המנוחה נולדה וגדלה בבית הוריה שהיו אנשי תורה ויראה ובעלי אמונת חכמים בעיר "ארפוד" שבמרוקו בסמוך ובשכנות לרבני ואדמור"י רבני בית אבוחצירא זצוק"ל אשר משם שאבה קדושה, צניעות, ואמונת חכמים. זכתה לראות ולהתברך כבר מקטנותה מרבני משפחת אבוחצירא ובראשם האדמו"ר הבבא סאלי זיע"א שהיו מתארחים בביתם ב'ארפוד' מתוך ידידות אמיתית ומיוחדת ששררה בין המשפחות. המנוחה ספגה תורה ויראת שמים עם הרבה אמונת חכמים שהיתה אצלה לשם דבר.
סדר יומה הקבוע החל בתפילות ובקשות, הדלקת נרות לכבוד הצדיקים. היה לה רצף של אמונה, אהבת תורה ואהבת חסד ובמיוחד בלטה באהבתה והערכתה לתורה וללומדיה.
זכו לעלות לארץ הקודש עם בעלה דוד ז"ל וחלק מילדיהם שיחי' שהיה בעל אמונה גבוהה, משכים ומעריב לבתי כנסיות כשהיה מקפיד להגיע לתפילה בבית הכנסת לעולי מצרים ברובע א' מתחילה ועד סוף ללא דילוגים או קיצורים, תפילתו היתה כמונה מרגליות כפי שהעידו כל רואיו. למרות הדחק והקושי שהיה מנת חייהם בתחילה, למרות זאת היתה להם שמחה גדולה שזכו לחונן את עפרה של ארץ הקודש וכך לאחר זמן הקב"ה זימן להם להתפרנס בכבוד.
כהמשך לידידות המופלגת ששרה בין משפחת אבוחצירא למשפ' בן-חמו עוד בארפוד, היו מבקרים לעיתים תכופות מתוך כבוד ויראה. הידידות המיוחדת בין המשפחות הגיע לשיאה כאשר האדמו"ר הרה"ק סדנא בבא סאלי זצוק"ל הטריח עצמו והגיע במיוחד לשבות באשדוד לרגל שמחת בר המצוה לשני בניה של המנוחה, התארח בביתם והשתתף עימהם בסעודות ובתפילות, שעל אותה שבת מספרים המשתתפים שהיתה מעין עולם הבא, כשזכו כולם לראות עין בעין את הנהגותיו ותפילותיו ודקדוקי הליכותיו בקודש באותה שבת מופלאה שהגיע לכבדם.
משהגיע בנו האדמו"ר הבבא מאיר זצוק"ל לארה"ק ואיוה למושב לו בעיר אשדוד, היו מרבים לבקר ולהיכנס בקודש פנימה ולזכות לברכותיו, כמעט ובכל יום שישי היו עולים לביתו הדל והפשוט ברובע ב' כדי ליהנות מזיו פניו ולקבל את ברכותיו. במשך שנים הבבא מאיר באופן נדיר ומיוחד היה טורח ומגיע לביתם על מנת לכבדם כאות ההערכה בחול המועד פסח ובחול המועד סוכות, למרות שכמעט והאדמו"ר הבבא מאיר היה ממעט מאוד מלצאת מפתח ביתו.
גם בנה של המנוחה למד יחד בתלמוד תורה עם האדמו"ר רבי אלעזר אבוחצירא זצ"ל והיו בידידות עצומה עד יומו האחרון.
ביתה היה בית של חסד והכנסת אורחים. כל מי שהיה מגיע לביתה אפילו לביקור הקטן ביותר, היתה מגישה בפניו דבר מאכל או סעודה, זכתה לגדל את כל ילדיה מתוך אהבה לתורה עם ערכים ומוסר ובעיקר נסכה בהם את האמונה בתלמידי חכמים ואהבת התורה.
פעם אחת סיפר בנה שמואל הי"ו, אמא הכינה לאבא אורחת צהריים ואבא ז"ל היה אוכל מעט, ולאחר שנטל ידים בירך המוציא ולפתע נשמעו דפיקות בדלת, מיד אמר לאשתו תביאי צלחת וסכו"ם ותחלקי חצי משלי לצלחת הנוספת ורק אז קם לפתוח את הדלת, תוך כדי שאמר ברוך הבא! בוא תסעד יחד איתנו. לאחר הסעודה פנה בנו לאביו בשאלה, מנין לך על מי שהיה בדלת שהגיע לאכול? וענה לו אם הגיע אדם בזמן של הסעודה כנראה אין לא מה יאכל! וזה המצוה שלנו שירגיש טוב וישתתף עימנו בסעודה. זה הבית שבו גדלנו.
על פיה היה שגור תמיד שמות של התנאים הקדושים כמו רבי מאיר בעל הנס ורשב"י, ומדליקה נרות לכבודם בכל הזדמנות שהיתה מתפללת להצלחת משפחתה או עם ישראל.
ידעה בחוכמתה הפשוטה ששמרה על פיה ומעולם לא שמעו מפיה לשון הרע על מישהו ולא משנה מי הוא ומה הוא.
לא היתה מתלוננת על כאבים למרות שהיו לה תקופות בהם סבלה נורא, כמו הניתוח שעברה במעיים לפני כשלושים שנה והיו לה כאבים חזקים, אבל לא רצתה לצער את הסובבים ולא התלוננה, תמיד אמרה בשפה המרוקאית "הכל מאיתו ה' יתברך בשמחה ובמתנה". היו בה מידות נעלות של חסד, הכרת הטוב ואחדות בין המשפחה.
אהבת תורה שהיתה מפעמת בתוכה לא ישוער. היתה לה שמחה גדולה בעת ששמעה שבנה שמואל הי"ו הקים ויסד את בית הכנסת המפואר "נר דוד ואוהל רחמה" ברובע ט' וטרחה רבות כדי להשתתף בשמחה הגדולה הזו ופיה לא הפסיק מלברך על הזכות הגדולה שזכתה להיות חלק מבנית בית מקדש מעט זה.
בשנים האחרונות חלתה, אך תמיד היתה בהכרה מלאה, בכל פעם שהיתה מתקשה ומתאמצת, היתה מקפידה לומר תודה רבה לה' יתברך ובזכות רבי מאיר בעל הנס, ילדיה ובני משפחתה היו סביב מיטתה בתורנות בלא הפסקה ודאגו לכל צורכה, בשבוע האחרון חלה הידרדרות נוספת במצב בריאותה ולעת ערב השיבה את נשמתה הטהורה לבוראה מתוך אמונה וקבלת היסורין באהבה, כשילדיה ובני משפחתה ליד מיטתה קוראים "שמע ישראל".
השמועה הקשה פשטה ברחבי העיר וכך למחרת התקיימה הלוויתה כשהמונים נהרו לבית העלמין, שם נערכו ההספדים ודברי החיזוק בראשותו של המרא דאתרא הגה"צ רבי חיים שמעון פינטו שליט"א. יו"ר המועצה הדתית הרב עובדיה דהן שנבצר ממנו מלהשתתף בהלוויה, עקב היותו בתפילות בקברי צדיקים באירופה, מיד דאג לכל סידור ההלוויה על דרך המכובדת והזריזה ביותר ואף העמיד כשליח את הרה"ג רבי מרדכי עמאר רבה של "איפיני" מצרפת השוהה בארץ כדי לשאת דברי הספד לזכרה של המנוחה ע"ה.
את ההנחיה ערך חתנה ר' יצחק דרי שציין במילים קצרות את מעלתה ומידותיה הנעלות של המנוחה ע"ה. את מסכת ההספדים פתח ידיד המשפחה המרא דאתרא הגה"צ רבי חיים שמעון פינטו, שבפתח דבריו ציין את גודל האבדה הגדולה לא רק למשפחה אלא לכל בני העיר, והזכיר את בעלה דוד ז"ל שהיה מאותו דור של שרידים אשר היושר והתמימות היתה נר לרגלם, היה בעל צדקה וחסד גדול, וכידוע לכל שתפילתו היתה לשם דבר, שתמיד היה מקדים מהראשונים לבית הכנסת והיה מתפלל בנחת מתחילה ועד סוף במתינות ובנחת כמונה מרגליות.
היתה לו אמונת חכמים מיוחדת ופשוטה, זכה שבכל שנה היה מגיע לבקר בביתו פעמיים בשנה מו"ח האדמו"ר הגה"צ רבי מאיר אבוחצירא זצוק"ל בחול המועד סוכות ופסח והיו אז מחכים ליום הנכסף הזה והיו מכבדים בכבוד מלכים בהכנסת אורחים מיוחדת מאוד, כיאה לתלמידי חכמים ואת זה השאירו רושם לכל ילדיהם שיחי' שזכו לגדלם בדרך ארץ ואהבה לתורה.
המנוחה ע"ה, היה לה צדקות מיוחדת, כל יום היתה מרבה להתפלל ומקבלת עליה כל דבר בשמחה מאיתו ית', תפילתה היתה מעומק הלב ובפטירתה אנו מאבדים עוד חלק מדור ענק שנעלם מעיננו עם מסירות ואמונה מיוחדת.
עוד נשאו דברים, ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, נכדה אלירן דרי, חתנה הרב מאיר אמסלם רב בית הכנסת "מבשרת ציון" בראשל"צ, בנה שמעון, הרב אלירז פרץ רב בית הכנסת "נר דוד ואוהל רחמה".
בדבריהם ציינו את גודל האבידה של אשה צדקת אשר בהליכותיה היתה מהדור הקודם של אותן נשים צדקניות, וחבל על דאבדין. עוד הזכירו את הברכות והחֵן המיוחד של המנוחה ע"ה שהיתה צדקת גדולה ודמות לדוגמא של אמא יהודית ששמרה על דור ההמשך, האמונה בה' יתברך היתה נר לרגליה כל ימיה, כיבדה בכל מאודה את התורה ולומדיה באמונה ובתמימות, שמרה על פיה מלדבר לשון הרע ורק ברכות היתה משמיעה בכל עת ושמות הצדיקים, כך השרישה אצל כל ילדיה ונכדיה ויהי רצון שתעמוד המנוחה ע"ה לימין משפחתה והעיר כולה.
את מסכת ההספדים חתם בנה שמואל בקול בוכים ואמר כי מידת הכרת הטוב היה אצלה מורגש גם לאחר שנים רבות, תמיד דאגה לשלום המשפחה, גם בתקופה האחרונה שסבלה יסורין קשים והיינו שואלים אותה מה עם היסורין הללו והיתה אומרת שהכל מאיתו יתברך ולא מראה כלל סימן של כאבים ואומרת שמקבלת הכל בשמחה רבה. בסיום ביקש מחילה בשם המשפחה.
קודם צאת הלוויה נשא דברי פרידה קצרים הרב אברהם דרעי שביכה על אובדן של דמות מיוחדת ונדירה מהדור הקודם שמעולם לא שמעו ממנה שחסר לה משהו, תמיד השמחה היתה על פניה והיתה מברכת לכל מי שבא בצל קורתה, פיה לא הפסיק מלברך ולהודות לה' יתברך בכל עת, את המורשת הזו אנו צריכים ללמוד וליישם לילדינו ונזכה לישועה ורחמים ולגאולה השלמה במהרה.
לאחר אמירת הקדיש, יצא מסע ההלוויה לחלקת הרבנים "הגבעה" בסמוך לקבר בעלה שקנתה עוד בחייה, שם נטמנה לקול זעקות שבר הנאספים.
בכך נחתמו פרקי חייה של דמות מיוחדת, המלאה באהבת תורה, חסד, אמונת חכמים – אהבת תורה ולומדיה, מצוות ומעשים טובים המלווים אותה בכתר שם טוב לעולם שכולו טוב.
הותירה אחריה דור ישרים מבורך, בנים ובנות נכדים, נכדות נינים זרע קודש אשר ברך ה' בדרך אמונת חכמים ערכים ומסורת ישראל שהנחילה יחד עם בעלה לילדיהם אשר הולכים בדרך התורה והמצוות.
המוני המלווים התפזרו לביתם כשהם כואבים בחסרון האבידה הגדולה בדמות המיוחדת והאצילה של אמונה, פשטות וצניעות שהיתה ואיננה עוד.
ת.נ.צ.ב.ה.
