פרשת תזריע מצורע
דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר (יב, ב)
אמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני (סוטה ב,א) וקשה למה צריכים כל זה להכריז בת פלוני לפלוני.
והנה יובן הדבר על פי מאמר חז"ל "קשה זיוגו של אדם כקריעת ים סוף" (סוטה ב' א).
קריעת ים סוף היה למעלה מהטבע ולכן היו צריכין לומר קודם בריאת העולם לשר של ים שיקרע [כפירוש בעל הטורים על הפסוק וישב העם "לאיתנו" המורכבת מאותיות "לתנאו", לתנאי "שהתניתי עמו מתחילה במעשה בראשית]. משום זה גם קודם יצירת הולד מכריזין בת פלוני לפלוני, כמו קודם בריאת העולם. ולכן מכריזים קודם יצירת הוולד על דרך התנאי במעשה בראשית עם השר של ים שיקרע את הים, כי גם הזיווג הוא דבר שמעל הטבע על דרך קריעת ים סוף.
♦ ♦ ♦
וְהִתְגַּלָּח וְאֶת הַנֶּתֶק לֹא יְגַלֵּחַ וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּתֶק שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית (יג, לג)
אות ג' בתיבת "והתגלח" נכתבה גדולה, לרמוז על תיקון לשון הרע, שהרי הנגעים באים בעוון לשון הרע (ערכין טו:), ולשון הרע הורגת שלשה (ויק"ר פכ"ו ס"ב), והתיקון לכך הוא על ידי לימוד התורה, כדאיתא בערכין(שם) "מה תקנתו של מספר לשון הרע, אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה", והתורה רמוזה באות ג' שבאה לרמז על תורה, נביאים וכתובים, או מקרא, משנה וגמרא, וגם ניתנה על ידי משה רבנו שהוא השלישי במשפחתו, וביום השלישי כמאמרם ז"ל בשבת (פח.).
והתגלח (יג, לג) ג' גדולה לומר לך שעשה עבירה זו של לשון הרע. גמול דלים שהוא להיפך מזו העבירה כי זה מביא שלום
ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא (יג, יח) הטעם על ובשר זקף גדול, לומר הקב"ה זקף אותו ונעשה בעיני עצמו גדול לכן ניתן לו עוד הפעם נגע.
בעורו כתיב חסר, כאלו בערו שנבער שנעשה בער כי כל גאה שוטה, ולכן ניתן לו זה.
והצרוע אשר בו הנגע (יג, מה) כתיב אזלא גרש משום שמוכרח לילך מביתו מחוץ למחנה.
בהרות בהרות לבנות (יג, לח) ראשי תיבות בבל, רומז שעל ידי לימוד התלמוד בבלי נעשה טהור.
♦ ♦ ♦
זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן (יד, ב)
שמעתי מידידי הרה"צ ר' יהודה משה מאלכסנדר [זי"ע בעל 'אמונת משה'], על דברי המדרש (פ' מצורע ויק״ר פט"ז ס"ב) מעשה ברוכל אחד שהיה מחזר בעיירות שהיו סמוכות לצפורי והיה מכריז, מאן בעי למזבן סם חיים וכו' [= מי רוצה לקנות סם חיים], רבי ינאי שמעיה דמכריז מאן בעי סם חיים, [ = רבי ינאי היה יושב בטרקלינו ושמע את ההכרזה של הרוכל.] אמר ליה תא סק להכא זבין לי וכו', [ = בוא לכאן ומכור לי.], א"ל: 'לאו אנת צריך ליה, ולא דכוותך ' [ = אין אתה צריך לסם זה.]
אטרח עליה, סליק לגביה, הוציא לו ספר תהלים [ מכורך (ילקו"ש)] הראה לו פסוק, 'מי האיש החפץ חיים',
מה כתיב בתריה, 'נצור לשונך מרע, סור מרע ועשה טוב',
אמר רבי ינאי, אף שלמה מכריז ואומר: (משלי כא) 'שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו'.
אמר רבי ינאי כל ימי הייתי קורא פסוק זה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט עד שבא רוכל זה והודיע״.
בש"ס דידן (מסכת עבודה זרה יט,ב) נראה שאותו רוכל היה רבי אלכסנדרי, דאמרו ״מכריז רבי אלכסנדרי מאן בעי למזבן סם חיים״.
ונראה לבאר הענין, דהנה רבי ינאי ראה שאותו רוכל הוא איש צדיק, שכשהוא אומר את הפסוק, מיד מופיע בהם רוח טהרה ומקרב נפשות לה׳. על זה אמר רבי ינאי, ״כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט עד שבא רוכל זה והודיעו״, היינו, שראה כי באמרי פיו כשקורא את הפסוק הוא מקרב נפשות לה׳.
♦ ♦ ♦
זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ (יד, ב)
כאשר ספרו להרה"ק מקוצק שהרה"ק רבי מנחם מענדל מווארקא מנהל עדה, והיו אצלו בחג השבועות כשלושת אלפי איש.
שאל הרבי מקאצק, אם נתן הרבי מוורקא לכל אחד שלום בידו, משהשיבוהו הן, אמר: "אם כן הוא רבי, כי כשנותנים יד לשלשת אלפים איש ולא נעשים מצורע סימן שהוא רבי".
♦ ♦ ♦
וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת (יד, לה)
מעשה באחד שבא לפני הרה״ק רבי ישכר דב מבעלזא זי"ע והגיש לו פתקא וכתב בה רק השמות. שאלו הרה״ק מבעלזא: ״מדוע לא כתבת שאר בקשות?״ השיב האיש: "אני מאמין שכאשר הרבי קורא את הפתקא, הוא יודע הכל". אמר לו הרה״ק מבעלזא: ״אכן, אמת כמו שאמרת, ברם, מצינו בתורה שצריכים לדבר, כי הכהן כשבא לפניו מי שביתו נגוע, הגם שראה הכל לנגד עיניו, מכל מקום, לא היה די בזה שיזכיר את שמו, אלא היה צריך לומר ״כנגע נראה לי בבית״ (מצורע יד, לה), לכן כשנותנים פתקא צריכים לדבר״.
♦ ♦ ♦
וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם (טו, יא)
אמר ררבי אלעזר בן ערך, מכאן סמכו חכמים לנטילת ידים מן התורה (חולין קו.)
פעם בא איש אחד לפני הרה"ק רבי משה צבי מסאווראן זי"ע וקבל לפניו כי בנו אינו רוצה ליטול ידיו לפני האכילה. שאלו הרבי: ״מי היה המוהל שלו?" השיב: "איש כשר". שאלו: "האם עשו סעודה בלחם?" השיב האיש: ״לא!״ כי עני הוא. אמר לו הרה״ק מסאווראן: ״אם כן, אם לא נטלו ידיים לסעודה שאחרי הברית, מנין יידע הילד שצריכים ליטול הידים?!״…
♦ ♦ ♦
וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם חַיִּים וְטָהֵר (טו, יג)
איש אחד בא לשולחנו של הרה"ק רבי שלמה מראדומסק זי"ע בעל 'תפארת שלמה', וכאשר הביט עליו הרבי, אמר לו: ״לך תיכף למקווה״…
♦ ♦ ♦
וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם חַיִּים וְטָהֵר (טו, יג)
אמר הרה"ק רבי שלמה מזוועהיל זי"ע: "כמה גדול כוח המקווה, נוכל לראות ממה שאמרו חז"ל (יומא פה:) ״מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקב״ה מטהר את ישראל״, כביכול מי נתלה במי".
♦ ♦ ♦
וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם חַיִּים וְטָהֵר (טו, יג)
הרה"ק רבי צבי הירש מזידיטשוב זי"ע היה נוהג תמיד, אחרי שמחת ברית מילה שנערכה אצל בן עירו, לילך לבית התינוק ולברכו בברכת מזל טוב. בערוב ימיו פסק מלילך. חשבו בני העיר כי מחמת זקנה שבאה עליו, תש כוחו ואיננו יכול ללכת. עד שפעם אחת ערך אחד ממקורביו המיוחדים ברית מילה, אלא שגם הפעם לא הלך. שאלוהו לפשר הדבר ואמר שאין זאת מחמת זקנה, אבל פשוט שאינו יכול לסבול את האוויר, אלמלא המקווה שפעלה אצלו שיוכל לסבול את האוויר קצת.
באדיבות "מכון באהלי צדיקים" להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל. כל הזכויות שמורות
להערות והארות [email protected]
תודה רבה. דברי תורה מתוקים מדבש