שבוע אחרי האסון הנוראי בעת הילולת הרשב"י משחזר המשפיע הרב מנחם מוסקוביץ, ראש קהילת 'אזמרה' בעיר צפת בראיון לאתר וויינט את הרגעים הקשים, בהם נחשב למת – וניצל רק בנס גלוי.
הוא מספר כיצד אחרי ההדלקה המרכזית של האדמו"ר מבאיאן, המתין לתחילת ההדלקה של תולדות אהרן. "בתחילת ההדלקה בתולדות אהרן היה מקום מרווח מקום שאיפשר לראות. שמחתי. אבל לאט-לאט המקום נהיה עמוס מאוד. אמרתי, לפחות נחכה שהרבי יתחיל את ההדלקה. אבל כבר לא יכולנו להישאר שם".
"היה עומס מטורף. אמרתי לבן שלי, בוא נצא – אבל היו שם דחיפות נוראיות בשביל הצר. עודדתי אותו שעוד חמש דקות נגיע לשטח הפתוח, אבל לאבא שבשמיים היו תוכניות אחרות בשבילי ובשביל עוד עשרות אנשים".
הוא משחזר את שאירע במקום הצר, בו נמחצו למוות 45 בני אדם: "כשאנחנו נדחפים לרדת ברמפה אנחנו שומעים צעקה 'אנשים נופלים. זהירות'. לא הבנתי מה זה אומר, אבל לא הייתה לי אופציה. לא יכולתי לפנות לא שמאלה ולא ימינה".
"אחזתי ביד של בני בתוך המלכודות הזאת. ואז אני נופל על אנשים, ובאותו הרגע אני עוזב את היד של הבן שלי. ואני מנסה לקום ורואה שעל פי דרך הטבע אין דרך. הבן שלי צועק לי: 'אבא, אל תלך!' הוא ראה כבר לאן זה הולך. הסתובבתי. ראיתי איש מבוגר עומד לידו ואמרתי לו: 'תציל את הילד הזה'. לא סיימתי את המשפט, וקבוצת אנשים עליי. ואני לא מסוגל לזוז לא ימינה לא שמאלה. מעליי ומתחתיי היו אנשים. לא יכולתי לנשום".
בזמן ששכב על הרצפה, היה לידו בחור נוסף: "לא היכרתי אותו, ורק בדיעבד התברר לי שזה יוסף דוד אלחדד. ידענו שאנחנו מסיימים את החיים שלנו. הוא אמר לי, בוא נגיד 'מזמור לתודה'. אמרנו 'מזמור לתודה' בלב פתוח והתרגשות. כשסיימנו, הוא אמר: 'אבל'ה יקר תודה, אבל מישהו דורך עליי ואין לי איך לנשום. אבא תודה'.
"עברו עוד דקות ספורות ואנחנו מחליטים שצריך להגיד 'קריאת שמע' כי אנחנו הולכים להיפרד מהעולם. קראנו ביחד, ובסוף המשפט נשמע חרחור, והוא סיים את חייו. בחור מתוק מדבש. חדור באמונה. משהו לא מהעולם הזה".
גם הרב מוסקוביץ עצמו כמעט מצא את מותו. "לא יכולתי לנשום וספרתי את הרגעים שאמסור את נשמתי לבורא עולם אצל רבי שמעון בר יוחאי. אמרתי לו, 'הדבר הזה קרה במשמרת שלך. אתה אמור לקחת אחריות על האלמנה והיתומים שלי. קח אחריות'. התפללתי, חיכיתי וחשבתי שוודאי הכול לטובה. לאחר דקות די ארוכות כבר הייתי מעורפל. לא ראיתי כלום. ואז התחילו לפנות אנשים מעליי, ואני שומע את כוחות הביטחון אומרים 'זהירות, לא לדרוך על גופות'. ואני חושב לעצמי, איפה הילד שלי? איפה הילד שלי?".
בבדיקה ראשונית, כבר סימנו אותו כמת. ואז זה קרה: "הצלחתי להזיז את היד, ואז הם ראו שאני חי. לאחר כמה דקות פינו אותי על אלונקה לעבר אמבולנס מסוים, לכיוון בית החולים 'זיו'".
את הראיון לאתר וויינט הוא מסיים בדברי אמונה: "זה למעלה מהשגתינו בכלל. אין לנו שום מושג מה קורה. יש לי את ההזדמנות להגיד לאבאל'ה שבשמיים, הטוב האינסופי, תודה על חיים חדשים שנתת לי במתנה, תודה על סבל בכל הגוף, תודה שאני בין החיים. שום דבר לא מובן, שום דבר לא ברור. יש אנשים שאיבדו שני ילדים ואני נשארתי בחיים".
