הרב יעקב פירוש בוצין בוצין, מקטפיה ידיע (ברכות מ"ח) טיבו של אדם ניכר מראשיתו כפרי משובח הניכר בטיבו כבר מתחילת גידולו.
במוצאי שבת קודש, מוצאי שמחת תורה אור לכ"ג בתשרי שנת ה'תש"ו הואר העולם היהודי. במרכז הרפואי "הדסה" שעל הר הצופים נולד בנו בכורו של מרן פאר הדור והדרו , הגאון הגדול רבי עובדיה יוסף זצוק"ל ולאמו הצדקת מרת מרגלית ע"ה. יום הולדתו של רבינו, יום גדול היה לישראל. שמשו של ענק הרוח, הדעת והלב החלה להאיר את העולם.
רבנו הובא בבריתו של אברהם אבינו בל' בתשרי, א' דראש חודש חשוון, בביהכ"נ הירושלמי הנודע 'מעתוק' שבשכונת שמואל הנביא.כפשרה בין הסבים חכם אברהם פטאל וחכם יעקב עובדיה ששניהם חפצו לשמש כסנדק לרך הנולד נכדם הראשון מהזוג הצעיר , נטל מרן רבנו עובדיה יוסף את המצווה ושימש כסנדק לבנו בכורו. כמוהל בוחר מר"ן ברבי צדקה חוצ'ין זצוק"ל, ושמו נקרא בישראל: יעקב. כשם סבו מצד אביו- רבי יעקב עובדיה, המכונה בפי כל " יעקב גלה" על שם הפיוט שהיה רגיל לשורר לכבודה של תורה ובשמחות של מצוה "גלה זיו הודי וכבוד מלכותך גלה" גם אנו, כצאצאיו, קראנו לו עד אחרית ימיו "סבא גלה" .
המוהל, רבי צדקה חוצ'ין שימש בשנת ה'תרפ"א כמוהל של מרן רבינו עובדיה יוסף בבגדד. רבי צדקה היה תלמידו הנודע של מרן ה'בן איש חי' זיע"א ופרישותו הרבה הייתה לסמל לדורות. סירב כל ימיו בעיקשות לישא בעצמו משרה תורנית משום שסלד מהשתמשות בכתרה של תורה, טרם עלייתו לארץ ישראל ריבה פעלים לתורה ולתעודה בבגדד. לרבים מעולי בבל זכורה פעילתו הנחושה נגד גורמים בקהילה שביקשו להפר את הסדר אשר יסודתו בהררי קודש ונהוג מדורי דורות, כאשר רוב יומם של ילדי ישראל הוקדש ללימוד התורה ומקצתו ללימודי חול. אותם גורמים חפצו בהפיכת לימודי החול לעיקר הלימודים ולזאת לא הסכים רבי צדקה חוצ'ין. בתחילה נלחם במגמה רעה זו בגפו, ואף ארגן מחאות המון, עד שאיימו עליו השלטונות העיראקיים במאסר. בשנת תרפ"ו עלה רבי צדקה לארץ והתגורר בשכונת גאולה בירושלים. בלב השכונה, הקים מכספו הפרטי את בית הכנסת הוותיק "שמש צדקה" וזאת לפני שבנה בית למגורים עבורו. בית הכנסת הוקם במסירות נפש ותוך סיכון רב. ביום חג הפורים בו לא העלו הבריטים על דעתם כי יהודי יבנה בית, לאחר חצות היום, שכר הרב פועלים לבנות את בית הכנסת ובאותו יום הושלמה בניית גג המבנה ותיבה לספר תורה. כששאלוהו לימים כיצד הספיק לבנות ביום אחד את רוב בית הכנסת השיב: "המלאכים עזרו לי והבריטים עזבוני". וזאת עקב האיסור שהטילו הבריטים על הקמת בתי יהודים ברוח מדיניות הספר הלבן והלשנות הערבים על כל התחלת בניה הנעשית ע"י יהודי. (* עלון "קול צופייך גליון 532) רבי צדקה היה יושב והוגה בתורה בבית הכנסת שיסד יומם ולילה. לעתים קרובות נערכו שם שעורים בש"ס ובשו"ע והמקום הפך לאבן שואבת ללומדי התורה. רבי צדקה נחשב לאחד מטובי חכמי ירושלים, חסיד וקדוש ומרביץ תורה ברבים. היה מרבה בצדקות, מוהל מומחה, שמל אלפי ילדים שלא על מנת לקבל פרס. נלב"ע ביום שישי ערב שבת קודש, ראש חודש אדר תשכ"א ונטמן בבית החיים בשכונת 'סנהדריה' בירושלים. הותיר אחריו ברכה את ספריו 'מקיץ נרדמים' ב' חלקים, ספרי מוסר פרי עטו המכילים את אסופת דרשות ההתעוררות שנשא בימי ראש השנה בבית הכנסת הנזכר.
הסבים מזכי הרבים, אבא – סנדק מזכה הרבים, ומוהל מזכה הרבים ודאי השפיעו מקדושתם על הרך הנימול שימשיך בדרכם ויזכה את הרבים.
רבינו נולד בתקופת הצנע והעוני. כאשר רבינו נולד עריסה לא הייתה בנמצא בידי הוריו כדי להניח בה את העולל, שלא נדבר על מיטת תינוק בת זמנינו, הם הניחוהו בארגז ירקות מאולתר עשוי מגזירי עצים דקים ומרופד בכמה בדים. לילות היו, וארוחה בביתה הצנוע של משפחת יוסף הייתה מסתכמת בתפוח אחד שבותר לשניים עבור אביו ואמו של רבינו ,לצד פרוסת לחם וכוס תה. באחד מימי הנישואין חפץ מר"ן לשמח את רעייתו ולא מצאה ידו לקנות תכשיט והסתפק בקניית פרי מלון וכששב לביתו אכלוהו יחדיו בשמחה ובטוב לבב.
ויוסף הורד מצרימה
בחודש ניסן ה'תש"ח מתמנה אביו של רבינו לתפקיד אב"ד קהיר ועוקר עם משפחתו למצרים לחזק את חומות היהדות בקהילה בה רבו הפרצות בחומות הדת.
אשרי עין ראתה.
בהיותו עולל כבן שנתיים ימים בלבד נפצע רבינו בעינו הימנית ונוצרה בה צלקת שהסתירה את מרכז ראייתו בעין זו. הרפואה במצרים באותם ימים לא הייתה מהמשופרות בלשון המעטה והאבחון של הרופא היה "זה יעבור תוך כמה ימים". בדיעבד התברר כי עד גיל 62 (אז ערך לו פרופ' יצחק חמו מהמרכז הרפואי 'הדסה' בדיקות מקיפות ואף השיב את ראייתו לתקינותה) נותר עם לקות ראייה זו בעינו האחת, ואת כל תורתו למד ולימד בעין אחת בלבד!
במצרים התגוררה משפחת יוסף הצעירה בדירה רחבת מידות ברחוב אטריד רמלה שבשכונה היהודית דהר. בקהיר נולדים למשפחת יוסף הצעירה הרב אברהם והרבנית מלכה, הילד יעקב שומע סביבו רק את השפה הערבית ומטבע הדברים מתחיל לדבר בשפה הערבית בניב מצרי.
עם הגיעו של רבינו לגיל שלוש, מתחיל אביו ללמדו את אותיות הא' ב' ומילים ספורות בעברית. יהיה זה הלימוד המשותף הראשון בחברותא, בסדרה של לימוד תורה בהמשך הדרך.
באלול תש"י שבה משפחת יוסף ממצרים באוניה דרך איטליה. מר"ן שב למסור את שיעוריו האהובים בירושלים ומרביץ תורה לעדרים. הילד יעקב נשלח ללמוד בתלמוד תורה "בני ציון" ומפליא את מוריו בהתמדתו ואהבתו ללימוד התורה.
לכתך אחרי
כילד רך בשנים התלווה רבינו יעקב לאביו מורו ורבו, מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל לשיעורי התורה אותם מסר בבתי הכנסת השונים כאשר השיעור היומי התקיים בבית הכנסת "שאול צדקה" בשכונת בית ישראל הירושלמית. לתלמידים שהשתתפו בשיעורים אלו זכורה דמותו של רבנו יושב סמוך לאביו הגדול ומאזין לשיעוריו בשקיקה. שיעורים אלו ודאי הטביעו בקרבו חותם עמוק לעתיד, כאשר מסר שיעורי תורה בכל רחבי הארץ.
אבות ובנים
בימי ילדותו בימים טובים ומועדים בהם לא התקיימו לימודים בתלמוד תורה "בני ציון" היה רבינו יושב והוגה עם אביו הגדול בלימוד 'הדף היומי' בבית הכנסת 'בורכוב' והיו משתעשעים בדברי תורה משאה ומתנה. גם יום תשעה באב לא היה חף מלימוד תורה, היה רבינו מתכנס עם אחיו, וכשהם ישובים על גבי מזרון דק היו לומדים עם אביהם הגדול פרק שלישי במסכת מועד קטן העוסק בהלכות אבלות.
הילד יעקב אחז עט בידו והזדרז לרשום כל פרט ופרט מאשר הפיק פה אביו, מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, וכך נחרטו הדברים בזיכרונו לעד.
בת"ת 'שארית ישראל' פתח תקוה
שנים מספר לאחר חזרת משפחת יוסף לארץ ישראל בשנת ה'תשט"ז נקרא רבנו עובדיה לבוא ולכהן כדיין בפתח תקווה יחד עם רבה הראשי של פתח תקוה הגאון רבי ראובן כ"ץ והרב שלמה קרליץ זצ"ל (*אחיו של גאון ישראל "החזון איש"- רבי אברהם ישעיהו קרליץ) . רבינו יעקב נשלח יחד עם אחיו שיבדלח"ט, הרה"ג רבי אברהם והראש"ל הרה"ג רבי יצחק ללמוד בת"ת 'שארית ישראל'. לאחר כמה ימים הילד יעקב חש כי שובץ לכיתה עם בני גילו אך הם אינם ברמה הלימודית ממנה יפיק תועלת ויתקדם במעלות התורה, על כן הוחלט ע"י מר"ן להעבירו לישיבת 'דגל ראובן' בראשות רב העיר הגאון רבי ראובן כ"ץ. למרות שלמד בתלמוד תורה אחר, היה מלווה את אחיו בדרכם הלוך ושוב מן הת"ת. רבי יצחק מספר שרבנו היה מלמדו בלכתם בדרך אותיות א' ב'. בתקופה זו משמש רבינו כמורה פרטי לאחיו.
השיבה לירושלים
בשנת תשי"ח (*כותב מר"ן בפתח ספר יביע אומר חלק ג' (יצא לאור בשנת התש"ך) "ובמה אקדם ה' אכף לאלוקי מרום, אשר הפליא חסדיו עמי והשיבני אל עיר קדשנו ותפארתנו ירושלים דדהבא, והראני אותו ואת נוהו, אחרי שנעדרתי ממנה כשנתיים ימים ושבת"י (תשי"ח לפ"ק) בשלום אל בית אבי. וזכיתי לשכון כבוד בתוכה להרביץ תורה ולזכות את הרבים בהלכה ובאגדה , לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה , בדרשותיי הקבועים בהיכל ישיבת "פורת יוסף" ובבתי מדרשות אחרים".) חוזרת משפחת יוסף לירושלים. מר"ן רבנו עובדיה מתמנה לדיין בעיר קדשנו ותפארתנו יחד עם ידידו הגאון הגדול רבי אליעזר יהודה ולדנברג זצוק"ל בעל ה"ציץ אליעזר". המשפחה מתגוררת עם שובה לירושלים ברחוב אלקנה. רבינו, אז נער כבן 11-12, דאג בשליחות אביו לעורר השחר ולהעיר כמה שכנים כדי שישלימו מניין בבית אביו מידי בוקר. באותה תקופה מייסד רבינו את חברת התהילים "חבצלת השרון" שפעלה לקבץ ילדים לאמירת תהלים בצהרי יום השבת. יעקב נאמן הי"ו היה אחד הנערים שהשתתפו באמירת התהילים והוא מספר: כל שבת היו מחולקים כרטיסי קרטון ועליהם חותמת "חבצלת השרון" מי שקיבץ עשרה כרטיסים קיבל פרס כתשורה. אני קיבלתי מאביך את "ספר החינוך" עם הקדשה שלו וחותמת חברת התהילים חבצלת השרון.
בישיבת "פורת יוסף"
בשנת תשי"ט נשלח רבינו ללמוד ולהשכיל בחכמת התורה לפי הדרך המסורה מחכמי ספרד לדורותיהם, בישיבה המעטירה "פורת יוסף" כדי שישהה בצלו התורני של מי שיהיה לימים ראש הישיבה חכם יהודה מועלם זצוק"ל. "תנצל כל רגע שאתה לומד אצל חכם יהודה (מועלם)", פקד עליו אביו, " הוא הארי שבחבורת חכם עזרא עטיה זצוק"ל". אך לפני הירידה לגופו של עניין, יפה היא השעה להרחיב את היריעה על דמותה של אם הישיבות הספרדיות ולספר בזאת דברים שלא סופרו מעולם על אורחות חכמיה ודברי ימיה:
פורת יוסף. ישיבה שהיא עולם בפני עצמו. מושג שהוא סמל ושם דבר. צמד מילים שהיוו אבן דרך לעולם התורה הספרדי הארצישראלי. ישיבת פורת יוסף השיבה ליושנה את עטרת חכמי הספרדים מדור העבר, שכמעט ונמוגה לעומת עולם התורה האשכנזי המתחדש בארץ ישראל.
בנועם עול המצוות
ביום כ"ג תשרי ה'תש"ך, נכנס הילד השקדן יעקב יוסף בנועם עול המצוות. גדולי הדור ובראשם חכם עזרא עטיה והגרא"י ולדנברג משתתפים בשמחת הבר מצוה.
כך כותב ראש הישיבה דפורת יוסף, חכם יהודה צדקה זיע"א, במכתב שמצרף ל"שי בר מצווה" שמעניק לחתן:
"להבחור הנעים, נטע שעשועים, עדיו לגאון, פרי הילולים, כה"ר יעקב נ"י,
בן ידידנו הרב הג' המפורסם לש"ט ולתהילה,
כמוהר"ר הגאון ר' עובדיה יוסף שליט"א
חבר הרבנות ירושלים
יהי רצון שתעלה במעלות התורה והיראה, כשאיפת הוריך היקרים וכשאיפת ידידך
מאת משפחת יאודה שי צדקה"
לאחר חמש שנות לימוד בישיבת פורת יוסף מחליט רבינו לעבור לישיבת "קול תורה" ושם ינק תורה ודעת ממר"ן פוסק הדור הגרש"ז אוירבאך זצוק"ל. לימים התבטא הגרש"ז אוירבאך בפני מר"ן הגר"ע יוסף : "אם יש לי מתמיד בישיבה הרי שזה הבן של כבודו"..
השיעור הראשון.
בימי 'קול תורה' החל רבינו למסור שיעור הלכתי קבוע בבית כנסת בשכונת 'יפה נוף' הסמוכה, בהזמנת המרא דאתרא רבי ציון נדב שליט"א.
את השיעור היה מכין ביום שישי, ערב שבת קודש, באמצעות עיון בחוברות 'קול סיני' הנודעות ובאמצעות שיחה טלפונית ארוכה עם אביו, מרן הראשון לציון זיע"א. כל זאת מבלי לפגוע בלימודים הסדירים הקבועים בישיבה ובזמני ההפסקות.
בברית הנישואין
בי' באדר ה'תשכ"ח נישא רבינו לרבנית נצחיה – בתו של המתמיד העצום רבי עמרם אזולאי זצוק"ל מחכמי ורבני פורת יוסף ואב"ד ת"א. החתונה נערכה בחדר האוכל בישיבת פורת יוסף כאשר מסדר הקידושין היה מר"ן הגאון הגדול פוסק הדור הגרי"ש אלישיב זצוק"ל.
"חמישים שנה לא היה לי תלמיד כזה"
הרב בנימין גרג'י ביקר בחג הפורים ה'תשכ"ח בבית מר"ן לצורך קיום מצוות היום במשלוח מנות איש לרעהו. הימים ימי השבע ברכות של הזוג הצעיר הרב יעקב ונצחיה יוסף. רבי בנימין גרג'י נראה פונה לרבנית נצחיה ע"ה בדברי הלל על בעלה הדגול לו נישאה זה עתה. המחנך הוותיק הצהיר בפניה: "חמישים שנה לא היה לי תלמיד כזה. הוא בור סוד שאינו מאבד טיפה. לא לחינם הושבתיו לידי – כדי שיידעו התלמידים מהי שקידה ומהו לימוד. אם תתני בידו השהות להרבות בלימוד, בטוחני שיזרח אורו ויהפוך לאחד מגדולי הדור!".
שיעורי תורה בכל עת וזמן
בימי השבע ברכות שאל רבינו את הרבנית אם היא מאשרת לו לצאת למסור שיעורי תורה גם בימי השבע ברכות או שמא חפצה היא שישאר עמה. הרבנית אישרה לו בשמחה לצאת לשיעורי התורה ורבינו אף ראה בכך אישור למשך כל ימי חייו. רבינו הבין שאם בימי השבע ברכות מאשרת הרבנית בשמחה את יציאתו להרביץ תורה בישראל כל שכן בימים רגילים.
מחליף את אביו הגדול במסירת השיעורים בירושלים
בהיותו בן 23 מקבל רבינו את שרביט מסירת השיעורים מאביו הגדול מרן רבינו עובדיה יוסף שנקרא לשמש כרבה של העיר תל אביב יפו. כשרטנו חלק מהתלמידים על מגיד השיעור הצעיר אמר להם מרן "מה שהוא יודע בגילו אני לא ידעתי, תראו שהוא תלמיד חכם עצום ומחליף הולם".
בית הכנסת בורכוב מוסדות "חזון יעקב"
רבינו מקבל מאביו גם את האחריות על ה"הקדש" בבית הכנסת "בורכוב" כאשר אביו הגדול מורה לו להשגיח ש'לפחות יהיה מניין מתפללים בשבת קודש'… רבינו נוטל יוזמה ומחיה את המקום יחד עם עמיתיו הגרי"ח סופר שליט"א והגר"א ירחי שליט"א. בתחילה הם מייסדים שעתיים של תורה בכל יום שני, כאשר רבינו מוסר את השיעור הראשון והרב סופר את השיעור השני. כך נוסדה ישיבת "חזון יעקב" על שמו של סבו של רבינו רבי יעקב עובדיה זצ"ל.
אט אט החל רבינו להוסיף שעות וימים עד שבשנת ה'תש"ן הפך המקום מבוקר עד ערב למרכז להפצת תורה בו נערכים מידי יום שיעורי תורה ובעצם במקום נערך "יום שכולו תורה" כל יום כל השנה. רבינו מורה לגבאי יובל כהן לפתוח דגם זהה גם בבית הכנסת "מוסיוף" כשתמה בפניו איך יהיו אנשים בשני המקומות ומדוע להקים "מקום מתחרה" סמוך לבית הכנסת "בורכוב" אמר לו רבינו: "אל דאגה שני המקומות יהיו מלאים בלומדי תורה" ואכן כך היה.
רבינו מרביץ תורה בכל רחבי הארץ ומכשיר דור שלם של פוסקי ויודעי הלכה.
הרבצת תורה מתוך יסורים
בחודש טבת תשע"ב קדרו שמי היהדות עת נודעה דבר הבשורה הקשה כי רבינו לקה במחלה ממארת. עצרות תפילה המוניות נערכו בכל רחבי הארץ לרפואתו. בד בבד ממשיך רבינו למסור שיעורי תורה במסירות נפש עילאית. ביום שישי המר והנמהר ב' באייר התשע"ג בשעת בין הערביים נצחו אראלים את המצוקים ועלה רבינו בטהרה לישיבה של מעלה כאשר בני משפחתו ותלמידיו זועקים סביב מיטתו קריאת שמע.
תוך שעה קלה נאספו המונים סמוך למפעל חייו מוסדות "חזון יעקב" בבית הכנסת "בורכוב" וגדולי הדור ובראשם אביו הגדול רשכבה"ג רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל והספידוהו בקול בוכים.
נטמן בהר המנוחות כשעה לפני השקיעה ומנוחתו כבוד בגוש י"ז חלקה ו' סמוך לחמיו הגר"ע אזולאי זצוק"ל. רבינו ציוה לא לכתוב שום תארי כבוד על המצבה ונכתב בה על פי צוואתו המפורשת "פה נטמן עבדך בן אמתך יעקב בן מרגלית"
הותיר אחריו ברכה בנים ובנות נכדים ונכדות כולם הולכים בדרך ה' ובניו ממשיכי דרכו מוסרים שיעורי תורה במפעל הקדוש אותו יסד בעמל רב.
ת.נ.צ.ב.ה.
איה רבינו איש האמת