אמר רבנו הקדוש בעל 'ישמח ישראל' מאלכסנדר זי״ע: ״פך של שמן״ – האות האחרונה של עשרת הדברות הוא אות 'ך' (מתיבת 'לרעך'). והנה אות 'כף' בהיפך אתוון (בהיפוך אותיות המילה) הוא 'פך'. והנה בעשרת הדברות יש 'תרך' אותיות כנגד תרי״ג מצוות דאורייתא וז׳ דרבנן, נמצא שבז׳ דרבנן רמוזים עשרת הדברות. והנה השכילו חז״ל באיזה אות נרמז חנוכה וראו שהאות האחרונה מן 'תרך' אותיות היא חנוכה שהוא 'כף' בהיפך אתוון 'פך'.

לאכול אווז בחנוכה

היה המנהג בבית הרה"ק רבי ירחמיאל משה מקאזניץ זי"ע, בקארלין ובקאזניץ לאכול אווז בחנוכה.

רמז לחנוכה מפסוקי הנשיאים

שמעתי מתלמיד חכם אחד בשם הרה"ק רבי אברהם שמחה מבראנוב זי"ע, רמז מן התורה לחנוכה, שפסוקי הנשיאים יש בהם פ״ט (89) פסוקים כמניין "חנוכה" (89).

למי החותמת ולמי הפתילים

אמר הרה"ק רבי אהרן דוד מטריסק זי"ע הי״ד: כתיב (וישב לח, כה) ״למי החותמת ולמי הפתילים״. ״למי החותמת״, הוא פך שמן שמצאו מונח בחותמו של כהן גדול, ״ולמי הפתילים״, הם פתילות של נר חנוכה.

לעולותיכם ולמנחותיכם זה חנוכה

אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיהוָה בְּמוֹעֲדֵיכֶם לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם לְעֹלֹתֵיכֶם וּלְמִנְחֹתֵיכֶם וּלְנִסְכֵּיכֶם וּלְשַׁלְמֵיכֶם (כט, לט) אמרו בשם צדיקים, אשר בחודשי הקיץ נתן לנו השי"ת את כל המועדות והניח עבור החכמים את ימות החורף כדי לתקן בהם מועדות והם חנוכה ופורים. וזה נוכל לרמוז כאן בזה הפסוק – "אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם" – שאתם תעשו מועדות שהם על ישראל כנדר שנדרו. וכאן מפרט הכתוב ברמיזה את המועדות שיתקנו חכמים לישראל:

"לעולותיכם ולמנחותיכם" – הוא "חנוכה" שיש בה הדלקה והנחה. "לעולותיכם" – הדלקה דכתיב בה (בהעלותך ח, ב) "בהעלותך את הנרות", "ולמנחותיכם" – לשון הנחה, כדברי מאן דאמר הדלקה עושה מצוה וכמאן דאמר הנחה עושה מצוה (שבת כב:). "ולנסכיכם ולשלמיכם" – הוא "פורים". "לנסכיכם – חייב איניש לבסומי בפוריא (מגילה ז:). וכן מתנות לאביונים, דווקא דבר מאכל ומשתה. "ולשלמיכם" – הוא המגילה שיש בה דברי שלום ואמת (אסתר ט, ל).

ויחנך כנגד חנוכה

זאת חנוכה. כבר זכרנו אשר ג' ברכות של ברכת כהנים (במדבר ו' כ"ד) הם כנגד ג' הגאולות. יברכך וישמרך, גאולת מצרים. יאר ויחנך, גאולה האמצעית שעיקרה היתה חנוכה. ישא שלום, כנגד הגאולה האחרונה.

והנה הגאולה האמצעית הוא נגד ויחנך, ולכן נקראת חנוכה. והנה אם תחשוב מן יברכך עד ויחנך תמצא ח' תבות כנגד שמונת ימי חנוכה. ולכן ניחא שיום האחרון נקרא זאת חנוכה, כי כל שמונת ימים נקראו חנוכה משום יום האחרון שנרמז במילת ויחנך.

והנה יש ל"ה אותיות מן יברכך עד ויחנך, עם הכולל ל"ו. ולכן נסדר ל"ו נרות למהדרין מן המהדרין (שבת כא:).

עוד ברמז, 'ויחנך' עולה ב' פעמים 'כי טוב' (94). וכן 'חנוכה' עם האותיות, עולה ב' פעמים 'כי טוב'.

והנה נס חנוכה היה כדי שלא תשכח התורה מישראל וניתן להם הרווחה כדי להאיר פנים בתורה, ולכן היה הנס בנרות כנגד יאר ד' פניו אליך. וזהב הארץ ההוא טוב (בראשית ב' י"ב) – אין תורה כתורת א"י (בר"ר טז, ד), שנצלו מידי האכזרים כדי שתישאר התורה הקדושה, ולכן כי טוב הוא התורה[1] שנשאר בקרב ישראל. ועי"ז נוושע בקרוב בב"א.

בזכות נר חנוכה שובה אלינו

שובה ד' חלצה נפשי (תהלים ו,ה). שובה ה', עולה בגימטריא נ"ר חנוכ"ה (339). שבזכות נר חנוכה שאנו מספרים תהילתך שובה אלינו וחלצה נפשנו מיד אדום. ח'לצה נ'פשי ר"ת נ'ר ח'נוכה, כלומר ע"י נר חנוכה כמו שעשית לנו נסים אז, כן תעשה עמנו היום.

נס חנוכה שייך לימות המשיח

אסתר סוף כל הניסים (יומא כט.). והלוא חנוכה היה לאחר מכן. אלא סוף כל הניסים אשר להם שייכות ליציאת מצרים. אבל חנוכה אין הנס שייך כלל ליציאת מצרים כי אם לגאולה העתידה שהלוה הקב"ה להם מן הניסים שעתידים להיות בימות המשיח, ולכן 'חשמונאי' אותיות משי"ח ואותיות הנותרות נ"א שעולה בגימטריא אדו"ם, דהנס נצמח מכח משיח שיחריב לעת"ל את אדום.

והנה איתא (תרגום שני על מגילת אסתר) דהמן אמר למרדכי ניסין רברבין אתעבידו לך כמא דאתעבידו לאבהתך כד עברו בימא, כי אסתר סוף הנסים של יציאת מצרים, ותיכף ביציאת מצרים בקע לו הנס הזה. ואפשר שלכן קריאתה זו הילולא (מגילה יד.) כי זה שייך להלל המצרי. ולכן לפורים יש שייכות לפסח מסמך גאולה לגאולה עדיף (שם ו:). ולכן ויעבור מרדכי – שהעביר יום ראשון של פסח בתענית (שם טו.), כי הגאולה הזאת עוד מן גאולת מצרים. ונתלה הרשע הזה בפסח, כי מפסח הוא זה.

אבל בחנוכה הנס שייך לימות המשיח, ולכן הנס היה ע"י מלחמה כמו שיהיה לעתיד (ישעי' לד, ו) "זבח לד' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום" היא רומא הרשעה על כל אנשיה שהם ג"כ יונים, כתים שנתערבו בבני אדום ונעשו לעם אחד[2]. וכל האומות על שם רומה, דומה משא (בראשית כה יד) – רומה משא[3]. כי רומה נקראו כשהחליפו אות דל"ת של 'אחד' באות רי"ש ועשו להם 'אחר', אז נתחלף מדומה לרומה, אבל סופם שיתחלפו באות דל"ת ויהיו יורדי דומה, ולא המתים – העובדים למת ולכן נקראים מתים – ולא המה יהללו י-ה, ולא כל יורדי דומה (תהלים קטו יז), כי יורדי דומה יהיו בלא שום תקומה בב"א.

הצדיק מתעלה על ידי החסידים

בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות (במדבר ח, ב). בהעלותך את הנרות – עליות הצדיק הוא – עם הנרות, כלומר ע"י החסידים. וכמו ששמעתי בשם הרה"ק מקאצק זצק"ל שאמר, הגם שאני רודף את החסידים אבל אם נוסעים ממני אני נשאר כעץ. אל מול פני המנורה וגו' – היינו כיון שנותנים כח בהצדיק והחסידים מסתכלים אל מול פני המנורה מול הצדיק, עי"ז יאירו שבעת הנרות – מאירים החסידים, כי ראיית פני הצדיק מביאה קדושה ויראת ד'.

להתכלל עם יראי ה'

בהעלותך את הנרות וגו' (במדבר ח, ב). בהעלותך – אם אתה רוצה להתעלות בדרכי ד' יתעלה. אזי העצה – את הנרות, תכלול עצמך עם הנרות, עם יראי ה' המאירים במנורה.

אכן אם אתה אל מול פני המנורה – כנגד פני המנורה, כנגד ראש של יראי ד', שתחלוק עליו. אזי יאירו שבעת הנרות – אפילו אם לא ישאר לו רק ז' הנרות ג"כ תאיר המנורה, והנרות הנשארים יאירו מכבוד המנורה באור חוזר.

ועוד, אל מול פני המנורה – דע לך אשר אם הקימו ישרים את אחד מן החבורה לראש ומנהיג ורבי עליהם ובכל זאת הנך – מול פני המנורה – אתה חולק עליו, ידוע תדע שאתה לא תוכל להשפילו עוד, כי מן השמים העמידוהו לראש, ואתה במחלוקתך עושה שיאירו שבעת הנרות, שגם אתה מסייע שהאנשים שהעמידוהו יהיו מאירים. כי זה האור שהוא מחלק לחבורה גדולה נתחלק על ידו לחבורה הזו הקטנה.

שבעת הנרות מאירין בנר האמצעי

אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, הוי ליה לומר ששת הנרות אבל יובן עם מה שאמר רה"ק אדמו"ר הרה"ק מוורקא זצק"ל ששלשה דפנות מהסוכה הם כנגד אברהם יצחק יעקב והרביעית הוא מראה (שפיגל בלע"ז) ויובן דבריו ז"ל כאשר האבות מאירים בישראל ישראל מאירין באבות. וזה גם כן ענין הנרות כאשר נר האמצעי מאיר בכל הששה נרות, כן מאירין כל הנרות חזרה אל נר האמצעי נמצא שמאירין כל השבעה נרות בנר האמצעי.

אורי זה חנוכה

לדוד ה' אורי וישעי. נראה אורי בחנוכה וישעי בפורים. ובמדרש אורי בראש השנה וישעי ביום הכיפורים. כי בר"ה האיר אור שבעת הימים וחנוכה תקנו לו נרות כנגד ל"ו שעות של ר"ה שהאיר היום והלילה [ עיין בספר הרוקח, המבאר כי ל"ו הנרות הדולקים בימי החנוכה הם כנגד ל"ו השעות שבהן שימש האור הגנוז בראשית הבריאה] וישעי ביהכ"פ זמן קבלת תורה כי אז הוריד משה לחות האחרונות ופורים הוא גם זמן קבלת התורה.

חנוכה נקמה מהרשעים

שם יזבחו זבחי צדק שם (340) עולה נר חנוכה (339) עם הכולל. כי אז בימי חנוכה נקם הקב"ה מהיונים הרשעים נקמת ישראל ויזבחו זבחי צדק.

חנוכה לא בטל לעולם

אך׀ טוב וחסד ירדפוני כל־ימי חיי ושבתי בבית ה' לארך ימים. טוב חסד עולה חנוכה (89) ו' נוסף( וחסד) לרמוז על ל"ו נרות חנוכה. כי ו' (6) פעמים ו' (6) עולה ל"ו כמניין נרות חנוכה.

והמה ירדפוני כל ימי חיי כי חנוכה ופורים לא יבטלו. ונאמר אך טוב וחסד, כי אפילו בשעה שנצחו את היונים לא העמידו זאת על כחם רק על כח ד' והיו ממעטים את עצמם. ואמר ירדפוני כי גם בגלות המר הזה לא שכחו ישראל את נס חנוכה ואפילו בשעת הרדיפות זכרו את חנוכה.

ואחר כך ושבתי בבית ה', כשירחם ד' על עמו ואשוב בבית ד' לאורך ימים, גם כן אזכור בזה הנס ונדליק שמונת ימי חנוכה.

[1] עפ"י אבות פ"ו מ"ג, ועוד בדברי חז"ל בריבוי מקומות: אין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו.

[2] ראה אבן עזרא בראשית כ"ז מ'.

[3] ירושלמי תענית ג. "בספרו של רבי מאיר מצאו כתוב משא דומה משא רומי".

המדור אוצרות החן באדיבות "מכון באהלי צדיקים" להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל כל הזכויות שמורות להערות והארות [email protected]