ברוך דין האמת: אוהב תורה וחסד – הרב מאיר בן הרוש ז"ל

שנות ערש ילדותו היו בעיר אלג'יר שבגבול מרוקו, בעת הלידה היה בסכנה גדולה ואימו נדרה שאם ינצל, יקרא מאיר ע"ש התנא רבי מאיר בעל הנס, וכך היה. גדל אצל הוריו בבית של אהבת תורה והערכה גדולה לתלמידי חכמים. סבו היה רב הקהילה השוחט והמוהל. בצעירותו גוייס לצבא האלג'יראי ומשם היגרו לגרמניה, באותה תקופה נזהר בכל כוחו לשמור על הכשרות ולא אכל כלום מהמנה הצבאית, אלא רק מקופסאות סרדינים כשרים שהביא עימו ועקב כך נחלה באותה תקופה, בנס עבר בשלום את אותם ימים.

בהגיעו לפרקו נשא את רעיתו תחי' שהיא אחייניתה של הרבנית מרים אבוחצירא שהיתה א"ח של הבבא סאלי הרה"ק רבי ישראל אבוחצירא זצוק"ל ומאז נקשרו בעבותות אהבה, את שמעם של רבני אבוחצירא קיבל כבר מביתו כשהתגורר באלג'יר. לאחר שהגרו לפריז שבצרפת לתקופה קצרה, זכה לקרבה מיוחדת אצל הבבא סאלי שהיה מגיע לעיתים ומתארח אצל ביתו. בהילולות שהיה עורך, היה מזמין את המנוח ז"ל להשתתף בהילולת המשפחה והיה יושב לצידו של סידנא בבא סאלי.

בשנת תשל"א עלה לארץ הקודש והתישב ברובע ב' באשדוד. לפרנסתו היה עובד סַפָר במספרה, אך למעשה עד מהרה התברר שהמספרה היתה ככיסוי לעבודתו האמיתית. במספרה היו מונחים באופן קבוע ספרי קודש, ברקע היו מושמעים דברי תורה מגדולי הרבנים, כל רב או בן תורה שהיה נכנס, היה מבקש שיאמר לו דבר תורה או הלכה והיה נראה כצמא ממש למוצא פיהם של הרבנים, הגרד"צ קרלינשטין זצ"ל שאהבו באהבת נפש, היה פוקד על בני קהילתו שאת תספורת ה"חלאקה" הראשונה לילדים לעשות אצל ר' מאיר! שם הילד יקבל יראת שמים. לא פעם היה אומר אני "סַפָר" מספר סיפורים על תלמידי חכמים ולא מלשון תספורת.. כי העיקר זה להידבק בתלמידי חכמים, אנשים היו מקשיבים, מתחזקים ומתחברים לתורה זו בעצם המטרה היתה, לעודד אנשים שהיו מגיעים להסתפר שיקבעו עיתים לתורה וכך היו משתכנעים. ואכן לא סתם זכה להיות אהובם ונאמנם של רבנים ואדמור"ים בעיר במשך שנים רבות.

בנוסף היתה לו עין טובה, סַפָרִים ותיקים מספרים כי הוא היה מלמדם 'בחינם' את מקצוע מלאכת הספרות לפרנסתם באזור שלהם. היה מחזק באמונה בתספורות שלו. סיפר אדם שהגיע עם מצב נפשי גרוע מאוד שקשה לתאר וחשב להרחיק לכת בדברים קשים מאוד, מיד ר' מאיר קלט במה מדובר והשקיע בו רבות ואף לא קיבל אנשים ועודד אותו רבות עד שהתחזק והודה שקיבל את חייו מחדש.

מכיון שהיתה בוערת בו אהבת גדולה לתלמידי חכמים, מיד נקשר לאדמו"ר רבי מאיר אבוחצירא זצוק"ל, הרה"צ רבי ניסים מוייאל זצ"ל, וכן הרה"ג ר' ישראל אליזרע זצ"ל הרב הראשי ולהרה"צ רבי משה אהרון פינטו זצ"ל ולשוחט נאמנו של הבבא מאיר רבי שלום בוזגלו זצ"ל ולרבי יחיא אילוז זצ"ל. הבבא מאיר היה עבורו הדמות הגדולה שלא היה עושה צעד בלעדיו. כל שאלה, עצה וברכה היה עולה אצל הבבא מאיר שזכה למאור פנים ממנו בכל עת, באחת הפעמים אמר לו הבבא מאיר "אל תגיע בזקן, ותבורך" ואכן מאז ועד יומו האחרון לא נגע בזקנו וזכה להדרת פנים כשמן הטוב היורד על הזקן. כן היה בקשרי ידידות עם האדמו"ר בעל ה"אמונת אברהם" מפיטסבורג זצ"ל שזכה לברכותיו והאדמו"ר זצ"ל שמאוד אהבו, אמר לו באחד הפעמים כי יש לו צֶלֶם אלוקים בזיו פניו המאירים ומרוב חיבתו אליו, ביקש שיניח עליו את שני ידיו על ראשו ויברכו.

היה משתתף באופן קבוע בהילולות שהיה עורך הבבא מאיר זצוק"ל שהיה קשור עימו בכל נימי נפשו, ותמיד ידע לנצל את ברכותיו לבנותיו ולמכריו.

היה ממקימי ישיבת "משיבי חיים" לבעלי תשובה ברובע ב' באשדוד לצידו של רבו המובהק הרב מיימון אזולאי כשהמבנים עדיין שכנו בצריפין, טרח ויגע בכל דרך שהישיבה תתחיל והיה משתתף קבוע בשיעורי התורה וברבות השנים היה ממקימי הקרן להקמת הבנין שהוקם במשך השנים עד למבנה הקבע.

טרח בכל מאודו לחינוך ילדיו בחינוך של תורה כאשר שלחן לבתי הספר והסמינר בבני ברק, היה נוסע בכל שבוע וקונה להן ודואג לכל מחסורן כדי שיתחנכו בדרך האימהות הקדושות של בית יעקב.

היה נוהג מידי שנה בזמנים מסויימים לנסוע לנתיבות ולפקוד את ביתו הקדוש של סידנא בבא סאלי זצוק"ל, שם היה מתקבל בברכה ובהערכה וזוכה לברכותיו הנאמנות, היה מביא גם את בנותיו שיזכו לברכה כשהם עד היום זוכרים שראו את פניו הקדושות באותם זמנים. המנוח סיפר שבאחד הפעמים חזר בשעת לילה מאוחרת מנתיבות לאשדוד עם רכבו כאשר מד הדלק מהבהב כאזהרה שנגמר הדלק, מיד ניסה לחפש תחנת דלק פתוחה אך אז היו כולם סגורות, ובדרך נס נסעו כך עד לאשדוד בלי דלק ורק בהגיעם לביתם המנוע דמם. ויהי לפלא.

המנוח היה בעל מידות תרומיות נעלות, היה מאיר פנים לכל אדם, היה לו את מידת הנתינה לאין שעור, רדף צדקה וחסד ובעיקר היה במתן בסתר, היה מוקיר ורחים רבנן בכל מאודו. את תפילותיו ושיעורי התורה קבע בישיבת אשדוד ברובע ג', שם כיהן כיו"ר ועד בית הכנסת, דאג לכל צורכי בית הכנסת ושימש כבעל תוקע בימים הנוראים. כן זכה לתרום שלושה ספרי תורה לע"נ הוריו ויקיריו וכן דאג להיות שותף לשיפוץ בית הכנסת שנעשה בעשור שנים האחרון. כמו כן היה משתתף גם בשיעורי תורה בבית הכנסת "אליהו הנביא" בקרית פונוביז'.

מנהג קדוש היה לו לערוך הילולות הצדיקים ואצלו זה היה לשם דבר למרות הטירחה הגדולה שבדבר. ראש ההילולות אצלו זה היה לכבוד התנא רב מאיר בעל הנס שנקרא ע"ש. לשם כך היה מתכונן מבעוד מועד בהכנות סעודות גדולות ובריוח והיה מעמיס את כל המאכלים במשאית גדולה וכך נסע לטבריה, שם הוא בעצמו היה מחלק לכל ההמונים העולים לפקוד את הציון הקדוש, כך נהג ברבות השנים גם בהילולת האר"י הק' בצפת ובהילולא לאור החיים הק' בהר הזיתים וכן אצל הבבא סאלי. הילולות נוספות היה  עורך באשדוד באולמות או בביתו ושם היו משתתפים רבנים חשובים ביניהם בלט הגרד"צ קרלינשטיין זצ"ל ר"י גרודנא שהיה מגיע לכבדו.

לפני כשנה בחול המועד פסח, למרות הסגר בעקבות העליה בתחלואת הנגיף, ושעבר שני ניתוחים, ערך בביתו הרחב הילולא לרבו הבבא מאיר זצוק"ל בהשתתפות עשרות אנשים.

גם כשהיה חולה בחודש האחרון, לא ויתר והיה אומר לכבוד הילולת רבי יצחק אבוחצירא שחלה בחודש שבט, וכך ארגן קופסאות ובהם פירות טו' בשבט ושלח לישיבה לכל הבחורים, וכשבני ביתו ניסו להניאו בטענה שהוא חלש מאוד ויעזרו לו, הפטיר לעברם: "אני חי בשביל הצדיקים".

היה איכפת לו מאוד מצביון היהודי של העיר. כששמע על פתיחת חנות בשבת קודש או על פתיחת חנות לממכר דבר אחר, היה מהראשונים שהיה ניצב לאות מחאה ובכל כוחו היה עומד בפרץ ומביע את כאבו האמיתי על חילול השבת או על הפרצה בכשרות, בהפגנות אלו היה משתתף גם הגרד"צ קרלינשטיין שהיה עומד לצידו והיה מתבטא כי ר' מאיר הוא איש אמת, הוא צועק מקירות ליבו כי כואב לו על חילול שם שמים, כך הוא היה. הוא לא היה חת מאיש ולא חשש שהמשטרה תעצור אותו, בדברים שכאלו היו לא עקרונות ברזל ללא פשרות.

בשנה האחרונה קבע חברותא עם הרה"ג ר' יהודה קריספין משגיח רוחני בישיבת "יצחק ירנן" בלימוד יחד בעניני הלכה השקפה ומוסר, בכל ערב היה משתוקק לחברותא, חיבתו לתורה היתה לאין שעור, היה מחזק, כל ברכה אצלו היה כמונה מרגליות, מכבד תלמידי חכמים מאוד והיה נותן צדקה בצורה מכובדת.

היה מעודד בכל עת את נכדיו שיחי' שיאהבו את התורה הק'. היתה לו שמחה מיוחדת כשהיה שומע על נכד שהתקבל לישיבה או נכדה שהביאה ציון גבוה בלימודי קודש, תמיד היה מעניק להם מתנות מכובדות כדי לחבב עליהם את התורה והמצוות.

שבועיים לפני פטירתו עבר ארוע מוחי קל, במשך ימים אלו נתן סימנים כי עתיד הוא לעזוב את העולם ואף התבטא לבני משפחתו כי מבקש סליחה על שגורם צער כביכול שמטריח את הסובבים בדאגתם אליו. לאחר הידרדרות במצבו, השיב נשמתו לבוראו במוצ"ש כשהוא מצדיק עליו את הדין באהבה כשהוא בן פד' שנים, כשבני משפחתו סביב מיטתו קראו "שמע ישראל".

השמועה הקשה פשטה ברחבי העיר, בד בבד המשפחה התארגנה מיד להלוויה רק בצמצום של מלוים עקב התחלואה בנגיף.

זכה ולקראת חצות לילה התקיימה הלוויתו בבית העלמין אשדוד. קודם מסע ההלוויה נשאו דברי הספד והתעוררות. את מסכת ההספדים פתח הרה"ג ר' יוסף שיינין הרב  הראשי, שהכירו מקורב מאוד ואמר שעלינו ללמוד מהמנוח את המידות טובות שהיו לו עם יראת שמים אמיתית. הרה"ג ר' משה שמידע ר"י גרודנא, דיבר על דרגת האמונה הגדולה של עם ישראל בעת קריעת ים סוף, ואם חמיו זצ"ל היה בחיים כעת, היה הראשון כאן בהלוויה ומספידו, עדין זכור לכולנו שהיה מגיע להשתתף בהילולות של הצדיקים שהיה עורך המנוח.

את חתימת ההספדים ובקשת המחילה חתם בקול בוכים אחיינו הרב שאול בוסקילה שתיאר את מעלות מידות החסד של הדוד המנוח ז"ל, את אהבת התורה והערכה הגדולה שלו שהיה מוקיר ורחים רבנן בכל מאודו ובביטול גמור, זכה להיות ממקימי עולה של תורה בפשטות ובצניעות כשמעולם לא לקח לעצמו שררה או כבוד, וזאת עלינו ללמוד ממידותיו הנעלות ושימליץ בעד המשפחה ובעד כל הנאספים כאן.

לאחר אמירת הקדיש בשעת לילה מאוחרת יצא מסע הלוויה לחלקת הרבנים מס' 4, שם נטמן לקול זעקות שבר הנאספים בחלקה שקנה כבר עוד בחייו.

בכך נחתמו פרקי חייו של דמות מיוחדת וצנועה, אשר זכה להקים עולה של תורה מתוך פשטות וצניעות, יחד עם משוש ליבו אהבת תורה וחסד, והיתדבקות עם תלמידי חכמים, מצוות ומעשים טובים המלווים אותו בכתר שם טוב לעולם שכולו טוב.

זכה והותיר אחריו דור ישרים מבורך, את רעיתו תבלחט"א בנותיו, חתנים, נכדים, נכדות תלמידי חכמים, בני תורה זרע קודש אשר ברך ה' אשר הולכים בדרך התורה והמצוות.

תנצב"ה