך מקרה חלף שם יהודי אחד – חברו של האברך אשר למד עמו – והכירו. מיד רץ לעיירה אל בית חמיו וסיפר לו כי חתנו נמצא פה בבית המלון בכניסה לעיירה. רץ החותן אל בית המלון והכיר את חתנו. שאלו: ״למה לא תלך הביתה?״ – והוא באחת. איננו מכיר את שפתו. גם אשתו באה שמה והזהירה אותו שתלך לממשלה, רק אז הודה לה שהוא בעלה והלך עימם אל בית הרב ליתן גט לאשה.
כשבאו אצל הגה"ק ה'דברי חיים' זי"ע וביקש האברך לתת גט, אמר לו הרב: ״לא יתכן, אני מתכוון שתדור עם אשתך ויהיה ביניכם שלום ושלוה״. שאל האברך: ״ומנין יהיה לי לאכול, הלא פרנסתי מצויה בקאשוי?״ אמר הרב מצאנז: ״אבל בקאשוי אין שום יהודי ואיך תדורו שם? תדור כאן עם אשתך, תקנה שני סוסים עם עגלה ואודיע לכל מי שיבא אצלי שיסע אתך ותהיה לך פרנסה״. כן עשה האברך ונעשה בעל תשובה גמור.
לימים, פרצה בעיירה צאנז מגיפה גדולה ר״ל והפילה חללים רבים. מה עשו גויי הסביבה ? כרו בור וטחו אותו בסיד, וכל מי שמת מהמגיפה נזרק לאותו בור. יום אחד מתה אשה אחת יהודיה וזרקוה לאותו בור, ובאה בחלום אל הגה"ק מצאנז זי״ע בטענה שיוציאו אותה מהבור ויעבירוה לבית קברות יהודי. כמו כן באה בחלום אל שלושה מאנשי ה'חברא קדישא'.
שלח הרב מצאנז לקרוא לאותו אברך ואמר לו שיסע להביא את האשה לקבר ישראל. פחד האברך מהמגיפה ומהגוים השומרים על המת. אמר לו הרב מצאנז: ״אין לך מה לפחד, אתן לך בקבוק יי״ש ותיתן לכל גוי״. לקח האברך את צלוחית הי״ש ועמו שני אנשים, נסעו יחדיו ונתן לכל גוי מהיי״ש ונרדמו. עתה הוציא את גופת הנפטרת מהבור והביאה לקבר ישראל. והנה, כאשר שב לביתו, מצא כי בתו היחידה נתפסה במגיפה ל"ע. מיד רץ אל הרב מצאנז להזכירה. צעק הרב מצאנז: ״על הילד אתה דואג ומה על אשתך?!" וכששב לביתו, כרעו שתי סוסיו ומתו, אך אשתו ובתו נרפאו ממחלתם.

אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ (ל, ד)
מעשה בחסיד רבי משה מפשעדבורז [אחי הרה״ח מוה״ר יואל מראדומסק], שנתפס בנערותו על ידי גוים וגדל אצלם ולא ידע שהוא יהודי, ועבד כמשרת בבית גוי והיה סבור כל הימים שהוא אביו. ימים אחדים לפני שמלאו לו י״ג שנים ונעשה בר מצוה, בא אליו אביו בחלום ואמר לו: ״בני, יהודי אתה, לך נא אל הרה"ק רבי ישעיה מפשעדבורז!״ וייקץ, והנה חלום… הלך וסיפר את דבר החלום לאביו המדומה ואמר לו, שיסיח דעתו מהחלומות שאינם מורידים או מעלים. החלום שב ונשנה לילות אחדים, אך הגוי באחת: "אלו דברי הבל, אני אביך!"
בליל הבר-מצוה לקחו אביו הנפטר מבית הגוי והוליכו בכותנתו בה ישן, והניחו על הגשר השוכן למרגלות העיירות ווידאמע ופשעדבורז. הרה״ק רבי ישעיה מפשעדבורז זי״ע שישב אותה שעה בביתו, ידע כבר על הנעשה שם ושלח אל הגשר אנשים שיקחו את הנער. הביאוהו לבית הרבי מפשעדבורז, חיממוהו והניחוהו לישון עד אור הבוקר. בשעת בוקר נשלח נער הבר-מצוה לטבול במקוה טהרה כדת. אחר, הניח לו הרבי בעצמו תפילין ובירך עמו הברכה, ומסרו לידי תלמידו הרה״ק רבי יעקב מווידאמע זי"ע שילמד עמו. ואכן, למד עמו תקופה ארוכה א״ב וכו׳, אף שהדבר עלה לרבי יעקב בכוחות מרובים ובמאמצים כבירים.
באותם הימים חטפו שלטונות הצבא הרוסי נערים יהודים לעבודת הצבא. גם על הנער הצעיר משה לא פסחו, וכשעמד להיפרד מרבו, אמר לו הרה״ק מווידאמע: ״משה, אני מבטיחך שאם תזכור בי אזכור בך, אל תירא מאומה!״ וסיפר ר׳ משה פעמים רבות על מאורעות שעברו עליו בחזית ומכולם יצא בשלום וללא פגע. ברם, עולה על כולנה פרשת פגישתו עם קיסר רוסיה ניקולאי.
פעם אחת ביקשו הקיסר ניקולאי שימיר את דתו ר״ל. אמר לו ר׳ משה: ״אדוני המלך, חושב אתה שאני פוחד ממך?!״ ובאומרו זאת פתח את חולצתו כנגד ליבו, ואמר: ״אם ברצונך, אדוני, לירות בי, ירה!״ והוסיף: "מפני מה אני עובד אותך? רק משום שאלוקיי ציווני לעבוד אותך, ועתה, כיון שאינך חפץ שאעבוד את אלוקיי, בוודאי איני חפץ לעבדך״. כששמע הקיסר משפטים קדושים אלו יוצאים מפה טהור, חדור אמונה תמימה, טפח טפיחה נאה על כתפו של הצעיר ואמר לו: ״איש ממולח אתה, וחרד״. (וואט מאלן דיעץ). ונתן לו לאות הוקרה כ״ה רובל… לימים, שוחרר ר' משה מהצבא, נשא אשה והתגורר בלאדז', שם נעשה שומר בבית החרושת של פאזנייסקי, והוא איש אמונים וחרד, אשר חיבה יתירה נודעת לו מכל מכריו.

אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ (ל, ד)
רבנו הקדוש בעל 'ישמח ישראל' מאלכסנדר זי״ע אמר: אצל יהודי אין חלילה סוף, גם ברגע האחרון יכול לשוב בתשובה.

אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ (ל, ד)
הרה"ק רבי מנחם מאמשינוב זי"ע אמר: כתיב (נצבים ל, ד) ״אם יהיה נדחך בקצה השמים״ – יש להבין, איה ״קצה השמים״ והרי שפיר היה לומר "בקצה הארץ?" ונראה, שבסוף ימי הגלות, יחדור הנידח גם לקצה השמים, לבתי גדולי ישראל…

מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ (ל, ד)
הרה"ק רבי מנחם מענדיל מקאצק זי״ע אמר על הפסוק (ישעיה מא, ד) ״אני ד׳ ראשון ואת אחרונים אני הוא״. אני ד׳ את ראשונים, שהנני מסכים עמם במה שאמרו שאין מועילה תשובה לפגם ביסוד. ״ואת אחרונים אני הוא״, ואני מסכים עם האחרונים שאומרים שיש לזה תיקון.

כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא (ל, יא)
תמה הרה"ק רבי יוסף מאמשינוב זי"ע: איתא בגמרא (מגילה יג:) ״הפיל פור הוא הגורל, תנא כיון שנפל פור בחודש אדר שמח שמחה גדולה, אמר, נפל לי פור בירח שמת בו משה ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד״. וקשה, אם ידע שבז׳ באדר מת, איך לא ידע שבז׳ באדר נולד משה, הלא מקרא מלא הוא (וילך לא, ב) ״בן מאה ועשרים שנה אנכי היום״, מלמד שבז׳ באדר נולד.
ותירץ, דאיתא במדרש תנחומא (פרשת בלק ס"א) שנתנו להם לאומות העולם נביאים זה לעומת זה, כדי שלא יהיה להם פתחון פה לעתיד לבוא לומר שאתה רחקתנו ולא נתת לנו כמו שנתת לישראל בעולם. אבל ההבדל הוא, שהם הגוים, עולים מעלה מעלה וכאשר נופלים ממדרגתם אין להם תקומה יותר. מה שאין כן ישראל עולים מעלה וגם אם ח״ו יורדים, אפילו באותו רגע, יכולים להתחיל עבודתם מחדש, ככתוב (נצבים ל, יא) ״אשר אנכי מצווך היום״, שיהיו בעיניך כחדשים, כאילו היום נתנום, ודבר זה לא ידע אותו רשע, כי באותו היום שמת, יכול להיות נולד.

לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא וגו' וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא וגו' כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ (ל, יב-יד)
פירש אחי הרב ר' אהרן שליט"א, כי הנה אמרו חז"ל (קידושין מ:) "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה". עוד אמרו (ברכות ה.) "נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה", ואמרו חז"ל (סוכה נב:) "אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש", והתורה מגנא ומצלא מהיצר הרע (סוטה כא.). והנה בוודאי בלימוד התורה שהיא על מנת לקיים, כוחה רב ליישר דרכי האדם ולקרבו לבורא יתברך.
זהו שאמר הכתוב – "לא בשמים ולא מעבר לים" – הוא קיום התורה והמצוה, "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך", אם תלמד תורה בפיך, אבל בתנאי אחד שיהיה זה – "ובלבבך לעשותו", שבעת שתלמד יהא בדעתך לקיים, ואז בטח יהא לנוכח ה' דרכך.

וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ (ל, יט)
מעשה שבא אחד לפני הגה״ק בעל 'חפץ חיים' זי"ע והתלונן שאין לו במה לחיות. השיבו ה'חפץ חיים' בתמיהה: ״ובמה למות כבר יש לך? (כלומר, רוחניות כבר יש לך?), אם יהיה לך במה למות, בוודאי יהיה לך במה לחיות".

כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ (ל, כ)
שמעתי מתלמיד חכם אחד, שהגה"ק רבי אברהם מסאכטשוב זי"ע בעל 'אבני נזר', הקשה על מאמר רבא (שבת פח:) ״למיימינין בה סמא דחיי למשמאילים בה סמא דמותא״, הא אמרו חז"ל (סוטה כב:) ״לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה״. ותירץ, שסם הוא רפואה ואם ״זכה״, נותנת לו התורה רפואה של חיים, שמאריכה ימיו הן בעולם הזה והן בעולם שכולו חיים. ״לא זכה״, מצילתו רק מן המוות ואינה נותנת לו שנות חיים. וזו כוונת הדברים – ״סמא דמותא״, סם כנגד המיתה. [ראה בגמ' תענית (ז.) "תניא היה ר' בנאה אומר, כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים, שנאמר (משלי ג, יח) "עץ חיים היא למחזיקים בה" ואומר (משלי ג, ח) "רפאות תהי לשרך" ואומר (משלי ח, לה) "כי מוצאי מצא חיים", וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המוות].

וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ (ל, כ)
רבנו הבעש״ט הק' זי"ע אמר: כתיב (תהלים סג, ב) "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי". פירש רש״י ז״ל: ״כמה לשון תאוה ואין לו דמיון״. יש להבין, אם אין לדבר דמיון, מנין לרש״י זאת? ברם, הפירוש הוא ״ואין לו דמיון״, שאפילו הבעל תאווה הגדול ביותר, בתאוותו הגדולה ביותר, אין לו שום דמיון לדוד מלך ישראל בתאוותו לד׳ יתברך.


פרשת וילך


וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא (לא, ב)
במוצאי שבת האחרון לחיי הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע, בעת שהותו באוטבוצק בבית בנו הגה"ח רבי יוסל לנדא הי״ד, כשהבדיל על הכוס, חזר הרבי כמה פעמים על המילים ״אשרי אדם בוטח בך״.

הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף (לא, יב)
אם אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף למה באין, כדי ליתן שכר למביאיהן (חגיגה ג.)
אמר הרה״ק רבי מאיר שלמה יהודה ממיזריטש זי"ע: "איתא בגמרא (חגיגה ג.) ״טף למה באין כדי ליתן שכר למביאיהן״. שנינו (אבות פ"ד מ"ב) ״שכר מצוה מצוה״. ופירש הרמב"ם ז"ל, שהמצוה עצמה היא השכר. וזהו ״כדי ליתן שכר למביאיהן", כמו שהטף הבאים להתפלל, מתפללים בלי שום פניה וכדומה, כן עי"ז ניתן למביא שכר, שאף הוא מתפלל כהטף, בלי שום פניה והתנשאות״.

וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה (לא, יז)
שמעתי מהרב החסיד רבי בנימין ווארקער ז״ל, ששמע מפי איתן אדוננו הרה"ק רבי מנחם מענדיל מווארקי זי״ע, ששאל: כתיב (לא, יז) ״ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה״, א״כ עושים תשובה ולמה עוד ״ואנכי הסתר אסתיר״ (שם יח) אחרי התשובה. ותירץ: "כדי שיבקשו אותי, כמשחק הילדים שמסתיר האחד את עצמו כדי שחברו יבקשו, וכשמוצא אותו אזי מיד נעשה בין שניהם שמחה גדולה"…

וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל (לא, יח-יט)
שמעתי בשם הרה"ק הרבי ר' בונם מפרשיסחא זי"ע, כי זה הפסוק הוא על שירת האזינו, כי כשיגיע עת דודים לגאול את בני ישראל, ישאל המקטרג למה זה ועל מה זה ועל זה. אז ישיב לו הקב"ה: "מה אתה רוצה מבני? הלא אנכי הסתרתי פני מהם ולא ראו אור ר"ל רק חושך, ומה אתה רוצה עוד שיהיו טובים?!"…

לָקֹחַ, אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה (לא, כו)
מה שסיפר לי אאמו"ר זצ"ל [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק]. כשנפטר חמי מוהר"ר הרב החסיד רבי אברהם סופר זצ"ל מראדאמסק [שהיה חמיו מזווג ראשון] בתחילת הלילה של י"ב אלול שנת תר"ן, בלילה הזו עוד קודם הקבורה, בא חמי רבי אברהם סופר בחלום לקרובו הרב ר' ברוך מרדכי סופר ואמר: "עמוד ולך תיכף אל חתני יעקב דוד, ותלכו שניכם אל בית החסידים דגור אשר שם כתבתי הספר תורה האחרונה, שם נמצא בספר במדבר בזה הפסוק (אינני זוכר איזה), ו' יתירה, וכל הספרים שלי אשר כתבתי לא נמצא בהם חסר ויתר לבד מזה שהייתי זקן מאד, ולכן מהר לך ותתקנו את זה", וכך אכן היה. וגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם (חולין ז:).
עוד שמעתי מכ"ק אאמו"ר זצ"ל על חמיו רבי אברהם סופר זצ"ל הרבה ענינים גדולים, שהיה חכם גדול בעל מדרגה, אבל אין כאן מקומו.


באדיבות "מכון באהלי צדיקים"  להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל

כל הזכויות שמורות

להערות והארות [email protected]


 

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו

דילוג לתוכן