הנחשול האנטי חרדי צובר תאוצה – והדיו מגיעים לחלונות הגבוהים במצודת זאב / יוסף טיקוצ'ינסקי

הימים האחרונים לפני המועד האחרון לסגירת הרשימות, מתאפיינים תמיד בעליית מפלס המתח בכוורת הפוליטית. התכונה הולכת וגוברת ככל שמתקרב הרגע האחרון בליל שישי הקרוב בו נסגרות הרשימות סופית, כחודש וחצי לפני הבחירות.

כל ניסיון לבנות בשלב זה תרחיש פוליטי כזה או אחר, אחת דינו לכישלון משום שעד לליל שישי הקרוב הכול יכול לקרות, נתניהו כהרגלו מנסה מאחורי הקלעים לבחוש ולכוון בעיקר את מפלגות הימין שיסתדרו בצורה שהכי נוחה לו, וכשהוא לוחץ הכול עוד יכול לקרות, עם או בלי קשר לחוסר היכולת של ראשי רסיסי מפלגות הימין להתארגן על עצמם.

רק אחרי שייסגרו הרשימות, רק אחרי שהשחקנים יסתדרו סופית על הלוח ויתחילו את המירוץ האמיתי בדרך אל הקלפי, אז ניתן יהיה לשרטט תמונת מצב ברורה יותר ולנסות לנחש כיצד תיראה הממשלה הבאה בהתאם לסקרים.

אבל יש מגמה אחת המסתמנת כבר כעת, והיא יכולה להיות נכונה ברוב התרחישים שיהיו או שלא יהיו אחרי שייסגרו הרשימות. מגמה אחת מדאיגה שנראה כי היא הולכת וצוברת תאוצה עם כל יום שעובר והיא הרצון החזק של הרבה מהמפלגות, להקים את הממשלה הבאה בלי המפלגות החרדיות. כבר לא מדובר פה רק על המפלגות הקטנות שקמו בהמוניהן בגוש המרכז שמאל, גם במפלגות הנמצאות בתחום הרחב של שותפות טבעיות כבר מפעמת רוח אחרת.

בעוד שבליכוד מדברים בעיקר על חיסונים ורשתות התקשורת עסוקות בנעשה ב… רחובות בני ברק, יש בינתיים שני אנשים שעובדים קשה, אבל למרבה הצער הם עובדים בצורה יעילה מאוד: ליברמן ולפיד. שני האישים הללו לא מתרשמים משום דבר ומנהלים בימים הללו קמפיין בחירות מדויק, ממוקד ומכוון ישירות למטרה.

לפיד וליברמן כבר נמצאים בעיצומו של הקמפיין בעוד מפלגות רבות אחרות מפגרות אחריהן בהרבה. הם מפרסמים מידי יום מסרים מאוד ברורים, קצרים, חדים וממוקדים נגד הציבור החרדי ונגד כל מה שקדוש ויקר. ומסתבר שהעבודה שלהם פועלת את פעולתה בפרט כשהיא משתלבת יפה עם הכאוס הכללי השוטף את רחובותינו.

ההשפעה של העבודה הזאת מחלחלת והשבוע היא כבר עלתה לראש הכותרות, היא כבר כאן. סקר חדשות 12 העלה כי רוב מוחלט של אזרחי ישראל לא רוצים לראות את המפלגות החרדיות בממשלה הבאה.

על פי הסקר, 61% השיבו שהם מעדיפים שתוקם ממשלה בלי המפלגות החרדיות לעומת 22% שכן מעוניינים בכך. בחלוקה לפי מצביעי הגושים, 52% מקרב מצביעי ימין, אלה הנחשבים לשותפים טבעיים, לא רוצים ממשלה עם החרדים ורק 33% כן מעוניינים בכך. מקרב מצביעי המרכז-שמאל, רוב מובהק של 78% לא מעוניינים בממשלה עם המפלגות החרדיות ורק 5% כן מעוניינים בכך.

נוסיף לזה את הסקר פורסם כאן בשבוע שעבר שנערך ע"י מכון שריד עבור תאגיד השידור כאן 11, המעלה כי 76% מאזרחי ישראל סבורים שהממשלה חייבת לשנות לרעה את התנהלותה כלפי החרדים, וקבלנו תמונת מצב המשקפת באופן די ברור את הלך הרוח ברחוב הישראלי, הלך רוח שמחלחל מלמטה ועולה עד למעלה, למקבלי ההחלטות.

פניית פרסה חדה

הנחשול המסוכן הזה צובר גובה ותאוצה והוא מגיע עד לחלונות הגבוהים במצודת זאב. בליכוד מושפעים היטב מסקרים ודעת קהל חזקה יכולה לגרום שם לתנודות משמעותיות מאוד. ההוכחה לכך היא פניית הפרסה שביצעו בליכוד השבוע בדיונים על חוק הקנסות.

החוק להגדלת הקנסות על מפרי תקנות הקורונה, עלה השבוע למליאה להצבעה בקריאה ראשונה ולאחריו החלו כיפופי ידיים בין הליכוד לכחול לבן. בכחול לבן דרשו כי החוק יעבור לוועדה הנמצאת בידיהם כדי שהם יוכלו לשלוט על ההכנה שלו לקריאה שניה ושלישית, אולם בליכוד דרשו להעבירו לוועדת החוקה בראשות ח"כ הרב יעקב אשר, זאת כחלק מההבנות שהיו בין הליכוד למפלגות החרדיות לפיהן יש לשפר את החוק ולהכניס בו שינויים מתבקשים.

על פי התקנון, במקרה כזה עובר החוק לידי ועדת הכנסת ושם נערכת הצבעה לאיזו ועדה להעביר את החוק להכנתו לקריאה שניה ושלישית. ועדת הכנסת התכנסה בערבו של יום שני לדון בכך וכאן החלה סאגה מביכה ומתישה.

יו"ר הוועדה ח"כ איתן גינזבורג הבין במהלך הדיון כי יש רוב לאישור העברת החוק לוועדת חוקה ולכן ביקש לצאת להתייעצות סיעתית של חמש דקות. חמש הדקות הללו התארכו והתארכו, גינזבורג הסתגר בחדרו וסירב להמשיך את הדיון מה שאילץ את נתניהו וגנץ עצמם להתערב ולנהל משא ומתן בנושא.

בשלב הזה החלו החריקות, ובמפלגות החרדיות התחילו להבין, שאמנם האויב הרשמי כרגע הוא גנץ המתנגד לכל שינוי של פסיק בלשון החוק, אבל גם בליכוד כבר מתחילים לחשב מסלול מחדש בהתאם לרוח המנשבת בחוץ. בסופו של דבר הוועדה אכן אישרה את העברת החוק לוועדת חוקה מה שהעביר את שדה הקרב לחדר הוועדה הזאת.

הדיונים שנמשכו ביום שלישי וביום רביעי עד לשעות הערב המאוחרות לא קידמו את החוק לשום מקום. בליכוד הציעו פשרה לפיה הקנסות למוסדות שיפעלו בסגר אמנם יגדלו, אבל למוסד תינתן ארכה של 48 שעות לפני סגירתו. הפשרה היתה מקובלת על כולם למעט כחול לבן שהמשיכו להתעקש על כך שהחוק לא ישונה כלל ויישאר במתכונתו הנוכחית של החמרת קנסות וסנקציות ללא סייג.

במקביל, ביום רביעי אחר הצהרים התכנסה המליאה לדיון פגרה כדי לאשר את תקנות הסגר. כן, שמעתם נכון. הסגר שנכנס לתוקפו לפני יותר משבועיים עדיין לא אושר רשמית בכנסת מה שמעמיד בסכנה את החוקיות שלו. ועדת הכנסת היתה אמורה לאשר את התקנות אולם היא לא עשתה זאת כחלק מכיפופי הידיים שהתנהלו בין הליכוד לכחול לבן. על פי התקנון, כשהוועדה לא מאשרת את התקנות הן עוברות למליאה שתאשר אותן.

בשל כך נקבע דיון פגרה ליום רביעי, ועל סדר היום שובץ גם חוק הקנסות שהיה אמור עקרונית כבר להיות מוכן. אולם גם כשהחל הדיון החוק עדיין היה תקוע בוועדת חוקה ובינתיים כחול לבן הצביעה נגד תקנות הסגר יחד עם הרשימה הערבית המשותפת. במהלך הדיון במליאה כבר נשמעה באופן ברור יתר חריקת תנועת הפרסה של הליכוד כשח"כ מיקי זוהר אמר כי הליכוד בכלל לא משחקת את המשחק הזה וכל המחלוקת היא רק בין כחול לבן לחרדים.

"אנחנו תומכים בעמדה של כחול לבן, אנחנו מנסים למצוא פשרה בין כחול לבן לחרדים, אם לא נצליח נתמוך בחוק המקורי", אמר זוהר. וכאילו להבליט את האבסורד, הוסיפה אחריו ח"כ קטי שטרית מהליכוד כי "אנחנו יודעים להיות נאמנים לשותפים", משפט לא ברור בפני עצמו משום שבדיוק ברגע זה עשה מיקי זוהר את ההיפך כשנטש את ההבנות וצייר את המפלגות החרדיות כבעיה המרכזית בכל הסיפור.

בשלב הזה כבר היה ברור שבליכוד תפסו כיוון אחר לגמרי. על פי כמה דיווחים נתניהו זעם על העיכוב בחקיקת חוק הקנסות והוא הפעיל לחץ כביר לקדם אותו בכל צורה. בשל כך הוחלט כי החוק יקודם בוועדת חוקה בדיון שינוהל ע"י ח"כ מהליכוד והוא יובא למליאה לאישורו המהיר. באופן רשמי, כחול לבן רושמת לעצמה הישג בנושא הזה. היא עמדה על שלה והצליחה להעביר את החוק. אבל למעשה מי שהתקפל פה היתה הליכוד שהחליטה להצטרף לכחול לבן ולהעביר את החוק.

האם ההיסטוריה תחזור

רגע אחרי שוך סערת החוק השנוי במחלוקת, אפשר לנסות ולהבין מה קרה פה בעצם. המסקנה הראשונה והמתבקשת היא כי לאורך כל הסאגה הארוכה של הימים האלה, מה שעמד לנגד עיני הליכוד זה קמפיין הבחירות, הא ותו לא. לא הדאגה לתקנות הקורונה, לא לאכיפה ולא שום דבר מהותי אחר. כשההסכמות עם המפלגות החרדיות כבר נראו פחות משתלמות, הן נעלמו ברגע ועמדת הליכוד התהפכה.

המסקנה השניה היא שהאירוע הזה צריך להוות תמרור אזהרה, כל הנורות האדומות מהבהבות בכל העוצמה אחרי מה שהתרחש השבוע בוועדת חוקה. הרי על פי ההיגיון הפשוט קשה להבין מה נתניהו ניסה להרוויח בזיגזג שלו. המפלגות החרדיות הן היחידות שהוכיחו נאמנות לאורך כל הדרך וגם בימים אלה ממש.

יתרה מכך. ברוב התרחישים הנראים כרגע לפני סגירת הרשימות, נתניהו עדיין צריך להעדיף את המפלגות החרדיות כשותפות ראשונות בהקמת ממשלה. ההסתה המשתוללת נגד הציבור החרדי מכוונת גם אליו, מי שרוצה להפיל את החרדים רוצה להפיל גם את נתניהו, כך שהיה מתבקש כי הוא יידע לאחד שורות ולבנות בלוק כפי שעשה בבחירות הקודמות, כשהתנאי ההכרחי לבלוק כזה הוא שיתוף פעולה ללא סייג.

אבל האירועים שהתרחשו השבוע המחישו עוד יותר שנתניהו לא נמצא במקום הזה. הראש שלו נמצא במקום אחר לגמרי והוא עדיין מעדיף לנסות ולזרום לפי הרוח המנשבת מהקמפיינים של יריביו הפוליטיים.

אפשר רק לנחש, שנתניהו עושה את החשבון בהתאם לסקרים שראה השבוע לפיהם גם בקרב מצביעי ימין יש רוב נגד ממשלה עם חרדים והוא מנסה לשנות כיוון בהתאם. והכיוון הזה לא רחוק בכלל. כאמור, קשה עדיין לדעת כיצד יתארגנו מפלגות השמאל, המרכז והימין בסגירת הרשימות אבל תכנית הפעולה צריכה לצאת לדרך מבחינתו כבר היום.

נתניהו כדרכו הולך להסתער על קמפיין החיסונים ולהציג אותו כהצלחה למרות המכה הקשה שכולנו חוטפים, למרות העלייה הקשה בתחלואה ולמרות הסגר המעיק. הוא הולך לרכב שוב על כך שאין לו אלטרנטיבה בשמאל ובימין ולהבליט ככל יכולתו את יכולותיו בזירה המדינית ובנושא החיסונים. אחרי שיצליח להשיג מספר נאה של מנדטים, הוא ינסה שוב לעשות את אותו תרגיל ולצרף לממשלתו מפלגות שהבטיחו לא לשבת איתו.

הפעם זה יהיה פחות קשה משום שיש לו קלף נוסף. הוא יכול לומר לראשי המפלגות: זה או שאתם יושבים איתי, או ששוב אני יושב עם החרדים. גם סער, גם חולדאי, גם בנט, גם ליברמן ואפילו לפיד, עשויים להבין שהם עומדים להיזרק לשממת האופוזיציה או גרוע מכך: להיגרר שוב לבחירות חמישיות ולאף אחד כבר אין חשק לזה. כל יום שעובר מקצר עוד קצת את יכולת הסבלנות הפוליטית וכולם יעדיפו להגיע לאיזשהו הסדר העיקר לא לצאת לסבב נוסף. ואם ההסדר הזה גם מציע להם את מנעמי השלטון, אז על אחת כמה וכמה שהם יעדיפו ללכת על זה למרות כל ההבטחות ובניגוד לכל ההצהרות.

לציבור המצביעים שלהם הם יסבירו שהם העדיפו לקחת אחריות ולהיכנס לממשלה רק משום שזו טובת המדינה בימים קשים אלה של קורונה. האחריות חייבה אותם. נשמע מוכר? נכון. זה מה שגנץ עשה רק לפני כמה חודשים. אלא שהפעם יש חידוש נוסף: הם יוכלו להצהיר שהם נכנסים לממשלה רק כדי שהחרדים הסחטנים לא יהיו שם. וזה כבר יתקבל יפה יפה אצל רוב מצביעי השמאל מרכז ואפילו בקרב חלק ממצביעי ימין.

נתניהו לא יבחל בשום תרחיש. הוא כבר הוכיח שהוא יכול לשבת עם מפלגות שמאל מרכז למרות שחרט על הקמפיינים שלו את הבטחת ה"ימין מלא" ו"ימין חזק". הוא כבר הוכיח שאפילו שהוא נהג לאיים ולהפחיד את כולם מפני שותפות עם הערבים, הוא עצמו לא פוסל היום ממשלה בתמיכת מנסור עבאס שהתפרק מהרשימה המשותפת. ומעל לכל, נתניהו עצמו הוכיח במעשיו שהרבה הבטחות שפיזר נשארו על הנייר בלבד.

כך שאם נחבר את הנתונים הללו, נגיע למסקנה שאסור להתרשם מהבטחות של ממשלת ימין ומשותפות פוליטית אמיצה, גם אם היא ארוכת שנים. ברגע שהסיטואציה הפוליטית משתנה מעט, שום דבר לא רלוונטי יותר וכל התרחישים כשרים ובלבד שתושג המטרה העליונה: להישאר בשלטון.
שנאת החרדים הפכה בבחירות הללו לנושא מרכזי.

ליברמן ולפיד כבר עושים את זה בכל הכח, חזרנו לימים הלא יפים של טומי לפיד ועלייתה של מפלגת שינוי. לפיד הבן כבר עקף מזמן את סער בסקרים והוא הולך ומתחזק ככל שהקמפיין שלו נמשך. והמצב הזה משפיע באופן ברור על נתניהו והליכוד. עד היום זה היה מתחת לפני השטח אבל השבוע זה פרץ וניצב בחלל חדר ועדת החוקה.

קשה עדיין לדעת כיצד תיראה המפה הפוליטית בליל שישי הקרוב, יתכנו שינויים וחיבורים מרחיקי לכת שיתרחשו ברגע האחרון דקות אחדות לפני שיו"ר ועדת הבחירות סוגר את הדלת, הכול אפשרי. אבל מסתבר שגם בשבוע הקרוב ישמיעו בליכוד האשמות כלפי סער שהוא עלול לחבור לגוש השמאל ושאין לו ממשלה בלי לפיד והשמאל. סביר להניח שגם בשבוע הזה וגם לאחריו, נמשיך לשמוע על כך שרק הליכוד מסוגלת להקים ממשלת ימין על מלא.

וכשנשמע את הזמירות הללו, חשוב שניזכר באירועי השבוע הזה. באירועים שהוכיחו שוב פעם נוספת כי אין שום ערובה לכך שהממשלה הבאה אכן תהיה ממשלת ימין. גם אם נתניהו ינצח ברוב גדול הוא עשוי לבחור בכל אחת מהאפשרויות, גם כאלה שהוא מנסה להתכחש להן היום. ההיסטוריה הקרובה והרחוקה מספרת סיפור אחר מזה שאנו שומעים היום מהליכוד וחשוב שלא נשכח זאת, אסור להתבלבל.

הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן