ג'יימס האוולס, איש IT מוויילס שבממלכה המאוחדת, זרק לפח את הכונן הקשיח שלו בשנת 2013 – ואחר כך גילה ששם הוא אחסן לא פחות מ-7,500 מטבעות ביטקוין, שכיום שווים כ-246 מיליון דולר.
חודשים ספורים אחרי האובדן, האוולס הבין שהכונן הקשיח הועבר למטמנת אשפה שגודלה 200 מ"ר. הוא יצר קשר עם מהנדסים, אנשי איכות הסביבה ומומחים לשחזור נתונים מרחבי העולם במטרה לבצע חיפוש אחר הכונן הקשיח והמטבעות הדיגיטליים, חיפוש שיערך במשך כשנה.
בשביל לערוך את החיפוש הנחשף הוא פנה במשך כל שמונה השנים האחרונות פעם אחר פעם למועצת ניופורט, שם נמצאת המזבלה, כדי שתאשר לו לצאת למבצע החפירה הנועז עם גלאי מתכות מיוחד שמבוסס על בינה מלאכותית. הוא אף הציע למועצה כשליש משווי המטבעות כשימצאו אך חברי המועצה מסרבים פעם אחר פעם.
האוולס טוען שבידיו צילומים אוויריים של המטמנה, שכוללת בין 300 ל-400 אלף טונות של אשפה בעומק של כ-15 מטרים. "מדובר כאן בחיפוש אמיתי, לא בבן אדם שנכנס עם את חפירה ודלי. יש לנו כמה מסועים וגלאי מתכות מבוסס בינה מלאכותית, שנוכל לאמן אותו לזהות חפצים בגודל ובצפיפות דומה לזו של דיסק קשיח", הוא אמר בראיון ל"סאן".
"מדובר בתהליך חיפוש עדין במיוחד, כי אנחנו לא רוצים לפגוע בהארדיסק בתהליך. בחודשים האחרונים שוחחתי עם המומחים הטובים בעולם לשחזור מידע, ויצרתי קשר גם עם מהנדסים כדי לוודא שהכל יתבצע בראוי. אם במועצה היו מקשיבים לי, היו יודעים שמבצע החיפושים לא יסב להם נזק. בינואר הצעתי להם 55 מיליון פאונד, אבל הם עדיין לא מסכימים".
במועצה מסבירים כי להליך שלהוואלס רוצה להוביל יהיה נזק סביבתי קשה ולכן הם עומדים על סירובם "קיבלנו מספר פניות בנושא מאז שנת 2014, כשהפעם הראשונה הייתה חודשים ספורים אחרי שגילה כי איבד את הדיסק הקשיח. העלות של החפירה והטיפול באשפה יכולה להגיע למיליוני פאונד, ואין שום ערובה לכך שהוא ימצא את הכונן או שהכונן יעבוד. המועצה הבהירה למר האוולס מספר פעמים שלא ניתן לבצע את ההליך תחת הרישיון הקיים, ושיהיו לו השלכות סביבתיות קשות. גם אם נענה לבקשתו, לא ברור מי ישלם עבור החיפוש אם הכונן לא יימצא – או שיינזק ברמה כזו שלא ניתן יהיה להוציא ממנו את המידע".
