ציטוט: "ככה זה כאשר שר האוצר של מדינת ישראל הוא מתעב ישיבות מבית אבא, שינק מיאוס חרדים עם חלב אמו. קשה להאשים אותו. מאידך, קשה ללחום נגדו. בייחוד כאשר מי שבנסיבות אחרות אמורים היו להיות אחים למאבק, הופכים אחים לניכור, כלי שרת בידיו של מי שחצה את הכביש מנווה אילן לקרית הממשלה, מתוך מטרה מוצהרת להקיף את שערי מרבית הישיבות בשלשלאות של מנעולים החתומים בצו ממשלתי".

 בסוף השבוע שעבר, לאחר שהבור בחשבון הבנק המדולדל של ישיבתו העמיק בהיקף שכמעט גרם לו להתקף לב, התקשר מנהל של ישיבה ידועה – נקרא לו א', לחבר כנסת חרדי – נקרא לו ת'.

"אתה יודע שלפיד חוסם בגופו, מזה כמה חודשים, את העברת התקציב המדולדל של עולם הישיבות?" פנה המנהל אל חבר הכנסת בשאלה רטורית.

"ספר לי על זה", נענה הח"כ. קשה היה לפענח את טון התגובה: ספק דרוכה ומופתעת, ספק אדישה ושוות נפש.

"מה, לא שמעת?", התפלא מנהל הישיבה, ועבר לפרט, אחת לאחת, את תלאות החודשים האחרונים שחווים הוא ועמיתיו, מנהלי ישיבות שחשים כמי שדעתם עומדת להיטרף עליהם בכל רגע נתון. "אנחנו קורסים", ירה המנהל אל הפומית.

עסקן הציבור, העיד לאחר מכן מנהל הישיבה, היה נשמע תלוש. כאילו לא נכח כאן בשבועות האחרונים. כאילו נחת מכוכב לכת כלשהו. הוא לא היחיד, אלא שדווקא ממנו היו לי ציפיות אחרות, הסביר המנהל המתוסכל.

אולי תבין אותם? ניסינו לסנגר. הם היו עסוקים בבחירות המוניציפאליות, ולאחר מכן בהשגת כופתאות במסגרת הקמתן של לא מעט קואליציות עירוניות.

הטענה לא התקבלה על דעתו של מנהל הישיבה המדוכדך. "עם כל הכבוד", אמר, "ללא עולם הישיבות, מה בצע בסגני ראשי ערים ובמחזיקי תיקים של תברואה עירונית? אנחנו בסיס הקיום, אנחנו עצם הלוז, אנחנו הנשמה. אז מה עושים הח"כים החרדיים? מתעסקים בזוטות וזונחים את העיקר", התמרמר א'. לאיש לא היתה תשובה סדורה להשיב לו. למען האמת, אין כל תשובה סדורה להשיב לו.

♦  ♦  

האמת היא, שאפשר להבין את הח"כים החרדים, שמצאו את עצמם בחודשים האחרונים נשאבים אל תוך סערות מקומיות, שאם נדרג אותם במקום העשירי בחשיבותו לאחר הצורך לדאוג לעולם הישיבות – יהיה זה דירוג נדיב. אבל כך היא דרכו של עולם: פלוני טווה תרגיל פוליטי, פלמוני נאלץ להגיב, פלוני משיב מנה אחת אפיים ורעהו לא נשאר חייב. כך נראתה רשות הרבים של הפוליטיקה החרדית בחודשים האחרונים, כאשר כל מהלך של גורם א' מקודם במענה הגון מכיוונו של גורם ב', עד שהשחקנים עצמם התבלבלו לרגעים ארוכים. לא ידעו מי נגד מי בתגרה הפוליטית ההמונית הזו.

השיא היה בחודש האחרון, בימי פוסט הבחירות המקומיות. האשמות הדדיות התעופפו מכל עבר. המו"מ הקואליציוני, במיוחד בירושלים, בלבל את טובי המומחים לענייני מו"מ חרדי פוליטי. הכל עסקו בשיפור עמדות, בהדחתם של מי שסר חינם ובקידומם של מי שדרך כוכבם.

החור השחור שאליו נשאבו הח"כים החרדיים משלוש הסיעות המרכיבות את הנציגות החרדית בכנסת – השכיח מהם, לרגעים ארוכים, את המטרה העיקרית שלשמה הם פועלים. הררים של אי-הבנות הדדיות במקרה הטוב ומלחמות פנימיות במקרה הגרוע, העכירו את האווירה וטשטשו את שדה הראייה.

ובינתיים מדמם עולם הישיבות בצד הכביש, ואיש אינו שם על לב. למען האמת, אין הרבה מה לעשות. ככה זה כאשר שר האוצר של מדינת ישראל הוא מתעב ישיבות מבית אבא, שינק מיאוס חרדים עם חלב אמו. קשה להאשים אותו. מאידך, קשה ללחום נגדו. בייחוד כאשר מי שבנסיבות אחרות אמורים היו להיות אחים למאבק, הופכים אחים לניכור, כלי שרת בידיו של מי שחצה את הכביש מנווה אילן לקרית הממשלה, מתוך מטרה מוצהרת להקיף את שערי מרבית הישיבות בשלשלאות של מנעולים החתומים בצו ממשלתי.

♦  ♦  

איננו מקלים ראש, חלילה, בשאלות קריטיות של מי בראש. העיסוק בסוגיות קרדינליות דוגמת מי יודח מתפקיד סגן ראש עיריית ירושלים ומי יירש את מקומו, חשוב מאין כמותו. הצורך לנקות את האורוות לאחר חילופי ההנהגה, אף הוא חשוב – במיוחד נוכח העובדה שהמשמר הקודם עשה בדיוק את אותו הדבר. אבל הלו, מישהו שם בבית?

בין חיסולי חשבונות פוליטיים עם גורמים לא ממושמעים לניקוי אורוות פנים מפלגתי – יש עולם ישיבות, והוא סובל מנחת זרועו של שר האוצר הכי עוין שקם אי פעם במדינת ישראל. שר אוצר שהפך את התקציב המצומק של עולם הישיבות, את כבשת הרש הזו, לתקציבים כלואים.

עכשיו, לאחר שכבר הודחו המודחים, נרקחו המרקחות והושגו ההישגים, והררי הכשלונות הפכו לעובדה מוגמרת – יש לצפות שנציגנו, שהוכיחו יכולות כה מופלאות בהתנגחות הדדית, יסתערו סוף סוף על המשימה האמיתית.