אוֹצְרוֹת הַחֵן • פרשת ואתחנן • מתורת רנ

אוֹצְרוֹת הַחֵן • פרשת ואתחנן • מתורת רנ"ג ויינטראוב זצ"ל

אוצרות החן • מדור שבועי מתורתו של הגאון החסיד רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשיות השבוע • פרשת ואתחנן תשפ"א
  • "מלטם מכל רעות בזאת השנה" התפילה שחוברה עבור תורמי ועד הרבנים

    תוכן מקודם

  • הפוך פרווה? קל! בואו להכיר את משקה BARISTA המושלם לקפה >>>

    תוכן מקודם

  • 8 ילדים מבקשים עזרה: נשארנו לבד בלי אמא

    תוכן מקודם

  • מהילדות המאושרת ועד הרגע הנורא מכל

    תוכן מקודם


מדור שבועי מתורתו של הגאון הצדיק רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשיות השבוע – מוגש על ידי נכדו הרב שבתי ויינטראוב יו"ר מכון באהלי צדיקים


פרשת ואתחנן

וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר (ג, כג)

אמר הרה״ק רבי יצחק אייזיק מקאליב זי"ע: כתיב (ג, כג) ״ואתחנן אל ד׳ בעת ההיא לאמר״. פירש רש״י ז״ל: ״לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג דמיתי שמא הותר הנדר״. נראה לפרש הענין בדרך זו, לפי מה שכתוב (חוקת כ, יב) מדוע לא עלה משה רבנו לארץ ישראל, משום שעבר על צוווי ד׳ שאמר לו "דבר אל הסלע" והוא היכה אותו.

אמנם מדוע אכן היכה משה רבנו את הסלע, מפני שהיתה מחשבתו לטובה, כי אם הסלע ישמע לו בדיבור לבד, יהיה קטרוג על ישראל שאינם רוצים לשמוע ומשום זה היכה אותו. אם כן היתה מחשבתו לטובה, אלא שהמעשה לא היה טוב, כי לא עשה כאשר ציווהו הבורא ב׳׳ה, וידע משה רבנו שאינו עולה לארץ ישראל משום המעשה הלא טוב.

ברם, לאחר שכבש את סיחון ועוג, ועוג נענש על מחשבתו ולא על מעשיו, כי ״ויבא הפליט ויגד לאברם העברי וגר כי נשבה אחיו״ (לך לך יד, יג) והיה המעשה טוב כדי להציל את לוט, אבל המחשבה לא היתה טובה, כי חשב שאברהם יהרג וישא את שרה, כמאמר רש״י הקדוש שם. אם כן, עכשיו כיון שראה שעוג נענש משום המחשבה, סבר שאין המעשה נחשב אלא רק המחשבה, וחשב שהותר הנדר, כי מחשבת משה היתה לטובה כדי שלא יהיה קטרוג על ישראל, ומעתה מובנת שייכות הדברים ״הותר הנדר״ עם ״ואתחנן בעת ההיא״.

 

וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר (ג, כג)

דיבר בקדשו הרה"ק ר' יעקב דוד זצקל"ה אבדק"ק אמשינוב, שבסוף הימים יהיה זמן כזה, אשר אפילו רק לאמר, כלומר אפילו לא ידע מה מתפלל, יהיה נחשב לתפלה גדולה, כי כל ראש לחלי וכל לבב דוי ר"ל. והבלבול הן מצד הגוים והן מצד הפרנסה עד אין שיעור, אין לך יום שאין צרתה מרובה מחברתה, ומקוים ר"ל ולא תאמין בחייך (דברים כח, סו) וזהו 'לאמר' אפילו באמירה בעלמא גם כן תחנהו.

 

וָאֶתְחַנַּן אֶל ה'בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר (ג, כג)

הנה משה רבנו ע"ה לא נכנס לארץ, כדי שיוכל בית המקדש להיחרב וכך ישפוך ה' את חמתו על עצים ואבנים ולא ח"ו על ישראל, כי ידוע (ראה 'מגלה עמוקות' פרשתן אופן כ') שאם היה משה רבנו נכנס לארץ והיה נבנה הבית על ידו, לא היה נחרב, כי אין חורבן יכול לשלוט במעשה ידיו, ואז ח"ו היה שופך הקב"ה חמתו על ישראל. לכן, כיון שראה משה רבנו ע"ה שלא ייכנס לארץ ובית המקדש עתיד להיחרב, ביקש על עיר הקודש שתשוב ותבנה. וזה "בעת ההוא" – "בעת" ראשי תיבות ב'רחמים ע'ירך ת'שוב.

 

אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה (ג, כה)

להלווייתו של הר״ר מרדכי מנחם הלוי הבר ז"ל, ביום כ״ה אייר שנת תרפ״ד בירושלים, הלכתי עם מרן אדמו"ר הקדוש רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי״ע. במהלך ההלוויה דיברתי עמו אודות הנפטר ואמר לי שהנפטר היה ירא שמים. אמרתי לו, שיש לו זכייה גדולה שגם גדולים לא זכו לה, שנפטר בירושלים ונקבר בירושלים. ונענה לי בראשו. אמרתי לו: נו. והבין שאינני מרוצה שהוא נוסע חזרה לפולין.

אמר לי הרה"ק מסטריקוב: ״מה אעשה וטפלא תליא בי, והלא אמרת בעצמך שלא כל אדם זוכה״. ודיברתי עוד מזה ארוכות וקצרות [שלא יחזור לפולין], ואמר לי [הרה"ק מסטריקוב]: ״חדל לדבר מזה, כי ידעתי בני בעצמי גדולת ארץ ישראל, ועשיתי לי כל מיני עצות איך להישאר פה, אבל חזרתי על כל צידי צדדים ואין לי לעת עתה עצה אחרת והשם יתברך ירחם עלינו״.

 

רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה (ג, כו)

סיפר מחותני הרב ר' מרדכי מנחם הכהן [שליט"א], כי זכור כשהיה באלכסנדר אצל כ"ק אדמו"ר הזקן זצק"ל רבי יחיאל מאלכסנדר  כשהיה בן ט"ז י"ד שבט, והתפלל הרה"ק מאלכסנדר בקול רעש ואדיר ובבכיות עצומות עד שהיתה הרצפה רטובה סביבו. [ולפלא כי היא"צ של כ"ק הוא י"ד שבט].

הרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי"ע היה אומר, שכך אמר הקב"ה למשה רבנו (ג, כו) "רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה". "רב לך" – ע"ד שאמרו (אבות פ"א מ"ו) "עשה לך רב", כי אתה עשית את יהושע לרב ומנהיג, וכל מה שהוא עושה ואומר, נחשב כאילו הכל אתה עשית ואמרת, שזה ענין "עשה לך רב", שהרב שעשית הוא לך, וגם כאן "רב לך" – הרב שעשית זה הוא לך, וכשיהושע מביא את ישראל לארץ ישראל, נחשב הדבר כמו שאתה הבאת.

 

וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר (ג, כט)

אמר הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע: כתיב (ג, כט) ״ונשב בגיא מול בית פעור״ – ואיתא בספרי "ונצמדתם לעבודה זרה". וקשה, למה כלל משה רבנו את עצמו עמהם בעבירה – ואמר ״ונשב״. אלא יובן הענין לפי מה שמסופר על הרה"ק הרבי ר' זושא מאניפולי זי"ע, שכשראה עבירה על יהודי, היה אומר בקול לעצמו: 'זושא, זושא, למהעברת עבירה זו וזו?' ובדרך זו השפיע על החוטא לחזור בתשובה אחרי שכלל עצמו עמו.

לכן אמר משה ״ונשב בגיא מול בית פעור״, כי ידע שבדרך זו יהיה בידו להוכיח ולהשפיע על בני ישראל. רק אחרי זאת אמר: ״ועתה ישראל שמע אל החוקים".

 

וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם (ד, ד)

הרה"ק רבי נתן דוד מפארצווא זי"ע אמר: איתא (אבות פ"ב מ"ד) ״ואל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה״. היינו אל תאמר שהעבודה שלך תהיה רק בלימוד, ולכשאפנה אז אשנה, שמא לא תפנה וממילא לא תלמד, ואז לא יהיה לך כלום בעבודת הבורא. אלא העבדות שלך תהיה במשך כל היום בעסקיך, בבחינת ״בכל דרכיך דעהו״ (משלי ג, ו), וממילא לא תצטרך לומר לכשאפנה אשנה, כי כל העשיה שלך תהיה תורה.

 

רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים (ד, ה)

כידוע, הרופאים אינם יודעים מהי מטרת מעי העור [הנקרא 'בלינדע קישקע'] הנמצא אצל כל אדם, כי גם בלי זה אפשר לחיות ולפי דעתם אינו עושה שום פעולה לעזור לבריאות ולחיים. על כך אמר הרה"ק רבי ישראל יצחק מאוטבוצק זי"ע, כי מצינו בתורה ״מצוות חוקים ומשפטים״, וזה בבחינת ״חוקים״, ומשום זה אין הרופאים יודעים מטרתו.

 

כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹקינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו (ד, ז)

רבנו הקדוש אדמו"ר הזקן הרה"ק יחיאל מאלכסנדר זי"ע – אמר פעם אחת לכ"ק אאמו"ר [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ"ל: "הלא יש לך קרוב טוב והוא ייתן לכם על כל הצטרכותם". והנה לפום ריהטא לא הבין אאמו"ר מה שאמר, כי היה עוד אברך. ושאל אותו ר' צבי טיברג על כוונתו, ואמר לו הרה"ק מאלכסנדר: "הלא קרוב ד' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת (תהלים קמה, יח), ומי עוד קורא באמת להשי"ת כמוך?!"…

 

יּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה (ד, כ)

לעם נחלה (דברים ד, כ), עולה רל"ג, (233) כי הם עולים לרגל לבית המקדש ג' פעמים בשנה. "נחלה" עולה צ"ג (93), ולכן מוציאים בבית המקדש צ"ג כלים בכל יום (תמיד פ"ג מ"ד), לרמוז שישראל הם נחלה של הקב"ה

 

וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹקיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ (ד, כט)

הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע אמר: "אם רוצים להכיר חסיד זקן, ישתדלו להכיר את הסבא קדישא הרה"ק רבי יעקב מווידאמע זי"ע". החסיד רבי אברהם סובלמן התגנב פעם בחצות הלילה, לראות מה מעשיו של רבי יעקב מווידאמע בשעה זו. מצאו מונח בפישוט ידיים ורגליים – והוא בוכה הרבה וצועק: ״רבש״ע מה אני רוצה ממך מעט יהדות, למה לא תענה לי?!״…

 

וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ (ד, ל)

זקן אחד סיפר, כי רצה להכיר את הגה"ק רבי אברהם מטשכנוב זי"ע, אך כשנכנס בבית מדרשו, לא ידע מי הרב. פתאום ראה זקן אחד ניגש אל המזוזה, ובזעקה גדולה אמר: ״תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם״ (תהלים צ, ג), ואחזו פלצות מפחד. ושוב לא היה צריך לשאול מי הרב, כי מיד הבין מיהו.

 

וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ (דברים ד, ל)

לפני הסתלקותו של רבנו הקדוש הרבי ר' אלימלך זי״ע מליזענסק, נכנסו אליו כמה אנשים פשוטים מה'חברא קדישא' של העיר ליזענסק ואמרו לו שיתוודה. שאל אותם: ״היכן הייתם כשישבתי אצל הקערה של הלביבות להזכירני לשוב בתשובה, כשעוד היה לי כוח לשוב, רק עכשיו באתם, כשתש כוחי ואין בי כה לשוב?!״ והרבה עליהם דברים עד שהם בעצמם שבו.

 

וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ (ד, ל)

הרה״ק רבי אברהם מסלונים זי"ע בעל 'בית אברהם' אמר: איתא (יומא פה:) ״אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות״, הגם שאני עושה עכשיו תשובה ואני יודע שמיד אח"כ אחטא שוב, כי היצר הרע גדול מאד, אבל רבש"ע, כבר עכשיו אני עושה תשובה גם על כך. על זה ״אין מספיקין״, אין ספק אשר בידו לעשות תשובה, שבוודאי יעשה תשובה.

 

וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ (ד, ל)

אמר הרה"ק רבי חנוך העניך מאלכסנדר זי״ע: איתא במדרש (במדב"ר פי"ט ס"ד) ״תבוא אמה ותקנח״ — אמה, זה המחשבה. היינו, מחשבת חרטה. כשבן ישראל עובר עבירה, יש לו חרטה על כך בלבו, ולולי התחרט על מעשיו, לא היתה פועלת התשובה. אלא מכוח החרטה שיש לו בשעת מעשה, אין העבירה שלימה ולזה פועלת ג"כ התשובה.

 

וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ (ד, ל)

סיפרו לי, שכ"ק אאמו"ר [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ"ל ברגע האחרון בשעת פטירתו, לקח את ידיו הקדושים תחת הכסת, ופתח פה קדשו ואמר: "עשו תשובה!" ונסתלק.

 

וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ (ד, ל)

שאלו את הרה"ק רבי מנחם מענדיל מווארקי זי״ע: איתא בגמרא (יומא פו:) ״יחיד ששב מוחלין לכל העולם״, הלא הם לא עשו תשובה? – השיב: ״הלא הוא אחד מהם״.

אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים, לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי, בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים (ד, לד)

 

הכתוב מונה שבעה דברים  (א) בְּמַסֹּת (ב) בְּאֹתֹת  (ג)וּבְמוֹפְתִים (ד) וּבְמִלְחָמָה  (ה) וּבְיָד חֲזָקָה (ו) וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, (ז) וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים.  הקב"ה הוציאם בשבעה  דברים להתיש כל השבעה  מידות רעות: גאות, כעס, קנאה, כבוד, תאוה, שנאה, רשע.  שמדות אלו היו במצריים ולמדו ישראל מהם, והיו יכולים להתהפך אצלם חס ושלום לעצם רע כמו אצל המצריים, כי עד עכשיו היו המידות המגונות אצלם רק  במקרה ולא מהעצם של בני ישראל, אבל יוכל להיות שח"ו היה מתהפך אצלם בעצם.  ולכן היו צריכים את כל השבעה דברים, כדי להוציא מהם כל השבעה מדות, ויהיו נקיים למתן תורה שאמרו חז"ל (אבות פ"ג מי"ז) אם אין יראה אין חכמה.

וזה הענין שער הנו"ן, שהיו יכולים ח"ו ליפול שם, כי בהתהפך בהם ממקרה לעצם, כבר היו נכנסים אל תוך הקליפה מכל וכל והיו כמותם ואין חפץ ד' בזה, והיה הדעת ח"ו נתהפך בהם, ובזה שהוציא אותם בז' דברים הללו, כל דבר כנגד מידה אחד להתישה ולשברה, ועל ידי כך יהיו ראוים למתן תורה.

 

גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמְּךָ (ד, לח)

בא לרמז על אדום, ישמעאל ומגוג. ג'וים ג'דלים ו'עצמים מ'מך  עולה בגימטריא אדו"ם ישמעא"ל (502) וראשי תיבות מגו"ג.

 

לְהוֹרִישׁ גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמְּךָ מִפָּנֶיךָ (ד, לח)

אמר הרה״ק רבי יצחק זעליג מסוקולוב זי"ע: איתא (ברכות לד:) "זה חי וזה מת״, אני מבקש ממך שזה יחיה, ואם חלילה נגזר עליו ר"ל שימות, הלא כתיב (ישעיה מג, ד) ״ואתן אדם תחתיך״, אבקש ממך שהגוי הזה יהיה תחתיו.

 

לְהוֹרִישׁ גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמְּךָ מִפָּנֶיךָ (ד, לח)

שח לי החסיד רבי שלום פלאשער, שבימי מלחמת עולם הראשונה, שנת תרע״ד, נלקח לצבא עם קבוצת יהודים ושלחו אותם אל הרי הקרפטים. כעבור עשרה חדשים של סבל, ברחו משם והגיעו לראדושיץ. כאן נכנסו אצל הרה"ק רבי אליעזר דוד מראדושיץ זי״ע וכששמע הרבי את סיפור סבלותיהם, פירש להם בלשון זו: ״זה חליפתי״ – זה ניקולאי קיסר רוסיה; ״זה תמורתי״ – הוא וילהלים קיסר פרוסיה; ״זה כפרתי״ – פרנס יוזף קיסר עסטרייך; ״כולם ילכו לאבדון, "אבל זה התרנגול״ – תעמוד מלכות הרשעה שיישאו תרנגול על הראש, זה פולין, אבל לא יאריכו ימים, ו״ילכו למיתה״, ואנחנו היהודים, ניכנס לחיים טובים.

 

לְהוֹרִישׁ גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמְּךָ מִפָּנֶיךָ (ד, לח)

כשהחל הרה"ק רבי דב בעריש קאליש מלויביץ זי"ע [בן הרה"ק רבי שמעון מסקרנוביץ זי"ע] להנהיג את עדתו, קבע את דירתו בעיר לויביץ. הדבר נודע לשכן הגוי, כי מעל ביתו בונים דירה ובית מדרש עבור רבי, ומיד החל צועק וצווח כי ״כשיבוא לכאן הרבי, אהרוג אותו ברובה שלי״. פחדו חסידי לויביץ-סקרנוביץ מאותו גוי וסיפרו את העובדה לרבם, לבל יסכן את נפשו ומוטב כי יפסיד את סכום התחלת הבניה ולא יבנה יותר. אך הרבי ר' בעריש באחת, איננו מוכן להרפות ואיננו מפחד מהגוי. ביום ג׳ בא הרבי ללויביץ, ובשעה שנכנס לדירתו, מצא שהוציאו את אותו גוי מביתו לקוברו. ויהי לנס.

 

לָתֶת-לְךָ אֶת-אַרְצָם נַחֲלָה (ד, לח)

בא לרמז שבימות המשיח יקבלו את כל הארצות לנחלה כולל ג' הארצות קיני קניזי וקדמוני. לתת לך את ארצם נחלה (דברים ד, לח). ארצ"ם נחל"ה (424) עולה מספר משי"ח ב"ן דו"ד  (424)

 

וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְה' הוּא הָאֱלֹקים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד (ד, לט)

פעם אחת היו כל תלמידי המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע בבית מדרשו ורק הרה"ק בעל ה'תניא' זי"ע עדיין לא הופיע לתפילה. שלחו אחריו ולא נמצא, עד שמצאוהו בבית המדרש שאוחז את העמוד וצועק "וידע כל פעול כי אתה פעלתו" (תפילת הימים הנוראים) ולא רצו לבטלו חלילה מעבודתו. באו וסיפרו למגיד הקדוש באיזו בחינה פגשו בו. אמר להם: "היודעים אתם מה שהוא רוצה? הוא רוצה ליתן חיות גם לדומם, דוגמה של עתיד".

***

וידעת היום (דברים ד, לט). תדע בכל יום איזה דבר צריכים לתקן בו, כי בכל יום יש בו תיקונים אחרים.

***

וידעת היום (שם). תדע היום שנולד בו, כי ביום שאדם נולד, נרשם כל דבר תיקון שיצטרך כל הימים.

 

וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד (ד, לט)

הגה"ק מלובלין בעל 'תורת חסד' זי"ע סיפר, כי אחד מקרוביו של הגה"ק רבי אליהו מוילנה זי״ע היה חסיד של הרה"ק בעל ה'תניא' זי"ע. פעם אחת כאשר חזר מנסיעה אצל רבו, נכנס אצל הגר"א. שאלו הגר״א ב׳ דברים: א) למה נוסעים לרבי? ב) למה החסידים מכים כף בעת התפילה?

השיב החסיד: נסיעה לרבי היא, כדי לדעת שיש בורא כל העולמות. אמר הגר״א: הבה ונקרא למשרתת ואף היא תאמר שיודעת שיש בורא ומנהיג לעולם. אמר החסיד: היא יודעת ואני מרגיש. ועל מה שהחסידים מכין כף, השיב החסיד: יאמר לי כבוד תורתו, אם יגידו לכבוד תורתו שהגאון רבי זלמלי או רבי חיים באים, מיד יכו כף אל כף ויאמרו 'שמעו נא רבי זלמלי יבא', וא"כ מכל שכן שיכו בשעת התפילה שהשכינה בא אצלם.

***

זה היום עשה ד' (תהילים קיח, כד) עולה דע"ת, כי וידעת היום והשבות אל ה' (דברים ד, לט) מן היום זוכים לזה. נגילה ונשמחה בו עולה בגימטריא תקט"ו כמנין ואתחנ"ן וכמנין תפל"ה (515), כי תפילה צריכה להיות בשמחה, ועל ידי זה זוכים לכל טוב, ומן היום זוכין לשמחה, כי הקב"ה ברא המאורות, וברוך יוצר המאורות ונותנים שמחה לכל חי

***

כי ה' הוא האלקים (דברים ד, לט), עולה קטן (159). כי במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו (מגילה לא.).

***

ה' הוא האלקים (דברים ד, לט), הו"א האלקי"ם עולה עגל (103). כי אמרו (שמות לב, ד) אלה אלהיך ישראל ושכחו כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, אבל זה היה רק בני בלעם הרשע ימ"ש (ע' תנחומא יט, זח"ב קצא. ,זח"ג קצד., תקו"ז קמב.), אבל ישראל לא עבדו עבודה זרה.

 

עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹקיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת (ה, טו)

אמר זקני הרב הגאון האדיר מוה"ר נחמן אב"ד מיזריטש זצ"ל [בן הגאון הקדוש איש מופת רבי יעקב מרשיס זי"ע]: "חביבה היא השבת על ישראל שבו שבת א-ל, אבל כמה גדולה וחביבה השבת על הקב"ה, בעת שבן ישראל שובת בו".

 

לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם (ה, כז)

הכוונה בזה, כי לולי שבא הדיבור בציווי מפורש, לא היתה להם כבר אפשרות לשוב לאוהליהם, כי הזדככו כל כך במעמד קבלת התורה.

 

וְשָׁמַעְתָּ יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת (ו, ג)

פעם אחת נכנס יהודי זקן לבית המדרש של רבנו הקדוש בעל 'ישמח ישראל' מאלכסנדר זי״ע, והתאמץ ונדחף סמוך אל הרבי כדי לשמוע את תפילתו ועבודתו הקדושה. כשראה אותו ה'ישמח ישראל' נדחק ומנסה לעבור, עיכב בעדו ואמר: ״מה שאתה צריך לשמוע, תשמע״. והנה, באמצע התפילה, שמע אותו זקן את הרבי אומר בקול תיבה אחת ממילות התפילה, ונוכח לדעת שאת התיבה הזאת, אומר הוא עצמו בטעות זה שנים ארוכות. רק עכשיו, אחרי שנים, עמד על טעותו ושמע מה שהיה צריך…

 

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקינוּ ה' אֶחָד (ו, ד)

הרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע, אמר לאברכים אחרי ליל הסדר – בשעת לילה מאוחרת – שלא ילכו לישון, אלא יחכו לאור הבוקר ויקראו קריאת שמע של שחרית. ״ולאו דוקא בפסח אני אומר לכם כן, כי אם גם בכל ימות השנה, לכשתהיו נעורים עד מאוחר בלילה, שלא תלכו לישון עד שיאיר השחר ותקראו קריאת שמע בזמנה״.

 

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקינוּ ה' אֶחָד (ו, ד)

שח כ"ק אאמו"ר [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ"ל: כאשר ביקר רבנו הקדוש רבי יצחק מווארקי זי"ע בבית הגה"ק בעל 'חידושי הרי״ם' זי"ע בוורשה, התפלל תפילתו בחדר מיוחד. בינתיים בא לקבל את פניו הגה"ק רבי דב בעריש מייזליש זי"ע אב״ד וורשה. ניגש רבי בעריש אל הדלת והציץ דרך חור המנעול לראות את הרבי בתפילתו, וראה שהרבי מווארקי ישב וקם לפסוק ״שמע ישראל״.

פנה רבה של וורשה אל ה'חידושי הרי״ם' והראה לו את הדבר, כאומר: ״ראה איך הרבנים שלכם עושים שלא כדין״. החל ה'חידושי הרי״ם' לפלפל עימו באותו הדין, כדי לתרץ את מעשה הרבי מווארקי. אמנם, גם רבה של וורשה היה גאון עצום וכך עמדו ופלפלו בענין זה זמן רב. עד שבא אל המקום אבי הגה״ח רבי יצחק אייזיק יו״ט מוורשה זצ"ל, ושמע איך ששני גאוני עולם אלו מפלפלים בדין. פתח ואמר: ״מה כבוד תורתכם מפלפלים, אם לרבי היה מותר להעמיד את עצמו ב'שמע ישראל' אם לאו, וכי הוא העמיד את עצמו, הלא ה'שמע ישראל' העמידו?!"…

שתק רבה של וורשה. אחר כך ניגש ה'חידושי הרי״ם' זי״ע אל אבי זצ"ל ואמר לו: ״יישר כחך שהצלתנו מן הארי הזה…"

 

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקינוּ ה' אֶחָד (ו, ד)

אמר ר' יהושע בן קרחה, למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע, כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואחר כך מקבל עליו עול מצוות (ברכות יג.)

החסיד רבי רפאל הכהן מאמשינוב זצ"ל, נסע אל רבנו הקדוש הרבי ר' בונם מפרשיסחא זי״ע וסיפר, שבשעה שעמד לפני הרבי, בא אצלו בעל בית אחד ושאלו הרבי לסדר יומו. השיב לו, שהוא משכים קום מדי יום בשעה שלוש לפנות בוקר ואומר תהילים ומעמדות, ״וכי לא כך צריך יהודי לעשות?" ובבוקר השכם הוא מתפלל, ״וכי לא כך צריך יהודי לעשות?" וכן הלאה והלאה.

מדי פעם כשסיפר לרבי מה שהוא עושה, חזר על הפתגם: ״וכי לא כך צריך יהודי לעשות?!״ נענה הרבי ר' בונם ואמר לו: ״שלמה נער, אתה שואל איך יהודי יעשה? כשהוא קם בבוקר, צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים כמו במעמד הר סיני, ואחר כך יעשה כמו שאתה מספר״.

 

וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ (ו, ה)

הגה"ק רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה זי"ע אמר: "בקריאת שמע יש שלש פרשיות. ״ואהבת״ – זה בעבור הגדולים שבישראל; ״והיה אם שמוע״ – העובדים מיראה; ״ויאמר״ – כנגד הפחותים שמאמינים רק מה שרואים, ושם חתם הקב״ה בחותמו אמת, כי זו פרשת יציאת מצרים ואז היו גרועים ביותר, ומכל מקום הוציאם ו״כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות״ (מיכה ז, טו).

 

וּבְכָל נַפְשְׁךָ (ו, ה)

אמר הרה"ק רבי שמואל מקאמינקא זי"ע: מצינו בחז״ל שהקב"ה מקיים את התורה. וקשה, איך יתכן אצל הקב"ה מסירות נפש של ״בכל נפשך״ (ו, ה). אלא נראה, שמה שמובא (ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז) ״הלוואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו״, זה אצל הקב״ה בחינת מסירות נפש כביכול.

 

וּבְכָל נַפְשְׁךָ (ו, ה)

אפילו הוא נוטל את נפשך (רש"י)

אמר הרה״ק רבי מאיר שלמה יהודה ממיזריטש זי"ע: "מפני מה אומרים 'מסירות נפש', הלא היה ראוי יותר לקרוא לזה 'מסירת הגוף', שהרי אינו מוסר את הנפש, רק את הגוף? ברם, הפירוש 'מסירות נפש', היינו, שמוסר את הגוף לנפש וזה יכול להיות בכל רגע"…

 

וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ (ו, ז)

שמעתי מכ"ק אאמו״ר זצ"ל על הרה"צ רבי יצחק פישל זצ"ל [בן הרה"ק רבי חנוך העניך מאלכסנדר זי״ע], שהיה מדבר בדברי תורה בשוק ובבית, אפילו עם אנשים פחותי ערך.

 

וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ (ו, ז)

שמעתי בשם הרה"ק רבי יוסף יצחק מליובאוויטש זי"ע, שאמירת המשנה בשוק, מטהרת את האוויר.

 

וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ (ו, ז)

הגה"צ רבי דב בעריש בלומברג זצ״ל אב״ד סקאמפע, היה תלמיד מובהק של הגה"ק רבי אברהם מסאכטשוב זי"ע בעל 'אבני נזר'. פעם אחת נותר רבי דב בעריש ער עד שעה מאוחרת בלילה, ולא עלה על יצועו. שאלו רבו, מדוע אינו פונה לישון. השיב לו: ״כדי שלא אאחר זמן קריאת שמע של שחרית״. אמר לו ה'אבני נזר': ״אמירת קריאת שמע היא קבלת עול מלכות שמים, ואם אומרים קריאת שמע כדי שיוכלו לישון, זו פריקת עול״.

 

וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ (ו, ז)

מנהג היה לו להגה״ק רבי מאיר יהודה לייב המלבי״ם זי"ע, שבכל שנה בז' אב הגיד דרשה בבית המדרש. עוד מנהג היה בידו לילך מפעם לפעם לבית המלמד לבחון הילדים. פעם אחת בא לבית אחד המלמדים וראה שהילדים סגורים בחדר, והמלמד איננו. סיפרו לו הילדים דרך הדלת, שהמלמד עומד עתה בשוק עם אשתו. כשעמד המלבי"ם לישא דרשתו, פתח ואמר: כתיב (איכה א, ה) ״עולליה הלכו שבי לפני צר״. כלום אפשר שילכו בשבי עוד לפני שבא הצר? ברם, תירץ, עכשיו ראיתי שהדבר אפשרי, עולליה הלכו בשבי – בבית המלמד – עוד לפני שבא הצר…

 

וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ (ו, ז)

ושננתם, שיהו דברי תורה מחודדים בפיך שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד (קידושין ל.)

הגה"ק רבי שמעון מזעליחוב זי"ע נסע אל הרה"צ רבי זליג אלעזר זצ"ל. פעם אחת אמר הרה"ק מקאזניץ זי"ע מאמר אחד בשולחנו הטהור, ושאל היכן נמצא המאמר, ואיש לא ידע. אמר הרה"ק מקאזניץ: "בוודאי נמצא כאן רבי שמעון אצל רבי זעליג אלעזר!" שלחו אליו לשאלו והשיב: "בש"ס לא נמצא המאמר, רק במדרש נמצא ב' פעמים במקום אחד".

 

וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ (ו, ז)

ושננתם, שיהו דברי תורה מחודדים בפיך שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד (קידושין ל.)

בימי הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע חי תלמיד חכם ושמו רבי ראובן אדעסר, והוא בר אוריין וצורב, אשר התקשה קושיא חמורה ברמב״ם ז"ל, שאל את כל חכמי התורה שבדור ולא פתרו לו זאת. עד שאמרו לו חבריו בצחוק: ״לך ושאל את הרבי מרוז'ין״, וסברו כי הרבי אינו יודע ללמוד. הלך ובא רבי ראובן – ספר הרמב״ם בזרועותיו – והציע קושייתו החמורה לפני הרבי. אמר לו הרה״ק מרוז'ין: ״אמור לשון הרמב״ם עוד פעם״. ואמר. אמר לו הרבי: ״כאן אתה צריך לעמוד והכל יהיה לך ברור״. והגיד לו הרבי כל לשון הרמב״ם על פה עד שאורו עיניו והתפעל פליאה רבה באומרו: "כיצד יתכן לומר עליכם שאינכם יודעים ללמוד?!" אמר לו הרבי: ״זאת תשאל את אמי ותאמר לך״.

סקרנותו של רבי ראובן גברה והלכה, הוא פנה והלך לחדרה של אם הצדיק הקדוש מרוז׳ין ושאלה לפשר הדבר. הוא סיפר לה שבנה הקדוש שלחו אליה שתאמר לו מאין יודע הוא ללמוד, מאחר שאין רואים אותו לומד. שאלה אותו הרבנית: ״אתה יודע ללמוד?״ אמר: ״כן״. אמרה: ״אם כן, אמור לי, מה שאמרו חז״ל (נדה ל:) שמלאך לומד עם ילד לפני שיוצא לאויר העולם כל התורה ואחר כך בא מלאך וסוטר לו על פיו ומשכח הלימוד. האם שני המעשים האלו ממלאך אחד הם או מב׳ מלאכים״. לא ידע רבי ראובן להשיב על שאלותיה ואמר לה: ״אם כן אמרי אתי״. אמרה הרבנית: ״שני מלאכים הם, אלא מאין נברא אותו מלאך אחרון המשכח? הוא בא ממחשבה אחרונה של הזיווג, וזאת תוכל להאמין לי שלא אני ולא בעלי רבי שלום [הרה״ק מפארהביטש זי"ע] היתה לנו מחשבה כזו בשעה זו, והמלאך המשכח לא נברא כלל, ולכן הינו זוכר הכל״.

 

וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ (ו, ז)

סיפר כ"ק אאמו"ר [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ"ל, שבהיותו ילד קטן, לקחו אביו הגה"צ רבי יצחק אייזיק יו״ט זצ״ל מוורשה [הנקרא רבי אייזיק ווענגרובער] לחצר הקודש ווארקי, אל מרן אדמו״ר האמצעי הרה"ק רבי מנחם מענדיל מווארקי זי״ע. כאשר ישב הרבי על כסאו ואנשים רבים עוטרים אותו מסביב, פיזז אבי זצ"ל סביב הבימה כדרך התינוקות ועורר רעש. ביקש אביו לתופסו כדי שלא ירעיש ויבלבל את הרה"ק מווארקי, אך אבי ברח ממנו לתוך רגליו של רבנו הקדוש מווארקי זי״ע. פחד אביו מאד עבור זה, ברם, רבנו השתעשע עמו. אמר לו זקני, שיברכו שירצה ללמוד. נענה רבנו ואמר: ״בעזהשי״ת אלמד אתו טוב״.

 

וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ (ו, ח)

סיפר לי חותני הרה"ח רבי שמואל צבי טייטלבוים זצ"ל, שבלילות האחרונים של הרה"ק רבי יעקב מווידאמע זי"ע היה לן אצלו, והרופאים אסרו על הרבי להניח על הראש שום דבר. בלילה קודם פטירתו היה חלש מאד ולא היו יכולים להזיזו אפילו כמה אנשים, ובניו ישנו בחדרים הסמוכים מחמת עייפותם מעבודת כל היום, וזה כמה לילות שלא היו ישנים מחמת אביהם הקדוש החולה.

והנה, כאשר בקע אור היום, ביקש הרה״ק מווידאמע מחותני זצ״ל, שיתן לו את התפילין שיאמר 'קריאת שמע' בתפילין. ירא חותני לתת לו התפילין באמרו, כי ירא מבניו שיקפידו עליו. אמר לו הרה"ק מווידאמע: ״אל תפחד, אומר רק קריאת שמע, ומי יודע״. ונתן לו התפילין.

ויהי, כאשר לקח את התפילין בידו הקדושה ופתח את בית ידו להניח התפילין, נתלהב באש נוראה וצעק בקול אדיר עד מאוד: ״כל זמן שהיד תהיה יד, תניח תפילין״. בניו הקיצו מיד מתרדמתם ולא יכלו לעשות מאומה. הרה"ק מווידאמע ירד במהירות הבזק ממיטתו והחל לרקוד עם התפילין והניחם בשמחה והתפלל עד גמירא, כמו שהיה בריא, עד אחר התפילה שערכה כמה שעות, ותיכף נפל חזרה למיטה ולמחרת נפטר לחיי עולם הבא.

 

וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ (ו, ח)

מעשה בהרה"ק רבי משה מפשעווארסק זי"ע, שאחיו ביקשו שיכתוב לו פרשיות לתפיליו ולא אסתייעא מילתא, וביקש ממנו שלפחות יגיה לו את התפילין אם הן כשרות. כשהביט בהם, שאלו מי כתבם? אמר לו: "פלוני הסופר!" אמר לו: "לא יתכן, כי הסופר הזה אינו סופר כזה שפרשיותיו יאירו כל כך". אמר לו: "הלא הוא כתבם בשבילי וראיתי איך כתבם". שאלו שוב: "ומי התפלל בהם?" אמר לו: "אני" אמר לו: ״אם כן תתפלל בהם הלאה, כי אינך צריך יותר, כי אתה כבר עשית שיאירו״.

 

וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ (ו, ח)

חלמתי ל"ט למטמונים תרצ"ה, אשר תפילין דרבנו תם נרמזו במילת "לטוטפות" (ו, ח), דמתרגמינן "ולטוטפות בין עיניך" – "ויהון לתפילין בין עיניך". כי הנה 'תפילין' לשון רבים הן שהן שניים, מכאן שאדם לובש שתי תפילין בראשו, אחת של רש"י ואחד של רבנו תם. ועוד נרמז בזה, שהמוציא תפילין בשבת מכניסן זוג זוג (שבת סב.).

 

וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ (ו, ט)

סיפר כ"ק אאמו"ר [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ"ל, שפעם אחת בחג הסוכות כשבא לאלכסנדר, אל רבנו הקדוש בעל 'ישמח ישראל' זי״ע, אמר לו הרבי: ״ר׳ יעקב דוד, בוודאי אתה כותב (דברי תורה), אראה לי מה שאתה כותב״. בבואו בפעם הבאה לאלכסנדר הביא את הכתבים לרבי וחלפו שנתיים תמימות עד שהחזירם לו. לפני שהחזירם, שאלו הרבי זי״ע: ״המשכת לכתוב?" השיב: ״מכיוון שהרבי לא ענה לי כלום, פסקתי״. ספק בעל 'ישמח ישראל' כפיו ואמר בקול: ״מה עשית, מדוע פסקת? המשך לכתוב!״…

כאשר גר בעיר ראווע, שלח כ"ק אבי זצ"ל את כתביו, אל רבנו הקדוש בעל 'ישמח ישראל' זי״ע, ע״י הרה"ח רבי משה פנחס רוזנברג מוורשה [שהתגורר בימים ההם בעיר ראווע והיה גביר נכבד וביתו פתוח לרווחה לכל עובר ושב], לשאול אותו אם ראויים הכתבים להדפיסם. הרבי מאלכסנדר עבר על פני כל הכתבים ואמר לרבי משה פנחס: ״הדבר ראוי לדפוס ונמצאים בו דברים חדשים אמיתיים, ואינו צריך לאסהודי גברא, כי הדברים מדברים בעד עצמם״.

 

וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ (ו, ט)

שתהא כתיבה תמה (שבת קג:)

כשביקר בארץ ישראל הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי״ע, מסר את תפיליו לאחד מחשובי הסופרים שהיו בירושלים וביקשו לבודקן. התפילין היו מירושת זקנו הגה"ק רבי אברהם מטשכנוב זי״ע. כשבא הרה"ק מסטריקוב לקבלן בחזרה מהבדיקה, נבהל מאד, כיון שראה על פניו של הסופר שמשהו אינו כשורה.

שאלו הרבי בבהלה: ״מה, האם חלילה יש איזה פסול בתפילין?!״ ״לא", ענה הסופר, "רק צורת אות אחת אינה מוצאת חן בעיני״. התרעם עליו הרבי: ״מה אתה אומר, האם ביקשתי ממך שתגיד לי מבינות על האותיות? הרי ביקשתי רק לבדוק אם אין חלילה פסול״…

 

אֶת ה' אֱלֹקיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ (ו, יג)

בא רבי עקיבא ודרש 'את ד' אלוקיך תירא' לרבות תלמידי חכמים (פסחים כב:)

פעם אחת היה חסר בשר בעיר סאלי – העיר בה ניהל רבנו חיים בן עטר זי״ע בעל 'אור החיים' את ישיבתו הקדושה ברמה. והנה, ל'אור החיים הקדוש' היתה בהמה דקה אחת עבור בני הישיבה וחכמיה. בא לפניו בעל בית אחד, בור וריק, וביקשו בשר לשבת קודש. השיב לו ה'אור החיים' כי אינו יכול לתת לו ולהחסיר מבני הישיבה וחכמיה, שממילא יש להם מעט דמעט.

קצף האיש מאד והחל מקלל את ה'אור החיים' זי״ע וחכמי ישיבתו בקללות וגידופים. רבנו ה'אור החיים' שתק ולא ענה דבר. בלילה הבא, בא אצלו אביו מעולם העליון ואמר לו (לבנו ה'אור החיים') שלמעלה פסקו לו מיתה, יען כי שמע זילותא דיליה ושל החכמים ושתק, אלא שהוא (אביו) ועוד צדיקים, מכיון שנודע להם הדבר, מיד עמדו בתפילה והחליפו לו את פסק הדין של מיתה בשנה גלות. ובכן, תיכף במוצאי שבת יצא ה'אור החיים' לגלות.

 

אֶת ה' אֱלֹקיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ (ו, יג)

בא רבי עקיבא ודרש 'את ד' אלוקיך תירא' לרבות תלמידי חכמים (פסחים כב:)

שמעתי מכבוד חמי הרב הגדול בתורה, צדיק וחסיד, מוה״ר רבי שמואל צבי זצ"ל, אשר התגורר בפשעדבורז, שכל האנשים שרדפו את הרה"ק רבי אברהם משה מפשעדבורז – ראספעשא זי"ע, הגם שהיה עדיין אברך צעיר ולא החשיבוהו עדיין לתלמיד חכם גדול, לא עלה לאיש מהם בטוב, רק כולם, או נסתלקו בקיצור ימים, או נגזרה עליהם עניות ר"ל. לכן, כל אדם ירחק נפשו מזה.

מעשה ברבי שמעון בעריש וויץ ז״ל, מחסידי ראספעשא, שפעל אצל מושל העיר שייתן אישור להרה"ק רבי אברהם משה מרעספעשא זי"ע, כדי שיוכל ללבוש איצטלא דרבנן. והנה, כששב מבית המושל בעיר קאליש, עמדו כמה לצים בדרכו וצחקו ממנו. אחד מהם אמר לחבריו בשחוק: ״ראו איזה 'דינער' שמעון בעריש מוליך״. אמרו, לא הלכו משם מרחק רב, עד שנתקדרו השמים בעבים והבריק ברק והרעים רעם, והרעם (דינער בלשון אידיש) נכנס באותו לץ והרגו במקום ר"ל.

 

אֶת ה' אֱלֹקיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ (ו, יג)

בא רבי עקיבא ודרש 'את ד' אלוקיך תירא' לרבות תלמידי חכמים (פסחים כב:)

מעשה באדם אחד תושב מעזריטש, שנכנס פעם אצל צדיק אחד. ציוה עליו אותו צדיק לרכוש כרטיס הגרלה וזכה בגורל בעשרת אלפים רובל. שב האיש אל הצדיק וסיפר לו זאת. נענה אותו צדיק: ״אין כוונתי לזה״ וציוה עליו לשוב ולרכוש כרטיס נוסף, הפעם זכה בחמישים אלף רובל. מאז נקרא שמו בפי תושבי עירו 'הנגיד החדש'.

פעם אחת שהה האיש בבית פלוני ושמע כי בבית הסמוך נמצא רבי. היה זה הרה״ק רבי יהושע מאוסטרובא זי"ע. 'הנגיד החדש' היה חבוש רק בכיפה ואילו כובעו העליון לא היה אצלו. וכך נכנס אל הרבי מאוסטרובא ונתן לו את ידו לשלום. שאל הרבי: "מי האיש הזה?!" אמרו לו: ״הנגיד החדש״. נזרק מפיו הקדוש: ״העני הישן״ ור״ל נעשה עני מדוכה…

הדור הזה, אתם רואים עד היכן צריכים להיזהר בכבוד תלמיד חכם ובכבודו של איש אשר כמה מישראל קיבלו אותו עליהם לראש ולמורה.

 

אֶת ה' אֱלֹקיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ (ו, יג)

בא רבי עקיבא ודרש 'את ד' אלוקיך תירא' לרבות תלמידי חכמים (פסחים כב:)

אמר הרב החסיד ר' משה אהרן טונקילאנג זצ"ל [בן הרב הגאון ר' מרדכי דומ"ץ בוורשה הנקרא ר' מאטילי מורה הוראה] – למה נקראו הכופרים 'חופשיים', מפני שמחפשים הם אחר כתבים ישנים לראות בהם דברים שאינם ידועים גם לתלמידי חכמים, מפני שנעלמו כבר מבני אדם וכדי שיוכלו להראות לזולתם את כבוד תפארת גדולתם בידיעה יותר על אחרים, ובזה להטיל מום בקדשים בגדולי התורה שכביכול המה גדולים יותר מהם.

אמנם בזה גופא הם מראים שאין בהם שום יראת ד' ושום אמונה, ואת האמת שאינם מאמינים בשכר ועונש, ומבזים גדולי תורה ויראי השם, שרמות רוחם נקטו ואין בהם שום תבונה, כי אם ישאלו להם סוגיית גמרא פשוטה, ג"כ יעקמו ויעקרו את הפשט האמיתי, ועיקשותם היא הגורמת להם כל אלה, ואוי להם ולנפשם כי לא באים בכל ידיעתם רק לקנטר, והשי"ת ירחם עליהם ועלינו שנשוב בתשובה שלימה.

והנה שמעתי מכ"ק אאמו"ר [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ"ל, שהיה פעם בכפר קלומניץ והיה שם תלמוד תורה מסוכן ברוחניות, ורצה לראות מה טיבו של זה הת"ת. כאשר בא לשם, עמד נער אחד ושאל אותו מה הפירוש 'באשמנים', ולפום רהיטא לא ידע אבי זצ"ל מה קאמר, הגם שהיה בקי בתנ"ך לא זכר תיכף שזה מילה בישעיה (נט, י), וכך נעשה ממנו שחוק ע"י כל הנערים ורבם בראשם.

ובאמת זה הוא כל ידיעתם רק כחדק צר, כדי שיוכלו לקנטר את זולתם ולא יותר, ושומר נפשו ירחק מאותו האיש שתמיד שואל את זולתו בדברים שלא כל אחד יודע, רק מביא מדרשים כאלה וספרים אחרים כדי להראות את רוב גדלו וידיעתו, וידע אשר איש כזה הוא רק מאנשי הקליפה ובראשו רק הס"מ, אלא יתחבר רק עם צדיקים שאינם רוצים בביזיון זולתם, ואיזה הוא מכובד מי שאומר טעמי תורה בלי לקנטר את חברו, וקבל אמת ממי שאמרו, אם האומר הוא יר"ש והולך בדרך התורה.

 

כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹקיךָ בְּךָ בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה (ז, ו)

אמר הרה״ק רבי יצחק מסקווירא זי"ע: כתיב (תהלים כד, ו) ״זה דור דורשיו״ – זה דורו של משיח. ״דורשיו״, הדרשנים של הדור לא ידרשו מהדור שיעשו גלגולי שלג, לא הפסקות של תענית משבת לשבת ולא לגלגל עצמם על קוצים ודרדרים, אלא רק זאת יבקשו ״מבקשי פניך יעקב סלה״, שלכל הפחות יבקשו את ד׳, שיידעו שהם עם ה׳.

 

כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹקיךָ בְּךָ בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה (ז, ו)

מעשה ביהודי מלשין ר"ל, שלא הניח עבירה שלא עברה והיה מתיידד עם הפריץ כדי לספר לו על אחיו. פעם אחת קראו הפריץ אליו ואמר לו: ״בין כך ובין כך אתה גוי כמוני, ברצוני שתמיר את דתך״. אמר לו: ״תן לי שהות להרהר בדבר שלשה ימים״. הניח לו הפריץ. אחר כך בא האיש ואמר לו: ״את כל העבירות אני עושה, אבל את דתי, לא אמיר״. הרגו הפריץ.

נענה רבנו הבעש״ט הק' זי״ע ואמר: ״נראה שהשי״ת עשה עסק טוב עם בני ישראל. הנה, אפילו נשמה נמוכה כזאת, אדם מלשין ומסור ר״ל, בכל זאת קידש שם שמים ברבים״…

 

כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹקיךָ בְּךָ בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה (ז, ו)

בבית מדרשו של הרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע, סובב לו גר צדק עני וגלמוד. הרבי ריחם עליו ונתן לו בכל יום עשרה גרוש עבור יי״ש. באחד הימים, מסיבה כל שהיא, לא מסר לו הרבי את המטבע. מיד זרק האיש את טליתו מעליו וצעק: ״הא לכם הטלית קטן; אינני רוצה להיות עוד יהודי״.

כששמע זאת הרבי, פתח ואמר: ״רבש״ע, ראה כמה אומה טובה יש לך, אתה אמרת (שבת ב.) ״יציאות השבת שתים שהן ארבע״, ומכל מקום כאשר מתחילים ללמוד, רואים שאין שיעור והיהודי מפחד ושומר את כולם, כדי שלא יעבור חלילה על שום איסור. ואילו הגוי, אם פעם אחת לא קיבל ממני את עשרת הגרושים שלו, כבר הוא משליך את כל יהדותו, מעט יי״ש הוא מותרות ובלעדיו ג״כ אפשר לחיות, ואילו הוא, אי אפשר לו לא באברהם ולא באלוקיו. אם כן, ראה נא את ההבדל״…

 

כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹקיךָ בְּךָ בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה (ז, ו)

שמעתי מהרה"ק רבי אברהם דב מראחמיסטריווקא זי"ע, ששמע מאביו הרה"ק רבי נחום מראחמיסטריווקא זי"ע, שזקנו הרה"ק רבי יוחנן מראחמיסטריווקא זי"ע אמר: ״על גוי עוד יש לנו כוח לשנות דעתו, לא כן ישראל, שהקב"ה נתן לו את התורה״…

 

כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם (ז, ח)

הרה"ק הרבי ר' בונים מפרשיסחא זי״ע אמר: "הלוואי ואנחנו נאהב את הצדיק הגדול ביותר, כפי שהקב"ה אוהב אפילו את הפושע ישראל הכי גדול, משום שהוא מזרע ישראל".

 

וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם (ז, יא)

הרה"ק רבי מנחם מענדיל מקאצק זי״ע היה אומר: מעצמך אל תסתכל החוצה, אל תביט אצל הנעשה בשני, בל תחשוב על עצמך. יהודי אחד, מצוה אחת, יום אחד.

ונראה פירוש הדבר כך: בשעה שבאה מצוה לידך אל תאמר, הלא יש הרבה יהודים אחרים והם כבר יקיימו את המצוה. וכן אל תאמר, הלא יש הרבה מצוות לעשות, ואל תאמר יש לי שהות למחר. רק יצייר בדעתו שהוא רק יהודי אחד, ואם הוא לא יקיים המצוה, אחר לא יקיימנה, וגם יצייר בדעתו שאין מצוה יותר ממצוה זו שבאה לידו, וכן יצייר בדעתו שאין לו פנאי הרבה כי אין לו יותר מיום אחד.

 


באדיבות "מכון באהלי צדיקים"  להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל.  כל הזכויות שמורות

להערות והארות sosisrael08@gmail.com


Share on email
שתפו במייל

כתבות קשורות

פנינים לפרשת השבוע • הרב יוסף חיים אוהב ציון
פרשת האזינו • המגיד הירושלמי רבי אשר דרוק • צפו
מוצאי יום הכיפורים אצל הראשון לציון הגר"י יוסף שליט"א
רבה של אור יהודה עם רעיון מיוחד על פרשת האזינו • צפו
השבת מציינים 'שבת יארצייט' של ה'תפארת מרדכי' מפיטסבורג זצ"ל
האזינו: 'חדשות JDN' וגאולה FM במשדר שינעים לכם את ההכנות לשבת
המחבלים שנתפסו והבניין שקרס • עשרת הסרטונים הנצפים של השבוע
מחדל הבריחה מהכלא: סוהר הגיע לתא בזמן שהמחבל חפר את המנהרה
ונשמרתם: תוך שעות 3 נפצעו במהלך בניית הסוכה - אחד במצב קשה
סלמון בטעם מעושן / ניסי גולדרייך
מרגש: ילדי הקירוב התאמנו לסובב ג' פעמים על הראש
משלוח של דלק הגיע ללבנון; צעיר ביצע ירי של טיל RPG לשמחה • צפו
ביום כיפור: לוחמי מג"ב עצרו ערבים שיידו אבנים סמוך לביתוניא
עם תרגול ירי: סיום קורס במנגנוני הביטחון של חמאס בעזה • תיעוד
הפינה היומית: שתי דקות על כיבוד הורים עם הרב אהרן רוט • צפו
ישראלי'ק בש עם מחרוזת ניגונים סוערים: "ליובאוויטש טאנץ"
אברהם פריד עם מחרוזת ממיטב שירי ר' יום טוב הערליך • צפו
לשמר את יום כיפור בהבטה על חסדי השי"ת • הרב יחיאל מאיר צוקר • צפו

מה ברצונך לחפש?

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו