בהמשך לטור החריף שהמתפרסם השבוע בעיתון 'המחנה החרדי' ע"י הרב ישראל אייכלר (המאמר להלן) הוציאו השבוע חברי הביד"צ מחזיקי הדת הוראה גורפת אודות האיסור לעלות להר הבית מהלי טהרת הזאת שלישי ושביעי באפר פרה אדומה.
חברי הבד"צ ראו צורך חשוב לשוב ולהודיע בשער בת רבים את דבר חומר האיסור של העליה להר הבית וכניבה למקום המקדש בטומאה, וזאת עקב תופעה בה נראים יהודים מתוככי המגזר החרדי המסתמכים על היתרים מפוקפקים ומשוללי יסוד,ובאמתלאות שונות של השקפה ציונית מעזים לחלל את הקודש. היבט נוסף של מכתב גילוי הדעת נועד לעורר גם את בני הציבור הדתי המקפידים על קיום מצוות לבל ישמעו ל"רבנים" מחודשים, כזכור גם בד"צ העדה החרדית ביקשו אף הם לחזק את חומר האיסור ולבצר את חומת התורה.
קרא עוד:
[postim]
"למען דעת". מכתב הבד"ץ
מאמרו של הרב אייכלר נגד העליה להר הבית
בשאון הבחירות המתדפקות בשער אנו עלולים לשכוח שהג'יאהד המוסלמי אינו יוצא להפסקה בגלל הבחירות. דם קרבנות הטבח בבית הכנסת בהר נוף הי"ד עדיין לא יבש וזעקת הכאב שעברה מסוף העולם היהודי ועד סופו לא נמוג. גדולי ישראל והרבנים שליט"א, כבר הורו לכולנו מה לתקן ואין אנו באים להוסיף עליהם. אבל יש דבר אחד שלא רק בתחום הרוחני אלא הפיזי ביותר.
העלייה להר הבית של אריאל שרון בערב ראש השנה תשס"א, פתחה את האינתיפאדה השניה וגבתה אלפיים הרוגים הי"ד ואלפי פצועים ומיליוני יהודים כואבים. גם אז עלתה הטענה: וכי יאסר ערפאת היה זקוק לשרון בהר הבית, כדי לפתוח במלחמה העממית הזאת? הרי הוא כבר הכין חביות חומר נפץ, וחומרי הסתה בכל אזורי יש"ע. אריק הטיל רק גפרור קטן עם קמצוץ של אבק שריפה, בבואו להר הבית "לחלל את אל אקצה".
מי שמכיר את ההיסטוריה הישמעאלית וכולנו מכירים אותה כשכנים ותיקים, יודע כי "אל אקצה" כבר הציתה אש גדולה לפני שמונים ושש שנים בפרעות תרפ"ט. גם אז יצא חאג' אמין אל חוסייני בזעקה גדולה ומרה שהיהודים באים להחריב את "אל אקצה", בתשעה באב, בעקבות "פרשת הכותל". כל הארץ בערה באש השנאה נגד היהודים והשיא היה בפוגרום בחברון בה נטבחו יותר משישים יהודים ביום אחד רח"ל.
גם היום אנו יודעים כי הערבים אינם רוצים את היהודים בארץ הזאת. הלוואי וכל הישראלים ירצו יהודים חרדים בארצנו הק'. אבל יש הבדל אם חביות אבק שריפה של שנאה פזורות בכל הארץ והן רדומות כל זמן שאין גפרור שמצית אותן, לבין עלייה להר הבית שהיא סגולה בדוקה ומנוסה לשפיכות דמים ולא בכדי. ראשית, חומר העניין ההלכתי כפסקם של כל גדולי ישראל בעבר ובהווה שאסור באיסור חמור לעלות ולהעפיל את ההר הקדוש. לא ניכנס כאן במילה אחת לצד ההלכתי של האיסור, כי אין זה מדור לבירור הלכות. אבל עצם העובדה שגדולי ישראל ופוסקי הדורות קבעו שזה אסור – זה אסור. יהודי חרדי אינו עובר על איסורים, גם אם אין בהם סכנה פיזית.
שנית, על אחת כמה וכמה שיש כאן התגרות בישמעאלים בצורה מוכחת ומדממת קרוב למאה שנים רצופות, שזו סכנת נפשות. גם מי שרוצה להקריב קרבנות בזמן שאין בית המקדש קיים, לא יכול להקריב קרבנות אדם רח"ל למען הטירוף הזה. הישמעאלים הבאים להרוג ברציחה אכזרית וליהרג כ"שאהידים", אינם עושים זאת בלי לב בוער ומוח מורעל ומוסת. אי אפשר לתאר לבני עמים אחרים, עד כמה "מסגד אל אקצה" הוא חומר בעירה שבוערת בלבם, עד כדי נכונות לומר "תמות נפשי עם היאהוד". המקום הזה מסיר מהם את כל המחסומים האנושיים הגורמים לאדם לפחד מן המוות ולרצות לחיות. ולכן כל המתקרב לשם, מעבר לכל עניין הלכתי, גורם במישרין ובעקיפין למעבר הנפשי של המחבל מרצון להרוג לשאיפה להיהרג ולמות בקריאות "אללה הוא אכבר" כ"שאהיד" ולזכות בכל ההבטחות שלהם, ה' ירחם ויציל אותנו מחרב זעמם.
לכן יש למחות נגד ההפקרות להפר את פקודתם של גדולי ישראל שליט"א לבל יהין איש לעלות להר הבית. חובתנו אף לדרוש שאף אחד לא יעיז לסכן את חיי אחרים. אמנם כבר נאמר "על חייו לא חס על חיי אחרים לא כל שכן". אבל אפשר להתריע ולהרתיע מפני עליה להר הבית, בכל חומר הדין, עדי יבוא שילה ויבנה לנו בית מקדשנו ותפארתנו בב"א.
