פרשת וארא
מדור שבועי מתורתו של הגאון הצדיק רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשיות השבוע – מוגש על ידי נכדו הרב שבתי ויינטראוב יו"ר מכון באהלי צדיקים
וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי (ו, ג)
אמר הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע: כתיב (ו, ג) ״וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב״. פירש רש״י: ״וארא אל האבות״. כולם מקשים מה חידש רש״י בזה, אלא כוונת רש״י, שהשי״ת אמר "וארא אל האבות" – אל מי? אל אלה שרצונם בזה. כי "אבות" פירושו רצון, כפי שמפרש הרה"ק החוזה מלובלין זי״ע על הפסוק (יהושע כד, ג) ״ואקח את אביכם״, מלשון רצון.
וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם (ו, ג)
בהיותו נער צעיר לימים, אמר פעם הרה"ק רבי אברהם יעקב מסדיגורא זי״ע למלמדו, כי ברצונו ללמוד כבר גמרא. סיפר זאת המלמד לאביו הרה״ק רבי ישראל מרוז'ין זי״ע. קרא לו אביו ושאלו: ״האומנם ברצונך ללמוד גמרא?" השיב הילד: "הן!" שאלו: ״וכי חומש אתה יודע כבר?" השיב: "הן!"
שאלו אביו הק' מרוז'ין: ״במה הרג משה את המצרי?" אמר הנער: "בשם המפורש״. שאלו שוב: ״אם כן, מדוע לא הרג יעקב אבינו את לבן הארמי בשם המפורש?" השיב: ״מפני שלא ידע את השם המפורש״. שאלו אביו: ״מנין לך זאת שיעקב אבינו לא ידע אותו?" אמר הילד בשנינות: ״הרי כתיב בפרשת וארא – "ושמי ד׳ לא נודעתי להם״, מכאן שהאבות הקדושים לא ידעו את השם המפורש"…
וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי (ו, ה)
הרה"ק רבי אברהם יעקב מסדיגורא זי״ע, ראה פעם בחלום את אביו הקדוש רבי ישראל מרוז'ין זי״ע עומד בנהר עד צווארו. שאלו על מה זה והשיב לו: ״זה מדמעות בני ישראל, ואם יגביהו עצמם מעט, ייגעו בגאולה״.
וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים (ו, ו)
סיפר לי הרה"ח רבי יחיאל טראהן מקרית יוסף, שפעם אחת אמרו תהלים בבית המדרש בראדומסק וכ"ק אאמו״ר זצ"ל עמד לפני העמוד והוא עמד מאחוריו, ולא ראה אותו אבי. כשבאו לפסוקים (תהלים קה, מד-מה) "ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חוקיו״, חשב רבי יחיאל בליבו שפסוק זה הוא ההיפך ממה ששמע פעם מאבי זצ"ל, שאפילו אם לא יעשו תשובה, תבוא הגאולה. מיד כשחשב כן, החזיר כ"ק אבי זצ"ל פניו אליו ואמר לו: ״לא תפסת אותי״ והחזיר פניו והמשיך באמירת התהלים. ונתפעל רבי יחיאל ממה שתפס מחשבתו.
וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים (ו, ו)
שמעתי מכ"ק אאמו"ר [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ"ל, ששמע מרבנו הקדוש הרה"ק רבי דב בעריש מביאלא זי״ע, שאמרו לו שאחד מגדולי ישראל אמר שהמשיח יבוא בשנת תרל"ח. אמר: ״על החתין (ח) יכולים להאמין״. [פירוש לדבריו זי"ע, שכל השנים של שנות הח' מסוגלות לגאולה. כי כל הגאולות היו בשנת ח׳, ב׳ אלפין תמ"ח היתה גאולת מצרים, גאולת עזרא היתה גם כן בשנת ח׳, וכן יכולה להיות הגאולה העתידה].
וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים (ו, ו)
שמעתי מהרב החסיד ר׳ העניך ורנר, בשם הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי״ע, על מה שאמרו (סנהדרין צח.) ״אמר רבי יהושע בן לוי, שנים ראיתי וקול ג' שמעתי, אמר ליה אימת אתי משיח, אמר ליה זיל שייליה לדידיה, והיכא יתיב, אפיתחא דקרתא, ומאי סימניה, יתיב ביני עניי סובלי חלאים, וכולן שרו ואסירי בחד זימנא, איהו שרי חד ואסיר חד, אמר דילמא מבעינא דלא איעכב, אזל לגביה אמר ליה שלום עליך רבי ומורי, אמר ליה שלום עליך בר ליואי, א"ל לאימת אתי מר, א"ל היום, אתא לגבי אליהו א"ל מאי אמר לך, א"ל שלום עליך בר ליואי, א"ל אבטחך לך ולאבוך לעלמא דאתי, א"ל שקורי קא שקר בי דאמר לי היום אתינא ולא אתא, א"ל הכי אמר לך (תהלים צה, ז) "היום אם בקולו תשמעו"."
והקשה הרה״ק מבארדיטשוב, וכי לא ידע רבי יהושע בן לוי שאין המשיח יכול לבוא באותו היום, הלא אליהו הנביא יבוא קודם לכן לבשר לנו על כך וכיון שאליהו לא בישר, כיצד יבוא המשיח? ותירץ, שאליהו הנביא יבוא רק אם ישראל לא יהיו זכאים לגאולה ולפיכך יבוא יום קודם ויעוררם בתשובה ויחזרו למוטב כדי שיוכלו לקבל את אור הגאולה, כי קדושתו וגדולתו של אליהו תפעל אצל כל אחד מישראל שיהא די ביום אחד כדי שישובו עם ישראל בתשובה.
אבל אם יהיו עם ישראל זכאים, אזי לא יצטרך אליהו לבוא יום קודם אלא יבוא יחד עם המשיח. לפיכך חשב ריב"ל כשאמר לו המשיח שבא היום, שעם ישראל זכאים ויבואו היום. אלא למחר ראה שלא בא, לכך שאל את אליהו מה כוונתו במה שאמר לו. וזהו שאמר רש״י הקדוש על הפסוק (תהלים מג, ג) ״שלח אורך ואמיתך״, את המשיח ואת אליהו, כי ישראל יהיו זכאים ויבואו אליהו ומלך המשיח יחדיו ולפיכך כתב "אורך" קודם.
וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים (ו, ו)
מכתב יד קדשו של כ"ק אאמו״ר זצ׳׳ל: שמעתי מרבנו הקדוש בעל 'ישמח ישראל' מאלכסנדר זי״ע, שבוודאי אנו דורו של משיח, חייבים להיטיב מעשינו כדי שלא נבוש ממנו, וגם לרקוד מרוב שמחה שבאה כבר שעת גאולת עם ישראל.
וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים (ו, ו)
הרה"ק מאור הגולה רבי יצחק אייזיק מקאמרנא זי"ע אמר: כתיב (ישעיה ס, כב) ״אני ד׳ בעתה אחישנה״. מכיון שאמר הקב״ה ״בעתה אחישנה״, אפילו אם זה רק כמה שנים לפני הקץ, אבל מעט אחישנה יהיה, משום שרבים רחמיו על עמו ובוודאי לא יעזוב את בניו עד הקץ ממש, אלא אפילו בלא תשובה ירחם עלינו ויגאלנו.
וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים (ו, ו)
הרה"ק רבי דוד מטאלנא זי"ע אמר: איתא (סנהדרין צז.) ״אין בן דוד בא אלא בהיסח הדעת״, וגם אמרו (שם צח.) שבא בדור ״שכולו זכאי או כולו חייב״, ולכן כאשר יבוא העת שיהיו מוכרחים כבר לגאול את ישראל, אזי יסיח הקב"ה דעתו מן הרשעים, וממילא יישארו זכאים.
וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים (ו, ו)
אחד שאל את הגה"ק בעל 'חפץ חיים' זי"ע, מדוע המשיח אינו בא עדיין והלא כל ישראל מצפים לבואו. השיב לו ה'חפץ חיים' במעשה שהיה: ״אספר לך דבר. בעיר בריסק התפנתה משרת הרבנות החשובה והחליטו כולם לקבל עליהם את הגה"ק רבי יוסף דב סולובייצ'יק זי"ע בעל 'בית הלוי' – לרב העיר. הגרי״ד התגורר אז בוורשה ומשלחת נכבדה מחשובי העיר בריסק באה לבשרו על המינוי הנכבד ולהביאו לעירם. אבל הוא באחת: ״אינני רוצה להיות רב״. באותה שעה קם אחד מנכבדי קהילת בריסק ואמר: ״רבי, הלא חמשה וארבעים אלף מישראל מחכים עליכם, ואתם אינכם רוצים?!״.
כיון ששמע הגרי״ד דברים אלו, מיד קרא לרבנית שתיתן לו את מלבושי השבת כדי לנסוע לבריסק, באמרו: ״אם חמשה וארבעים אלף מישראל מחכים עלי, מוכרחני לנסוע״. ״ואתה בני״ – סיים בעל 'חפץ חיים' את סיפורו ופנה אל האיש – ״שמע, אם אמת היה הדבר שעל כל פנים אלפי יהודים היו מחכים לקראת המשיח, אז בוודאי היה בא, אלא שלדאבוננו ההיפך הוא הנכון – משיח מחכה עלינו״.
וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם (ו, ז)
הגה"ק רבי אברהם מטשכנוב זי״ע אמר: "העולם כולו עומד על אמונה ובטחון, לכן האותיות הראשונים של א״ב, נוטריקון: א'מונה ב'טחון, כי בזה זוכה להכל".
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה (ו, ט)
אמר הרה"ק רבי מנחם מאמשינוב זי"ע: כתיב (ו, ט) "וידבר משה כן אל בני ישראל". הלשון ״כן״ תימה. ברם, הנה משה רבנו ע"ה לא רצה לילך אל פרעה, משום שחפץ ללכת אל בני ישראל וללמדם תורה ומצוות, וכאשר ישראל יעסקו במצוות וילמדו תורה, ממילא יצאו לחפשי ותתבטל גזירת השעבוד, שהרי ״כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות״ (אבות פ"ג מ"ה), ואם כן, למה לו ללכת אל הגוי הרשע פרעה מלך מצרים – איזה עסק יש לו אתו. לכן לא רצה לילך כל הזמן.
והנה כשראה הקב"ה את כוונתו הטובה של משה רבנו, אמר לו כרצונו שילך לבני ישראל להגיד להם דברי השם שהם תורה. וזה שכתוב ״וידבר משה כן״, כלומר, זה באמת מה שביקש ללמדם, שע״י זה תוסר מהם גזירת השעבוד הקשה. אולם – ״ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה״, כי הקליפה היתה כ״כ גדולה עד שלא יכלו לשמוע לו ולדברי תורתו. אז הבין משה רבנו שכל זמן שלא יכניע את פרעה, את הקליפה הגדולה, לא יוכלו ישראל לשמוע לו, כי הקליפה הזו תחשיך את העינים ותחריש את האוזניים של ישראל, ואז הסכים משה רבנו לילך אל פרעה.
וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה (ו, ט)
אמר הגה"ק רבי שמעון מנשה זצ"ל אב"ד חברון: איתא (ברכות כט:) "צרכי עמך מרובים ודעתם קצרה" – מפני מה צרכי עמך מרובים? מפני שדעתם קצרה.
הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי (ו, יב)
סיפר לי החסיד ר' יהושע מרדכי מוורשה, שהיה צריך להשכיר דירה אחרי מלחמת תרע״ד ולא השיג. היה שם בנין של גוי פולני ורצה ר' יהושע מרדכי שהגוי יבנה עבורו קומה שלישית וישכיר לו, ועוד יהודי ג"כ רצה לשכור שם דירה. שאל רי"מ את מרן הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע, אם לעשות כך ולא הסכים עמו ליתן לגוי מעות קדימה.
אבל אשתו הציקה לו והכריחה אותו לערוך חוזה, ולכן לא השגיח על מאמר הרבי ועשה חוזה עם הגוי ונתן לו סכום כסף על החשבון, וגם חברו נתן לגוי סכום דומה. ואכן, הסוכן של הגוי כבר הזמין לבנים עם סיד כדי לבנות. הדבר היה ביום ה׳ וביום ראשון התפטר אותו סוכן ובא אחר תחתיו, והאחרון לא רצה בשום אופן לבנות על הבית, והפסידו ר"ל שני היהודים את כל כספם, כי אם שואלים את הצדיק צריכים לשמוע, ומכל שכן שכבר אמר שלא לעשות, אזי הדיבור הזה עושה רושם.
הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי (ו, יב)
כתיב (קהלת יא, א) "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו". פירש הגאון הקדוש רבי יעקב מליסא זי"ע שזו אזהרה לחכם, שאם הינך רואה שהדור אינו מקבל תוכחה ואינם רוצים לשמוע תורה, ודומה לך שדבריך לא יועילו לדור ההוא והוא כשולח לחם על פני המים, על כן אני אומר לך שאין בזה כלום – "כי ברוב הימים תמצאנו" – ואי אפשר שלא ייכנס איזה דבר באיש אחד.
והנה לפי השקפה הראשונה קשה מאמרם ז"ל (ברכות סג.) "בשעת המכנסין פזר ובשעת המפזרין כנס". ואפשר דזה קאי על מחבר ספר – אם ראית שאינם רוצים לשמוע והקב"ה זיכה אותך לחדש חידושים, אל תביט על שום דבר ותכתוב בספר, כי סוף כל סוף יתגלגלו לאיש אשר דברים אלו צריכים לו להשיבו אל ד', ואל תאמר מי אני לחבר ספר רק "שלח לחמך". וזהו "בשעת המפזרים", שלא רוצים לשמוע, "כנס" כל הדברים שאמרת בתוך ספר ותחלקם ביעקב ותפיצם בישראל, וממילא יבואו הדברים למי שרוצה בהם.
וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (ו, יג)
הגה״צ רבי יוסף לעווינשטיין זצ״ל אב״ד סעראצק, מגדולי רבני פולין, אמר בשם רבנו הקדוש רבי יעקב יצחק מלובלין זי"ע [החוזה מלובלין]: ״רוסיה הוא מלך אדיר, והקב״ה יוציא את בני ישראל מידו״.
בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרוֹן וְכַרְמִי (שמות ו, יד)
חנוך, על שם שגרם על ידי הדודאים לידת יוסף שנקרא בן חן[1]. ונגרם על ידי זה לידת יששכר שנקרא על שם התורה שהיא יעלת חן (משלי ה, יט), ועל שם החינוך שיששכר נותן לבני ישראל.
פלוא, על שם נס יעקב בהאבקו עם שרו של עשו, כמו שנאמר (בראשית לב כט) למה זה תשאל לשמי, ואצל מנוח נאמר (שופטים יג יח) והוא פלאי.
חצרון, ששבטו נשאר בחצר ארץ ישראל בעבר הירדן מזרחה.
כרמי, על שם התשובה שעשה ונכנס בחזרה לכרם ה' צבאות, וקיים וחטאתי נגדי תמיד (תהלים נא ה). ולכן כרמ"י ראשי תיבות של דברי התוכחה שהוכיח יעקב לראובן, כ'חי ר'אשית אוני מ'שכבי אביך י'תר שאת (בראשית מט, ג – ד), שקבל על עצמו הכול כדי שיסלח לו הקב"ה.
בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לִבְנִי וְשִׁמְעִי (ו, יז)
לבני הבחינה של גלות עבור התורה הוא לבני ללבן הלכה ולהבין.
ושמעי לשמוע התורה, ואנחנו מתפללים "ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים".
וּבְנֵי קְהָת עַמְרָם וְיִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל (ו, יח)
בני קהת עמרם ויצהר וחברון ועזיאל (שמות ו, יח), כשבא למדרגת להקהיל קהלות ללמד לעם ה' תורה ומצוות יש בו ד' דרגות:
עמרם – לפעמים צריך להראות לפניהם שהוא רם ולמעלה מהם, ויראו ממנו ויכבדו אותו כדי שיקבלו את דבריו, כי דברי עני בזויים הם. וזה כנגד פשוטי עם.
ויצהר – אלו התלמידים שצריך לראות שיצהירו ויזהירו בלמוד התורה.
וחברון – צריך לדעת שיהיו אצלו כחברים – יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך (אבות ד, יב).
ועזיאל – צריך לדעת שהתורה שהוא מגיד לפניהם היא תורת ד' ולא חלילה להתגדר בה ולהתייהר ולקנטר, רק עזי שהוא התורה[2] אל של הקב"ה.
וּבְנֵי מְרָרִי מַחְלִי וּמוּשִׁי (ו, יט)
בני מררי מחלי ומושי (שמות ו, יט) – הגם שאמרתי לך זרוק מרה בתלמידים (כתובות קג:), צריך להחלות עצמו עליהם[3], ולמוש אותם מכל צרה הן בעלמא הדין והן בעלמא דאתי.
וְשַׂמְתִּי פְדֻת, בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ; לְמָחָר יִהְיֶה, הָאֹת הַזֶּה (ח, יט)
פדת חסר ו', המילה האות גם כן חסר ו'. הנה אות ו' רומז על התורה יעקב תפארת ישראל תתן אמת ליעקב, וכה אמר ה', הגם שאין להם עכשיו תורה, מכל מקום ושמתי פדת. ולמחר יהיה האות הזה מרמז על הגאולה העתידה, כי יש מחר שהוא לאחר זמן. הגם שהדור לא יהיה זכאי וחסרי תורה, יהיה האות הזה, ואשים פדות להם מן הגוים. ['ו' רומז לקול תורה, כידוע דה'ו' רומזת על זה (עיין בזה"ק ויגש רי רע"א וריש ויקרא]
ונאמר זה אצל מכת 'ערוב', כי היא המכה הרביעית ורומזת על הגלות הרביעית שישיגו מכות, וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז, טו).
ודע כי בסוף כל הגלות יהיה העסק עם ערב, ועל זה רמזה התורה זה הענין אצל מכת 'ערוב', כי איתא שבסוף הגלות, ערב [אלו הישמעאלים] יהיו כנגד ישראל, ויעשו עם ישראל מלחמות, ואיתא בפרקי דר' אליעזר (פרק כז) שערב יעשו רעות לישראל ועליהם בן דוד יצמח.
***
ושמתי פדת בין עמי (שמות ח, יט). אותיות שניות של וש'מתי פד'ת בי'ן, הוא שם שד"י, כי אמרו ז"ל (שמו"ר א, כח) אחת היתה ופרסמה הכתוב, כי כולם היו גיבורים בעריות.
ומסופר על אחד מהגדולים שנסע על הדרך עם שיירה ובא כנגדם אריה, הפחד היה גדול מאוד והגידו להגדול הזה, מה עשה, צוה לעמוד עם העגלה, ופרם עצמו במקום הברית ומיד ברח האריה, כי לאנשים השומרים עצמם בענין זה אין לחיות רעות שום שליטה עליהם, כי כן כתיב (בראשית ט, ב) ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית השדה, ובזמן שהוא מקלקל בזה, נראה האדם כחיה ואינו ירא ממנו, אבל אם שומר הברית ירא ממנו.
וזהו שנחתם פה שם היסוד, כי אמר לו משה (שמות ח, יח) והפלתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עליה, כי תראה שהקב"ה ישלח ערוב כבד ולא ישלטו בעמי, ומזה תדע שראויים להיגאל ואין עוד לשר של מצרים שום שליטה עליהם.
וְלֹא יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין (ט, יא)
ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין (שמות ט, יא). אותיות לפני אותיות משה הם רל"ד, חרטמים עולה ש"ז, רל"ד ועוד ש"ז עולה תקמ"א כמנין ישרא"ל (541). ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה, כי בא זמן שישראל יצאו מתחת יד הקליפות.
מפני השחין (שם). מפני אותיות של השחין, שהאותיות קודם אותיות שחי"ן (רזט"מ) עולה אהר"ן (256).
וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל יְהוָה הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד (ט, כט)
סיפר מתנגד אחד שהיה מלמד בטשרנאביל מה שראה בעצמו ובכל זאת נשאר מתנגד. פעם אחת פקדה את העיירה טשערנאביל סופת שלגים ורעמים קשה. מיד באו עשירי ונגידי העיר לפני הרה"ק רבי מרדכי מטשערנאביל זי"ע והתחננו על נפשם, שאם חלילה לא תיפסק סופת השלגים, יישארו אביונים חסרי כל. אמר להם הרבי, שאם ימציאו לידיו סכום זה וזה, ייסע מחוץ לעיר והכל ייפסק. נתנו לו העשירים כאשר דרש והוא עלה על העגלה ונסע מחוץ לעיר. כאן פתח ואמר בנעימה את הפסוק (ט, כט) ״כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ד׳ הקולות יחדלון". באותו רגע נתבהרו השמים ונעשה הכל כסדר. [שמעתי מפי מתנגד שנכח בשעת מעשה, ומכל מקום נשאר מתנגד].
ונראה לי במה שאמר הרה"ק מטשערנאביל זי"ע זה הפסוק ובזה התבהרו השמים, כי בכוח התורה כל מעשה שכתוב בה אינה מעשה סתם, רק בזו הפסוק, בזו התיבה ובזו המילה, יכולים לעשות בזה עצמו מה שכתוב, רק ההבדל הוא מיהו האומר, אם אומר את הכתוב מי שאיהו ואורייתא חד, אזי יכולים לעשות בתורה מה שכתוב בה, וזה ענין אורייתא וקוב"ה וישראל חד הוא, כי נשמתו אצולה ממקום התורה והיא בעצמה התורה, ונקראים עיניו עיני ד' ונקרא פיו פה ד', כי הוא כולו של הקב"ה ית"ש תמיד.
המדור אוצרות החן באדיבות "מכון באהלי צדיקים" להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל כל הזכויות שמורות להערות והארות [email protected]
שכוייח על האוצרות חן. כמים קרים על נפש עייפה. כל שבוע בסעודה שלישית אנחנו קוראים מאוצרות החן בזכותכם.