משוויץ ועד קוממיות: מה יש בו, בנופש הזה, שגורם לנו לקבל באהבה את כל סוגי הסבל בעולם • ארבע מידות באנשי שלומנו ההולכים לפוש. בשורות הבאות ניתן בהם סימנים, למען נדע להבדיל בין נופש לנופש

לא היו ימים טובים למשפחה החרדית כימים שבין תשעה באב לראשון באלול, שבהם בעלי משפחות נכבדים עוזבים את מקום מגוריהם ומניחים אחורי גוום את ארבע אמותיהם, כדי לתור להם מקום נידח תחת השמש לנפוש בו כהלכה. וכלל אמרו דורשי רשומות, שאחד המרבה בנופש ואחד הממעיט בו, ואחד המתפנק למרגלות האלפים כפרות הבשן הרועות באחו ואחד המסתפק, מחמת מיעוט ממון, בהחלפת שלושת חדריו עם שלושת חדריה של משפחה קשת יום בחיפה המכריזה ביומרנות כי ברשותה 'דירת קיט' – ובלבד שיכוון לבו לשם קיום מאמר הכתוב: וקווי השם יחליפו כח.

ארבע מידות באנשי שלומנו ההולכים לפוש. בשורות הבאות ניתן בהם סימנים, למען נדע להבדיל בין נופש למהדרין לנופש מגומגם וצולע שאינו אלא מסע סבל וייסורים המתחזה לנופש ונושא את שמו לשווא.

כבר בצאת הפסח, בעוד אחרון הכלים עושה את דרכו לעבר הבוידעם הביתי המרווח, נוהגת פלוניתו של געציל בעל הממון לקרוא לאישהּ הצידה ולשוח עמו ברוב חשיבות על אודות הנופש המתקרב. הפלונית מלאה דאגה כרימון: אנו כבר במעמקי שבוע אחד לעומר, ומקום לנפוש בו – איִן. כיצד יעבור עליהם הקיץ מבלי לדעת היכן יפושו בסופו?! קול פעיית הקינדערלאך נשמע בבית ברמה בבכי תמרורים, ופורס צימר איננו. בתומה של השיחה השנתית הזו מתפנה געציל מכל עיסוקיו, משוחח עם מכרים מכנפי ארץ, ואינו נח ואינו שָקַט עד שיסגור את עניין הקיט. או אז יבשר על כך לכל בני משפחתו הקרובים והרחוקים. בחודשי הקיץ הבאים יזכיר לעצמו מדי יום ביומו, כמה ימים נותרו עד העלייה למטוס.

מדי שנה בשנה, בעוד גבאי בית המדרש השכונתי אוסף את אחרון האיצטרובלים, בובקע"ס בלע"ז, שהשליכו ילדי ישראל השובבים בעת אמירת הקינות בשחרית של תשעה באב – נוהגים געציל ופלוניתו לארוז את מיטלטליהם. הם עולים על ציפור ברזל בדרכם ליעד אירופי כלשהו, המאפשר נופש חרדי למהדרין. שוויץ היא אחת המקומות המועדפים עליהם, בשל גבעותיה והרריה, ובעיקר אווירה הצלול, כאותו יין שרוח זקנים נוחה הימנו. פעמים שהם נופשים בציריך ופעמים שבדאבוס, ואף לסנט מוריץ הרחיקו באחת השנים. געציל לא יוותר על מקווה מדי בוקר, על מאכלים מהודרים ועל שיעורי הדף היומי, בל יחסר המזג.

געציל ופלוניתו, אנשי עמל הם. מדי בוקר הם משכימים קום להשיג את לחמם. לפני שנים רכשו דירה בצפון ירושלים, בתנאי משכנתא נוחים. קשה להגדירם עשירים, אך ניתן לקבוע בבטחה כי הפרוטה אינה חסרה בכיסם. הגעצילים משתדלים לפתוח את ליבם ואת כיסם בפני גבאי צדקה המתדפקים על פתחם כשהם מצוידים בעלונים קורעי לב ובקריאות קודש משברות גוו. אך בימי הספירה בואכה חודשי הקיץ הם מצמצמים את היקף תרומותיהם, על מנת שיהיה להם די הצורך לנפוש כמדי שנה למרגלות האלפים השוויצריים.

האדמו''ר מויזניץ בשוויץ - סמדן (21)

השנה, מחמת סיבות טכניות ומשיקולי גיוון, ייצאו געציל, פלוניתו וילדיהם לגרוסוורדיין שברומניה – עיר שבעבר היתה מלאה חכמים וסופרים, עד שעלה עליה הכורת בימי המלחמה הארורה. יזם חרדי צעיר ויצירתי החליט שזו העת להחזיר עטרה ליושנה, ועל הדרך להרוויח אי אלו מצלצלים. בעוד איזה שבועות, כאשר געציל ישוב לביתו, נדע האם הצליח הרעיון הנועז של חופשת הרטרו, או שמא בשובו יכריז מלוא פיו: 'לשנה הבאה בשוויץ הבנויה'.

רוב מניינו ובניינו של המחנה החרדי בארץ ישראל אינו יכול להרשות לעצמו לתור לו מנוחה במדינת הים, מחמת שיקולי עלות ובשל עול הטף המשתרג על צוואריו. וכבר המליץ יהודי קשה יום מאנ"ש על הפסוק "צדקתך כהררי ק-ל, משפטיך תהום רבה, אדם ובהמה תושיע השם" – ואמר כך: הצדיקים נופשים בהרים, הדיינים – בתהומות רבה של ים המלח, ואילו אדם ובהמה – אני ורעייתי – תושיע השם. כבודם של הרי האלפים מונח אפוא במקומו, ועבור מי שאינו יכול בשום אופן לעבור את הקיץ מבלי לזון את עיניו בנפלאות הבריאה שבחוצה לארץ – ממתינים מדי סופשבוע בדוכני העיתונים מבחר עלונים מצולמים ומעוצבים להפליא. עלונים אלו מספקים בשופי מראות ותמונות מרחבי העולם עם הציבור החרדי, בתלת מימד הדור, על גבול הדמיון.

בפרוס עונת הנופש נוהגים עלונים אלה להעלות מתקתקי פלאשים למיניהם על מטוס, ולשגרם על מנת שיארבו לצדיקים ולאנשי המעשה המחליפים כוחות בחגווי הסלע, ויצלמום בינות לסדרי הלימוד והתפילה, בעודם עולים ויורדים בהרי האלפים כשמשענתם בידם. מדי שבוע בשבוע, בייחוד בשבועות אלו של בין הזמנים, יוצאים העלונים המצולמים במהדורות מיוחדות, כאשר בשעריהם מתנוססים חסידים ואנשי מעשה הנופשים בהרים. ומחמת התלהבות וחוסר שימת לב לא חסכו עורכי העלונים הללו בתמונות נופש לסוגיו בשערי העלונים – אף בעיצומם של שבועות המלחמה שהתרגשו לאחרונה על יושבי ארץ ישראל הנאנחים והנאנקים. עיניהם טחו מראות ומהבין כי מעבר לאי כיבוד פרטיותם של הנופשים – פרסום התמונות בראש חוצות לעת כזו, אף כרוך בחוסר רגישות ובהיעדר אחריות כלפי יהודים החיים את חייהם בין אזעקה לרעותה ובין טיל למשנהו.

רפואה וחיים משמחים בחפץ חיים1

ולפי שכאמור אין באפשרות הכל לנדוד אל מעבר לים, נוהגים מרבית אנשי שלומנו לחפש להם מקומות מנוחה בבתי הארחה שונים ברמה של כוכב בודד ומטה. ואל יהי הדבר קל בעיניכם, היות וכל כוכב הוא עולם ומלואו. מי שיש לו כמה מאות שקלים פנויים – יבקש לו דירה בעיר העתיקה של צפת ליום או יומיים. לצד זאת יש הנופשים בקוממיות, ויש שבקיבוץ חפץ חיים ובבית חלקיה, ובשאר מושבים המציעים בקתות רעועות וחצאי צריפים מטים לנפול, שהצד השווה שבכולם הוא ריח הפרות הנודף מן הרפתות הסמוכות, האקלים הדרומי המהביל והתחושה הכללית שכה חביבה מצוות הנופש – עד שראוי לסבול בגינה עד דכדוכה של נפש ולחוות חמישה מתוך שבעה מדורי גיהנום, ובלבד שלא להימנות עם אלה שבבטלנותם נותרים בבתיהם משל מעולם לא בא בין הזמנים לעולם.

זן הנופשים העממי והמסוגף מכולם, מצוי בשפע ב'פרויקטים'. אלה מחליפים דירותיהם עם תושבי ערי הצפון. קשה להזדמן בימים אלה לקרן שטיבלאך או למבואת מקווה בריכוז חרדי כלשהו, מבלי להיתקל בהצעות לחילופי קורות-גג. "משפחה מהצפון מעוניינת להחליף דירה", כותבים המתעניינים, בדרך כלל בטוש שחור ועבה, עם רצועות נייר בשולי המודעה, בבחינת תלוש ושמור. צורת נופש זו מתאימה אף למאחרים לצאת אל הנופש, לפי שאופציית ההחלפה זמינה לכול והמלאי בלתי מוגבל.

וכך דרכה של שיטת החלפת הדירות: משפחה המתגוררת על שפת ימה של חיפה או של נתניה מחליפה את דירתה עם משפחה המתגוררת בחורבה מחורבות ירושלים, בבניין עמוס בבני ברק צפופת האוכלוסין, או באחת מגבעותיהן של ביתר ומודיעין עילית. העסקה שווה לשני הצדדים – שכן אנשי הערים נטולות החוף זוכים בכך לנשום אדוות גלים מהבילה הישר לחוטמם, בעוד שלתושבי ערי החוף הללו ניתנת הזדמנות להיפטר זמנית מאותו הדבר בדיוק, שעבורם מהווה מטרד מחניק ומצער, רווי חול ומדוזות ושאר מרעין בישין – בבחינת: 'צדיקים מתרפאין בה, ורשעים נידונין בה'. תחת זאת הם מבקרים בכותל ולהבדיל בגן החיות, ובעוד מקומות שיש לירושלים ולגלילותיה ולבני ברק וסביבותיה להציע למי שאינו נמנה עם תושביהן.

קיבוץ גלויות בני ברק

שיטה זו, שמכל באי עולם ייחודית אך ורק לאנשי שלומנו, יש בה מעלות וחסרונות לרוב. בראש היתרונות יש לציין את הערבות ההדדית שאין כמותה בכל העולם, כאשר משפחות מאפשרות לזרים לפלוש למרחבן הפרטי מבלי לבדוק בציציותיהם. בין המשפחות נוצרת ברית דמים של מעוטי אמצעים המרוויחים שינוי אווירה באפס מחיר. ולגבי המגרעות – ראוי להתעניין אצל מי שכבר התנסו, ולשמוע מהם כיצד שבו בתומם של ימים מתישים לבית הפוך ונטוי על צדו, מלא גרגרי חול ים ככוכבי השמים. אין מגירה שנותרת במקומה ואין תמונה הנותרת בשלמותה, עד שבעלי שני הבתים מבטיחים לעצמם כי מעתה ועד עולם לא יחליפו את ביתם, אף במחיר סבל ואנקת ילדים המקפצים על הראש. הסוף ידוע: לשנה האחרת הם שוכחים את נדרם, ושוב ניצבים במבואת המקווה ובקרן השטיבלאך, בדרכם לעסקת החליפין השנתית המפוקפקת.

וישנם בחורי הישיבות, בחירי האומה, העמלים על תלמודם מראשית השנה ועד אחרית שנה, וזו להם ההזדמנות הכמעט יחידה להחליף כוחות רעננים לקראת זמן לימודים חדש. בשנים האחרונות נפוץ מנהג היציאה ל'קמפים' מאורגנים. כל ישיבה ומקום האירוח שאיתר לה הבחור הוותיק והחברה'מן מהוועד המבוגר. יש ישיבות ששפר מזלן להשיג קורת גג מרווחת וממוזגת כדת וכדין, ויש שאתרע מזלן למצוא שורת בקתות שבעבר שימשו מחסנים לאחסון בר לחיות השדה.

תלמידי ישיבת מאור התורה בהגיעם לקעמפ בסאוט פאלסבורג (18)

אולם לא על עסקי תנאים חיצוניים באים בחורי הישיבות, כי אם על ההזדמנות החד שנתית לעסוק בעניינים שמחוץ לכבשונה של תורה. לכך נועדו ה'סימפוזיונים', שקנו להן שביתה בשנים האחרונות בכל קמפ ישיבתי המכבד עצמו. וכשם שאין בית המדרש בלא חידוש, כך אין קמפ בלא פאנל דיונים, סימפוזיון בלע"ז.

וכך סדר הסימפוזיון: מושיבים פוליטיקאים משני צדי המתרס, לצד אישים המחזיקים בדעות קיצוניות. כל המרבה בליהוק של דמויות הזויות יותר, הרי זה משובח. וכבר היה לעולמים שמארגני סימפוזיון באחד הקמפים הושיבו את הח"כ הפלסטיני-ישראלי אחמד טיבי לצד הח"כ הימני-לאומני מיכאל בן ארי, כאשר לתוספת נופך הביאו לובש כתונת פסים מבית שמש הקנאית ואיש משמרת חינוך מבני ברק התורנית.
על מלאכת ההנחיה יופקד איש היודע פרק או שניים בשימוח בני אדם וביצירת אווירת פריילאך משחררת מועקות ומשכחת צרות. מכאן ואילך עולים הטונים ונוסקות האוקטבות: האחמד טיבי מתנגח בבן הארי, והאחרון משיב לו מנה אחת אפיים. לאומנות כהניסטית מתערבלת בערביות פלסטינית – והמשתתפים מריעים כמו, להבדיל, אוהדים ביציע ספורטיבי; אחר כך פוצח בעל כתונת הפסים בהרבצת השקפה קנאית באיש הממסד המפלגתי שנשלף ממזכירות התנועה בבני ברק. השניים מתגוששים על המגרש ומקלפים על כורחם שכבות-שכבות מכבודם העצמי: האחד נכנס בדברי רעהו בלהט קרב, עד ששני הנִיצים קמים על רגליהם ועושים שימוש במגוון אמצעי פנטומימה ויזואליים על מנת להוכיח את צדקת טענותיהם.

כבר אמרנו שכל המרבה בחיבור קצוות מופרכים יותר – הרי זה משובח. לפיכך, כל סימפוזיון המוסיף באוקטבות העולות ובלהט הוויכוח הבא עד לכדי סף תגרת ידיים, קוצר למארגנו את כתר אמרגן הסימפוזיונים המוצלח ביותר לשנה זו.

כשהלילה מתעבה והאשמורת השלישית מתקרבת – נופלים הלוחמים שדודים אל המונית שהוזמנה להם, בדרכם למנוחת לוחמים קצרה. מחר ממתין להם קרב נוסף, בישיבה אחרת. מתוקה שנת הלוחם.
לאלה ולאלה וגם לאלה, נאחל ימי מרגוע פוריים ומוצלחים.