אוֹצְרוֹת הַחֵן • פרשת עקב • מתורת רנ

אוֹצְרוֹת הַחֵן • פרשת עקב • מתורת רנ"ג ויינטראוב זצ"ל

אוצרות החן • מדור שבועי מתורתו של הגאון החסיד רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשיות השבוע • פרשת עקב תשפ"א
  • "אמא, מי יברך אותנו בערב יום כיפור?" יתומי משפחת טימסיט מסרבים להינחם

    תוכן מקודם

  • איך עושים כל־כך הרבה כסף מסטארט־אפ?

    תוכן מקודם

  • 8 ילדים מבקשים עזרה: נשארנו לבד בלי אמא

    תוכן מקודם

  • איך מזהים השקעה שווה ולמי אסור להשקיע?

    תוכן מקודם


מדור שבועי מתורתו של הגאון הצדיק רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשיות השבוע – מוגש על ידי נכדו הרב שבתי ויינטראוב יו"ר מכון באהלי צדיקים


וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם (ז, יב)

אמר הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע: כתיב (ז, יב) ״והיה עקב תשמעון" – בימי עקבתא דמשיחא, כשתרצו להתאסף, מלשון (שמואל-א טו, ד) ״וישמע שאול את העם",  התאספו עם המשפטים האלה.

ויש לפרש מאמרו ז"ל, עם מה שאמר רבינו הקדוש בעל ישמח ישראל זצ"ל מאלכסנדר עה"פ (דברים יא, יח) ושמתם את דברי אלה, אלה – זה תשובה, כי אלה פסל את הראשונים (רש"י שמות כא, א), כלומר שיתחרט ויתוודה מה שעשיתי מקודם לא היה טוב ומכאן ואילך אעשה טוב. וזהו גם כאן, את המשפטים האלה, קודם שתרצו להתאסף יחד תעשו תשובה כי איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק (ישעי' מא, ו).

 

וְשָׁמַר ה' אֱלֹקיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ (ז, יב)

[מאאמו"ר הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] והיה עקב תשמעון ושמר וגו' את הברית אשר נשבע לאבותיך ופירש רש"י  ז"ל עקב המצות שאדם דש בעקביו.

והקשו המפרשים אם ישראל יהיו טובים בעצמם למה צריכים הם לזכות אבות. ונראה להמתיק זאת על פי משל, גביר אחד גדול מאוד והגם שגם הגביר יש לו אנשי צבא משלו מכל מקום הוא תחת המלך והצבא שלו המה ידידים לגביר אם מפאת הפרס שמקבלים ממנו או מחמת ענין אחר.

לימים חטא הגביר חטא קטן נגד המלך, מיד ציווה המלך לאנשי צבא של הגביר שלא יוסיפו לעמוד אצלו ולשמרו, והיטב חרה הדבר לגביר ודיבר עם הצבא ולא הועיל כלום,  כי חזק עליהם מצות המלך. ותכף רץ הגביר אל המלך ובכה לפניו למה עשה לו ככה משום חטא קטן כזה.

והשיב לו המלך ממך ילמדו אחרים לעשות חטא גדול, ולכן אחת דברתי שלא יוסיפו לעמוד אצלך עד שתשוב על זה ואז יוסיפו לעמוד אצלך.

כן הדבר הזה בנמשל.  הגויים כרתו ברית עם אבותינו, לבן עם יעקב, עשו עם יעקב, ישמעאל עם יצחק וכל אחד הלך לארצו. יצחק כרת ברית עם הפלישתים וכן אברהם עם הפלישתים, והם הגויים היו שומרים משמרת ישראל, כאשר היו טובים בימי שלמה וכן בימי חזקיה, כל מלכי מזרח ומערב יובילו שי למורא.

אבל כאשר ישראל הפרו ברית, גם הגויים הפרו הברית, ויפשע אדום, ויפשע מואב.

וזה והיה עקב תשמעון, אם ישראל שהם בחינה גדולה אם תשמעון אפילו המצות הקטנות אז ישמר לך הברית שכרתו הגויים אתך שלא יעברו אותם כי בעל כרחם יעבדוך.  אבל אם ישראל הגדולים במדרגה חלילה יעברו על בחינת העקב על מצות הקטנות,  אז יהיה נחשב להם כאילו עברו על העבירות היותר חמורות, כי לפי גדלותם של ישראל נחשב להם גודל העבירה. אבל אם תשמור אפילו העקב ותחזור ותשוב לה' על העבירות הקטנות אז יחזרו גם הגוים גם החיות לכרות ברית אתך ועבדוך במהרה בימינו אמן.

 

וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכָל שֹׂנְאֶיךָ (ז, טו)

בימי הרה"ק הרבי ר' בונים מפרשיסחא זי״ע, היה אברך אחד עני שהרופאים אמרו שצריכים בשבילו תרופה שאין להשיגה בשום אופן. באו אל הרבי ר' בונם וסיפרו לו זאת. נענה הרבי ר' בונם ואמר: כתיב (ז, טו) ״והסיר ד׳ ממך כל חולי״, 'ממך' אותיות 'מִמָך', הוא עני [וע"ד "ואם מך הוא מערכך" (ויקרא כז, ח)] כלומר, עני אינו צריך לכל זה.

 

וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי (ז, טו)

הרה"ק רבי ישראל המגיד מקאזניץ זי״ע היה עני ואביון, עד שבביתו לא נמצאה לעתים פרוסת לחם. מעשה בכפרי אחד שבא בערב שבת לבית המגיד הק' ומסר לידי הרבנית תרנגול לכבוד שבת קודש. ויהי היום, בתו של אותו כפרי חלתה מאד, עד שהרופאים אמרו נואש לחייה. אמרה אשת הכפרי לבעלה: הלא נתת לרבי תרנגול לכבוד שבת, לך אצלו שיבריא את בתנו. הכין הכפרי את כרכרתו, הניח תבן לסוסים ויצא לדרך.

הדבר היה במוצאי שבת והכפרי נכנס אצל המגיד הק' מקאזניץ, סיפר לו את המעשה וביקש שיבוא עמו אל הכפר לרפא את בתו. אמר לו המגיד הק': ״הלא מוצאי שבת קודם חצות עתה ואני צריך לאכול סעודת מלוה מלכה״. אבל הכפרי התעקש. אין הוא מניח לצדיק עד שיבוא עמו אל הכפר – וכאן הוסיף: ״הלא כבודו יודע שלקח ממני תרנגול לפני שלושה שבועות״. כאשר שמע כך המגיד, אמר לו: ״לך לבית המדרש, שם שוכב יהודי ותחת מראשותיו טלית, אם הוא ילך עמך, אף אני אלך״. [היה זה הרה"ק בעל 'אוהב ישראל' זי"ע מאפטא].

נכנס הכפרי לבית המדרש, ניגש אל האברך הישן, הסיט את הטלית מראשו והעירו משנתו באמרו: ״הרב אמר שתיסעו עמנו ותחיו את בתנו״. ניסה הרה"ק מאפטא להתחמק ואמר: ״וכי יכולים אנו להחיות מתים?" אבל הכפרי אינו מרפה ממנו עד שיבוא עמו אל הרבי. נאלץ ה'אוהב ישראל' לילך עמו אל הרבי. אמר לו המגיד: ״עתה אני עבד, כי לקחתי ממנו תרנגול לכבוד שבת ומוכרח אני ללכת עמו״. אמר הכפרי למגיד הק' שיש לו כאן כרכרה ויכול לבוא עמו. אמר המגיד: ״סע לבדך ואנחנו נבוא״ – לא הסכים הכפרי בהשיבו: ״גם אנכי אלך עמכם״.

כעת פנה הרה"ק מאפטא אל הכפרי באמרו: ״רעבים אנחנו, וכי יש לך בביתך אוכל בעבורנו?״ – ״בוודאי יהיה לכם לאכול״ – השיב. כעבור רגעים אחדים שב ה'אוהב ישראל' על שאלתו אם יש לו אוכל בשבילם. וכן שב והקשה פעמים נוספות, עד שהכפרי לא יכול היה לסבול את שאלותיו, באמרו: ״איזה רעבתן איש זה, בתנו חולנית מאד, וראשו ומחשבתו רק באכילה״. נסעו אל הכפר ופגשו ברופא הנמצא אצל החולה. כאשר נכנסו אל הבית אדמו פני החולה וב״ה הבריאה במהרה. אז אמר המגיד הק' מקאזניץ, שהרה"ק מאפטא פעל זאת, כאשר ציער את הכפרי בשאלותיו הרבות על ענייני האכילה, ובזאת פטרו מן הדין ובתו הבריאה מחוליה.

 

כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם (ח, א)

בשם הרה"ק רבי מנחם מענדיל מקאצק זי״ע: איתא (אבות פ"ב מ"י) ״שוב יום אחד לפני מיתתך״ – שיתיישב אדם שאין לו אלא זה היום שהוא בו (עיין שבת קנג).

 

שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה וגו' וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹקיךָ מְיַסְּרֶךָּ (ח, ד-ה)

הגה"ק רבי אריה לייב מווישניצא זי"ע בעל 'אריה דבי עילאה' פירש: כתיב (ח, ד) ״שמלתך לא בלתה מעליך וגו׳ וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו". יש לבאר הענין דרך משל: מעשה באדם שהיה לו שונא ותיק. פעם פגש בו ברחובה של עיר והחל מפליא בו מכות נמרצות. בא פלוני וסייע לו, אמר לו: ״יישר כוחך״. אולם כאשר האב מכה את בנו למען ילך בדרך הישר ובא ידיד לעזור לו, מיד כועס עליו ותמה: ״מה לך כי תכה את בני?!"

והנה אמרו חז"ל (ברכות ו.) ״הני מאני דרבנן דבלו מחופיא דידהו הני כרעי דמנקפן מנייהו״ (בגדי התלמידים שבלים מהר, באים המזיקים ויושבים אצלם ומתחככים בהם, רש״י). וזה כנגד ״שמלתך לא בלתה ורגלך לא בצקה״, וכיון ששמלתך לא בלתה זה סימן שלחיצונים אין שליטה על עם ישראל, וא"כ אינם שונאים להשי״ת, ומה שבאים עליהם ייסורים, הרי הם ״כאשר ייסר איש את בנו״, וזהו סימן של טובה על ישראל.

 

כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹקיךָ מְיַסְּרֶךָּ (ח, ה)

הרבי הזקן הרה״ק רבי יצחק מווארקי זי״ע אמר: איתא (ברכות ה.) ״אם רואה אדם שייסורים באים עליו יפשפש במעשיו״. וקשה, הלא ביטול תורה הוא עיקר ולמה לא יתלה תיכף בביטול תורה. ועוד, הלא איתא בספרים שאם באים לאדם ייסורים יבקש זכויות על עצמו, ואם כן, למה אמר שיפשפש במעשיו ויגלה ח״ו עוונות ויקטרג על עצמו.

הוא מותיב והוא מפרק: ״יפשפש במעשיו״, כלומר, במעשיו הטובים, אולי ימצא זכות לעצמו ואם חס וחלילה לא מצא בעצמו מעשים טובים, אזי יתלה בביטול תורה, היינו שיבקש להסיר את הייסורים המבטלים אותו מלימוד תורה.

על זה הוסיף נכדו רבנו הקדוש רבי מנחם מאמשינוב זי"ע, שזה ראיה מהגמרא ממה שאמרו ״יפשפש״, כי אם הפשט על לא טוב, לזה אין צריכים פשפוש, כי לדאבוננו אין אנו מתפללים אפילו תפילה אחת כהוגן.

 

כִּי ה' אֱלֹקיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר (ח, ז)

מעשה באחד שבא לפני הרה"ק רבי דוד מדינוב זי"ע בעל 'צמח דוד' וביקשו שיתפלל שירדו גשמים למען יוכל לשלוח עצים על פני המים לעיר דאנציג. באותו מעמד בא אצלו אדם נוסף, בעל אחוזה וביקש מהרבי שיתפלל לבל ירדו גשמים, למען יוכל לקצור את תבואתו.

פנה בעל 'צמח דוד' אל חתנו הרה"צ רבי מנחם אב״ד רופשיץ זצ"ל שישב אצלו באותה שעה, ואמר: ״מי שיש לו חתן נבון היה מייעץ לו איך לעשות עם שני האנשים הללו, זה מבקש שירדו גשמים למען יוכל לשלוח את עציו על פני המים, והשני מבקש שימנעו את ירידת הגשם כדי שיוכל לקצור תבואתו, ומה לעשות?" נענה הרבי מדינוב בעצמו: ״יוכלו להתקיים שני הדברים יחדיו; שיהיו המים רבים ויהיה אפשר לשלוח את העצים על פני המים וגם שלא יהיה מטר, ויתקיים הפסוק (עקב ח, ז) ״עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר״. ונתקיימו דבריו.

 

אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל (ח, ט)

באחד הימים, כשהיה כבר הרה"ק רבי אברהם דב מאווריטש זי"ע בעל 'בת עין' בארץ הקודש ומקום מושבו בעיר הקודש צפת, ערך סעודה גדולה בלי שהייתה לכך סיבה מיוחדת, ואף לא היה זה ביומא דפגרא. שאלוהו אנשי שלומו הסובבים אותו לסיבת הדבר, והשיב להם במעשה שהיה וכך היה:

״כשהייתי בחוץ לארץ, בא אלי יום אחד שד״ר מארץ הקודש ושאלתי אותו על כל ענייני ארץ הצבי, עד שאמר לי כי אבני ארץ ישראל הן אבנים טובות ומרגליות. והנה, כשבאתי ארצה לא ראיתי זאת ואמרתי הייתכן שהאיש רימה אותי? עד שפעם אחת פגשתי בו ושאלתיו למה רימתני. השיב לי האיש: ״אם יש עיניים טהורות רואים זאת״. כאשר שמעתי כן, ביקשתי לפני השי״ת עד שברוך השם ראיתי שאכן אבני ארץ ישראל הן אבנים טובות ומרגליות, ולכן ערכתי את הסעודה״.

 

וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ (ח, י)

סיפר לי כ״ק אאמו״ר זצוק״ל, שאחד קבל פעם לפני רבנו הקדוש בעל 'ישמח ישראל' מאלכסנדר זי״ע, שבנו לא רוצה לברך ברכת המזון, השיב לו: ״תברך אתה בקול, אז גם בנך יברך״.

 

וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקיךָ (ח, י)

סיפר הרה"ק רבי אברהם שמחה מבראנוב זי"ע, שהרה"ק רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא זי״ע בעל 'אוהב ישראל', נהג לצום עד שמלאו לו ל״ו שנה ואז החל לאכול, משום מעשה שהיה: ביום מן הימים חלה הרה"ק מאפטא והגיע עד שערי מוות, והביאוהו לדין, שם באו לפניו בטענה כל סוגי המאכלים, למה לא אכל מהם ולא העלה אותם לתיקון הנרצה, ואמרו לו שאם יקבל על עצמו שיאכל מהיום והלאה – יתרפא מחליו. השיב להם הרה"ק מאפטא: ״ירא אני פן תזיק לי האכילה, משום שאיני מורגל בה כבר זמן ניכר״. הבטיחו לו אפוא שלא יינזק מן האכילה. שוב אמר, כי ירא הוא שלא יינזק ברוחניות מריבוי האכילה, וגם על זה הבטיחו לו. ומאז החל לאכול.

 

וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקיךָ (ח, י)

פעם אחת נועדו יחדיו הגה"ק רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה זי"ע והגה״ק רבי חיים מבריסק זי"ע. כיבד הרבי מאוסטרובצה (שנודע בארבעים שנות הצום שלו) את הגר״ח בפירות ומגדנות. תמה רבי חיים ושאל: ״כלום יכולני לאכול אצלכם, והלא מצינו (שבת לא.) מה דסאני עלך לחברך לא תעביד, ואתם הרי לא אוכלים ואיך אתם נותנים לי?״ מיד השיב הגה״ק מאוסטרובצה: ״אם הייתי שונא לדברים האלה, הייתם צודקים, אבל אני הרי אוהב אותם, אלא שאינני אוכל מהם, אבל לא מחמת שנאה חלילה…"

 

וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקיךָ (ח, י)

פירש הרה"ק הרבי ר' בונם מפרשיסחא זי"ע את הפסוק (יואל ב, כו) "ואכלתם אכול ושבוע והיללתם את שם ה' אלוקיכם". כלומר, ואכלתם גם 'אכול' וגם 'ושבוע' – שתאכלו אכילה מרובה עם כל טוב, ומכל מקום "והיללתם את שם ד' אלוקיכם", זה הוא אשר עשה עמכם להפליא, שהקב"ה עשה זאת בגללכם, כי להבדיל אצל הגוים אם יש להם כל טוב, באכילה מרובה כזאת, אחד את חברו יהרוג. לא כן בישראל, שאחר אכילה מרובה כזו עוד "והיללתם את שם ד' אלוקיכם".

 

וּבֵרַכְתָּ אֶת יה' אֱלֹקיךָ (ח, י)

שמעתי מהר"ר צבי הערשפעלד – תלמיד הגאון הצדיק רבי שרגא פייביל פלויט זצ"ל אב"ד שאראן [שהיה תלמיד מובהק של רבנו ה'חתם סופר' זי"ע], שכשהיה רוצה רבו לעשן את הלולקא [המקטרת], היה לוקח קודם מעט 'צוקער' ועושה על זה ברכה ורק אחר כך  היה מעשן, וזאת כדי שלא ליהנות מעולם הזה בלי ברכה, שהרי על העישון לא מברכים.

 

הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹקיךָ (ח, יא)

רבנו הקדוש החוזה מלובלין זי״ע אמר: כתיב (תהלים לב, ב) ״אשרי אדם לא יחשוב ה׳ לו עון״ (תהלים לב, ב). פירוש, אשרי האדם שהוא בבחינה גדולה מאד, שאם לא יחשוב בה׳ אפילו רגע קט, נחשב אצלו לעוון.

 

וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹקיךָ (ח, יד)

אמר הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע: "יש יצר הרע בעולם, שמניח לך לעסוק בתורה, תפילה ובמצוות, רק דבר אחד הוא רוצה, שתדע שעשית".

 

וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקיךָ וגו' וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹקיךָ (ח, י-יד)

יש לומר שזהו המנהג להשאיר מעט מסוף הלחם וקורים אותו 'רבטול', כי הגאות היא שורש כל המידות הרעות וצומחת מאכילה ושביעה יתירה, על כן משאירים את ה'רבטול' לאחר האכילה, כדי להזכיר 'רב-טול' כלומר טול מעצמך את הגאות, כי הנה פתא סעדתא דלבא (רש"י וירא יח, ה) וכדי להזכיר לו הכתוב (עקב י, טז) "ומלתם את ערלת לבבכם".

 

הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא, נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, וְצִמָּאוֹן (ח, טו)

נחש שרף עקרב צמאון מרמז על ד' גלויות בבל, מדי יוון ואדום.

נחש – היינו בבל "קולה כנחש" (ירמיה מו, כב).

שרף – היינו מדי שרצתה לשרוף כל ישראל ונעשה מזה נס חנוכה ומרומז בתורה "עשה לך שרף ושים אותו על נס" (במדבר כא, ח).

עקרב – יון עק- רב, הרבה עקה [ עקה לשון צער] היה בגלות יון עד שקם מתתיהו הכהן על מלכות יוון הרשעה.

צמאון – אדום שהס"מ בעצמו עובד ללא לאות ועושה מה שעושה, צמ"א עולה שמו המלא של  ס"מ והנשאר הוא הדת שלו שנקרא און, שימחה שמם מתחת השמים.

 

לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ (ח, טז)

פעם ביקר הרה"ק רבי דב בעריש מביאלא זי״ע בוורשה ואחד מחסידיו רבי ירחמיאל לחמן ז"ל, שעסק במסחר בעיר הבירה ושמע כי הרבי שוהה בעיר, נכנס אל הקודש פנימה. שאלו הרבי, אם בא אליו במיוחד לוורשה, אם לא. השיב רבי ירחמיאל, כי בא לרגלי מסחרו. כנראה, שהתשובה לא הוטבה בעיני הרבי ואמר לו: ״צא מכאן!" [אמר לי כ"ק אאמו"ר [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ"ל, שבוודאי ראה עליו הרבי דינים ולכן ביקש עלילה לבזותו וציווה עליו לצאת מביתו].

כאשר יצא מבית הרבי, בכה בכי רב. פגש בו כ"ק אבי זצ"ל ושאלו על מה זה? ושח לפניו המעשה. אמר לו כ"ק אבי זצ"ל: ״למען השם, אל תיסע לביתך, רק תיכנס שוב אל הרבי לאחר כמה שעות ואף אני אהיה שם, כדי שלא יהיה הדבר בנפשך״. וכן עשה. נכנס רבי ירחמיאל אל הרבי כעבור שעות אחדות ואבי זצ"ל היה שם. והנה, כאשר נכנס אל הקודש פנימה, קיבלו הרבי מביאלא בסבר פנים יפות באהבה וחיבה יתירה עד מאד… וסיפר רבי ירחמיאל ז"ל, כי באותה שנה הרוויח הרבה כסף ונעשה נגיד גדול.

עוד סיפר כ"ק אאמו"ר זצ"ל, שהיה פעם אצל הרה"ק רבי דב בעריש מביאלא זי״ע ובא אצלו אברך אחד עם בקשה מסוימת. נתן לו הרבי סטירת לחי. החל האברך לבכות והרבי שאלו: ״אמור לי, האם כואבת לך המכה?" השיב האברך: ״אני בוכה מיראה שיכאב לי״. אמר רבנו הקדוש זי״ע: "אל תבכה, כי לא יכאב לך, אם יש דין למטה, אין דין למעלה" (מדר״ת משפטים פ"ה).

 

וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה (ח, יז)

אמר הרה"ק רבי שמעון שלום מאמשינוב זי"ע: תורה מתשת כוח (סנהדרין כו:) – היינו מתישה את כוחי ועוצם ידי.

 

וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹקיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל (ח, יח)

הרבנית הצדקנית מרת אדעל ע"ה – בת רבנו הבעש״ט הק' זי״ע – אמרה: ״סייעתא דשמיא עדיף״, והודה לה מרן הבעש״ט זי"ע.

 

וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹקיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל (ח, יח)

כ"ק אאמו"ר [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ"ל היה משתאה בלשון חכמה על הדין בשולחן ערוך (או״ח סי׳ צ"ד ס"ח) שבשעת שמונה עשרה אסור להישען על שום דבר, באמרו: ״בוודאי אסור להישען ולסמוך על שום דבר, בלתי על ד׳ לבדו״.

 

וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה' (ט, יח)

פירש הרה"ק רבי יאיר מבילבזיק זי"ע את הפסוק (תהלים קמב, א-ב) "משכיל לדוד בהיותו במערה תפילה, קולי אל ד' אזעק קולי אל ד' אתחנן". כי הנה דוד המלך ע"ה היה משכיל בזה שתפילתו בקול היתה כמו במערה, כלומר בפנימיות ליבו, כי כאשר התפילה היא עוד בפנימיות, בוודאי יותר נקייה היא, זכה וטהורה, כן היה אצל דוד כשהתפלל בקול, היתה אצלו כאילו במערה בפנימיות שלו.

 

וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ (י, יב)

אמר הרה"ק רבי שמחה בונם מאוטבוצק זי"ע: אנו אומרים בזמירות למוצאי שב"ק – ״חזק ימלא משאלותינו״. כשהאדם חזק אצל עצמו ביראת שמים, ״ימלא״, יבטיח לו השם יתברך שימלא משאלותיו. אבל ״אמיץ״, כשהוא יותר מחזק – תיכף ״יעשה בקשתינו״.

 

וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ (י, יב)

אמר הגה"ק רבי יוסף חיים זוננפלד זי"ע אב״ד ירושלים: כתיב (קהלת יב, יג) ״סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם״, וצריך ביאור מהו ״כי זה כל האדם״. ונראה לפרש, שאם אין לאדם חוש בנגינה, אסור שתהיה לו תרעומת על שחברו יש לו זאת, מכיוון שהשי״ת לא נתן לו חוש זה. כן דרך משל בכתיבה ובשאר חכמות. אבל לבוא לידי יראת שמים יכול כל איש, וזהו ״כי זה כל האדם״.

 

וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ (י, יב)

שמעתי בשם הרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע, ביאור בדברי הגמרא (ברכות ה.) ״לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, ניצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה, ניצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע, ניצחו מוטב ואם לאו יזכיר לו יום המיתה״. לכאורה קשה שאמר "לעולם ירגיז" אך לא אמר במה ירגיז. ועוד קשה שאמר ״ואם לאו יעסוק בתורה״, והלא תמיד צריך לעסוק בתורה. ועוד, למה לא יזכיר מיד את יום המיתה.

ואמר ברוח קדשו, כי צריך להקדים היראה לחכמה וזה – לעולם ירגיז אדם בתורה, ואם לאו, שלא ניצחו ולא הועילה תורתו, אף על פי כן אל יתייאש בעצמו וימשיך ויעסוק בתורה, ואם לאו, שבאה לו התפארות מן הלימוד, סימן שלא למד כראוי, כי מי שהוא בהיכל המלך נופלת עליו אימה ופחד ורתת וזיע, לכן יקרא קריאת שמע במסירות נפשו לד', ואם לאו, יזכיר לו יום המיתה, אבל מיד לא יזכיר את המיתה, כי זה מביא לידי עצבות, עכדה״ק.

וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ (י, יב)

אל תקרי מה אלא מאה ברכות שואל מעמך (עי' רש"י ותוס' מנחות מ"ג:)

מאאמו"ר הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק זי"ע. נראה על דרך השל"ה הק' דבכל מקום שאמרו חז"ל אל תקרא כן אלא כן, פירושו דאינך יכול לקרות כן אם לא תקרא כן.

וגם כאן יש לומר דהנה מה שאמרו משה ואהרן "ונחנו מה" (שמות טז, ז) זהו עיקר העבדות שנשלח האדם לעולם הזה, לידע שהוא אינו כלום. רק כי יש גבוה מעל כל גבוה ולהמליך את ה' יתברך על כל העולמות הגלויים והנסתרים. כי בכל מקום שיש גסות הרוח הקב"ה אומר אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד (סוטה ה' א).

אבל כשהאדם "מברך בכל יום מאה ברכות", הנה הוא בזה ממליך  את הקב"ה בכל העולמות והוא מברך על כל דבר ,על הידועים ושאינם ידועים. והוא יודע שהקב"ה רב ושליט והוא שרשא דכל עלמין [שורש של כל העולמות] (זוהר חלק א' יא,ב).  אבל האדם הוא בבחינת לא ואין.

וזהו הפירוש "אל תקרא מה אלא מאה" דאי אפשר לבא לבחינת ומדריגת "מה" שהוא בטול הישות רק על ידי המלכת הקב"ה במאה ברכות בכל יום.

 

כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו (י, יב)

זקני הגה"צ החסיד מוה"ר יצחק אייזיק יום טוב מוורשה זצ״ל, היה שגור על פיו כל ש״ס בבלי וירושלמי והזוהר והמדרשים והילקוטים, והיה חסיד גדול להפליא. הרה״ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי״ע סיפר לי, שרבנו הקדוש הרבי רבי בונם מפרשיסחא זי״ע אמר עליו, שהוא מתלמידיו הגדולים עם מדרגות גבוהות ובעל רוח הקודש.

כשביקר פעם לעת זקנתו בעיר וינה ופגש באחד מבני גדולי הדור שמהלך בלי אבנט (גארטל). ניגש אליו ואמר לו: ״ראה, אני כבר איש זקן ואני מפחד לילך בעיר וינה בלי אבנט, ואיך אתה איש צעיר אינך מפחד מזה?!״…

 

לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם (יא, יא)

סיפר לי הגה"צ רבי ישראל יצחק רייזמאן זצ"ל: פעם אחת הושיבני הרה"ק רבי שמחה בונם מאוטבוצק זי"ע אצלו באמרו: "שב ואחשב לך המיחושים שלי; אני סובל על נפיחות הטחול, נפיחות הכבד, על בלאטפיס, שבר ר"ל ועל טחורים, ומזה יש לי חום גדול, ועם כל זה ברוך השם, הנח ידך על ראשי ותראה את החום…" ולקח את ידי בידו הקדושה והניחה על ראשו הקדוש. אמרתי לו: "רואה אני שיש לרבי חום". אמר לי: "אני רוצה כוס מים".

סדר שתייתו היה כך: על הברז עמד מסנן ובכל דבר ששותים בו היה מסנן, ובכלי השתייה היו שני מסננים. אמרתי לו שייתן במים מעט יין. השיב לי: "אתה צריך להבין, בחוץ לארץ אם עומדים מים, הם מתקלקלים, אך פה בארץ ישראל, ככל שעומדים יותר, המים משתבחים, אם כן, מה אתה רוצה, שאקלקל את המים, שהתורה אמרה (יא, יא) "למטר השמים תשתה מים"…"

 

אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה (יא, יב)

שמעתי מהרה"צ אברהם אלימלך שפירא מגראדזיסק זצ"ל – בן הרה"ק רבי ישראל מגראדזיסק זי"ע הי״ד בשם רבנו הקדוש המגיד מקאזניץ זי״ע שאמר: כתיב (תהלים ב, ג) ״ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו״, זה ציון וירושלים, הם המוסרות והעבות שישראל נאחזים בהם, וכל זמן שישראל אינם מתייאשים מארץ ישראל וירושלים, אין הגוים יכולים להם. לכן הגויים רוצים דווקא לנתק מישראל את הקשר שמקשר אותם עם ציון וירושלים, שיתייאשו מהם ואז יכלו ח״ו לישראל.

אמר ע״ז הרה"ק מגראדזיסק זי"ע, כי זו העצה נתן לעצמו הס"ם בזמן האחרון, הרים קרן צרינו האנגלים ימ״ש שהסיתו את הערבים שיעשו פרעות בישראל, כדי שבני ישראל יתייאשו מלבוא לארץ ישראל ובזה יכלו להסית את הרשע היטלר ימ״ש לעשות טבח כזה בישראל. וזה ״כי בשם קדשו בטחנו״ (תהלים לג, כא), "בשם קדשו" עולה "ציון וירושלים", בזמן שישראל מקושרים בארץ ישראל, זה הענין שם קדשו ואז ״עזרנו ומגננו הוא״ (שם כ).

 

אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה (יא, יב)

סיפר הגה"צ רבי ישראל יצחק רייזמאן זצ"ל: פעם עמדתי בבית 'הכנסת אורחים' האשכנזי בארץ הקודש, יחד עם הרה"ק רבי שמחה בונם מאוטבוצק זי"ע. בתוך כך הביא הדוור מכתב מפולין. אמרתי לרבי: "הביאו מכתב פון דער היים" (מהבית). נענה הרבי מאוטבוצק ואמר: "וכי שם אונזער היים? פה אונזער היים". (וכי שם ביתנו? הלא כאן נמצא ביתנו).

 

אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה (יא, יב)

סיפר הרב אהרן אליהו רוטנברג ז"ל, ששמע בעצמו בהיותו בוורשה, כאשר ביקר שם הרה"ק רבי אברהם מרדכי מגור זי״ע בעל 'אמרי אמת', והרה״ק רבי פינחס מנחם מפילץ זי"ע כיבדו וערך סעודה לכבודו. לפני הסעודה שתו 'לחיים'. באותה שעה ביקש הרבי מפילץ מהרבי מגור, שיברכו שיזכה לעלות לארץ ישראל. השיב לו ה'אמרי אמת': ״למה לך ארץ ישראל? בכל מקום שאתה שם, שם ארץ ישראל״.

 

אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה (יא, יב)

כאשר סיפרו להרה"ק רבי חיים מאיר יחיאל ממוגלניצא זי"ע, שהמגיד הק' רבי ישראל מקאזניץ זי״ע אמר, "שיש מקום בחדרו עם אוירא דארץ ישראל", הסביר הרה"ק ממוגלניצא, שמכיון שהמגיד הק' היה כה גדול והיה קשור הרבה לכלל ישראל ואל ארץ ישראל, ואת זה אפשר רק בארץ ישראל – מהאי טעמא המשיך לשם המגיד הק' אוירא דארץ ישראל…

 

אֶרֶץ אֲשֶׁר יְה' אֱלֹקיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה (יא, יב)

אמרתי לפני רבנו הגדול הגה״ק רבי יוסף חיים זוננפלד זי"ע אב״ד ירושלים, שבחוץ לארץ לפי ידיעתי עשיתי יותר טוב והלימוד עלה יותר יפה. והשיב לי [הגר"ח זוננפלד], שזה בא מכח הדימיון, כי חוץ לארץ הוא רק מכח המדמה, אבל בירושלים רואים את האמת.

***

קטע מכתב משנת תרפ"ח  שכתב אחיו הגדול הגה"ח רבי אליהו שלמה ויינטראוב הי"ד שנרצח על קדה"ש בשואה האיומה

לאחי היקר חביבי כנפשי הרב החסיד המפורסם וכו' מהור"ר נח שליט"א שלום וברכה וכל טוב סלה.

הגלויה שלך קבלתי, והיה לי שמחה גדולה, ואני נושא את הגלוי' אתי ממש כמו סגולה, כי מארץ הקדושה הנה זה בא, ובכל פעם הנני מסתכל על הגלויה מחביבותא דארץ ישראל ומחביבותא דידך.

 

ונזדמן לי עכשיו הכתיבה שלי אליך לארץ ישראל אצל נר-עב שנשתייר אצלי מיום הכיפורים, כי ארץ ישראל בבחינה אחת עם יום הכיפורים, כאמרם ז"ל (כתובות קיא.) כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון, כי העם היושב עליה נשוא עון, ודא ודא – יום הכיפורים וארץ ישראל אחת הוא, ובמדרש (ב"ר ב) יום אחד – זה יום הכפורים, כי ארץ ישראל שייכת רק לעם ישראל כי עיני ד' אלקיך בה (דברים יא, יב) לא כן שאר ארצות שנתחלקו תחת שרי האומות ואין להם חלק בקדושה, ואחת היא לאמה כנסת ישראל ויום הכיפורים יום אחד, ואחד באחד יגשו. וישראל גוי אחד כי רצו עבדיך (תהילים קב, טו), החשק לעלות לארץ ישראל זה סימן על הגאולה.

 

אחי יקירי, פה אומרים שבשנה זו תבוא הגאולה לישראל, ושבארץ ישראל כבר מלמדים לכוהנים איך יעבדו בבית המקדש, כתוב לי כמה אמת יש בדבר, הגם שאינני שוטה להאמין להם, ואצלי הדבר בגדר מחשבי קיצין  והם מאריכים הדבר, כי אצלי הדבר בגדר אפשרות של כל רגע כאמונתנו אחכה לו בכל יום שיבוא. אבל כיון שלב ישראל פועם על הדבר, וכיון שיצאה בת קול, אני רוצה שיהיה, ואני שואל אותך אם יש שם מי שיגיד בענין הזה.

 

 

לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם (יא, יג)

איזו היא עבודה שהיא בלב, הוי אומר זו תפילה (תענית ב.)

סיפר מחותני הרה"ח ר' מרדכי מנחם הכהן ז״ל, כי זכור לו כשהיה בן ט"ז שנים, שהיה באלכסנדר אצל הרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל זי״ע, בי״ד שבט, והיו שם ג"כ גדולי החסידים מהעיר זאלושין, בני הרה"ק רבי דב בעריש מביאלא זי"ע, וגם הר״ר אלעזר הכהן ורבי שאול הכהן (חתן הג״ר דוד אליהו מזאלושין), גם רבי ברוך מאיר מזאלושין, וכן הרבנים מזעלוב ושיראדז. והתפלל הרה"ק מאלכסנדר בקול רעש אדיר ובבכיות עצומות, עד שהרצפה מסביבו היתה רטובה. [ולפלא הוא הדבר, כי היא"צ של הרה"ק מאלכסנדר זי״ע הוא בי״ד שבט].

 

לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם (יא, יג)

איזו היא עבודה שהיא בלב, הוי אומר זו תפילה (תענית ב.)

שמעתי מפי הרה"ק רבי אליעזר דוד מראדושיץ זי״ע, שתפילה בציבור היא סגולה לפרנסה.

 

לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם (יא, יג)

איזו היא עבודה שהיא בלב, הוי אומר זו תפילה (תענית ב.)

שח הרה"צ רבי אביש זצ״ל – חתן הרה"ק רבי הלל מראדושיץ זי"ע: ״היהודי הקדוש מפרשיסחא זי״ע אמר, שאם לא היה מתפלל יום אחד, היה שב לכוחותיו, אבל איך יכול היה להחזיק מעמד אלמלא התפלל יום אחד?!"… ובלשונו הטהור: "ווי אזוי וואלט ער געווען אויס געהאלטן ווען ער וואלט נישט געדאווינט איין טאג"…

 

לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם (יא, יג)

איזו היא עבודה שהיא בלב, הוי אומר זו תפילה (תענית ב.)

אמר הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע: כתיב (תהלים קמה, כא) ״תהילת ד׳ ידבר פי״ – התהילה בפי כה חזקה, עד שיברך כל בשר שם ד'.

 

לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם (יא, יג)

איזו היא עבודה שהיא בלב, הוי אומר זו תפילה (תענית ב.)

שמעתי מחסיד אחד, ששמע מפי הרה"ק רבי מנחם מענדיל מווארקי זי"ע שאמר ״תפילת היחיד אינה כלום״. כששמע זאת הרה"ק רבי דב בעריש מביאלא זי״ע פחד מאד ואמר: ״אם כן ח"ו לא התפללתי מעודי״, כיון שלא היה רגיל להתפלל עם הציבור. אמר לו הרבי מווארקי: ״לא עליך כוונתי, כי אתה מתפלל עם הציבור״. ונראה לפרש דבריו כמו שמובא בספר חרדים, שהלשון היא שליח ציבור וכל שאר האיברים הן הציבור, כמו ששמעתי תפילתו של הרה"ק רבי דב בעריש מביאלא זי״ע מפיו הקדוש, ובפרט תפילת האבות הקדושים אשר נאמרו באימה וברתת ובזיע, ולא התפלל כלל בעד עצמו אלא רק עבור כלל ישראל, בוודאי שתפילתו מועלת ונקראת תפילת רבים.

 

וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם (יא, יג)

מכתב יד קדשו של כ"ק אאמו"ר [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ"ל: שמעתי מהרה"ק רבי מנחם מענדיל מקאצק זי״ע, על הכתוב (תהלים קמה, טז) "ומשביע לכל חי רצון״. פירוש, שהוא משביע רצון שיעבדו אותו.

 

הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם (יא, טז)

אמר הרה"ק רבי שמואל מקאמינקא זי"ע: כתיב (יא, טז) ״השמרו לכם״ – מלשון "תולין את המשמרת" – בלשון אידיש: "עס זאל זיך א דורך לייטערן", שתהיו נקיים. ״פן יפתה לבבכם״, מלשון ״פתות אותה פתים״ (ויקרא ב, ו), אולי ידבק בלבבכם עכ"פ פתיתה אחת.

 

וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם (יא, יח)

אמר הרה"ק רבי יעקב צבי מפוריסוב זי"ע: כתיב (תהלים לז, י) ״ועוד מעט ואין רשע״ – רשעים מלאי חרטות הם. ״ועוד מעט״, הגע בעצמך: הלא במעט זמן אחר העבירה, ״ואין רשע״, תהיה לך חרטה על העבירה שעשית. אם כן, ״והתבוננת על מקומו״, מוטב שתתבונן תיכף, לפני שתבא העבירה לידך ותחשוב, הלא תהיה לי אח״כ חרטה על העבר, ואז ״ואיננו״, ולא יקרא שמך רשע כלל.

 

וְהוֹרִישׁ ה' אֶת כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם וִירִשְׁתֶּם גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִכֶּם (יא, כג)

דוד המלך ע"ה אמר (תהלים ב, ח) "שאל ממני ואתנה גוים נחלתך", תשאל ותבקש רק ממני ולא מאומות העולם, "ואתנה גוים נחלתך", כל אותם הגוים אשר אתה שואל מהם, אתן אותם נחלתך.

 


באדיבות "מכון באהלי צדיקים"  להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל.  כל הזכויות שמורות

להערות והארות sosisrael08@gmail.com


 

כתבות קשורות

מסירת רצונות מביאה הגנה מושלמת של הבורא • הרב יחיאל מאיר צוקר • צפו
הגאון רבי יעקב הלל בנענועים • גלריה
סֻכַּת שְׁלומֶךָ • האדמו"ר ממשכנות הרועים בביקור אצל גאב"ד ירושלים
בְּנֵה בֵיתְךָ כְּבַתְּחִלָּה • האדמו"ר מקרעטשניף ירושלים בתפילה מול מקום המקדש
וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן • שמחת בית השואבה בחצה"ק בעלזא
רבה של אור יהודה עם רעיון מיוחד לחג סוכות • צפו
חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה הָיוּ מְרַקְּדִין • שמחת בית השואבה בחצה"ק תולדות אהרן
מדוע עושים זכר לענני כבוד ולא למן והבאר • הרב יוסף חיים אוהב ציון
נשיא המדינה בביקור חג אצל הראשל"צ • תיעוד
כל הארץ לולב: תיעוד מרגש מהנענועים של עמך בית ישראל
נשיא המועצת: "הקב"ה פורע מאיתנו שלא עשינו לכבודו מספיק"
תעלומה בחופי הים של ישראל: מה גרם לפתיתים של שלג שחור? • צפו
בית הכנסת שבנה האב השכול נשרף; חשד להצתה של ערבים • צפו
ביטקוין, P2P ובורסה: הצעירים החרדים שסוחרים בשוק ההון • פרק שני
הישועה במקום הכי לא הגיוני • הרב יחיאל מאיר צוקר • צפו
אוֹצְרוֹת הַחֵן • וזאת הברכה • מתורת רנ"ג ויינטראוב זצ"ל
מצות סוכה גדולה ועצומה לאריכות ימים • הרב פנחס זביחי • צפו
הרמב"ם היומי • הלכות בית הבחירה פרק ב' • צפו

מה ברצונך לחפש?

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו