השופטת ורדה אלשיך הטריחה את עצמה והגיעה לביתה של נתבעת החייבת כסף וממאנת לשלמו. בדרך היא עברה ליד ביתם של טייקונים רבים שעשו 'תספורת' והשתמטו מתשלום חובם.

הנתבעת לא האמינה שזה קורה לה. בשעה שעורך דינה אמור לעמוד על דוכן הנתבעים ולהסביר כי מרשתו מבקשת לדחות שוב את הדיון בגין מצבה הרפואי הלקוי, היא הופתעה למצוא את השופטת המנהלת את הדיון מתדפקת על דלת ביתה, ויחד עם עורכי הדין הגיעה לקיים את הדיון אודות החוב המעוכב בביתה של החייבת.

קרא עוד:

[postim]

זהו מעשה תכליתי והוא משגר מסר חד לכיוונם של חייבים המשתמטים מתשלום חובם, ויש הרבה כאלו. היוזמה בה נקטה השופטת מנפצת את המיתוס הנפוץ אודות השופטים, ואת הדעה הרווחת כי הם חנוטים בתוככי ארבע האמות של גלימתם השחורה ואינם מכירים את המצב השורר מחוץ למגדלי השן.

אבל לא ניתן לחמוק מהשאלה: היכן היו השופטים בזמן בו כמה מהטייקונים הנחשבים במדינה עשו 'תספורת' לחוב אותו חבו לציבור ומחקו בלא להניד עפעף מאות מיליוני שקלים ממחזיקי האג"חים?

מדוע אותם טייקונים חסינים מפני גבייה אגרסיבית של הכסף אותו אני ואתה הפקדנו בידם, והם חופשיים לעשות בו ככל העולה על רוחם ובבוא היום להודיע על חוסר יכולת להשיבו לבעליו, ולהכריז על שמיטת חובות?

אליהם השופטת לא תגיע. חזקה על אותם טייקונים שיידעו לשכור את שירותיהם של טובי עורכי הדין שיבהירו לשופטת כי כאן זה אחרת. במקרה הזה לא כדאי לה ללכת עד הסוף, ועדיף לה להימנע מנקיטת יוזמות יומרניות ולא מקובלות.

וכבר אמר מי שאמר: אם הינך חייב לבנק עד מאה אלף ₪, הרי שאתה בבעיה; אם אתה חייב לבנק סכום גדול יותר, הרי שהבנק הוא המצוי בבעיה, וסופו שיבוא לקראתך, ימחק חלק מהחוב תמורת תשלום של חלק פעוט ממנו…