אמר הרה״ק רבי יצחק אייזיק מקאליב זי"ע: כתיב (ג, כג) ״ואתחנן אל ד׳ בעת ההיא לאמר״. פירש רש״י ז״ל: ״לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג דמיתי שמא הותר הנדר״. נראה לפרש הענין בדרך זו, לפי מה שכתוב (חוקת כ, יב) מדוע לא עלה משה רבנו לארץ ישראל, משום שעבר על צוווי ד׳ שאמר לו "דבר אל הסלע" והוא היכה אותו.

אמנם מדוע אכן היכה משה רבנו את הסלע, מפני שהיתה מחשבתו לטובה, כי אם הסלע ישמע לו בדיבור לבד, יהיה קטרוג על ישראל שאינם רוצים לשמוע ומשום זה היכה אותו. אם כן היתה מחשבתו לטובה, אלא שהמעשה לא היה טוב, כי לא עשה כאשר ציווהו הבורא ב׳׳ה, וידע משה רבנו שאינו עולה לארץ ישראל משום המעשה הלא טוב.

ברם, לאחר שכבש את סיחון ועוג, ועוג נענש על מחשבתו ולא על מעשיו, כי ״ויבא הפליט ויגד לאברם העברי וגר כי נשבה אחיו״ (לך לך יד, יג) והיה המעשה טוב כדי להציל את לוט, אבל המחשבה לא היתה טובה, כי חשב שאברהם יהרג וישא את שרה, כמאמר רש״י הקדוש שם. אם כן, עכשיו כיון שראה שעוג נענש משום המחשבה, סבר שאין המעשה נחשב אלא רק המחשבה, וחשב שהותר הנדר, כי מחשבת משה היתה לטובה כדי שלא יהיה קטרוג על ישראל, ומעתה מובנת שייכות הדברים ״הותר הנדר״ עם ״ואתחנן בעת ההיא״.

וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר (ג, כג)

דיבר בקדשו הרה"ק ר' יעקב דוד זצקל"ה אבדק"ק אמשינוב, שבסוף הימים יהיה זמן כזה, אשר אפילו רק לאמר, כלומר אפילו לא ידע מה מתפלל, יהיה נחשב לתפלה גדולה, כי כל ראש לחלי וכל לבב דוי ר"ל. והבלבול הן מצד הגוים והן מצד הפרנסה עד אין שיעור, אין לך יום שאין צרתה מרובה מחברתה, ומקוים ר"ל ולא תאמין בחייך (דברים כח, סו) וזהו 'לאמר' אפילו באמירה בעלמא גם כן תחנהו.

וָאֶתְחַנַּן אֶל ה'בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר (ג, כג)

הנה משה רבנו ע"ה לא נכנס לארץ, כדי שיוכל בית המקדש להיחרב וכך ישפוך ה' את חמתו על עצים ואבנים ולא ח"ו על ישראל, כי ידוע (ראה 'מגלה עמוקות' פרשתן אופן כ') שאם היה משה רבנו נכנס לארץ והיה נבנה הבית על ידו, לא היה נחרב, כי אין חורבן יכול לשלוט במעשה ידיו, ואז ח"ו היה שופך הקב"ה חמתו על ישראל. לכן, כיון שראה משה רבנו ע"ה שלא ייכנס לארץ ובית המקדש עתיד להיחרב, ביקש על עיר הקודש שתשוב ותבנה. וזה "בעת ההוא" – "בעת" ראשי תיבות ב'רחמים ע'ירך ת'שוב.

אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה (ג, כה)

להלווייתו של הר״ר מרדכי מנחם הלוי הבר ז"ל, ביום כ״ה אייר שנת תרפ״ד בירושלים, הלכתי עם מרן אדמו"ר הקדוש רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי״ע. במהלך ההלוויה דיברתי עמו אודות הנפטר ואמר לי שהנפטר היה ירא שמים. אמרתי לו, שיש לו זכייה גדולה שגם גדולים לא זכו לה, שנפטר בירושלים ונקבר בירושלים. ונענה לי בראשו. אמרתי לו: נו. והבין שאינני מרוצה שהוא נוסע חזרה לפולין.

אמר לי הרה"ק מסטריקוב: ״מה אעשה וטפלא תליא בי, והלא אמרת בעצמך שלא כל אדם זוכה״. ודיברתי עוד מזה ארוכות וקצרות [שלא יחזור לפולין], ואמר לי [הרה"ק מסטריקוב]: ״חדל לדבר מזה, כי ידעתי בני בעצמי גדולת ארץ ישראל, ועשיתי לי כל מיני עצות איך להישאר פה, אבל חזרתי על כל צידי צדדים ואין לי לעת עתה עצה אחרת והשם יתברך ירחם עלינו״.

רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה (ג, כו)

סיפר מחותני הרב ר' מרדכי מנחם הכהן [שליט"א], כי זכור כשהיה באלכסנדר אצל כ"ק אדמו"ר הזקן זצק"ל רבי יחיאל מאלכסנדר כשהיה בן ט"ז י"ד שבט, והתפלל הרה"ק מאלכסנדר בקול רעש ואדיר ובבכיות עצומות עד שהיתה הרצפה רטובה סביבו. [ולפלא כי היא"צ של כ"ק הוא י"ד שבט].

הרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי"ע היה אומר, שכך אמר הקב"ה למשה רבנו (ג, כו) "רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה". "רב לך" – ע"ד שאמרו (אבות פ"א מ"ו) "עשה לך רב", כי אתה עשית את יהושע לרב ומנהיג, וכל מה שהוא עושה ואומר, נחשב כאילו הכל אתה עשית ואמרת, שזה ענין "עשה לך רב", שהרב שעשית הוא לך, וגם כאן "רב לך" – הרב שעשית זה הוא לך, וכשיהושע מביא את ישראל לארץ ישראל, נחשב הדבר כמו שאתה הבאת.

וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר (ג, כט)

אמר הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע: כתיב (ג, כט) ״ונשב בגיא מול בית פעור״ – ואיתא בספרי "ונצמדתם לעבודה זרה". וקשה, למה כלל משה רבנו את עצמו עמהם בעבירה – ואמר ״ונשב״. אלא יובן הענין לפי מה שמסופר על הרה"ק הרבי ר' זושא מאניפולי זי"ע, שכשראה עבירה על יהודי, היה אומר בקול לעצמו: 'זושא, זושא, למהעברת עבירה זו וזו?' ובדרך זו השפיע על החוטא לחזור בתשובה אחרי שכלל עצמו עמו.

לכן אמר משה ״ונשב בגיא מול בית פעור״, כי ידע שבדרך זו יהיה בידו להוכיח ולהשפיע על בני ישראל. רק אחרי זאת אמר: ״ועתה ישראל שמע אל החוקים".

וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם (ד, ד)

הרה"ק רבי נתן דוד מפארצווא זי"ע אמר: איתא (אבות פ"ב מ"ד) ״ואל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה״. היינו אל תאמר שהעבודה שלך תהיה רק בלימוד, ולכשאפנה אז אשנה, שמא לא תפנה וממילא לא תלמד, ואז לא יהיה לך כלום בעבודת הבורא. אלא העבדות שלך תהיה במשך כל היום בעסקיך, בבחינת ״בכל דרכיך דעהו״ (משלי ג, ו), וממילא לא תצטרך לומר לכשאפנה אשנה, כי כל העשיה שלך תהיה תורה.

רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים (ד, ה)

כידוע, הרופאים אינם יודעים מהי מטרת מעי העור [הנקרא 'בלינדע קישקע'] הנמצא אצל כל אדם, כי גם בלי זה אפשר לחיות ולפי דעתם אינו עושה שום פעולה לעזור לבריאות ולחיים. על כך אמר הרה"ק רבי ישראל יצחק מאוטבוצק זי"ע, כי מצינו בתורה ״מצוות חוקים ומשפטים״, וזה בבחינת ״חוקים״, ומשום זה אין הרופאים יודעים מטרתו.

כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹקינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו (ד, ז)

רבנו הקדוש אדמו"ר הזקן הרה"ק יחיאל מאלכסנדר זי"ע – אמר פעם אחת לכ"ק אאמו"ר [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ"ל: "הלא יש לך קרוב טוב והוא ייתן לכם על כל הצטרכותם". והנה לפום ריהטא לא הבין אאמו"ר מה שאמר, כי היה עוד אברך. ושאל אותו ר' צבי טיברג על כוונתו, ואמר לו הרה"ק מאלכסנדר: "הלא קרוב ד' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת (תהלים קמה, יח), ומי עוד קורא באמת להשי"ת כמוך?!"…

יּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה (ד, כ)

לעם נחלה (דברים ד, כ), עולה רל"ג, (233) כי הם עולים לרגל לבית המקדש ג' פעמים בשנה. "נחלה" עולה צ"ג (93), ולכן מוציאים בבית המקדש צ"ג כלים בכל יום (תמיד פ"ג מ"ד), לרמוז שישראל הם נחלה של הקב"ה

וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹקיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ (ד, כט)

הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע אמר: "אם רוצים להכיר חסיד זקן, ישתדלו להכיר את הסבא קדישא הרה"ק רבי יעקב מווידאמע זי"ע". החסיד רבי אברהם סובלמן התגנב פעם בחצות הלילה, לראות מה מעשיו של רבי יעקב מווידאמע בשעה זו. מצאו מונח בפישוט ידיים ורגליים – והוא בוכה הרבה וצועק: ״רבש״ע מה אני רוצה ממך מעט יהדות, למה לא תענה לי?!״…