​מי ששבת אתמול יפגע מחר | טור דעה

נרצה או לא, הציבור הערבי הוא היום חלק בלתי נפרד מאוכלוסיית העיר ירושלים. התושבים הערביים מחזיקים ברשותם תעודות זהות כחולות, ולא פעם הם מתגוררים במרחק של דקת הליכה מבתי התושבים היהודיים. ישנם מקומות שבהם הם מתגוררים אפילו חלון מול חלון.

הם גרים בעיר, וזו עובדה. הם חוצים אותה בכל יום והם אפילו עובדים בחלקי העיר השונים, כולל גם במקומות עבודה שבעליהם יהודיים. אין מה לעשות. זהו המארג הטבעי של העיר, וגם הפיגועים הקשים שהיו לאחרונה ואשר מי שביצע אותם היו ערבים תושבי ירושלים או הכפרים הסמוכים לה, לא יכולים לגרום לכך שיוקם חיץ בין האוכלוסיות השונות. אין בנמצא 'גדר ההפרדה', כמו זו שמפרידה בין האיזורים הפלסטיניים (גם בירושלים) לבין האיזורים שבשליטת ישראל, אשר תוכל לחצוץ בין האזרחים הישראלים הערביים לאזרחי ישראל היהודים. הם כמו הם, תושבים שווי זכויות וחובות, שאמורים לשלם את אותם המיסים וליהנות מאותן קצבאות. אי אפשר להבדיל בין האוכלוסיות, בפרט כאשר מספר הערבים בירושלים מוערך בכ300,000 שמהווים כ-35% מכלל תושבי העיר (כ20% מכלל ערביי ישראל מתגוררים באיזור ירושלים רבתי).

מהסיבה הזו קשה היה לשמוע עד אתמול את המילים 'אל תתנו להם עבודה'. מאחורי הקריאות הללו עומדים ארגונים שמנהלים מזה תקופה קמפיין קולני נגד העסקת ערבים באיזורים היהודיים, והקריאה הזו, שמושמעת בטונים גבוהים בדרך כלל אחרי כל פיגוע, עוררה לא פעם ריאקציה. אז מה, רצינו לשאול אותם, האם הגיע הזמן להכניס את ערביי ירושלים תחת הסגר? למנוע מהם לעבוד כנהגים באגד או כמסדרי מדפים ברשתות מזון? והאם אז, כשהם יהיו מסוגרים ומתוסכלים, המצב יהיה טוב יותר? אבל הארוע שאירע אתמול ואשר מצטרף לשורת הארועים האחרונים שקדמו לו, הצליח להביא לתפנית גם בקרב חלק גדול מהציבור שעד כה לא נסחף אחר הקריאות המתלהמות. ולמעשה, אין זהו הפיגוע עצמו כמו הארוע הקל שקדם לו ואשר מטבע הדברים כמעט והוא לא זכה לסיקור.

יום קודם לכן שבתו נהגי 'אגד' הערביים במחאה על מותו של הנהג הערבי במתחם 'אגד' שבהר חוצבים. לא עזרו כל ההסברים (שאפילו פתולוג פלסטיני היה חתום עליהם) שהבהירו כי האיש לא נרצח וכי ידו של יהודי לא פגעה בו חלילה. לא סייעו כל ההפצרות שהפצירו בהם ראשי החברה בירושלים שאף דאגו לפרט באזניהם את המשמעות של השביתה, שעשויה להתפרש ברבדים הקיצוניים של החברה הערבית כהודאה קולקטיבית באשמת הרצח שלא היה. "אם רק תשובו לעבודה סדירה תעבירו בכך מסר לציבור שלא היה רצח ושאין כל סיבה למחאה", אמרו ראשי 'אגד' בירושלים לנהגים, אך אלו אטמו אזנם משמוע. הם שבתו, כשהם מודעים לחומרת הצעד אך מסרבים להכיר בהשלכותיה של אותה שביתה.

ומי היו הנהגים השובתים? אלו שמוגדרים תחת הפרופיל המרגיע של 'בטוחים לסביבה': נהגים מבוגרים, בעלי משפחות, מפרנסים, וכאלו שיש להניח כי הם עברו מבדק כזה או אחר טרם התקבלו לעבודה. למרות זאת הם סירבו לנהוג כתושבים מן השורה והם העדיפו לתת עדיפות לרגשי הלאומנות. הם ירדו בהפגנתיות מההגה, והעובדה שבירושלים נרשמו שיבושים נרחבים ביום ב' רק מעידה על הנפח הרב שהם תופסים בחברת התח"צ בפרט ובירושלים בכלל.

יום למחרת היה מי שלקח את הנושא רחוק יותר. שני ערבים שהועסקו אף הם בשכונות היהודיות של ירושלים נטלו עמם כלי נשק והם יצאו 'לנקום' את נקמתו של הערבי שגופתו נמצאה נטולת חיים באוטובוס. אבל דמם של הקדושים נמצא גם על ידיהם של אותם נהגים 'תמימים' לכאורה, שמה הם עשו בסך הכל, רק שבתו. אך הם, במקום להרגיע את הרוחות, רק נקטו בצעד שגרם לשלהוב הרוחות, כשבמציאות הנוכחית שבה האוויר אפוף אדי חומר נפץ די בגפרור קטן בכדי להצית עיר שלימה.

מחר, כאשר גם אותם תושבים ערבים שאין להם כל קשר לטרור ולהסתה יחושו כי נוכחותם אינה רצויה בירושלים והם יקבלו לפתע סירובים ממקומות העבודה שעד כה העסיקו תושבים ערביים, שלא יבואו בטענות אלא לאחיהם שיכלו למנוע – אילו רק רצו – את ההידרדרות במצבם.

מה לעשות, בסיטואציה הנוכחית כבר אי אפשר לסמוך על אף אחד מהם. אם גם אלו שהפרופיל שלהם היה בטוח לכאורה הוכיחו כי בשעת מבחן הם יעדיפו לתפוס צד עם הקיצוניים ביותר בלי לתת את הדעת לרגע על ההשלכות, אין ברירה אלא לחשב מסלול מחדש ולבחון בשנית את כל נושא העסקת הערבים בכל ענף שהוא במקום שיש להם מגע עם האוכלוסיה הישראלית.

מה לעשות, גם הנהג החביב שמקדם את פניך באוטובוס הוכיח שחיי אדם אינם נחשבים בעיניו. ככזה, אסור לתת לו הגה, ואפילו לא מטאטא.