אחד האדמו"רים תיאר לחסידיו: בזמן סיפור המגילה, נכנס א' לבית המדרש וסיפר שאחשורוש עורך משתה, שאחשורוש הרג את ושתי, שאחשורוש גידל את המן וכדו', מיד צעקו אליו הלומדים: מה אתה מכניס פוליטיקה וחדשות לבית המדרש?! רק לאחר שאירע הנס, הבינו כולם כי כל פרט היה מכוון מאת ה' לטובת עם ישראל. אמר להם האדמו"ר 'כך יהיה לעתיד לבוא בביאת המשיח, עת יוודע ויתברר כי כל האירועים נועדו לקירוב הגאולה והבאת הישועה.
בהסתמכות קלה על היתר זה, נבדוק בזהירות המתבקשת את ההשוואה בין האירועים המתפתחים בימינו אל הנס המסתתר מאחוריהם.
אז מה יש לנו?
מלך יש? יש. [לא המצאה שלי, ה'טיים מגזין' הכתיר אותו כ'קינג ביבי'] רק שבנידון דידן לכו"ע מלך שוטה היה. אמנם, אין לו עדיין 127 מדינות, אך הסירו דאגה מליבכם, מיד אחרי פרוייקט "שתי מדינות לשני עמים" יהיו גם 127, מה יש, למה לא?
"מלך הליצנים" עיבוד: Ruby Telefus
בשנת שלוש למלכו כבר עשה משתה לציון הממשלה שהאריכה ימיה יותר מקודמותיה, עם מצב הפנים הוא לא כ"כ מסתדר אבל בהסברה באנגלית אוקספורדית הוא עשר! ולכן תמיד "שרי המדינות לפניו"
המשתאות נמשכים על פני יותר מ180 יום ומגישים בהם גלידות פיסטוק בכלים מכלים שונים ונרות ריחניים כיד המלך. המלך משתרע על מיטות זהב גם בשחקים, מה שעולה לנו הרבה כסף ודר וסחרחורת.
"מלך הפכפך היה" אין צורך להסביר את ההקשר למלך דנן המעסיק בממשלותיו גם את מרדכי וגם את המן [אם כי מרדכי שימש בעיקר כסגן שר…]. על ההשוואה לקטע עם ושתי כדאי לדלג מפאת הנפש היפה, רק זאת נאמר כי כאשר צעקה ושתי לאחשורוש: "שומר סוסי אבי אתה" וביישתו לעיני כל השרים וכל העמים, היה דבר זה נחשב בימינו כהתנהגות עדינה.
"והקרוב אליו", אל האיש שהמציא מחדש את המושג "מקורבים ל…", שבעת היועצים "יודעי דת", כן כן, הם מומחים רבניים לא קטנים בענייני ההלכה, "יודעי דת ודין" גם בסוגיות המשפטיות יש להם תקדימים שעוד ילמדו במיטב שיעורי הטבע.
אז את המלך הכרנו, עכשיו הגיע הזמן לערוך היכרות/ התנכרות עם שרו.
אחר הדברים האלה
המלך מגדל את אחד משריו, על 19 קולותיו החוזרים אחריו כהד, וישם את כיסאו במשרד האוצר [איש (האו)צר] מעל כל השרים אשר אתו. ויצווה המלך על כל העם לכרוע ולהשתחוות לאביר הפופוליזם והדמגוגיה, ח"ו לא להרגיזו או לפגוע בזרתו, פן ירים אצבעו וילך אל האופוזיציה.
השר המגודל [אשר גדלו המלך…] נקרא: 'המן, בן המדתא, צורר היהודים' עפ"י מאפייניו העיקריים: שמו, שם אביו- הוא אשר ייסד את מפלגת 'עד אגג', ותוארו, אותו קיבל בירושה מאת "זולל חרדים לתיאבון".
שר זה פנה אל המלך ואל שריו בנאום מליאה שאינו מוקצב בזמן, ואמר: בואו נדבר על חיים ואשר מיהודה, "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד" – הם מתכננים להשתלט על הערים החילוניות, "ואת דתי המלך אינם עושים" – הם משתמטים!, "ולמלך אין שווה להניחם!" – הם אינם יצרניים, הם יושבים על קצבאות בלה בלה בלה… כך דיבר כל הלילה, ובבוקר הניח הצעה: "עשרת אלפים כיכר כסף אשקול" במקום המסים מהחרדים שעלולים לברוח לחו"ל, אני אביא לך מס על אלכוהול, העלאת מע"מ, ועוד. [למעשה, עם מרדכי מניע את הכלכלה היצרנית בכל יום בשווי כפול מהצעתו זו של המן, אך אין לצפות ממי שגנב את אישורי לימודיו שידע באמת איך עושים חשבון…]
בעל התל הסיר את טבעתו מעל ידו, ונתנה לבעל החריץ "והעם, לעשות בו כטוב בעיניך", סופרי המלך נקראו, והתאספו, והתוועדו, והתוועדו משנה, וניסחו, וקראו קריאה ראשונה, וקראו קריאה שניה ושלישית, ויאשרו את החוק, ויקרעו קריעה שאינה מתאחה.
וישלחו ספרים אל כל עיר ועיר ואל כל מדינה ומדינה "להיות עתידים ליום ההוא". ואת היהודים הרגיעו: אין תחולה מיידית, זה 2017, זה לא עכשיו! אבל מרדכי הצדיק כינס יותר מארבעים ושמונה נביאים וכולם נתנבאו בסגנון אחד ויצאו ברחוב העיר ויזעקו זעקה גדולה ומרה…
הפי-אנד
כאן אנחנו אוחזים, איננו רואים עדיין את הסוף הטוב, השגחת ה' מוסתרת מעמנו, אך מידי פעם זוכים אנו להבלחת אור קטנה דוגמת היום בו נאלצו שונאנו להודות: "מלוא קומץ האנשים שלכם, דחו עשרת אלפי כיכרות הכסף ששילמנו ללבלרים נוטפי שנאה ובוז בתדלוק מסע השיסוי"
אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המגזרים השכנים, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם המגזר החרדי העצמאי בארצו. המגזר החרדי מוכן לתרום חלקו במאמץ המשותף לקידום המדינה כולה.
אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב היישוב הישן בעלייה ובבניין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות עד לגאולת ישראל.
עלינו לשוב אל שקנו ואל תעניתנו, ולהתפלל שיקויים בצרינו "…אשר החלות לנפול לפניו לא תוכל לו, כי נפול תיפול לפניו!" במהרה בימינו, אמן.
פורים שמייח
