כששואלים מה מקורו של 'בין הזמנים, יהיו כאלו שימהרו להצביע על דבריו של 'רבא' בגמרא מסכת ברכות דף ל"ה ע"ב. שביקש מתלמידיו שלא ייראו לפניו (כלומר ילכו לבתיהם ולא ישארו בישיבה) בימי תשרי ובימי ניסן, למרות שהנימוק לדברי רבא הינה הצורך לעסוק במסחר בחודשים אלו בכדי שיוכלו לשבת על תלמודם במהלך כל השנה היו שהרחיבו את הפרשנות גם לעניין מנוחת הדעת המזינה את הלומד בשלווה וביישוב הנפש שתחזקהו בחודשי ה'זמן' הארוכים שיוכל להגות בעמלה של תורה.
בעשורים האחרונים הולכת ומתרחבת תופעת היציאה ל'נופש'. אין כמעט ישיבה, אשר ראש הישיבה אינו מוסר שיחה מיוחדת לקראת 'סוף הזמן' בה הוא מתריע על הסכנות הרבות הטמונים באותם ימי 'בין הזמנים'. ע"פ רוב, תוכנה של שיחתו תראה כך: "ברור שבימי בין הזמנים' יש מן החיוב אבל יש בהם גם מגרעות רבות, ואנו עוד לא מדברים על האסונות הגשמיות, יש מי שמקויים בו 'וקווי ה' יחליפו כח', ולאחר המנוחה והנופש מחדשים ביתר שאת את עבודתם הרוחנית, ויש כאלו שחלילה יכולים לקלקל בימים אלו כאשר אינו נזהר כ"כ בקביעת עתים לתורה ובשמירת העיניים וכו'.
"גדולי המחנכים היו מדגישים בדרשותיהם שלא יכנו את ימי בין הזמנים כ"חופש" שמובנו שלילי ומורה על רפיון מהמצוות ח"ו אלא דרשו שיכנו ימים אלו בשם "נופש" כי מותר, ולפעמים צריך להינפש מעט, כדי לאגור כח לימים הבאים כדי שיוכלו לשקוד על התורה ביתר עוז".
מחנה נופש
בארה"ב המנהג לעקור עם כל בני הבית לנפוש בהרים. מנהג זה כה השתרש בקרב הציבור, עד שמי שנשאר בביתו (מחוסר אמצעים וכדו') כמעט ומתבייש בכך.
היציאה הכמעט כפויה אינה שווה לכל כיס ומעוטי היכולת יוצאים בעל כורחם מטעמי "אל תפרוש מן הציבור"… להשתתף ב"נופש". למי שמכיר לצריך לספר, כי תנאי הנופש שם 'לא משהו'… וחייבים להסתפק במועט בדירות קטנות יותר ובתנאי חיים קשיים יותר אך לזאת יקרא נופש! רוב הנופשים מתנחמים בכך שעוד מעט ישובו לביתם ושם ימצאו כל מחסורם.
עוד בשנים הראשונות של התופעה, היו שהבחינו בירידה הרוחנית הנגרמת לבני הנעורים משהות במקומות הנופש, והתחילה התעוררות בקרב רוב החסידויות הגדולות בארה"ב, וכל חסידות כבשה לעצמה מקום מיוחד המכונה "קעמפ" או "מחנה נופש" אשר שם הקימו בית מדרש לתורה ולתפילה, אחרים הגדילו לעשות כאשר קבעו ישיבה של ממש בעת השהייה בהרים כדי שלא יהיו בני הנעורים "חופשיים מן המצוות" ויקבעו שיעורים כסדרם.
אולם, לא כולם קיבלו את הרעיון, כמו למשל כ"ק מרן האדמו"ר מצאנז זי"ע, אשר במשך שנים רבות לא איפשר לתלמידי ישיבתו לצאת לנופש בהרים, עד שסידרו שם ישיבה על מכונה וסדר שיעורים, ממש כמו שהיה בעיר, רק אז הסכים שיסעו לנופש, כמו"כ גם האדמו"ר עצמו הגיע לאותו מקום לנפוש, וכמובן ששם המשיך בעבודתו הק' ללא שום שינוי.
בשיעור חורש"י בימי הקיץ בשנת תשמ"א (פ' שלח) התייחס האדמו"ר לנושא היציאה לנופש ואמר "יהודי שומר תורה ומצוות צריך לדעת לעשות ההיפך, כי בימים אלו צריך להתחזק ולהגביר חיילים לתורה ולהכין את עצמו לקראת ימי הדין העומדים בפתח… כאשר בני הבית נוסעים למקום הנופש עצתי הוא, שילך וירשום עצמו לישיבה ומיד אחר יום עבודתו ישב ליד הגמרא למשך כמה שעות כפי כישרונו והתמדתו, ולמה ייגע עצמו בנסיעות מפרכות להגיע אל מקום הנופש להתחבר אל בני משפחתו, הלא עדיף לו לשבת בזמן הזה וללמוד תורה והקב"ה הוא הנותן לעייף כח ולאין אונים עצמה ירבה".
"ולדעתי זו היא התכנית הטובה ביותר (בה ימצא מזור לנפשו, כי גם הנפש צריכה נופש) שיסעו בני הבית לנופש, והוא את נפשו יציל כאשר יקבע לימודו בבית המדרש ויהא רעווא דאימא מילתא דתתקבל", ע"כ לשונו.
אם חשבנו שמדובר בתופעה שהחלה אחר השואה ומקורה מארה"ב, אנו מוצאים התייחסות לנושא זה מבעל ה'פלא יועץ', וז"ל: גם זה יצר באדם, שבימות הקיץ מרבים העם לרעות את עצמם בגנים תחת עץ רענן ועל שפת הנהרות והיאורים ומרבים שם לאכול ולשתות ולשמוח שמחת הוללות, ויש שהם להוטים אחר תענוגי הבלי עולם הזה, והם מקדימים ללכת לתענוגיהם קודם זמן תפילה בציבור בביהכ"נ ונמשכים אחר שתייה ואכילה מרובה, עד שהלילה הולך אחר היום והכול הבל ורעות רוח, וכמה עבירות נמשכות מזה כאשר יראה הרואה רעה אחר רעה ריעותיה מובאות אחריה. ונוסף גם הוא בטיול, שהרי אמרו בזוה"ק שאסור לשמוח יותר מדי ולראות בהוללות ושמחה שאינה במקומה, כי עדיין שריפת בית אלוקינו על העיניים ואוי לעיניים שאינם שמורות לעצום האשמורות ולהשכים באשמורת לבתי מדרשות.
"עדיין שריפת בית אלוקינו על העיניים". הגרב"ד פוברסקי בלימוד לפנות בוקר של תשעה באב.
מקומות מרפא מפורסמים
באירופה היו ידועים ומפורסמים כמה וכמה ערי מרפא שבהם היה אויר צח ומי מעיינות מעולים ומרחצאות וכדומה, בכל ארץ היה כמה מקומות שהיו מפורסמים בסגולתם כמקומות מרפא ונופש. בצ'כוסלובקיה היו כמה מקומות ידועים כמו מרחץ סובראנץ ע"י אונגוור ונעליפנא ע"י מונקאטש, החתם סופר היה נופש ביערגען הסמוכה לפרשבורג, פעם בהיותו בנופש ביערגען נכנס במהלך שיעורו של המהר"ם שיק רב המקום (שהיה תלמידו של החת"ס) המהר"ם שיק הפסיק את השיעור וכיבד את רבו להמשיך בשיעור, החת"ס סירב בכל תוקף ופקד על המהר"ם שיק להמשיך, וחזר אז על החידושים ששמע מפי רבו בהיותו תלמיד בישיבתו.
מרן הדברי חיים מצאנז זצ"ל היה מרבה לנסוע למקומות מרפא בהמלצת הרופאים בגלל רגלו החולה, וידוע ששהה במרחץ באדן ע"י וינה ובמרחצאות ע"י בודפסט ורבות פעל בקרב אותם קהילות וקירב רבים לחיי תורה וחסידות.
כן מסופר על פגישתו עם גדולי הונגריה שבאו להנות מזיו פניו בהיותו במקומם, בהיותו במרחץ בא הגאון בעל הכתב סופר רבה של פרשבורג לבקרו, וכן הרה"ק מויז'ניץ בעל הצמח צדיק זצ"ל שבא אף הוא לשבות במקום באותה עת.
פעם אחרת בהיותו במרחץ סובראנץ הסמוכה לאונגוואר בא לשחר את פניו הגאון המהר"ם אש מגדולי תלמידי החת"ס והתפתח ביניהם פלפול תורני עמוק, זה בונה וזה סותר. לאחר שעזב מרן הדברי חיים את עיר המרפא הבחין המהר"ם אש כי צדק מרן הדברי חיים בדברי פילפולו והכריז ברבים: הרבי מצאנז צדק! וסיפר כי בהיותו תלמיד אצל רבו החת"ס הגיע מכתב בעינן עגונה ממרן הדברי חיים והעיד החת"ס על עוצם החריפות.
השפעת החסידות על גדולי הדור חדרה גם באמצעות גדולי החסידות שבאו למקומות מרפא בהונגריה וכך יכלו גדולי ישראל אלו להכיר מקרוב את רבותיהם של החסידים ונמשכו אליהם בעבותות של אהבה. ידוע שהרה"ק רבי שלמה מבאבוב קירב יהודים רבים בהונגריה לחסידות ע"י ביקורו שם במקומות המרפא, שכן היה ידוע חולי ל"ע. וכן פטירתו הייתה אף במקום הנופש המפורסם "באד נויהם" בגרמניה.
מסופר על הרה"ק משינאווא ששהה בקרעניץ בשנתו האחרונה, ובמוצאי תשעה באב הכינו סעודה והוגש בה בשר. הרה"ק נטל ידיו לסעודה וגם קהל החסידים התיישב לשולחן. אחר שבירך "המוציא" שאל הרה"ק משינאווא אם יש מי שעושה סיום מסכתא, ויפן כה וכה וירא כי אין איש העושה סיום, וצווה לסלק הבשר מהשולחן. לפתע נשמע קול לחש מאחד המסובים שיש לו סיום אבל לא על מסכתא גמרא כי אם על משניות, כששמע זאת הרה"ק משינאווא ציוה לו לסיים בקול רם וערכו שוב השולחן במאכלי בשר.
כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז זי"ע סיפר (בסיום הש"ס ג' אדר תשל"ז) מזיכרונותיו בעת שביקר בקרעניץ אצל האדמו"ר בעל האמרי אמת וראהו שהוא מטייל ביער לשם מנוחה והיו שם מאות חסידים ללוותו והוא טייל כשגמרא פתוחה לפניו והגה בתורה בשקידה עצומה.
תמונותיהם של צדיקים שצולמו באתרי נופש
תמונותיהם של כמה מגדולי הדור נותרו לנו לזיכרון מעת שהותם במרחצאות, שם פעלו צלמים מקצוענים שפרנסתם הייתה על התמונות, והם חיכו לרבנים וגדולי ישראל בעת הנופש, וגם רבנים וצדיקים שהקפידו כדרכם שלא להצטלם, לא יכלו למנוע מצלם חובב להציב את מצלמתו בריחוק מקום ולצלם. תמונותיהם של האדמו"ר בעל האמרי אמת ובניו הק' נותרו מאותם ביקורים ספורים במרחצאות, כן יש צילומים של האדמו"ר מדז'יקוב וסאדיגורא כשהם יושבים על ספסל נאה ומשוחחים בדברי תורה, וכן יש אדמו"רים ורבנים נוספים שצולמו בהיותם מטיילים באוויר הצח.
מקבץ תמונות נדירות של אדמור”ים ורבנים נבג”מ במנוחת הגוף והנפש>>
תמונה בתמורת לשמירת שבת
אודות הגאון מהר"ם שפירא מסופר בקיץ האחרון לחייו שהה בקריניצא עיירת מרפא, יום אחד טייל עם אחד מגדולי הרבנים לפתע צץ צלם לפניהם וביקש לצלם את שני הרבנים כי בכך פרנסתו. הרב השני התנגד נמרצות אולם ר' מאיר חייך אל הצלם חיוך טוב לב ואמר לו: ארשה לך לצלם אותי, אולם תנאי אחד יש לי אליך, שתבטיח לי שתקבל ע"ע מעתה לשמור שבת! הצלם (שהיה יהודי כמובן) גימגם משפטים לא ברורים, היה קשה עליו באחת לקבל קבלה כה משמעותית בחייו. אולם הרב אחז את ידו ולא הרפה ממנו ובחיוך רך ניסה לשכנעו שה"עסקה" כדאית. הלה התלבט ולבסוף נענה חלקית לבקשה, הוא ינסה לשמור כמה שבתות ואם יראה שיוכל לעמוד בכך יתמיד בזה. ואכן, תקיעת הכף ניתנה והרב נעמד מול מצלמתו של הצלם והעניק לעולם היהודי את אחת מתמונותיו המפורסמות.
רבי מאיר שפירא עם בעל ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש
כל הכבוד לכם! תביאו עוד כאלו מאמרים עם תוכן יהודי. נמאס כבר מהאתרים הרדודים שמביאים כתבות שאינם מתאימים לרוח היהדות הנאמנה!!
ועל זה אמר בעל ה'פני מנחם' מגור זי"ע: "רבי מאיר בעל הבניאס"….
מאמר יפה ומרתק
רק שכחתם לציין שיש מקומות, ישיבות וקהילות בהם באמת פשוט אין בין הזמנים…