הפלא יועץ זצ"ל
רבי אליעזר פאפו זצוק"ל זיע"א, המכונה ה'פלא יועץ', נולד בסרייבו שבבוסניה, לאימו לאביו רבי יצחק, בשנת תקמ"ו . רבי אליעזר פאפו התחנך אצל רבותיו רבי אליהו חיון ורבי משה דנון. כבר בילדותו נודע בשקדנותו הרבה על התורה, נהג בפרישות ובטהרה, ועסק גם בגמילות חסדים.
בשנת תק"ף החל לכהן כרב ואב בית דין בקהילת סיליסטרה (בולגריה), ולה הקדיש את רוב זמנו. כראש הקהילה הנהיג קופת גמילות חסדים עבור אנשי הקהילה, פעל להשכנת שלום בין איש לאשתו, לגישור בין אדם לחברו, ולצמצום מהחלוקות בין תלמידי החכמים.
מתוך אהבת ישראל, רבי אליעזר פאפו, נהג להתפלל בכל יום 'יהי רצון מלפניך ה' א-לוהינו וא-לוהי אבותינו, שתרחם על כל איש ואישה, קטן וגדול, מעמך ישראל'.
רבי אליעזר פאפו כתב את ספריו בענווה רבה, ולא ביקש הסכמות על ספריו, רק התייעץ עם אשתו על ענייני המוסר שבספריו. ספרו 'חודש האביב' הוא ספר חידושים על התלמוד, 'יעלזו חסידים' נכתב על ספר חסידים ו'דן אנוכי' על המדרש. ב'אורות אלים', רבי אליעזר פאפו ליקט מנהגים והלכות ממסכתות התלמוד ומספר הזוהר, 'חסד לאלפים' הוא ספר הלכות המשלב דברי מוסר ואילו 'פלא יועץ' הוא ספר מוסר המסודר לפי סדר האלפבית. 'פלא יועץ' הוא הספר המפורסם ביותר של רבי אליעזר פאפו. ב'בית תפילה' אוסף תפילות על עניינים מגוונים, שכתב רבי אליעזר פאפו לעצמו וכדי לזכות את הרבים. שני ספרי שאלות ותשובות שלו התפרסמו: שו"ת 'פלא יועץ' ו'דן ידין'. בנוסף כתב את הספר 'אלף המגן' המאגד פירושים למקרא.
בשנת תקע"ט הגיע לבוקרשט (כיום רומניה) ושימש כרב הקהילה הספרדית בעיר. כעבור זמן קצר חזר לשמש בסיליסטרה.
תלמידו הוא הרב יהודה אלקלעי, שנודע כאחד ממבשרי הציונות. הרב אלקלעי סיפר על יהודי מקהילתו של רבי פאפו שנידון למוות בידי השלטונות. הקהילה לא רצתה לשלם את סכום הכסף הגדול שנדרש לפדותו. רבי פאפו: ציווה למכור את כל ספרי התורה וכלי הקודש ובכסף לפדות את הנידון למוות, כי התורה ניתנה לישראל, ואם אין ישראל אין תורה. כך העמיד את הערבות מעל לכל.
רבי אליעזר פאפו רצה מאד לעלות לארץ ישראל, אך בשנת תקפ"ז חלה. בעקבות מחלה זו הוסיפו לו את השם יחזקאל. ביום כ' תשרי תקפ"ח , והוא בן 42 שנה, נלקח לבית עולמו ונקבר בסיליסטרה.
מתורתו
מדברי הרב בענין הזהירות לא לעשות מלאכה בחוה"מ
ידוע מארז"ל שהמבזה את המועדות דהיינו חול המועד אין לו חלק לעולם הבא ופירשו דהיינו שנוהג מנהג חול במלאכה או באכילה ושתיה ויחרד האיש וילפת שיש דברים שנראים קלים ואדם דש אותם בעקביו עליהן אמרו שהעובר עליהן אין לו חלק לעולם הבא ובפרט בענין חול המועד רבים עברו ומחמת שהותרו איזה מלאכות יותר מי"ט נעשו כל המלאכות כהתר ואין מבקש לידע מהו אסור ומהו מותר ועבירה גוררת עבירה שמתוך שהם להוטים בעסקיהם או בשחוק הקארטין פנה היום בלי אכילה כלל או באכילה כל דהוא כמעשהו בחול וה' הטוב יכפר בעד והאיש הירא לנפשו ידרוש מעל ספר או מפי סופרים איזו מלאכה אסורה ואיזו מותרת ולא יעבור וכן יזהר להרבות קצת באכילה ושתיה להבדיל בין הקדש ובין החול ולא יאבד עצמו לדעת וידוע מאמרם ז"ל שלא ניתנו שבתות וי"ט לישראל אלא לעסוק בתורה וידוע מה שפירשו הקדמונים בפסוק כי אקח מועד אני משרים אשפוט כי אשר יש להם טענה שאינם יכולים לעסוק בתורה מחמת טרדתם על המחיה ועל הכלכלה חוה"מ הוא תברתהון והיא מקטע רגלהון ומחייבתן גם על זמן טרדתם כי החה"מ עד ממהר שאין הטרדה גורם ואם בחה"מ וכן בכל עת שהוא פנוי אינו מפנה עצמו לבטלה אלא עוסק בתורה בא בשכרו גם על הזמן שהוא טרוד בעסקיו כאלו היה עוסק בתורה והאיש הירא את ה' חרדה ילבש כל ימיו ויזהר מעלבונה של תורה שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף וביותר יזחל וירא בחה"מ שהם ימי הדין שבפסח העולם נידון על התבואה ובחג על המים וגמר הדין בהו"ר והפנקס פתוח לדונו עפ"י מעשיו וראוי לאזור חיל להוסיף מצוה א' יתירה ודי בזה למי שיש לו לב. (ספר פלא יועץ ערך חול המועד)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' משבח המתיקות, ובפרט בדורות הללו.
מה מתוק מדבש, מי שלשונו תדבר – דברים רכים וחכו ממתקים. איש כזה – רוח המקום ורוח הבריות נוחה הימנו, ודבריו נשמעים, ומרבה שלום עם כל אדם, ועם אשתו ואנשי ביתו, כי 'מענה רך משיב חמה'. ובפרט בדורות הללו – אינם מקבלים מרות, והרגזן לא עלתה בידו אלא רגזנותו, והלוואי שישמעו לקול מלחשים, בנועם שיח וחיבה יתרה, וכמו שפרשו על פסוק 'הוכח לרבי ויאהבך' – שיאמר לו אתה רבי וכו', ולא נאה לך דבר כזה.
בדרך זה יתנהג הרב עם אנשי העיר, ואיש את רעהו, ואב לבנים, והבעל עם אשתו, ואף אם עושים לו דברים קשים ומדברים קשות – הוא יענה בשפה רפה, ובמתק שפתים, ובפנים שוחקות, ובזה יתן למכהו לחי – ישבע בחרפה, ויעשה את שלו, וכתיב 'ולשון רכה תשבר גרם', וזה כלל גדול – סם החיים, טוב לשמים וטוב לבריות, טוב לעולם הזה וטוב לעולם הבא, אשרי אנוש יעשה זאת כי הוא כלי מחזיק ברכה ושלום. (פלא יועץ, אות מ')
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד אהבת הגר בכל הנודד ממקומו, ואין לעשות שום חילוק.
אהבת הגרים הוא לעזור ולסייע לאיש הנודד ממקומו, והוא גר בארץ נוכרייה, ולאו דווקא גר צדק… על מי שהוא גר בארץ נוכרייה, בלי רע ואח, ואין לו מכיר, ורוחו נמוכה, ולבו נשבר ונדכה – ראוי לרחם עליו, ולקרבו, ולהיות עימו – אוהב ורע, ולעוזרו ולתומכו, בכל הבא בידו, ובזה מקיים מצוה רבה זו.
וביותר יגדל המצווה הזאת על אשכנזי ההולך בין הספרדים או ספרדי בין האשכנזים וכדומה, שגם לשון אין להם, אשר לא ישמעו איש שפת רעהו, והם מתדכאים הרבה, שאין יכולים להגיד צערם, ולהראות ערכם… ומה בין ספרדי לאשכנזי או שאר לשונות, חלילה לעשות שום חילוק, אדרבה, יגדל החיוב לרחם ולסייע, למי שהוא מלשון אחר, מטעם מצוות אהבת הגר. (פלא יועץ, אות ג', גר)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד להרבות מתנותיו לכל אדם, שבזה מרבה שלום.
'מתן אדם, ירחיב לו' – כי ירחיב ה' את גבולו, מה טוב שירבה מתנותיו, ולא זו לעניים ותלמידי חכמים, שלצדקה תחשב לו – אלא לכל אדם, יפתח ידו, כפעם בפעם, במתנה הראויה, לפי מה שהוא אדם, וכברכת ה' אשר נתן לו. ובזה, יהיה מרבה שלום ואהבה ואחווה, וקונה שם טוב לעצמו, וגופו מכובד על הבריות, ולמצווה רבה תחשב לו.
ולא זו לישראל – אלא אף לאומות העולם, יפתח ידו, כמאמר שלמה המלך, עליו השלום – 'שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו'. …
ולכן טוב לגבר, אשר חננו ה' ממון, שיהיה ותרן בממונו, ובלבד שלא יפזר יותר מדי, אלא יכלכל דבריו במשפט, באופן ש'תהיה תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם.' (פלא יועץ, אות מ', מתן)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' שאם נוהג מנהג חסידות, לא יתראה בפני רבים.
אין ראוי לשנות ממנהג המקום, וגדול כוח המנהג, עד שאמרו 'מנהג מבטל הלכה'. והן אמת שיש מנהגים רעים – שראוי לבטלם, אבל צריך פלס ומאזני משפט, שאם יש בו סרך איסור, ואין להם על מה שיסמוכו, בוודאי ראוי לבטל המנהג בחוזק יד…
ואם הוא ירא שמים, ורוצה לצאת ידי כל הדעות, או לנהוג שום מנהג של חסידות על פי האר"י ז"ל, יתהלך בתום לבבו, בקרב ביתו, ולא יתראה בפני רבים, אם לא שהוא מפורסם בחסידות, וכל העם עונים אחריו מקודש, ולא יהא מוחה באחרים שאין עושים כן. (פלא יועץ, אות מ', מנהג)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מפרש 'אלה תולדות נוח', שכיבוד ההורים בהתנהגות הבנים.
'אלה תולדות' – רצונו לומר הבנים, החיוב מוטל עליהם. 'נח' – נוח לכבד אביהם ואימם, ולעשות להם נחת רוח בעולם הזה ובעולם הבא. ואיך אפשר לכבדם בעולם הבא? כשהוא 'איש צדיק תמים היה בדורותיו' – שאומרים עליו: אשרי, שזה ילד. (דן ידין ואלף המגן, פרשת נח, עמ' י"א).
נערך והוגש ע"י הרב יוסף חיים אוהב ציון שליט"א
