תולדות רבינו:
רבינו הרה"ק רבי יוסף מאיר ווייס האמרי יוסף ראש שושלת ספינקא זי"ע נולד ביום ח"י אדר שנת תקצ"ח לאביו הרה"ק ר' שמואל צבי דומ"ץ מונקאטש זי"ע בן הרה"ק ר' אברהם זי"ע בן הרה"ק ר' שמואל צבי זי"ע שנתגדל אצל הרה"ק ר' יצחק אייזיק מקאליב זי"ע. ולאמו הרבנית הצדקנית מרת צירל ע"ה בת הגה"צ ר' צבי הירש אסטרייכער זצ"ל מדראהביטש (מסגל תלמידי הרה"ק מלובלין, ואח"כ הרה"ק מהרצ"ה מזידיטשויב זיע"א(.בינקותו זכה להתברך מהרה"ק הבני יששכר זיע"א, הרה"ק הרבי ר' הערש מרימינוב זיע"א, והרה"ק ר' יהודה צבי מראזלא זיע"א. פעם בילדותו נסע עם אביו בצל הרה"ק השר שלום מבעלזא זיע"א, כאשר נכנס בקו"פ ברכו הרה"ק עם שתי ידיו מעל ראשו, ואח"כ אמר א שיין מוח'ל א שיין מוח'ל.
בינקותו ראו שלגדולות נוצר, כמסופר שכאשר היה אך בן תשע שנים העידו עליו שבשכבו במיטתו חזר בע"פ סימנים שלמים בשו"ע חו"מ. במשך חורף שנת תרי"א למד רבינו עם דודו הרה"ק רבי יצחק אייזיק מסוואליווע זיע"א כל מס' בכורות עם פי' רי"ט אלגאזי, וכל מס' ברכות וחצי מס' שב"ק, וזהו בנוסף לשיעורים בתנ"ך ובחכמת הדקדוק. אחר היכנסו לעול התורה והמצות בחורף שנת תרי"ב גלה למקום תורה אצל הגה"ק ר' מאיר אב"ד אונגוואר המהר"ם א"ש זי"ע אשר חיבבו ביותר, וקירבו לשבת לידו בעת שמסר את השיעורים.
כעבור כמה חדשים ביום כ"ד טבת נסתלק עליו רבו, ונשאר רבינו ללמוד אצל בנו הגה"ק ר' מנחם אש זי"ע עד חודש ניסן, כאשר לפסח חזר הביתה, ואחר הפסח נסע לעיר חוסט שם שימש כאב"ד הגה"ק ר' שמואל שמעלקא שנסתפרסם אח"כ כאב"ד סעליש בעל צרור החיים זי"ע,
בשנת תרי"ד בא בברית הנישואין עם זו' בת החסיד הנגיד רבי מרדכי ליכטנשטיין מבארשא, אשר בהכירו גדלות חתנו פתח לו תיכף ומיד ישיבה וישב שם אצל חמיו על התורה ועבודה ליל כיום, בימים ההם התדבק בצדיקי דורו, והרבה להסתופף בצל הרה"ק ר' שלום רוקח בעל שר שלום ראש שושלת בעלזא זי"ע, כמו"כ נסע רבות והסתופף בצל הרה"ק ר' מנחם מענדל הגר מויזניץ בעל צמח צדיק זי"ע שמסר לרבינו כוונות קבלת קוויטלעך כפי שקבל מאת מחותנו הרה"ק ר' ישראל פרידמן ראש שושלת רוזין זי"ע, ואצל הרה"ק ר' יצחק אייזק בעל היכל הברכה מקאמארנא זי"ע כעבור ג' שנים בשנת תרי"ז נפטרה עליו אשת נעוריו בלא להשאיר אחרי' זש"ק, פטירתה השפיעה במאוד על רבינו, אמנם בגבורת הנפש התחזק במאוד, ומיד תיכף אחר השבעה קם ועזב את בארשא וחזר להתגורר בצל אביו בעיר מונקאטש.
בחורף תרי"ח זכה שוב לבנות את ביתו עם הרבנית הצדקנית מרת הינדא ע"ה בת הגה"ח רבי מאיר ממונקאטש זצ"ל, אשר גם כן הכיר בגדלות חתנו ועזר שרבינו יוכל לשבת על התורה ועל העבודה בלא הפרות, אמנם משמים רצו אחרת ורבינו נפל למשכב רח"ל כאשר נחלה על הריאות ולא יכלו לרפאותו, אביו שראה איך שבנו הולך ונחלש קם ונסע לזידיטשויב אצל הרה"ק מהרי"א זיע"א, שיעורר רחמי שמים על בנו, ברכו הצדיק ברפו"ש, אבל אביו לא הרפה אלא התעקש לקבל הבטחה גמורה, נענה מהרי"א ואמר דא האט איר מיין האנט, איך בין מבטיח אז ער וועט האבן א רפואה שלימה, ותוך כדי דיבור תפס מהרי"א את עצמו שהבטיח כנגד דרכו, אמנם לא חזר מהבטחתו אלא הוסיף מיט א תנאי אז ער זאל זיין פון אונזערע מענטשן, כמובן שרבינו נרפא מיד ב"ה, ואכן מיני אז דבק ברבו זה שהיה רבו המובהק אשר הוא סמכו להיות רבי בשנת תר"ל, עם פטירת רבו זה בט' סיון תרל"ג דבק רבינו מאד בהרה"ק ר' חיים הלברשטם הדברי חיים ראש שושלת צאנז זי"ע,
רבינו היה גאון וחריף עצום מאוד ומפורסם לעלוי וכבר בימי עלומיו נראין בו סימני טהרה וגדולה, ואף שהי' בקי ממש בכל ש"ס בבלי וירושלמי ובכל שו"ע ופוסקים הי' עניו ושפל ברך בעצמו מאד מאד, ובמסירת נפש עבד בוראו ובכל דרכיו דעהו קיים בשלימות, נהג שבכל ימי השבוע חוץ מליל שבת קודש היה ישן בבית המדרש זולת בעת אונס, והיה קם בכל לילה ולילה בחצות ולמד טור ושו"ע עד אור הבוקר, וסיפר רבינו פ"א בעצמו שהיה דרכו בקודש למסור שינתיה לתלמיד אחד לעוררו בחצות לילה, ופ"א נרדם התלמיד ג"כ בשינה, ולא הקיצו, והקיצו אותו מן השמים על ידי סיבה שנפלה כלי עם מים לארץ, ועל ידי הקול התעורר ועמק על משמרתו כדרכו,
פזר הון רב לעניים בפרט הי' משתדל למצות הכנסת כלה ונהג שכל שבוע בפעם אחת הלך לקבץ נדבות לצדקה, ובעצמו השיא כמה וכמה יתומות מממונו והי' לו אהבת ישראל לא יאומן כי יסופר, היה דרך עבודה גדולה לשמח חתן וכלה, דהיינו אם אחד מחסידיו עשה נשואין והזמין אותו הי' הולך ונעשה שמה סרסור טאנץ מייסטער לרקודין של מצוה לפני הכלה, והי' לו בזה רעיונים נשגבים ורמים לייחד יחודים גדולים בעולמות העליונים, וגם לפעמים אמר איזה מילי דבדוחי וגראמין בכונות נוראות ונפלאות.
הי' בעל רוח הקדוש ופועל ישועות גדול ואלפים מישראל הלכו לאורו, והי' דרכו תמיד ללמד זכות על ישראל ומעולם לא דיבר סרה על שום איש מישראל אף על שונאיו, וכשהי' מספרין לו איזה דבר רע ומגונה על איזה אדם הי' מחפש לו זכות, וכשלא הי' לו מוצא זכות הי' אומר שהוא בודאי שקר. הרבה יסורין סבל רבינו כי נתאלמן ב"פ, וגם נחלה ר"ל במחלה אנושה, וגם הי' לו צער מבנים, וגם לבסוף הי' לו מיחוש קשה כמה שנים מ"מ קבל את היסורין באהבה.
נסתלק לגנזי מרומים ביום ג' פרשת אחרי ו' אייר לסדר אחרי מות קדושים כ"א בעומר בשנת תרס"ט זי"ע, ונטמן בעיר רבנותו ספינקא.
זרעו אחריו:
בנו יחידו מזיו"ג שלישי ומ"מ רבינו הרה"ק ר' יצחק אייזיק בעל חקל יצחק מספינקא זיע"א הי"ד.
חתנו הרה"ק ר' נחמן כהנא זיע"א בעל אורחות חיים רב ואבד"ק ספינקא, (שנסתלק עוד בחיי רבינו).
וחתנו הרה"צ רבי אביגדור פולק ב"ר יונתן בנימין פאלאק פון סעליש זצ"ל.
עובדות מרבינו זי"ע:
הבטחה ליובל שני חיים שקוימה
כשהיה הרה"ח ר' אליעזר זאב פרקש מנדל ז"ל (דעבריצין רבי) בגיל 28 פרצה מחלת הטיפוס בכל אירופה והפילה רבבות חללים. ביום מן הימים התברר כי הרבי מדעבריצין נדבק אף הוא במחלה האיומה. כידוע, האמצעי הראשון שננקט במקרה של התגלות המחלה היה לבודד את החולה ע"מ שהמחלה לא תמשיך להתפשט הלאה, וכך מצא לו האברך את עצמו נאנק מהמחלה ובבידוד מוחלט.
לילה אחד שמע אביו את בנו בוכה ונאנח קשות, האב נבהל ושאל את בנו לסיבת הבכי והאנחות, ה"חקל יצחק" בא אלי עכשיו בחלום סיפר האברך הצעיר לאביו, ואני הפצרתי בו שיתפלל לרפואתי, רבנו זי"ע ענה לי: בוא אקח אותך אל
אבי ה"אמרי יוסף" שהיה כבר באותו הזמן בעלמא דקשוט, וכך הרגשתי שאנחנו עפים ועולים עד לשמי מרום עד שהגענו לפרגוד אחד, אמר לי ה"חקל יצחק": השאר כאן ואני אכנס אל אבי, לאחר זמן מה כשיצא ה"חקל יצחק", אמר לי שאביו ה"אמרי יוסף" הבטיח לי לחיות עוד יובל שנים בדיוק. הגיעו ימי מלחמת העולם השניה ויהודי דעברצין הובלו דרך העיר אל עבר אושוויץ, ברכבת הדחוסה הצטופף לו בפינתו הדעברצין רבי, הטלטולים היו קשים, הרעב והקור הכריעו רבים, באחד מימות המסע הנורא הוא נרדם עייף וחסר אונים, לפתע נתגלה אליו רבינו ה"אמרי יוסף" זי"ע, הוא ביקש ממנו לוותר על ההבטחה שנתן לו לחיות עד מלאות יובל השנים, אולם הדעברצין רבי לא הסכים לוותר, אז אמר לו רבינו זי"ע: אם כך הבטחתי תקוים. כעבור כמה שעות הגיעה הרכבת לגבול, בדרך נס וללא כל הסבר הגיוני הורו הגרמנים ימ"ש על העברת הרכבת הזאת מיעדה המקורי שהיה אושוויץ, אל עבר אוסטריה, כהרף עין התהפך גורלם של אנשי הרכבת בכללם הדעברצין רבי, ממות בטוח לחיים, לימים כשהזקין והתיישב בירושלים היה הדעברצין רבי ידוע כתהילים זאגער של ירושלים, מידי שנה היה מכריז בפני בן אחותו על הזמן שנותר לו עוד לחיות ובכל שנה היה פוחת והולך, כשהגיע לגיל 78 בדיוק יובל שנים לאחר שקיבל את ההבטחה של ה"אמרי יוסף" מעלמא דקשוט, השיב הדעברצין רבי את נשמתו ליוצרו.
מחיה מתים במאמרו
הנגיד החסיד מוה"ר אלטר פערל ע"ה שהיה אומנם מחסידי וויזניצע עכ"ז היה מתחלה דבוק בו והיה מאמין בו כי יראה עבודתו והנהגותיו בקדושה וטהרה, והיה נאמן למרן הקדוש ז"ל, פ"א נחלה בביתו ילד אחד כמדומה לי שהיה בנו זעליג או בנו יצחק, ונחלה בחולי אנוש, והוא בא והזכיר אותו לפני רבינו ה"אמרי יוסף" זי"ע להתפלל עבורו כי החולי גבר מאוד, וביום שמיני עצרת בבוקר נחלש מאוד וראו הנשים שעמדו אצל הילד שהוא כמו גוסס, ואמו בכתה מאוד, והנשים דחפו אותה שלא תבכה כ"כ, והוא (אבי הילד) בראותו כן נבהל מאוד ותפס הילד בידיו ורץ לבית רבנו, והנשים צעקו מה עושה כי אין ליטול הילד בידים כי היה אצל אחר יאוש, אך הוא לא שמע אליהם ובא בבכיה לבית רבנו, והיה אז שמיני עצרת קודם התפלה ועמד בדביקות, ונבהל ג"כ מאוד, ואמר זאת גם שם, והתחיל לבכות ואמר שצריך ישועה עבור הילד, אז נתן רבנו זי"ע על ראש הילד,
ואמר בזה"ל: "ווען דיא וועסט דארפין א ישועה האבין, זאלסטו זאגין איך האב אזוי גיהייסען", (מתי שאתה תצטרך ישועה תאמר שכל אני אמרתי), על כן עתה בכח זה אני מברך אותו ויהיה לו רפואה שלימה, ושלח אותו לביתו וכן היה, כי תכף ומיד הוטב לילד ונתרפא בעזהשי"ת.
השפעת תפילתו
כשבא בעל "ערוגת הבושם" רב עיירת חוסט זצ"ל ללוווית של רבנו, כבר יצאה ההלוויה מהמקום, והוא נעמד במקום והספיד את רבינו בזה הלשון: כשה"אמרי יוסף" נעמד להתפלל הרגישו את תפילתו שמונה עשרה קילומטר סביב עיירת ספינקא, לאחר זמן מה היתה אסיפת רבנים קם אחד הרבנים ושאל את בעל ערוגת הבושם, רב של חוסט, הרי אתה יודע כדובר אמת איך יכלת לומר כאלו מילים על רבי יוסף מאיר מספינקא, ענה לו בשאלתך ענית תשובה שזה אכן אמת ומדדו בקו אווירי מספינקא לחוסט ומצאו שזה שמונה עשרה קילומטר.
סע לציון הק'
מעשה באדם שהביאוהו לבית חולים בעיר פתח תקוה והרופאים גילו מחלה שאין ממנה רפואה ונעשה אותו אדם אבוד לגמרי, ונגלה אליו בחלום זקנו הרה"ק רבי אהרן מבנדקוויץ זיע"א אחיו של ה"אמרי יוסף" ואמר לו רבי אהרן מה לך נרדם קום וסע אל ציון אחי אשר שוכב פה ותראה שתוושע, וכך הוה שהתפלל בציון הק' של ה"אמרי יוסף" וכשחזר לא מצאו הרופאים מאומה.
ביאר רבינו השיח יעקב יוסף זצוק"ל וכבר אמרתי בספינקא לפני ארבעים שנה, הא דכתיב (משלי יב, כה) "דאגה בלב איש ישיחנה", ובגמ' (יומא דף ע"ה ע"א) דאגה בלב איש ישיחנה, רבי אמי ורבי אסי, חד אמר ישיחנה מדעתו וחד אמר ישיחנה לאחרים, וידוע דמאן אחרים רבי מאיר, וא"כ ביומא דהילולא דרבי מאיר שהוא כ"ק מרן רבינו הקדוש והטהור רבי יוסף מאיר זי"ע, יכול כל יהודי לשיח בפניו כל דאגותיו, והיום עלו רבים לציונו הקדוש להתפלל בלב נשבר ונדכה, והבטיח שישמע תפילותיהם של כל מי שצריכים ישועות, ושהקב"ה יעזרנו שזכות יוסף צדיקיא יגן עלינו וימלאו כל משאלות לבנו לטובה ושיקויים הפסוק ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן.
בתקופתו של רבינו ה"אמרי יוסף" זצוק"ל היה חי ברומניה כומר רשע שונא ישראל מובהק הלה לא הסתפק בהסתה כנגד יהודים אלא ממציא עלילות שונות ומשונות שהסבו עגמת נפש מרובה ונזקים כבדים של יהודים רבים. פעם אחת החליט הכומר להטפל ליהודי אחד ולגזול את רכושו באמתלאה שהוריו אינם אזרחי רומניה ולכן גם כל רכושו ונכסיו של היהודי אינם ברשותו וחייבים לעבור לרשות המדינה ו\או לרשותו… של הכומר. האפשרות שאותו כומר יצליח בכך היתה מוחשית והסכנה שהיהודי המסכן הנ"ל יאבד את כל רכושו והוא ובני ביתו יזרקו לרחוב, היתה גדולה מאוד. בצר לו פנה היהודי אל רבינו ובקש שהצדיק ישפיע עליו ויתפלל אליו להנצל מצפורניו של אותו רשע ימ"ש. אמר לו רבינו: "לך אל מקום פלוני ושם תמצא את אותו כומר רשע ואמור לו כי אני מזהירו שאם ימשיך במעשיו הבזויים הרי שכל רכושו ירד לטמיון וגם אחריתו תהא מרה, אולם אם יהפוך את עורו משונא ישראל לאוהב ישראל, אני מבטיחו נאמנה כי יתעשר ויתעלה לגדולה. עשה היהודי כמצוות רבינו והלך אל אותו מקום פלוני ופגש שם את הכומר כאשר פניו צהובות ורוחו מדוכאה. בירר קצר העלה כי מאותו העת שהוציא רבינו מפיו הקדוש את אזהרתו, החלה מגיפה בצאנו של הכומר ומספר רב של צאן ובקר נפלו מתים על מקומם במקומות המרעה וביערות. כששמע זאת היהודי הבין מיד כי זו העת למסור את אהזרתו-הבטחתו של רבינו ואמר לאותו כומר את הדברים כלשונם. אותו היהודי סיפר בהשתאות כי כאשר שמע הכומר את הדברים נפל עליו פחד ומורא. הואר החל לרעוד כאשר אבריו נוקשים ומרטטים והבטיח בקול רם כי יעשה כדברי הרב ומעתה יתהפך על היהודים אך לטובה. מני אז נשמו היהודים לרווחה מעלילותיו של אותו רשע. הבטחתו של רבינו התקיימה במלואה. המגיפה נעצרה בצאנו של אותו הכומר והוא עצמו עלה לגדולה בקרב הגויים. יש מספרים כי כל אימץ שהיתה מגיעה אליו שמועה על רבינו היו איבריו של אותו הכומר לרעוד ולרטוט זמן רב מבלי יכולת לשלוט על עצמו.
גודל התקשרות לצדיק
מספר רבינו ה"שיח יעקב יוסף" זי"ע ששמע מהרה"ק היגל יעקב זי"ע תלמיד רבינו שבסעודה שלישית לאחר שאמר רבינו ה"אמרי יוסף" לעכט לעכט, היה אז בחינת "דינא רפיא", והרבה לדבר עם בנו רבינו ה"חקל יצחק" ופעם אמר לחק"י אתה יודע שבעריל דער פוליער ביום שני נסע לוויען לעבור ניתוח קשה וביום חמישי נסתלק וביום שישי קברו אותו, והנה שעה או שעתיים אחר הדלקת נרות העמידו אותו לדין, והתחילו לשאול אותו כל מיני שאלות וענה להם שהיות והיה מקושר לספינקא רבי בעולם הזה על כן אם תשמעו מה שהספינקא רבי יאמר אזי אענה לכם ואם לאו לא אדבר כלום. וכך נתעקש יותר משעה ולא רצה לענות להם כלום. עד שהמלאך נתכעס עליו ואמר לו "מה אתה כזה תקיף מאן יימר שהספינקא רבי הוא רבי" (וסיפר לי המישקאלטצער רב שדרכו היה לעמוד מאחורי האמרי יוסף וכששמע זאת קם ממקומו לראות פני האמרי יוסף וראה שפניו היו לבנים והיה חיוור) ואמר האמרי יוסף לחקל יצחק "בעריל צודק ואינו חייב לענות להם, צו אונז זעמיר יא צו אונז זעמיר נישט זה צריכים בי"ד של מעלה להחליט אבל חסיד שמקושר לצדיק יכול לבקש שהצדיק ידונו.
כבוד הצדיק
עיירת ספינקא שכנה ע"י נהר טאס, ומצידה השני היה הגבול של מדינת צ'כיה. פעם הגנבים מעיירת ספינקא עברו את הגבול כשעל כתפיהם כדים עם יי"ש. וכשחזרו מהגבול פרצו חנויות בצד הצ'כי ועברו בחזרה לספינקא. בבוקר התקשרו השוטרים מצ'כיה לשוטרים מעיירת ספינקא, שיתנו להם רשות לחפש בעיירתם, ולקחו כלב גישוש, והעקבות הובילו לציונו של ה"אמרי יוסף", אשר שם באמת החביאו הגנבים את הגניבה, ואח"כ הובילו העקבות לבתיהם של הגנבים. שאר הגויים ששמעו זאת כעסו על הגנבים והכו בהם על שזלזלו בציון הק' והחביאו שם את הגניבה.
זכתו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן….
ענין נסיעה לצדיק.
הובא ב"אמרי יוסף" בשם תלמידי הבעש"ט טעם למה חסידים מתאספים לאדמו"ר הוא מעין עליה לרגל. ועל זה שמעתי מהרב רובמן שליט"א (זצ"ל) מחיפה לפרש את הגמרא (חגיגה כו:) מלמד שמגביהין אותו ומראין בו לעולי רגלים לחם הפנים ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום, סילוקו כסידורו, דאמר ריב"ל נס גדול נעשה בלחם הפנים כסידורו כך סילוקו שנאמר (שמואל א' כא, ז) לשם לחם חום ביום הלקחו. וקשה מדוע הראו להם את השולחן עם לחם הפנים, הלא היו כמה וכמה דברים שנעשה בהם ניסים בבית המקדש. אלא תירץ כי ג' פעמים בשנה עלו לרגל, והטעם כי בהיותם בירושלים וראו הכוהנים בעבודתם ולויים בדוכנם נתלהבו ונתחממו, אולם כאשר חזרו הביתה נתקררו כמובן, על כן הראו להם לחם הפנים שסילוקו כסידורו, שנשאר חם, ועל ידי כן ילמדו מוסר שהחמימות שנתחממו בימי עליה לרגל לזמן ארוך ולכל הפחות עד הרגל הבא.
(כ"ק מרן רבינו השיח יעקב יוסף זי"ע)
ליומא דהילולא דרבנו בעל ה"אמרי יוסף" זצוק"ל ו' אייר
בין פסח לעצרת, לרגל יום ההילולא של אביו ה"אמרי יוסף" ו' באייר היה ה"חקל יצחק" נוסע בכל שנה לעירה ספינקא, כדי להשתטח על הציון הקדוש. והיה נוהג כנזכר להקדים ולבוא שמה לפני השבת הקודמת להילולא. לקראת שבת זו ביום הזיכרון התאסף בעיירה קהל עצום של מעריצים וחסידים שבאו להתאסף בצילו ביום הייארצייט עבר הרבה בעצמו לפני התיבה. אחרי תפילת שחרית יצא לבית העלמין. בהיכנסו אל האוהל שמעו אותו אומר בהתרגשות צפרא טובא אבא ומיד פתח באמירת מזמור כ"ה מספר תהילים "לדוד אליך ה' נפשי אשא" וקטע פלוני מזוהר הקדוש. אחה"צ ערך בבית המדרש "שולחן" מסעודת מצווה וסיום משניות לכבוד ההילולא. אחד מחסידי ספינקא שבהיותו ילד בן שבע הביאו אביו להתוועדות זו ביומא דהילולא, מתאר בתום נפש את תפלת ה"חקל יצחק" באותו בוקר של יום ו' באייר שנת תרפ"ג: עמדתי בשכנותו של אבא ורעדתי כציפור… מתוך טליתו של הרבי בקעו נעימות זידיטשוביות שמילאו את כל חדרי הלב… הרגיש אבא שלבו התמים של הילד גדוש בהתרגשות אין קץ, הגביה אבא עין דומעת, אדומה מדם, וחנן בה את הילד במבט של רחמים המרמז ואומר: שמור בני רגע זה בלבבך, כי הוא רגע נדיר בחיי בן אדם עלי אדמות. הבחין הילד באביו שהוא בוכה ופרץ גם הוא בבכייה צעקנית שהפכה לשאגה מחרישת אוזניים לקחו את הילד באמצע התפילה והבילוהו לבית דודו ר' סנדר וייס ע"ה, אך גם שם לא הצליחו להרגיעו והתייפחותו קרעה שחקים… החריש את ההתייפחות רק קולו הרועם של הרבי, שהדהד בחלל העירה ספינקא והגיע עד לביתו של ר' סנדר כנהמת הים בסערו…"
ארכיון י.ד.א.ה.פ.
