אוֹצְרוֹת הַחֵן • פרשת ויצא • מתורת רנ"ג ויינטראוב זצ"ל

אוצרות החן • מדור שבועי מתורתו של הגאון החסיד רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשיות השבוע • פרשת ויצא תשפ"א

  • החברותא של גרינבוים מספיד:"היה קופץ משמחה בעת הלימוד"

    תוכן מקודם

  • "אני אתפלל למעלה על כולם" ההבטחה המצמררת של ישראל ז"ל

    תוכן מקודם

  • "פעמיים בן" הסגולה הפלאית של ר' חיים פלאג'י זיע"א

    תוכן מקודם

  • התקווה שהתבררה כטעות :"אמרתי לילדות: אבא בסדר, הוא ניצל "

    תוכן מקודם


מדור שבועי מתורתו של הגאון הצדיק רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשיות השבוע – מוגש על ידי נכדו הרב שבתי ויינטראוב יו"ר מכון באהלי צדיקים


וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה (כח, י)

ויצא יעקב סמך אל וילך עשו אל ישמעאל שבסוף הפרשה הקודמת. כי באחרית הימים יעשו עשו עם ישמעאל שלום כדי לילך על ישראל ולהכחידו. ולכן הוכרח יעקב לצאת עליהם. ויצא יעקב כמו כי תצא למלחמה, ואז יגורו על ראש ישמעאל ועשו כל הרפ"ח דינין ויהיה סופם.

וזה שיסד הפייטן באדום וערב לערוך מלחמה וקרב על אויביו יצריח אליהו הנביא ומלך המשיח (זמירות למוצאי שבת קודש).

וזהו ויצא יעקב מבאר שבע. שב"ע עולה בן ישי (372). יעקב יצא עליהם למלחמה על ידי דוד בן ישי. וילך חרנה כמו לחרן (רש"י יצא ללכת לחרן) לחר"ן עולה רפ"ח (288). כי כל רפ"ח דינין יבוא על ישמעאל ואדום ולא יהיה להם תקומה.

בבעל הטורים פרשה זו סתומה לפי שיצא יעקב בסתר ובהחבא.

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ראשי תיבות משיח.   ואות ו' בוילך  שנתברך יעקב בו' ברכות. [כיון שברכו את אלו הוסיף שש ברכות כדי שיהיו עשרה (מדרש תנחומא הקדום שם טז)] הוא אשר דברתי שלקח יעקב אבינו כחו של משיח בן דוד לערוך מלחמה עם הגויים.

ובבעל הטורים ויצא יעקב מבאר שבע סופי תיבות ארבע, דקאים ליה שיהיה הוא מארבע זוגות הקבורים במערת המכפלה. או יאמר שבזכותו ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה (לארבע רוחות הארץ).

 

וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה (כח, י)

מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם, שבזמן שהצדיק בעיר, הוא הודה, הוא זיוה, הוא הדרה. יצא משם, פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה (רש"י)

פירש הרה"ק רבי משה מרדכי בידרמן מלעלוב [שמעתי ממנו בסעודה שלישית בשב"ק תולדות תש"ט] למה כשהצדיק יוצא מן המקום רישומו נשאר, כי זה ע"פ מה דאיתא ב'משנת חסידים', שקודם שנברא העולם היה הוא ואורו בלבד וצמצם כביכול אורו, ומהרשמים שנשאר מאורו הם כל העולמות, וכשצדיק נמצא במקום ההוא, כל האור שלו שם, אבל כשיוצא משם, נשאר רק רישומו.

וכן מסופר על הרה"ק הרבי ר' שמעלקא מניקלשבורג זי"ע, שאמר דרשה בקראקא בבית הכנסת הישן בשעה שעבר דרך קראקא להיות רב בניקל שבורג. לאחר הדרשה אמר שמריח פה ריח גדול וביקש שיגידו לו מי אמר דרשה בבית הכנסת הזה, אמרו לו שהרמ"א והב"ח ועוד הרבה קדושים. אך אמר שמריח כאן תענוג רוחני יותר מזה, אז אמרו שהיה פה זקן אחד שהייתה לו קבלה שהרא"ש היה פה. אמר רבי שמעלקא: "את זה אני מרגיש".

 

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם (כח, יא)

ששה פעמים כתוב בפרשה במקום. ויפגע במקום, מאבני המקום, וישכב במקום, יש ה' במקום, מה נורא המקום, ויקרא את שם המקום. רמז למה שאיתא שלמד יעקב שישה סדרי משנה [עיין בעל הטורים ריש פרשת וישב כי בן זקנים נוטריקון זרעים קדשים נשים ישועות מועד, שיעקב למד עם יוסף ששה סדרי משנה]

                                                            

וַיַּחֲלוֹם (כח, יב)

הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב אמר לי ששמע מהרה"ק רבי חנה מקאלאשיץ זי"ע בשם זקנו הרה"ק רבי יחזקאל שרגא משינאווא זי"ע: ״אם רואים צדיק בחלום, סימן שזה חלום אמת, כי החיצונים לא יכולים להתעטף בצורת הצדיק״…

 

וַיַּחֲלוֹם (כח, יב)

מעשה באשת הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל אב״ד לאשיץ, שהיו לה תמיד חלומות רעים ר"ל. נסעה אפוא אל הרה"ק רבי דב בעריש מביאלא זי״ע וסיפרה לו מזה. נטל הרבי את מטפחתו מכיסו, ניערה שלש פעמים ואמר לה: ״סעי לביתך לשלום ולא תדעי עוד מזה״. ומאז לא ראתה שוב חלום רע.

 

וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו (כח, יג)

אמר הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב: בזמירות יום שבת קודש אנו אומרים – "בסבלות ובעבדות בלבנת הספיר הראם עוז ידידות ונגלה״. ארבע מדרגות יש בעבודת השי"ת. א) מתחילה, בסבלות. ב) בעבדות. ג) בעוז וידידות. אחרי כל זה באים – ״ונגלה״ – התגלות ה׳.

 

וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ (כח, טו)

מעשה בקבוצת חסידים שהייתה אמורה להתייצב לגיוס בצבא הפולני. והנה מנהג היה נהוג אצל החסידים, שבאותו לילה – לפני שעומדים להתגייס, היו אומרים תהלים להצלחה. כשסיימו החסידים את אמירת התהלים, אמרו זה לזה: "הבה נלך לאוטבוצק" [אל הרה"ק רבי שמחה בונם מאוטבוצק זי"ע]. בתוך החבורה היה אברך אחד שואב מים וכששמע שהולכים אל הרבי, הצטרף אף הוא אל ההולכים. בדרך שאל את החסידים מה ידבר עם הרבי. אמרו לו, שיגיד לרבי שיבקש בעדו שיהיה יהודי בביתו.

כשבאו אל הקודש פנימה, שאלו הרבי: "מה רצונך?" אמר: "רצוני שאתנהג כיהודי בבית". שאלו הרבי: "האם אתה מתפלל בכל יום?". אמר: "כן!" מיד הבטיח לו הרבי שיצא חפשי. [בין החסידים עמד גם רבי מענדיל מעליכעד, שקיבל אף הוא את ברכת הרבי וכשיצא שאלוהו: "מה דינך?" השיב שנעשה חפשי]. כשיצאו מהבדיקות הצבאיות, שאלם שואב המים אם לא ראו את הרבי מאוטבוצק שהיה כאן, והוסיף באמרו: "כשעמדתי שם לפניהם ואמרתי לגשת אליהם, בא אלי הרבי ולא הרים את הכובע, ניגש אלי ואמר לי: "אל תירא, תצא לחפשי"…"

 

וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ (כח, טו)

היה מרגלא בפומא של רבנו הקדוש בעל 'ישמח ישראל' מאלכסנדר זי״ע, שאם שאלו אותו אם ייסע למקום פלוני, היה משיב: "הרי גם שם שמים".

 

וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ (כח, טז)

רבי יוחנן אמר, ממשנתו (בר"ר פס"ט ס"ו)

הרבי הזקן הרה״ק רבי יצחק מווארקי זי״ע אמר, שבימות החורף אינו צריך לדאוג לפרנסה בעבור ישראל, שכן הלילות ארוכים וישראל עוסקים אז בתורה, וחוט של חסד משוך עליהם ביום (חגיגה יב:). ובזה נראה לי הצעיר, מכלכ'ל חיי'ם בחס'ד – סופי תיבות – "למד" – אשר בזכות הלימוד יש פרנסה על ידי חוט של חסד.

 

וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ (כח, כ)

הרה"ק רבי אברהם משה מפשעדבורז – ראספעשא זי"ע אמר: כתיב (כח, כ) "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש״. ויש להבין כפל הלשון "לחם לאכול ובגד ללבוש״, הלא בוודאי לחם מיועד לאכילה ובגד מיועד ללבישה. ברם, נראה לבאר הענין לפי דרך משל: מעשה באדם שיש בידו שלושים רובל כסף ובאפשרותו לקנות בהם לחם ובגד, אלא שאם יקנה לחם משובח וטוב, יגרע מהכסף המיועד עבור הבגד וייאלץ לקנות בגד פשוט ביותר. כמו כן לאידך גיסא, אם יעדיף בגד משובח יותר, יגרע מהכסף המיועד עבור הלחם וייאלץ לקנות לחם זול ביותר, ונפשו של זה מרה עליו ואינו יודע לשית עצה בנפשו.

אי לכך, בהגיע המועד שעליו לקנות לחם, מחליט בדעתו שיצמצם ממנת כספו ויקנה לחם פשוט, ובמותר הכסף יקנה בגד משובח יותר. נמצא, שקונה בגד מן הכסף המיועד עבור הלחם. וכן, כשעומד לרכוש בגד, חוכך בדעתו אולי יצמצם ממנת כספו ומוטב שיקנה במותר הכסף מזון טוב יותר, ונמצא שקונה לחם מכסף המיועד לבגד.

על זה ביקש יעקב אבינו ע"ה: "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש", דהיינו, שהלחם יהיה מן הכסף המיועד לאכילה ולא יגרע מן הכסף המיועד עבור הבגד. והבגד יהיה מן הכסף המיועד ללבישה, ולא יגרע מן הכסף המיועד עבור הלחם.

***

יעקב אבינו לא מת (תענית ה.). כי יעקב הפך המת, היינו הפך עולם הזה שכולו מת, והפכו לתם ויעקב איש תם (בראשית כה, כז). כי זה עיקר עבדות יעקב לברר הקיים לעד ולהניח המת, ובירר הקיים מצאן לבן אלו הברורים ולא שתם על צאן לבן.

"וידר יעקב נדר" (בראשית כח, כ) ותרגם וקים יעקב, קים כל זה, שזה היה כל עבודתו עבודה של קיום, לברר הקיים. ולכן היה הנדר (שם כב) "כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך" לך דייקא, שהוא הקיום לעד כי הקב"ה קיים לעד.

 

 

וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ וגו' וְהָיָה יְהוָה לִי לֵאלֹהִים (כח, כ)

הגה"ק רבי מאיר שפירא זי"ע מלובלין אמר: איתא (עירובין פו.) ״רבי מכבד עשירים״ – עד שבא רבי, היו אומרים שרק העניים הם בני תורה, לפי מה דמצינו (נדרים פא.) ״היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה״. ברם, משבא רבי, שהיה עשיר גדול ומכל מקום היה רבי, בזה כיבד את העשירים, שאמרו, הנה, גם העשירים יכולים ללמוד…

 

וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ (ויצא כח, כ)

בשעה שהביאו לפני הרה״ק רבי שרגא יאיר מביאליבזיג זי"ע את הספר הקדוש 'ישרי לב' מאחיו הרה״ק רבי יעקב יצחק מביאלא זי"ע, פתח את הספר ואמר: ״מן הספר רואים את טוב לבו, בואו ואספר לכם מעשה: בהיותנו ילדים בחיי כ״ק אבינו [הרה״ק רבי נתן דוד משידלובצא זי"ע], עשינו קופה ומה שהישגנו 'לעצט געלד' שמנו בקופה זו עד שהתמלאה. כאשר נתמלאה הקופה, חשבנו מה לעשות בכסף; אני הצעתי לעשות סעודה, אחי הרה״ק רבי פנחס מקינצל זי"ע, אמר לקנות נרות לתפילה, והוא, רבי יצחק יעקב, הצעיר שבכולם, הציע לתפור מלבוש לחסיד היושב בבית המדרש.

בשבת ראה אבינו הרה״ק משידלובצא את החסיד ההוא שיש לו מלבוש חדש, שאלו: ״מי נתן לך זה?״ אמר: "הילדים שלכם!" קרא לנו ושאלנו על הדבר, וסיפרנו לו דברים כהווייתן. שאל: ״עצה זו, של מי היתה ?״ אמרנו לו, שזו היתה עצת הרבי מביאלא. לקח אבינו את הירמילקע וטפח לו על פניו, ואמר לו: ״מען טאר זיך נישט ארויס ווייזין״… [אסור לך ככה להראות בחוץ את גדלותך…]

 

וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים (כח, כב)

לפני שנעשה לרבה של בארדיטשוב, התגורר הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי״ע בעיר זעלכוב, שם היו לו שונאים ומתנגדים רבים, ונאלץ הרה״ק מבארדיטשוב לברוח מהר מן העיר. בשבת קודש אחר הצהרים, קם ויצא מחוץ לעיר עם משפחתו ושם ישב ואכל סעודה שלישית על אבן אחת גדולה על אם הדרך מחוץ לעיר. ואבן זו מונחת שם עד עצם היום הזה.

 

וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ (ויצא כט, יא)

אמר הרה"ק רבי יוסף מאמשינוב זי"ע: כתיב (כט, יא) ״וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך״, ופירש"י ז״ל: לפי שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת עמו לקבורה. דבר אחר, לפי שבא בידיים ריקניות, אמר, אליעזר עבד אבי אבא היו בידיו נזמים וצמידים ומגדנות, ואני אין בידי כלום, ״כי במקלי עברתי את הירדן הזה״ (וישלח לב, יא). וקשה, בשלמא מה שבכה על שלא נכנסה עמו לקבורה, ניחא, אבל על כך שאין לו כסף, אתמהה.

ונראה לפי מה שפירש הרמב"ן (ויחי מח, ז) שרחל לא זכתה להיכנס עם יעקב לקבורה, כדי שלא יתבייש אותו צדיק שנשא שתי אחיות, אבל לאה היתה הראשונה שנשאה בהיתר. ופירש אחד האחרונים, שאליעזר קידש את רבקה בעבור יצחק בשני צמידים. לפי זה שני תירוציו של רש"י חד המה, כיון שאם היה ליעקב כסף, היה מקדש את רחל ראשונה, ולא היה נצרך לעבוד אצל לבן בשביל לישא את בנותיו, על זה בכה.

 

וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא (כט, יב)

קרוב לאביה, כמו אנשים אחים אנחנו. ומדרשו, אם לרמאות הוא בא, גם אני אחיו ברמאות (רש"י)

שח החסיד רבי יצחק אייזיק אסמן ז"ל: בין חסידי ווארקי היה גביר ושמו ר' איציל מינץ מגוברובא, שרכש יער גדול אצל דוכסית ופסקה עמו שמוכרח לקחת את העצים בחורף ואם לאו יפסיד כספו. הדבר נודע להרה"ק רבי שמחה בונם מאוטבוצק זי"ע והיתה לו תרעומת על רבי איציל שעשה זאת, שהרי יתכן שייקלע למזג אוויר חורפי ולא יוכל לפנות את העצים מן היער ויהיה הכסף מוחלט.

כתב הרבי מאוטבוצק מכתב לדוכסית – ושלחו ע"י אביו של ר' יצחק אייזיק אסמן – ובו מבקש הרבי ממנה שתחליף החוזה לחמש שנים, וכה היה נוסח המכתב: "מכיוון שבנך עלה בלימודיו, לקח לליבו ונעשה חולה והרופאים מתייאשים ממנו, דעי שכל ענין המחלה הוא מחמת שרצית לרמות את היהודי הסוחר מהיער וליטול ממנו הכל בחינם, אבל אם תחליפי את החוזה על ה' שנים ותקרעי את הישן, אני מבטיחך שבנך יחזור לאיתנו. השליח ימתין עד שבנך יחלים ויחתום על החוזה".

כאשר ראתה הדוכסית את תוכן המכתב, תיכף הסכימה לזה. קרעה את החוזה ושליח הרבי חתם מיד על החוזה החדש.

 

וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה (כט, יד)

סיפר כ"ק אאמו"ר [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ"ל: פעם אחת עמדתי לפני הרה"ק רבי דב בעריש מביאלא זי״ע וראיתי איך שבא לפניו איש אחד ומסר לו פתקא שיתפלל בעדו. שאלו הרה"ק מביאלא על פדיון, והשיב האיש שאין לו כסף. אמר הרבי: ״אך עצמי ובשרי אתה״ ולקח הפתקא וקראה.

גדלה אז בעיני הפליאה, כי לא הבנתי תוכן הענין. אך אחרי איזה זמן ראיתי בספר 'אגרא דפרקא', שאם בר ישראל מבקש רחמים על חברו, נעשה קטרוג בשמים על המתפלל באמור אליו, וכי אתה קרוב אלי יותר מחברך, הלא הוא בעצמו יכול להתפלל, ו״קרוב ה׳ לכל קוראיו״ כתיב (תהלים קמה, יח). אמנם אם בעל הצרה נותן מעות לחברו שיבקש בעדו, אין עתה שום קטרוג, כי יוכל לאמור שבעבור המעות מתפלל בעדו. אמנם כל זה שייך רק אם אין המתפלל קרוב לבעל הצרה, אבל אם הוא קרוב אליו, אזי יוכל לומר כי מתפלל עליו מפאת כי נכמרו רחמיו על קרובו. ומעתה יובנו דברי קדשו של הרה"ק מביאלא שאמר לו ״אך עצמי ובשרי אתה".

 

וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְהוָה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה (כט, לה)

הרה"ק רבי פנחס מנחם מפילץ זי"ע בעל 'שפתי צדיק' אמר: ״וכל החיים יודוך סלה״ (תפילת שמונה עשרה) – עיקר תכלית החיים היא, עד הרגע האחרון ממש, להיות ״יודוך סלה״.

 

וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת-יוֹסֵף (ל, כה)

משנולד שטנו של עשו שנא' (עובדיה א) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש (רש"י)

יוסף שטנו של עשו (ב"ר עג, ז והובא ברש"י בראשית ל, כה), כי הוא כנגד עשו. כי איתא במדרש (ב"ר סג, ו) ראויה היתה רבקה שיעמדו ממנה י"ב שבטים, שני גוים תרין, ושני לאומים ד', ולאום מלאום הא שיתא, ורב יעבוד צעיר הא תמניא, וימלאו ימיה ללדת הא עשרה, ויצא הראשון אדמוני הא חד עשר, ואחרי כן יצא אחיו הא תרי עשר. אם כן  עשו הרשע היה צריך להיות חד עשר, וגם יוסף הוא שבט אחד עשר של יעקב, ואם כן  הוא נגד עשו.

 

וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ (לא, א)

"לבן" ראשי תיבות נ'פשי ב'תוך ל'באים (תהלים נז, ה), כי נפש הקדושה היתה נבלעת, עד שבא יעקב אבינו בתוך תוכו של לבן הרשע ולקח את כל הקדושה ממנו. על זה קונן בלעם הרשע [הוא לבן (סנהדרין קה.)] ואמר (בלק כג, י) "תמות נפשי מות ישרים", כי בעוד שהיה בו קצת מן הקדושה, היה יכול להזיק לקדושה, לא כן עכשיו שבא פינחס ולקח ממנו את הניצוץ שהיה לו עוד, התבטל מכל וכל.

 

 

וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם וַיִּתֶּן לִי (לא, ט)

הנה ידוע אשר חכמת בצלאל היתה, לידע כל נדבה באיזה חשק ורצון ניתנה מאת הנותנה, וכל הניתן ברצון פשוט ניתן בכלי פשוט, ואילו הניתן בכוונה רצויה יותר ניתן בכלי יותר קדוש, ודבר שניתן בכל לב ונפש בלתי לד' לבדו, נתן בצלאל בארון המונח בקודש הקדשים.

זהו שאמר יעקב אבינו – "ויצל אלוקים את מקנה אביכם ויתן לי", כלומר שהציל את מקנה אביכם וביררם, ואיך ביררם? – המקנה שהיה בו יותר ניצוצות מצד הקדושה, "ויתן לי". "ויצל" לשון צלול ועל דרך  שאמרו במשנה (שבת קלט:) "בשביל שיצולו", כי הצדיקים חפצים אך בכסף שהוא ממקום קדוש יהלך ועל כל פנים שלא יהיה ממקום מטונף.

ושמעתי מזקני החסידים, אשר פעם בא איש אחד לרבינו הקדוש ר' שלמה הכהן זצק"ל אבד"ק רדאמסק בעמח"ס "תפארת שלמה" ונתן לו פדיון זהוב אחד ולא רצה ליקח, האיש הזה הפציר בו עד למאוד ולא רצה, עד שהאיש אמר לרבינו, אם הרבי לא רוצה ליקח עבור עצמו יקח לצדקה, השיב לו רבינו הקדוש האם בעצמך לא תוכל ליתן לצדקה וכי אני משרת שלך, ועוד הלא עומדת קופסת צדקה על השלחן תוכל ליתן בה, זרק האיש מטבע לתוך הקופסא והלך לו.

 

לרבינו הקדוש מרדומסק היה מנהג שבפנים הקופסא הניח חתיכה נייר על הכסף כדי לדעת נדבת כל איש, וגם אחר שיצא האיש הזה מלפני רבינו פתח את הקופסא וראה שזרק בתוכו רק מטבע נחושת. המשמש הרה"ח ר' טוביה ז"ל עמד ממרחק וראה כל זה, קרא רבינו הקדוש לר' טובי' ואמר: הן אמת טובי' אם היה לך רובה ביד היית יורה את שלמה מראדאמסק כי בעל גאוה הזה עני מדוכא אין לו בבית כלום עד שהרבנית מוכרחת לבזות את עצמה להיות סוחרת בשוק לסחור עם נוצות, ואם יהודי נותן לו זהוב אינו רוצה ליקח, היתכן כזאת. אבל שמע ואספר לך, דע לך אשר לזה האיש שהגיע לכאן  נתנו מן השמים שק מלא דינרין, והלא סוף כל סוף יהיה מוכרח פעם ליתן דין וחשבון מה עשה עם הכסף, אז יגיד אשר לעניינים לא טובים  נתן כך וכך דינרין ולבסוף יזכיר עצמו שגם לשלמה מרדאמסק נתן זהוב אחד, א"כ יעמדו שמה כל האנשים הלא טובים שנתן להם ושלמה מרדאמסק יעמוד בתוכם, האם אתה רוצה שאקח ממון כזה? חלילה לי שאקח כסף כזה. והיינו כי הצדיקים רוצים רק כסף כשר וכל כסף אחר יכול להוריד את האיש מדרגתו.

ומנגד, כסף מצדיק יכול להעלות את האיש, ולכן אנחנו רואים אשר הצדיק נותן לפעמים מטבע לאיש ומברכו על הצלחה, כי זה יועיל לו מחמת שהוא כסף צדיק.

 

כִּי מִשַּׁשְׁתָּ אֶת כָּל כֵּלַי  מַה מָּצָאתָ מִכֹּל כְּלֵי בֵיתֶךָ שִׂים כֹּה  נֶגֶד אַחַי וְאַחֶיךָ וְיוֹכִיחוּ בֵּין שְׁנֵינוּ (לא, לז)

כי מששת את כל כלי ביתי – זו מדי ששתו בכלי המקדש – וכלים מכלים שונים (אסתר א, ז). שים כ"ה נגד אחי ואחיך – זה יון שהושיע הקב"ה את ישראל בכ"ה בכסלו. ויוכיחו בין שנינו – זו אדום – יעקב ועשו.

 

 

וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי  כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ  אָשֵׁר (לא, יג)

אשר – ר"ת ר'עדה א'חזתם ש'ם (תהילים מח, ז) באשרי כי אשרוני בנות (בראשית ל, יג), וכאשר יהיה טוב לישראל רעדה וחיל יאחז את הגויים.

 

 

וַתֹּאמֶר אֶל אָבִיהָ אַל יִחַר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי כִּי לוֹא אוּכַל לָקוּם מִפָּנֶיךָ כִּי דֶרֶךְ נָשִׁים לִי וַיְחַפֵּשׂ וְלֹא מָצָא אֶת הַתְּרָפִים (לא, לה)

רחל אמרה לאביה "לא אוכל לקום מפניך כי דרך נשים לי", כי היא ידעה אשר זה הרשע לבן מרגיש את הטומאה שלו כאן, ואם יבוא האהלה אז בוודאי תיכף ייגש אל הטומאה שלו. לכן הקדימה רחל ותשם את התרפים תחת מושבה, והנה כשרואים אב בא הביתה ממידת דרך ארץ לעמוד מפניו, לכן תיכף כשבא לבן האהלה התנצלה כמשיחה לפי תומה שאי אפשר לה לעמוד לפניו כי דרך נשים לה, לכן האמין לה, כי אמר שמה שמרגיש פה תחתיה טומאה גדולה של עבודה זרה היא מחמת נידתה, כי טומאת עבודה זרה ונדה דומה זה לזה, כמאמר רבי עקיבא (שבת פב.) "מנין לעבודה זרה שמטמאה במשא כנדה שנאמר (ישעי' ל, כב) "תזרם כמו דוה צא תאמר לו". לכן לא חיפש תחתיה, כי ידע בבטחה שמה שמרגיש כאן טומאה זה רק בגלל דרך נשים שלה.

ועוד נראה שבמה שאמרה לו כמשיחה לפי תומה "לא אוכל לקום כי דרך נשים לי", שבישרה לו בשורה טובה בזה, כי עקרה דמיה מעטים (עיין שם ברמב"ן ז"ל). ואמרה לו בשורה טובה, שהשיגה העת ובוודאי יהיה לה עוד בן וכיון ששמע בשורה טובה זו חשכו לו עיניו.

 

וַיִּקְרָא-לוֹ לָבָן, יְגַר שָׂהֲדוּתָא  וְיַעֲקֹב, קָרָא לוֹ גַּלְעֵד (לא, מז)

ויקרא לו לבן יגר סהדותא ויעקב קרא לו גלעד (בראשית לא, מז). גלע"ד במילוי (כזה: גמ"ל למ"ד עי"ן דל"ת עם הכולל) עולה בגימטריא תשב"י (712), כי יעקב אבינו קרא אותו ג"ל עד שיבא אליהו ויעשה שלום בעולם ויוציא את בניו מבין האומות.

 

ולבן הרשע לא רצה בזה וקרא לו "יגר סהדותא" שעולה מספר  יג"ר (213) כמנין  סיחו"ן עו"ג (213)  שרצה אשר ב' קליפות אלו יהיו מנעולין לארץ ישראל חס ושלום עד עולם, אבל עשה ד' חפצם שהביא עליהם את משה רבינו, ולעתיד אליהו יעביר את המנעול הרע מארץ הצבי ויבואו כל ישראל לארץ ישראל ויגרשו ממנו האומות.

 

 

וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם (לב, ב-ג)

מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו, ללותו לארץ: מחנים, שתי מחנות, של חוצה לארץ שבאו עמו עד כאן, ושל ארץ ישראל שבאו לקראתו (רש"י)

פעם איקלע לרוז'ין החסיד רבי פישלי ז״ל שהיה מחסידי סאווראן ושמע שאמרו שם משמו של הרה״ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע, ש״עוד לא ראה יהודי ארצישראלי נאה״ (א שיינעם ארץ ישראל יוד). מיד נכנס רבי פישלי אל הקודש פנימה ואמר: ״איתא בספר ״חסד לאברהם״ שכשם שמלאכי חוץ לארץ שליוו את יעקב אבינו בהיכנסו לארץ ישראל, לא נכנסו עמו ארצה, אלא שמלאכי ארץ ישראל באו כנגדו ללוותו, כך גם אם בן חוץ לארץ עולה לארץ ישראל, מסתלקת ממנו נשמת חוץ לארץ ונכנסת בו נשמת ארץ ישראל, וכן להיפך, אם בן ארץ ישראל יוצא לחו״ל, מסתלקת ממנו נשמת ארץ ישראל שבו, ונכנסת בו נשמה מחוץ לארץ עד שיחזור, אם כן, תמה רבי פישל, מהיכן יראה כבוד קדושתו יהודי ארצישראלי מהודר, אם יש לו כעת נשמה מחו״ל ?!״ הדברים מצאו חן בעיני הרה״ק מרוז'ין ויצו להביא עבור רבי פישלי כיבוד.


המדור אוצרות החן באדיבות "מכון באהלי צדיקים" להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל כל הזכויות שמורות להערות והארות sosisrael08@gmail.com


 

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו

דילוג לתוכן