אוֹצְרוֹת הַחֵן • פרשת האזינו • מתורת רנ"ג ויינטראוב זצ"ל

אוצרות החן • מדור שבועי מתורתו של הגאון החסיד רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשיות השבוע • פרשת האזינו

פרשת האזינו

הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי (לב, א)

ה'תורה' הראשונה שאמר הרה"ק רבי אהרן צבי מביאלא זי״ע, היתה בשעה שישב בשולחנו הקדוש ונעשה דוחק גדול, המוני חסידים הצטופפו סביבו ונדחקו האחד על רעהו, פתח ואמר: איתא (ויק"ר פ"ט ס"ג) ״דרך ארץ קדמה לתורה״, פירוש, לפני שרוצים לשמוע 'תורה', צריך להיות דרך ארץ מפני התורה.

 

הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי (לב, א)

הרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע אמר: ״כשאני אומר תורה, הנני אומר לעצמי, ואם אחר שומע ונכנסו הדברים באוזניו, מה טוב״.

 

הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי (לב, א)

אמר הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע: כתיב (לב, א) ״האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי״. ״ואדברה״ – לשון קשה. בלשון זו ידובר עבורי. אולם ״ותשמע״ לשון רכה, זה עבור כל "הארץ".

 

שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל (לב, ה)

"שחת לו" – גם אם שחתו ח"ו לפניו, מכל מקום "לא" – בנקודה הפנימית לא פגמו, והראיה "בניו" – שנקראו עדיין בנים למקום, ואפילו לא עשו טוב. רק "מומם" – מה שיש בהם מום הוא מחמת "דור", מחמת שהם סובבים "עקש ופתלתל", בערב רב שהם המה עקש ופתלתול הסובבים אותם וממרים אותם.

 

הֲלַיְהוָה תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ (לב, ו)

תיבת "הלה'" כאילו כתוב "הא לה'", כלומר בניחותא, שכביכול אתם עם בית ישראל "תגמלו זאת" – גמלתם להשי"ת את הטובות במה שהינכם "עם נבל" בעיני הגוים עם טיפש "ולא חכם" – ולא חכימו, שלא שאלתם מה כתיב בה אם טובה בעבורכם התורה אם לאו, ובזה קיימתם רצון הבורא שרצה את הבריאה שתעמוד, כי תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית שיקבלו ישראל את התורה (ע"ז ג.).

אבל באמת ידעתם ש"הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך", ובוודאי אב לא יוריש לבניו דבר שאינו טוב, ולכן קיבלתם את התורה ברצון, ולפיכך (לעיל פסוק ז) "זכור ימות עולם", שאין להם שום חשבון אחר, רק ימות עולם, תחילת הבריאה כי אתה הוא שקיימת את העולם.

 

הֲלַיְהוָה תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ (לב, ו)

הרה"ק רבי דב בער מראדושיץ זי״ע אמר: כתיב (דניאל ט, ז) ״לך ד׳ הצדקה ולנו בושת הפנים״. מה שאנו נותנים, הלא לך הוא, כי אתה נותן הצדקה. ולנו, רק בושת הפנים, כי המקבל נעשה מבויש, רק ההכרח יאלצהו לקבל.

 

חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם (לב ,יז)

הרה"ח רבי ישראל אהרן פולמן ז״ל [בן הר"ר מרדכי ז"ל פרנס קהילת וורשה המעטירה], נסע מקודם אל הרה"ק רבי יחיאל מאיר מגוסטינין זי"ע, ואחר פטירתו נסע לאמשינוב אל הרה"ק רבי מנחם זי"ע. פעם אחת פנה אליו הרבי מאמשינוב ואמר לו: ״שמע נא, ישראל אהרן, הנהג את בניך בדרכי חסידות, שיסעו לרבי".

והסביר לו כך: "מלפנים היה הרבי אדם גדול מאד אשר דבריו נשמעים בשמים וכל אשר אמר נתקיים, והחסיד היה חסיד אמת, ישב כל ימיו על התורה והעבודה ובני ביתו פירנסוהו ולא ידע מאומה רק מלאכת שמים היתה חפצו. המתנגד היה למדן גדול וצדיק, והדייטש (אשכנזי) היה גם הוא ירא ושלם, והלך להתפלל ולא החסיר אפילו תפילה אחת. אבל היום, כל אחד מהסוגים הללו ירדו רק בדרגה אחת בלבד. הרבי בא לדרגת החסיד, החסיד למדרגת המתנגד, המתנגד למדרגת הדייטש, והדייטש כבר אינו יודע מה זה יהודי. על כן, ישראל אהרן, הנהג אפוא עם בניך שיהיו חסידים, כי חסיד היום הוא רק יהודי פשוט"…

 

מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה (לב, כה)

אמר הרה"ק רבי מרדכי חיים סלונים זי"ע מטבריה: כתיב (הושע ג, ה) ״ופחדו אל ד׳ ואל טובו באחרית הימים״. בזמן הצרות והחשכות פוחדים האנשים תמיד מה יילד יום, ואיך יוכלו לקבל הצרות. כמו כן בעת הישועה והתגלות החסדים, יהיה הפחד איך נוכל לקבל הטובה והחסדים הגדולים שיתגלו.

 

כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים (לב, לא)

איתן אדוננו הרבי הזקן הרה״ק רבי יצחק מווארקי זי״ע אמר: כתיב (לב, לא) ״כי לא כצורנו צורם״. פירוש, זו עדות נכונה על ישראל שהם עם ד׳. כי לא כצורת ישראל צורת הגויים, אם יעמוד האיש הישראלי בין אלפי גוים יכירו בו שהוא בן ישראל.

כִּי-יָדִין ה' עַמּוֹ, וְעַל-עֲבָדָיו יִתְנֶחָם  כִּי יִרְאֶה כִּי-אָזְלַת יָד  וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב (לב, לו)

איתא בספה"ק "אור המאיר" וז"ל: במצרים היתה הדעת בגלות, והיום המידות בגלות. ובזה נראה לפרש יראה כי אזלת יד, יד היינו המדות כפי שאומרים וצונו להניח על היד לשעבד בזה תאות ומחשבות לבנו כי המדות המה בלב, כי כיון שיהיה כן שהמידות יהיו כ"כ בגלות עד שלא יכירו את איש ישראל במעלתו מפני שמדותיו נשחתו ר"ל, אז יהיה עת ביאת משיח.

ואז יהי' ב' דברים: כי ידין ד' עמו, שר"ל ילך עמם בדין קשה כמו שהיה בזמנינו שנשמד ר"ל יותר משליש עם ישראל [בשנות השואה] בעוה"ר, וגם יהיה זמן קץ משיח כי ועל עבדיו יתנחם שיגאלם מהרה, כי יראה אזלת יד – המידות שנשחתו, ואפס עצור ועזוב – שבלתי אפשרי למי שיש לו עוד מידה טובה לעצור בעד התפשטות שחיתות המידות מחמת שאין בישראל עצור והם עזובים, כי האומות הם כנגד ישראל הכשרים ונתנו כח לרשעים בישראל.

 

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר, עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה (לב, מח-מט)

הרה"ק רבי שמעון שלום מאמשינוב זי"ע אמר: כתיב (לב, מח-מט) "בעצם היום הזה וגו' עלה אל הר העברים". כתב רש"י, שבני ישראל אמרו שלא יניחו למשה שימות, ולכן כתיב "בעצם". וקשה, וכי ישראל אפוטרופוסים על המיתה? אלא נראה שבני ישראל עשו להם עצה כדי שמשה לא תהיה לו השלמה ולא יבוא עוד קיצו, ויבקשו ממנו שילמד עמם סודות התורה ויאיר להם את עיניהם כמו בעיצומו של יום. מה עשה הקב"ה? האיר להם את עיניהם בכל הסודות, עד שלא היה להם מה לבקש עוד ממשה רבנו.

 

וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ (לב, מג)

וכפר אדמתו עמו (דברים לב מג). מי יכפר הגוים מאדמתו, עמו – הפשוטי עם, לא החשובים. רק עם שבגינם נבראת הארץ. כי הגדולים אין להם על הארץ כלום, כי המה רק לשמים מאוים. אבל הפשוטי עם שעוד יש להם אחיזה עם הארץ, המה יגרשו את האויב ויכפרו את אדמתו ממנו. ועיין באור החיים הקדוש על הפסוק (במדבר כד יז) וקם שבט מישראל.


באדיבות "מכון באהלי צדיקים"  להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל

כל הזכויות שמורות

להערות והארות [email protected]


הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן