ענייני חודש אדר וחג הפורים מתורתו של הגה"צ רבי נח גד ויינטראוב זצוק"ל מתוך אוצרות החן
מחצית השקל
ונתנו איש כפר נפשו – שחסר להם בפרנסה
אמר הרה"ק רבי משה מרדכי מטריסק-לובלין זי"ע: ״כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם״ (ל, יב) – אם תרצה לנשאות את ראש בני ישראל בשפע ברכה והצלחה, אלא שתראה ח"ו שאינם ראויים לזה מחמת ״לפקודיהם״ שיש בהם חסרון, אזי ״ונתנו איש כופר נפשו לה׳ בפקוד אותם״, תדע שכל זה הוא אשר "בפקוד אותם", שהחסרון שיש בהם הוא מחמת שחסר להם פרנסה ומנוחה, וזה עצמו הוא הכופר נפש שלהם, שאין יכולים לעשות בשלימות, כי העניות מעבירתם על דעתם ועל דעת קונם ואין להאשימם ח"ו.
מחצית השקל נוגע להצלת כלל ישראל
אמר הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע: איתא (מדרש תנחומא פ' כי תשא ס"ט) ״כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה מתחת כסא הכבוד והראהו למשה ואמר לו "זה יתנו – כזה יתנו״." עיקר ענין מחצית השקל היה, כדי שלא יהיה בהם נגף. המחצית השקל נוגע להצלת ישראל ומשה רבנו, האוהב הנאמן של כלל ישראל, פחד שאם לא יהיה חלילה עם כל הדקדוקים ח"ו לא תפעל הכפרה, ולכן רצה שהקב"ה בעצמו יראה לו את מחצית השקל.
חודש אדר
חודש אדר שהנס מלובש בטבע כל אחד יכול לקבל השפע
אמרו חז"ל (תענית כט:) "בר ישראל אי אית ליה דינא בהדי גוי לישתמיט מניה עד אדר". וצריך להבין למה לא עד חודש ניסן? אבל נראה, כי חודש ניסן היו בו ניסים למעלה מן דרך הטבע, ולזה צריכים זכויות גדולים, אבל בחודש אדר שהסתתר הנס בתוך הטבע, יכול ג"כ איש פשוט רק שהוא מזרע ישראל, להיכנס בזה ושישפיע עליו מלמעלה הנס, ולכן דווקא עד סוף חודש אדר. אבל כל זה מדובר רק באיש פרטי, אבל לא כן ענין כללי בכל יום ובכל חודש זמן להיוושע, כי כל אחד מתוך כלל ישראל כדאי הוא אפילו שהוא בדיוטא התחתונה ח"ו, ולא צריכים להשתמט דווקא עד חודש אדר, רק השערים תמיד פתוחים להיוושע.
חודש אדר מרמז על פרנסה
אמר הרה"ק רבי אהרן צבי מביאלא זי״ע פעם בשולחנו: בבית שני הזקנים בכו, מפני שזכרו את המקדש הראשון. ה'עולם' אומרים כי חודש אדר מרמז על פרנסה וכלכלה. היה פה שפע ואקווה כשנהיה ביחד, יהיה הלאה כן.
מחיית עמלק
זכר עמלק גם אומה ששמים עליה זכר עמלק
שמעתי מפה קדשו של מרא דארעא ישראל, הגה״ק רבי יוסף חיים זוננפלד זי"ע, כאשר שאלתי אותו [כמדומני בשנת תרפ״ח]: נצטווינו על מחיית עמלק דווקא, והלא אנחנו יודעים שגרמניה מבני יפת וכולם אומרים עליהם שהם זרע עמלק? ואמר לי, שגם הוא ימחה, כי לא כתיב "מחה אמחה את עמלק", רק כתיב ״את זכר עמלק״, דהיינו, על איזה אומה שמשימים את זכרו של עמלק ימחה, במהרה בימינו אמן.
רק על עמלק אומרים מחה אמחה
פעם אחת דברתי עם מרא דארעא ישראל, הגה״ק רבי יוסף חיים זוננפלד זי"ע, אודות הדור החדש ואמרתי על ראש אחד מהם – ימח שמו.
עמד הגרי"ח זוננפלד ואמר: ״חס וחלילה, אסור לומר כך על בן ישראל״.
אמרתי לפניו: "הלא כבוד תורתו עצמו לוחם נגדם עד רדתם".
והשיב לי: "ללחום נגדם מוטלת חובה על כל איש מישראל, אבל לייעץ להשם יתברך שימח שמם, ח״ו, מי שמך? במקום שהינך מקלל, תתפלל שישוב בתשובה, וכך אני עושה".
והמשיך לומר לי: "אם ח״ו היה נימח שמם של אחז ומנשה ואמון, איך היה נולד משיח? ללחום עמם ציוה השי"ת בתורתו ואפילו לעשות כל טצדקי, אבל בעניינים כאלה שלא ישאר חלילה זכר ממנו, הלא מראש יודע הקב״ה מה ייוולד מזה. ודוד המלך ע״ה כשראה ברוח קדשו שיצא אור גדול משמעי, ויתר על כבוד דין המלכות ולא המיתו, ומכל שכן אנחנו שאין אנו יודעים כלום איך לקלל ח״ו".
ועוד הרבה דיבר אתי ואמר לי: "הלא רק על עמלק אמר ה׳ (בשלח יז, יד) ״מחה אמחה״ ועל כל שאר הגוים אשר שונאי ישראל המה משורש עמלק, הם ימחו מספר החיים, אך לא חלילה אחד מזרע ישראל".
עוד אמר לי, על מה דאיתא (סנהדרין צו:) שאם עמלקי נתגייר, יצא מכלל עמלק ואין הוא בכלל 'מחה אמחה', והראיה רבי שמואל בר שילת שהיה מבני בניו של המן.
מידה כנגד מידה – עניינה של עמלק להשמיד את ישראל
ראשית גוים עמלק (במדבר כד, כ). הנה בכל אומה ולשון מעורב בתוכם עמלק, ולכל אומה יש סוג ראשית אחר משלה שהיא מצירה בזה לישראל.
למשל: נבוכדנצר הרשע, ראשיתו שעשה עצמו עבודה זרה וביקש שיעבדוהו, ונאמר עליו (דניאל ב, לח) אנת רישא די דהבא.
וכן בגלות האומות, לאחד היתה הראשית שלו לגרש את ישראל מארצו כמו אנגליה [ועיין בישועות משיחו לאברבנאל זצ"ל]. ואחרת היתה ראשיתה להציק לישראל שלא יהיה להם שדות, ואחרת ראשיתה לקחת מישראל את זכות המסחר, כך לכל אחת מהאומות יש ראשית לענות את ישראל. וכל אחת תיענש בראשית שלה מדה כנגד מדה.
עמלק שראשיתו היה להלחם עם ישראל להשמידם, לכן נגזר עליהם השמדה וכילוי. ובכל האומות ליתן את האמור של זה בזה כי כולם רוצים לכלות את ישראל. ולכן יעשה נקם בהגוים ונאמר (ירמי' ל, יא) כי אעשה כלה בכל הגוים.
מה שלא הצליח בי"ד נגמר בכ"ס (כ' סיון)
אמר הרה"ק רבי שמשון מאוסטרופלא זי"ע: כתיב (יז, טז) "כי יד על כס", אל תחשוב שגזירת המן בטלה לגמרי, רק מה שרצה המן לעשות בי"ד אדר נגמר ב"כס", ראשי תיבות "כס", כ'ף ס'יון, "יה", מה שהשם אינו שלם מחמת "מלחמה לד' בעמלק מדור דור", כי אז יושלם שם ה' בארבע אותיות. (בכ' סיון היו במשך שנים רבות גזירות קשות ורציחות ר"ל ונקבע על כך יום צום, וכן כתב הט"ז באורח חיים ס' תק"פ: 'ונוהגין להתענות בעשרים בסיון בכל מלכות פולין, נהרא נהרא ופשטיה').
מחה בכל יום את עמלק
הגה"ק רבי מאיר שפירא זי"ע ראש ישיבת חכמי לובלין, סיפר בעת סעודת פורים תרצ״ג, שהגה"ק רבי אברהם מטשכנוב זי"ע כתב בכל יום את השם ״עמלק״ ומחקו, לקיים מצות מחיית עמלק.
גרמניה היא שורש עמלק הכופרת ביום השבת
שמעתי מכ״ק אאמו״ר זצ״ל [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק זי"ע], שגרמניה הרשעה ימ׳׳ש היא שורש עמלק הכופר בבריאת שמים וארץ, כי אצל כל הגוים קוראים עדיין לשבת בשם ״סבט״, חוץ מגרמניה ימ״ש וזכרה מן העולם, אשר קוראים ליום השבת אצלם ״זונאבנד״.
איך אמר שאול הקימותי את דבר ה'?
פעם בחג הפורים ביקר הרה"ק בעל 'חידושי הרי״ם' זי"ע מגור אצל הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע. אצל הרה"ק מרוז'ין היה שמש יהודי שהיה נכדו של הגה"ק רבי יעקב עמדין זי"ע והוא בקי נפלא ובעל ידיעה בתנ״ך. קראו הרה״ק מרוז'ין ושאלו: ״אמור לי, שם אצל שאול שאמר (שמואל-א טו, יג) ״הקימותי את דבר ה״׳, הלא הכתוב מעיד על שאול המלך שהיה בלא חטא (שם יג, א ועיין ביומא כב:), ואיך יאמר פה קדוש שקר כזה, שקיים את דבר ה' והרי אגג הרשע עומד אצלו?״ לא ידע המשמש להשיב על זה.
פנה הרבי מרוז'ין אל ה'חידושי הרי״ם' וביקשו מענה לשאלתו. אמר ה'חידושי הרי״ם': ״יגיד הרבי!״ הרכין הרבי מרוז'ין את ראשו למטה והשיב ל'חידושי הרי״ם': ״באותו רגע ראה שאול שאם יניח לאגג בלילה ההוא, ייוולד על ידי זה המן הרשע ויהיה אז קבלת התורה מאהבה, מה שהיה עד אז מאונס. אם כן קיים בזה דבר ד׳ שהניח לאגג כדי שיקויים דבר ד', ולכן אמר שאול לשמואל ״הקימותי את דבר ה'״. שאלו ה'חידושי הרי״ם': ״אם כן, מדוע נענש עונש כזה, שנטלו ממנו המלוכה?!״ נענה הרבי מרוז'ין ואמר: ״דבר זה יכול לעשות צדיק עם ראיה כזו, אבל מלך, לסכן את כלל ישראל לא, ולכן ניטלה ממנו המלוכה״.
לא ידעו שכל הגזירה כדי למחות את עמלק ולעשות יו"ט
לא ידעו דרכי (תהלים צה, י) אותיות שניות הם אדר. שישראל אז לא ידעו דרכי ה' שכל הגזרות האלו הם כדי למחות זרעו של עמלק ולעשות מזה יו"ט לשמוח בכל שנה ושנה. כי כל רצון הש"י רק להטיב לעם ממליכיו ומיחדיו שהם בני יעקב.
מגילת אסתר ופורים
ומלך גיבור לריב ריבם
כתיב (אסתר ג, ז) "הפיל פור הוא הגורל לפני המן". "גורל" ראשי תיבות ו'מלך ג'בור ל'ריב ר'יבם (מתוך תפילת 'עזרת אבותינו'), כי מיד כשהפיל המן הרשע את הגורל, כבר היה מוכן הקב"ה לריב ריבם.
ימים של צער נקראים רבים
כתיב (אסתר א, ד) "בהראותו את עושר כבוד מלכותו וגו' ימים רבים שמונים ומאת יום". יבואר ע"פ מה דאיתא בתנחומא (מצורע סי"ד) שימים של צער, אפילו מעטים נקראו רבים. וזהו – "בהראותו את עושר כבוד מלכותו וגו' ימים רבים שמונים ומאת יום", שהיו אלו ימים של צער, שבני ישראל הסתכלו והביטו בצרותיהם וראו איך הרשע הזה מתפאר בכסף שגזל מישראל ובכלי בית המקדש שגזל מבית ד'.
פתחיה זה מרדכי – בהתחלה כפול ולבסוף חצי
מהרה"ק אדמו"ר מגור הרא"מ זצוק"ל: פתחיה – זה מרדכי (שקלים פ"ה מ"א). הנה הצדיק הזה מרדכי עלה בקדושתו בכל פעם יותר עד שנעשה מן אות מ' כפל ונעשה אות פ', ומן אות ר' נכפל ונעשה אות ת', ומן אות ד' נכפל ונעשה אות ח', עד שבא לגדולה זו ופרשו ממנו סנהדרין ורצוי רק לרוב אחיו (אסתר י, ג) ולא לכל אחיו (מגילה טז:), ואז נעשה ההיפך והתחיל להתמעט ונעשה מן אות כ' אות י', ומן אות י' אות ה', ונעשה פתחיה. ומשום המיעוט הזה שלא היה מרדכי רצוי להם, נפל בשתי אותיות אחרונות. [ר' יושיע נח בינקע נ"י].
ובמאי שזכרתי בשם הרה"ק מגור זצוקללה"ה נראה לבאר המדרש פליאה פתחיה – זה מרדכי הה"ד והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד (איוב ח, ז).
כי מרדכי הצדיק היה עניו גדול מאוד, ולכן צוה לאסתר שלא תגיד מי הוא (אסתר ב, כ), וזה והיה ראשיתך מצער, ומחמת המצער והענוות זכה להתגדל ואין והיה אלא לשון שמחה (תנחומא שמיני ט) והביא שמחת פורים על ישראל, ואחריתך ישגה שנעשה גדול, ומ"מ מאד היה ג"כ עניו כנאמר במשה (במדבר יב, ג) עניו מאד, ונראה שלכן פירשו ממנו הסנהדרין (מגילה טז:) כדי שלא יבוא ח"ו לידי הרהור גדלות.
*
איך זכה המן שבני בניו למדו תורה בבני ברק?
שמעתי בשם הרה"ק רבי שלמה מראדומסק זי"ע בעל 'תפארת שלמה' שהקשה על מאמר הגמרא (גיטין נז:) "מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק״, מאין זכה לזה המן הרשע, והלא איתא בילקוט שמעוני (בשלח רמז רסז) "ר׳ אליעזר אומר נשבע המקום בכסאו שאם יבוא אחד מכל אומות העולם להתגייר שיקבלו אותו ישראל, ומביתו של עמלק לא יקבלו אותו". ואמר ברוח קדשו, שזכה לכך ע"י שזכה לאכול מסעודתה של אסתר.
*
שמעתי מכ"ק מרן הגאון ר' יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, אשר אגג באותו הלילה טען וביקש מלפני הקב"ה רבש"ע למה בראת את העם הזה למגן, אם צוית למחות אותם. ובטענה זו ובתפלה ובקשה שערך בזו הלילה, הועילה לו שנפק מזרעו זרע מעליא לומדי תורה בבני ברק (גטין נז:, סנהדרין צו:).
מדוע נותנים דמי משלוח מנות?
בהיותו צעיר לימים שלחו פעם את הרה"ק רבי פנחס מנחם מפילץ זי"ע בעל 'שפתי צדיק' עם משלוח מנות, אל זקנו הרה"ק בעל 'חידושי הרי״ם' זי״ע מגור. אמר לו זקנו: "הא דאמרו העולם, שצריך ליתן מעות שליחות עבור המשלוח מנות, טעם הדבר הוא, משום שעמלק הרשע בא להילחם בישראל ולתת להם משלוח מנות משלו, נתנו לו ישראל שכרו משלם מעות שליחות. ולכן אנו ג"כ במידה טובה, כשמביאים משלוח מנות יש לתת לשליח דבר טוב עבור זה".
תפארת ומלכות
אמר הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע: כתיב (אסתר ה, א) ״ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות״ – "ויהי ביום השלישי", בחינת יעקב שלישי לאבות, ״נכנסה לפנים״ – בחינת יעקב, בחינת אמת, "תתן אמת ליעקב", ושם אין מיתה, כמאמרם ז"ל (סנהדרין צז.) אתר ששמו קושטא (שם לא מתו בני אדם). ויעקב מלגאוו, בחינה הגדולה ושם אין פגע רע. ״ותלבש אסתר מלכות״, כי זו בחינה אחת, תפארת ומלכות, שמלכות עולה למעלה.
מדוע אחשוורוש שאל מה נעשה יקר וגדולה?
אמר הרה"ק רבי משה צבי מסאווראן זי"ע: כתיב (אסתר ו, א) ״ויהיו נקראים לפני המלך״. פירוש, שכתבו את מעשה מרדכי כאילו עשאו לפני מלך שהיה קודם לאחשוורוש, כיון שרצה להסיח את דעתו ושם במקום הזה "וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי״ (שם ב), וא"כ תיכף עלה ברעיונו למה כתבו זאת על מקום מלך אחר ולא על מקומי, בודאי זה היה כדי שלא לעשות טובה למרדכי ולכן שאל תיכף – "מה נעשה יקר וגדולה למרדכי על זה".
ותיפול לפני רגליו – לעשות היפך מהרגילות
אמר הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע: ״ותוסף אסתר ותיפול לפני רגליו״ (אסתר ח, ג). "אסתר" המלכה היא בחינת מלכות, "ותפול" היא בחינת סוכת דוד הנופלת, ועל ידי זה ״ותוסף״ ביה העלאה, כי ״מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח״ (ישעיה נז, טו).
עוד אמר הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע: כתיב (שם) ״ותיפול לפני רגליו״ – רגליו מלשון רגילות, לעשות היפך מן הרגילות, כי זה ראוי ליהודי וממילא מכניס בזולתו גם כן הרהור לצאת מן הרגילות שלו, ובזה פעלה גם כן על הרשע הזה [אחשוורוש] לצאת מן הרגילות שלו.
עוד אמר הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע: כתיב (שם ח, ח) ״ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם״. ו"אתם" אותיות ״אמת״, מי שמגיע למידת אמת, יכול לכתוב על היהודים כטוב בעיניו.
לא בקשה דבר!!!
פעם אחת אמר הרה"ק רבי מנחם מענדיל מווארקי זי״ע לחסידו הגה"צ רבי יונתן מזאריק זצ"ל: כתיב (אסתר ב, טו) ״ובהגיע תור אסתר וגו׳ לא ביקשה דבר״. צריכים להודות להשי"ת שמושיטים לנו מן השמים דברים גבוהים, וצריכים להודות לד׳ אשר נתן לנו כוח לעצור עצמנו, וכל זה משום ״לא ביקשה דבר״.
נותנים לו מהשמיים
הגה"ק רבי מאיר שפירא זי"ע מלובלין, אמר בשם הרה"ק רבי ישראל מטשורטקוב זי"ע: איתא לגבי נתינת צדקה בפורים (שו״ע או״ח סי' תרצ"ד ס"ג) ״כל הפושט יד נותנים לו״. הפושט יד, נותנים לו מן השמים.
להיות בבית כמו אצל הצדיק
זקני הגה"צ החסיד מוה"ר יצחק אייזיק יום טוב מוורשה זצ"ל אמר: כתיב (אסתר ב, כ) ״ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כאשר היתה באמנה אתו״. מרדכי הוא צדיק הדור, אסתר מרמזת על האדם הבא אל הצדיק לקנות אצלו שלמות. וזהו ״כאשר היתה באמנה אתו״, כאשר הלכה לביתה, היתה בבחינה כמו שהייתה אצל הצדיק.
איך אהיה אצל מי שלא היה בקבלת התורה?
מנהגו של הרה"ק רבי יעקב צבי מפוריסוב זי"ע, היה, לנסוע מפעם לפעם מחוץ לעירו כמה פרסאות, שם היה נכנס אצל גביר אחד, התפלל אצלו וסעד סעודה גדולה כסעודת שלמה בשעתו. לא הרחק מהמקום, התגורר גביר אחר, עשיר גדול, אשר נתקנא בחברו, מדוע לא נכנס הרבי אליו. גמר אותו עשיר אומר לעשות משהו בנידון, הלך וקרא לעגלונו של הרבי והבטיח לו רובל כסף אם יעשה לו טובה והרבי יבוא אליו. אמר לו העגלון: ״אם תיתן לי שק מלא מספוא עבור הסוסים, אראה לעשות לך דבר״. הבטיח העשיר למלא את מבוקשו.
מה עשה העגלון? כשבא לאמצע הדרך, אמר לרבי שהסוסים לא יגיעו שמה, מכיון שחלו ואינם יכולים לילך הלאה. שאלו הרבי: ״ומה נעשה עכשיו? הלא אנחנו עתה באמצע הדרך?״ השיב העגלון: "הלא כאן גר איש יהודי, ייכנס הרבי אצלו ואף הוא ירשה לרבי להתפלל אצלו". ואכן, הרבי נאלץ להיכנס שמה, וכמובן אותו גביר קיבלו בכבוד גדול והכין לכבודו סעודה גדולה בבשר ודגים.
לפני התפילה קרא אליו הרבי את הגביר, ושאלו: ״הגידה לי, היכן היית בפורים בקריאת המגילה?״ [הרבי ביקר אצלו בחנוכה]. עשה עצמו הגביר כמי שאינו שומע. שאלו הרבי בשנית ובשלישית ולא השיב. עד שגער בו הרבי בנזיפה: ״אני שואל אותך עוד הפעם, איפה היית בקריאת המגילה?!״
או אז הוכרח להודות, כי לא שמע כלל קריאת המגילה, וסיפר תירוץ של שקר, שמשום סיבה מסוימת לא יכול היה לילך ולשמוע. מיד צעק הרה"ק מפוריסוב בקול אדיר: ״הלא ישראל קיבלו את התורה כאמרם (אסתר ט, כז) ״קיימו וקיבלו״, ואתה לא היית שם?!״ וצעק הרבי על העגלון: ״רתום תיכף את הסוסים" – ולא רצה להישאר שם בשום אופן באומרו: ״איך אהיה אצל מי שלא היה בקבלת התורה?!״ ונסע אל הגביר האכסנאי הקודם ושם התפלל ואכל. אחר כך גילה העגלון מה שעשה.
הייתכן ביום של קיימו וקבלו לדרוש דברים גשמיים?
באחת השנים לפני תפילת שחרית בחג הפורים, נדחק אברך אחד ונכנס לפני ולפנים אצל הרבי הזקן הרה"ק רבי יצחק מווארקי זי״ע עם פתקא בעניינים גשמיים. קרא הרבי לאותו אברך וכל אשר נכתב בפתקתו פירש על דברים רוחניים. כך קרא את הפתקא עד גמירא, ואף הגיד עליה 'תורה'.
אחר כך, אצל שולחנו הטהור, סיפר הרבי מווארקי: ״לפני התפילה בא אלי אברך עם פתקא בדברים גשמיים, והיה בסכנת נפשות ממש, כי הייתכן, היום, זמן של ״קיימו וקיבלו״ (אסתר ט, כז), לדרוש דברים גשמיים? לכן נתתי לי עצה שכל ענין הפתקא הוא בדברים רוחניים״…
פורים כראש השנה
שמעתי מכ"ק אאמו"ר [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ"ל, ששמע מפה רבנו הקדוש הרה"ק רבי דב בעריש מביאלא זי״ע: ״פורים הוא ראש השנה״. והוסיף על זה כ"ק אבי זצ"ל, שיום שושן פורים הוא יום כיפור. ״שתסר ושבתר הוא ולא יעבור״ (מגילה ב.) שאין חושבים בו עבירות.
כי הגיד להם אשר הוא – המן – יהודי!!!
כי הגיד להם אשר הוא יהודי (אסתר ג' ד'). שמעתי מפי הגאון ר' יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, כי מרדכי הגיד להם אשר המן הוא יהודי, וזאת חרה לו עד מאוד עד שביקש להשמיד את כל היהודים, כדי שלא יהי' מי שיאמר עליו זה.
*
עוד מפי מרן הגאון ר' יוסף חיים זוננפלד זצלה"ה, אם עמלקי נתגייר אז יצא מכלל עמלק, ואין הוא בכלל מחה תמחה. והראיה, ר' שמואל בר שילת[3].
ובזה נראה לי הפעוט לתרץ קושית המפרשים איך קנה מרדכי את המן לעבד (מגילה טו.), ואיך לא חרד מפסק זקינו שאול המלך ע"ה. אבל בזה ניחא, כי אם מרדכי קנה אותו לעבד בוודאי מל אותו, כי לא יחזיק עבד שלא נימול. ולכן חשב מרדכי שיצא כבר מכלל ארור מכלל עמלק.
ואפשר מזה עצמו יצא לו למרן ז"ל [הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד] הפירוש למעלה, כי הגיד להם אשר הוא יהודי – אשר המן הוא יהודי, כי הוא בעצמו מל אותו שקנה אותו לעבד. ואפשר שיצא לגמרי מכלל עבד, כי יוכל להיות שהקרה ד' למרדכי מצוה רבה דהיינו להשלימו לעשרה[4], ושחרר אותו והיה יהודי גמור. כי באם לאו איך בא לידי גדולה כזו אם היה עוד עבד של מרדכי, ואיך לא היה תחת מרדכי, רק כיון שהיה כבר משוחרר עשה מה שחפץ עד שעלה לגדולה זו, ובא עד קצו כן יאבדו כל אויבך ד'.
דורש טוב לעמו
כתיב (אסתר י, ג) "דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו". הנה בנוהג שבעולם, אם איש פוגע בבנו או בנכדו בשוק, שואל אותו על שלום אשתו ובניו ועל פרנסתו, אך אם פוגש סתם יהודי בשוק, אומר לו 'שלום ידידי'. לא כן מרדכי הצדיק, גם כשפגש סתם יהודי בשוק, שאל אותו לפרנסתו ועל כל הצטרכויותיו, ואדרבה כשפגש בזרעו אמר לו 'שלום' ודי. זהו "דורש טוב לעמו" – על כל הצטרכותם – "ודובר שלום" – ותו לא – "לכל זרעו".
לנסכיכם ולשלמיכם זה פורים
אמרו בשם צדיקים, אשר בחודשי הקיץ נתן לנו השי"ת את כל המועדות והניח עבור החכמים את ימות החורף כדי לתקן בהם מועדות והם חנוכה ופורים. וזה נוכל לרמוז כאן בזה הפסוק – "אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם" – שאתם תעשו מועדות שהם על ישראל כנדר שנדרו. וכאן מפרט הכתוב ברמיזה את המועדות שיתקנו חכמים לישראל:
"לעולותיכם ולמנחותיכם" – הוא "חנוכה" שיש בה הדלקה והנחה. "לעולותיכם" – הדלקה דכתיב בה (בהעלותך ח, ב) "בהעלותך את הנרות", "ולמנחותיכם" – לשון הנחה, כדברי מאן דאמר הדלקה עושה מצוה וכמאן דאמר הנחה עושה מצוה (שבת כב:). "ולנסכיכם ולשלמיכם" – הוא "פורים". "לנסכיכם – חייב איניש לבסומי בפוריא (מגילה ז:). וכן מתנות לאביונים, דווקא דבר מאכל ומשתה. "ולשלמיכם" – הוא המגילה שיש בה דברי שלום ואמת (אסתר ט, ל).
באדיבות "מכון באהלי צדיקים" להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל. כל הזכויות שמורות
להערות והארות [email protected]
