האביב החרדי • מסע עמוס תהיות בין תחנות הדמוקרטיה החרדית המתהווה

מרכז הליכוד זה כאן | הרחבה שמחוץ לאולם 'בית מלכה' תגעש ותהמה אדם באותו יום בהיר של קיץ תשפ"ה, 2025 למניין הלועזים. יום הפריימריס הגדול במפלגה החרדית, יספק מחזות של דמוקרטיה חגיגית שחור לבן. דוכני שכנוע אפופי פוסטרים צבעוניים, ובהם דיוקנאות מחייכים בזקן סרוק ופאות עשויות בקפידה, יינבטו מכל עבר. בכל זווית יתרוצצו פרחי עשייה חסידיים ויתזזו מצד לצד, חלקם בחלאט ובמגבעת סוּפֶּר ירושלמית, חלקם בהופעה חסידית וכובע סאמט. חברי המרכז עצמם שיבואו אל הקלפי בזה אחר זה, ינסו להתעלם מהפנינג הבחירות המקדימות שנחת על השטעט'ל, ויצעדו בבטחה אל אחורי הפרגוד כשבידיהם רשימת מומלצים, על מנת לממש את זכותם המפלגתית ולקבוע כיצד תיראה רשימת המפלגה החרדית לכנסת. מרכז הליכוד זה כאן, בגרסה חרדית, מגוירת, הרבה יותר מכובדת.

מאיישי הדוכנים ינסו לשכנע את חברי המרכז להצביע בעד ישראליק, הכוכב העולה בשמי הפוליטיקה החרדית, בעל הקבלות המוכחות בזירה המוניציפלית. ישראליק הוא דור רביעי לשושלת העסקנית, שיצא לדרך הארצית והעמיד עצמו לבחירת הציבור בברכת אביו שפרש לעשות לביתו מקץ עשרות שנות שירות שרק בסופן חווה פריימריס אמיתיים מהם. פעילים אחרים יעשו נפשות עבור איציק דויטש, יריבו, בהסבירם כי עם כל הכבוד, הגיע הזמן לפנות את הזירה לאנשים מוכשרים שלאו דווקא נושאים את שמה של שושלת העסקונה המפוארת. בסוף יכריעו הפוקדים הגדולים, אלה שמחזיקים ברשימות הקידום והחיסול, ברצונם יקדמו את פלוני וברצותם יהגו את אלמוני מן המסילה הפוליטית.

לא יהיו ימים גדולים לדמוקרטיה החרדית כימים אלה, שבהם יכוסו הקירות בריכוזים החרדיים במודעות הנושאות את שמות המועמדים ודיוקנותיהם: "ישראליק פרוש – חזק בעשייה", תפמפם מודעה אחת; "איציק דויטש – אלוף בביצועים", תכריז מודעה אחרת. "דוד גולדברג – האיש שלך בכנסת", תבשר מודעה שלישית. מאחורי כל מועמד תעמוד חסידות מכובדת ועדת מעריצים. קמפיינרים מנוסים ילוו את המועמדים, ויפיקו שלל חוברות ממותגות ופרוספקטים מעוצבים להפליא, בליווי אמצעי מולטימדיה חדשניים, מאושררים על ידי ועדת הרבנים לענייני תקשורת. הכל ייזכרו אז בקמפיין הסבא החביב שליווה את אבי השבט במסעו לכיבוש בירת הארץ. מולם תיראה דגל התורה, הבוחרת את חבריה בשיטה הישנה, כשמורת טבע אנרכרוניסטית ולא דמוקרטית. ברוכים הבאים לדמוקרטיֶע החרדית הראשונה.

אתגר ציבורי
המרוץ יהיה צמוד. הבנשע"צ (בנם של עסקני ציבור) והבולדוזר-של-עשייה יתחרו על ליבותיהם של חברי המרכז האגודאי. כל אחד יבטיח גבעות, ינסה לכבוש את לב ההמון באמצעות ייחוס אישי ומשפחתי. מי שירצה להיבחר, ייאלץ לעבוד קשה ולהציג קבלות.

מכיוון שמרכז הליכוד זה פאסה, מוֹישה קויפמן יהיה אלוף המִפקדים במרכז שלומי אמונים. הדילים המנצחים יעברו תחת ידו. הכל יאבו את קרבתו, יבקשו את תמיכתו, יידעו שהדרך להיבחרות לכנסת עוברת בהתחבבות על הפוקד הגדול מכולם. יהיו לו מתחרים קטנים ברחבי הערים, אך כולם יידעו: מוֹישה קויפמן הוא הדרך הבטוחה לניצחון בפריימריס, בדרך לייצוגה של סיעת שלומי אמונים בכנסת. פעילות שלו יכולה להשתוות רק להמלצה בכתב ידו של זקן השבט, אבי הציבור הכלל חסידי, ר' מאיר פרוש בעצמו ובכבודו. מלשכתו ברחוב פרס ינצח פרוש על המערכה וישקיף בסיפוק רב בילדיו הפוליטיים המפעילים בכישרון רב את הבשורה הדמוקרטית שהצליח לייבא אל הציבור החרדי לאחר שבעים שנות פנקסים וצעטל'ך בנוסח אגודת ישראל הישנה.

שלומי אמונים תהיה הסנונית. בסיעות החרדיות האחרות תתעורר קנאת סופרים, והכל יבקשו להעתיק את המודל המנצח שיחליף את שיטת הנציגים המזדקנים והעייפים היוצאים מן הכנסת רק בארונות קבורה, כיוון שמעולם לא עמדו לבחירת הציבור שאותו הם מייצגים. תמו הימים האלה. מעתה, הכוח בידי האזרח החרדי הנמנה על פנקס הקהילה.

נשמע כמו חלום? לא אם עוקבים אחר מעשיה של הכוורת החסידית הרוחשת בימים אלה, המבשרת לאחרונה על בוא העידן הדמוקרטי לפוליטיקה החרדית: מאיר פרוש, מנהיג סיעת שלומי אמונים, הכריז על צעד אמיץ, שבמסגרתו יסכים לסכן את עתידו הפוליטי ולהעמיד את עצמו לבחירה. ולא רק את עצמו, כי אם את כל נציגי הסיעה הכלל חסידית ברשויות המקומיות. אִמרו שלום לעידן הישן, קבלו בתשואות את העידן הדמוקרטי החדש, שבו מי שרוצה להיות ח"כ חרדי – צריך להתכבד ולעבור הליך של בחירות פנימיות.

לדואגים נאמר: פרוש עצמו אינו חושש לעתידו. לא בשלב זה. התקנון שנתפר למידותיו על ידי מיטב נציגי 'שלומי אמונים', מוודא כי איש לא יזיז אותו הצידה. לפיכך, אין מדובר במעשה אישי הרואי בשלב הזה. עיקר הבשורה נעוצה בזירה המוניציפלית – שם ייאלץ כל מועמד לראשות עיר או למליאת המועצה להיבחר על ידי נציגי הקהילות. אבל מי יודע, אולי ביום מן הימים יעמוד פרוש עצמו בפני קרב פוליטי אמיתי ורציני, מכוח התקנה שהביא על עצמו בעיניים פקוחות. ואם לא הוא – הרי שבניו כבר לא ייבחרו מכוח האינרציה ושם המשפחה. אותם בנים שמקדמים בימים אלה את הפריימריס החרדי הראשון – שביום מן הימים יפעל נגדם כבומרנג. אבל זה מחיר הדמוקרטיה. לפיכך, קל לזלזל ביוזמת פרוש לדמוקרטיה חרדית; אבל הרבה יותר קל להמשיך ולכהן ללא צורך לתת דין וחשבון לציבור הבוחרים. עדיפה שיטה המייצגת דמוקרטיה על תנאי לעת עתה, על שיטה שאינה מחייבת דין וחשבון אמיתי לציבור.

גם אם חלק מהתיאורים הפותחים את הכתבה הזו יוגדרו כמדע בדיוני ומפריז כשייקראו על ידי מנהלי הפריימריס החרדי הראשון – על אמיתה אחת אין חולק: בשורת הדמוקרטיה החרדית יצאה לדרכה. את הרכבת הזו איש לא יעצור. בקרוב יעמוד פרוש לבחירה סמלית, פריימריס בכאילו. הליך שתוצאתו ידועה מראש. בהמשך ייאלצו הנציגים העירוניים להתמודד בבחירות אמיתיות. ואם הבשורה תעבור אל הסיעות החרדיות האחרות – ניתן יהיה להכתיר את פרוש בתואר ממציא הדמוקרטיה החרדית. הרבה דברים הוא המציא – וזו ההמצאה הגדולה מכולם.

בעמודים הבאים נצא למסע בין תחנות הדמוקרטיה החרדית הראשונה. נמשש את הבשורה, נבדוק כיצד היא מתקבלת בציבור החרדי לפלגיו ועדותיו, ונבדוק האם קיימת היתכנות להתפשטותה הוויראלית לעבר מעוזים פוליטיים אחרים ביהדות החרדית.

מדורת השבט החסידית
בשבוע שעבר, תחילתו של חודש טבת, התכנסו באולם בני ברקי עשרות עסקני ציבור המזוהים עם הסיעה הכלל חסידית, התת-אגודאית. זו דרכה של סיעת החסידויות הקטנות, המשמשת מדורת שבט אהובה לאנשיה: כל חבריה מתייצבים בצו שמונה לכל קריאה שמודעה על אודותיה מתפרסמת ב'המבשר', ביטאון הבית של 'שלומי אמונים'. מכל העיסוקים יתפנו, כדי לשמוע את דברו של רֶבּ-מאייֶר', המנהיג הנמרץ והבלתי מעורער.

רבים מנסים לעמוד על סוד לכידותה של 'שלומי אמונים' כפדרציה של חסידויות ופלגים שבין חלקם מעולם לא שררו יחסים יוצאי דופן בחמימותם. כיצד מצליח פרוש לחבר בין כולם ולהיות הנהג-קטר של רכבת החסידויות הקטנות שכולן רואות בו כבן-דמותם? הסברים רבים לכך, וביניהם הכשרון של פרוש לייצר חרדה קיומית מפני האויב הפוליטי הגדול. לכן, ומסיבות רבות נוספות, איש בל ייעדר מהכנס שאליו מתכנסת מדורת השבט – המורכבת מאנשי חצרות ופלגים בציבור החסידי. פרוש הוא הדבק המחבר בין כולם. הוא, במראהו ההדור, משמש חוט שני בין פלגים שלא קרבו זה אל זה. עובדת היותו בלתי מזוהה עם אף חצר רשמית מאז עזיבתו המהדהדת את חסידות באיאן, מסייעת לו לכבוש את לבבות כולם. איש אינו חושד בו כי יעדיף את החצר האחת על פני האחרת.

פרוש הוא הדמות המלכדת. אבי מהפכת החצרות הבינוניות. סמל ההתארגנות העצמאית של החסידויות הקטנות. איש לא קורא עליו תיגר. בעמל ארוך שנים בנה זאת: לכל אירוע בכל חסידות יגיע בשטריימל וקפוטה, משל היה איש החסידות מיום היוולדו. בכל הדלקת נרות חנוכה יופיע, יצטופף בפרנצ'ס או יכובד במקום של כבוד. כאן ישיג תורם למקווה ונגיד לכולל. שם יסייע בהשגת תקציב ממשלתי. ישתתף בשבתות התאחדות במירון, בהדלקות חנוכה ול"ג בעומר, בערבי התוועדות, באירועי מלווה מלכה, בוועידות שֶבֶת אחים. יחרוש את הארץ ללא לאות, עד שיגיע לאחרונת החסידויות ויוודא שאין בה קיני מרד או ניצני אכזבה. לכי אצל פרוש, נמלה עצלה, ראי את נמרצותו ותביני שיש חרוצים ממך.

אביו, הרב מנחם פרוש ז"ל, החל את החזון, אף שנמנה על הפְּרושים מקדמת דנא. מאיר כבר פנה לאפיק החסידות ופיתח את מהפכת החסידויות הקטנות לכדי ממדים שהפכוהו למלך הפוליטי הבלתי מעורער של כל חצר קטנה באשר היא – הרואה במאיר פרוש את נציגה האולטימטיבי. מספר הטלפון האישי שלו גלוי לכל פרח צעיר. גם בשלוש בלילה ירים את הטלפון, יקשיב למצוקה, יפתור בעיה. ירים טלפון למפקד תחנת המשטרה, למנהל לשכת הגיוס, לאיש כיבוי האש, לשכן המציק ולמכולת הסגורה. כל מספר טלפון של גורם ממשלתי מתויק במכשיר הבלקברי שלו, המחליף את הפנקס המיתולוגי שנשא אביו לכל מקום. משם מתנהלת מדינת שלומי אמונים.

עבור מנהלי המוסדות עצמם – פרוש הוא הכתובת לכל הליך בירוקרטי תקוע, לכל תקציב בלתי ניתן לחילוץ, לכל מעשה שתדלנות מזדמן. מכאן סוד כוחו. אלא שאופיה המיוחד של 'שלומי אמונים' הציב את פרוש בפני בעיה: בעוד שנציגי חסידות גור, ויז'ניץ ובעלזא לכנסת, נבחרים על ידי האדמו"רים וזוכים בכך לגושפנקה אישית ללא עוררין- מי יבחר בפרוש עצמו? והלא פדרציה ארוכה של חסידויות עומדת מאחוריו? הלך איפוא והגה את רעיון הפריימריס.

אם חשבתם להציב מועמדות לייצוג הסיעה הכלל חסידית בכנסת – מקום יש עימנו לצנן את התלהבותכם: הפריימריס הראשונים בציבור החרדי נתפרו באופן שמאפשר התמודדות רק במקרה של תמיכה מראש מצד שלוש חצרות חסידיות המונות מאתיים משפחות לכל הפחות. לכו תמצאו שלושה עסקני חצרות שיהינו לצאת נגד המנהיג הפוליטי של החסידויות. המשמעות: זו תהיה התמודדות יחיד של פרוש נגד עצמו, והתוצאה תהיה ידועה מראש. מכיוון שעיקר המאמצים לכינון דמוקרטיה מופנים לעבר המערכת המוניציפלית – פרוש מעדיף שקט מרבי בכל מה שקשור לייצוג הארצי של הסיעה. הוא מבכר שלא להכניס את ספינת שלומי אמונים השקטה והמלוכדת, לסחרחורת מיותרת. אל תצפו להפתעות. עיקר הבשורה, כאמור, נעוצה במערכת העירונית.

מליאת החצרות הקטנות
על בקבוקי פפסי וצלחות טחינה ובולקעס ריחניות של מאפיית ויז'ניץ – תפריט חובה בכל התכנסות של 'שלומי אמונים' – נוסדה אחת המסורות שעוד ירעידו את יסודותיה של המערכת הפוליטית החרדית.

פרוש אינו איש של גינונים. אל אירוע השקת הפריימריז הגיע ראשון – הוא אינו מאלה המוודאים לפני כניסתם לאירוע כלשהו, שהאולם מלא. הוא התיישב בשולחן המכובדים, לצד חסידי שלומי אמונים הנאמנים לו. פרחי חסידויות צעירים הקיפוהו, כדרכם, במבטי אהדה בלתי מסויגים, משל היה בעצמו אדמו"ר. חשמל עמד באוויר בעלותו לנאום, על אף שחריצותו ודבקותו במשימותיו גדולים על הכריזמה הציבורית שהוא מצויד בה. והוא אינו מצויד בכריזמה יתרה, כי אם בפעלתנות חסרת מנוח. פרוש הוא ההוכחה האולטימטיבית לכך שהציבור, החסידי לפחות, מעריץ עשייה – לאו דווקא קסם אישי ותחבולנות פוליטית מהוהה בנוסח היו"ר המתפטר של ש"ס.

באירוע המתואר, שבו נטלו חלק כל צירי הסיעה ומנהלי המוסדות הנמנים על דגלה, הציג אבי מדורת השבט את המתווה לדמוקרטיה החרדית המתחדשת. מתוך נייר כתוב מראש, שוב כדרכו בקודש, הקריא פרוש את עקרונות ההתמודדות והתקנות. ללא להטוטי נאום יוצאי דופן, בלי הרמות קול של נואמי אוקספורד. נתניהו יכול לקבל ממנו קורס בגריפת תשואות מהקהל מבלי לנקוט אף בתעלול אחד.

הכל הרימו את ידיהם והצביעו בעד הצעותיו, פה אחד. הכל – כולל עסקנים שאינם מנהלי מוסדות ומייצגי חסידויות, אך אצלם – שלומי אמונים זה בדם. אחד מהם מנהל רשת סניפי קופת חולים. האחר סקרן סתם. מי רואה את שלומי אמונים מתכנסת ואינו יוצא. אלה אנשים הפותחים את יומם בקריאת 'המבשר' ומסיימים אותו במעורבות פעילה במהלכי הסיעה. פרוש הוא עבורם שם שמעביר רטט של התרגשות – העומד לצנינים בעיני כל מי שאינו שלומי אמונים. הם הגרסה החרדית לחברי מרכז הליכוד. וכשמאיר פרוש מארגן אירוע – כולם באים.

אחר כך עלה אל הדוכן האח, הרב נפתלי צבי פרוש, יו"ר תנועת הנוער דגל ירושלים, איש חסידות גור. פרוש האח ביקש להעלות הצעה לסדר. "זכורני", אמר, "שאצל אבא ז"ל (הרב מנחם פרוש זצ"ל – א"א) כיהנו גדולי תורה בוועדה המסדרת, דוגמת מרנן הגאונים רבי אברהם יעקב זלזניק, רבי שמחה זיסל ברוידא ורבי שלום שבדרון זצ"ל. אני מציע שגם אצלנו יכהנו גדולי תורה בוועדה המסדרת של הפריימריס".

רחש עבר בקהל. בשונה מהצעות אחיו שהתקבלו ללא סייג, כאן התעורר דיון: "הרי כתוב בתקנון המוצע שבכל מקרה של חילוקי דעות יילכו הצדדים בפני בית דין", טענו לעומתו, אז בשביל מה צריך שרבנים יכהנו בנוסף לכך?". אך ר' נפתלי לא נעתר: "אני מציע שיהיו רבנים גם כשאין חילוקי דעות". הכל הפנו את מבטם לעבר המנהיג הפוליטי, מאיר פרוש עצמו. פרוש הנהן בראשו – ואז חזר על עצמו המחזה הכה מאפיין: צירי שלומי אמונים הרימו את ידם, ולא הורידוה עד שלא קיבלו לכך סימן. ההצעה נתקבלה פה אחד. הרכבת הדמוקרטית יצאה לדרכה. איש לא יעצור אותה; גם לא ליצמן, שהחשש הקמאי מפניו בחלק מחוגי שלומי אמונים הוא מרכיב חשוב בדבק המלכד את אנשי הסיעה סביב מאיר פרוש – בעל דבבו הפוליטי האולטימטיבי. אם לא נתלכד, יבוא ליצמן וייקח הכל. אם לא היה ליצמן, פרוש צריך היה להמציאו.

מנגד, בסיעה המרכזית של ליצמן יטענו שהתקרבותו של האחרון בשנים האחרונות לעבר חסידויות רבות והפצעתו בטישים ובאירועים (אם כי ללא ספודיק לראשו. פרוש יש רק אחד) – היתה אחד הטריגרים למהלך הדמוקרטיזציה, שתכליתו, לטענת אנשי 'הסיעה המרכזית', לחזק את מעמדו הפנימי של פרוש בחוגי החסידויות. נו, שוין, יגידו ב'שלומי אמונים': אם זו הדרך שלהם להביע את דעתם על הדמוקרטיה החרדית שאנו נחשוניה ומבשריה – שיערב ויבושם להם.

מזכיר נשכחות
בבית אפוף הוד קדומים הממוקם לו בשלווה פרהיסטורית בשכונת סנהדריה שבירושלים, יושב הרב שמואל אבישי שטוקהמר, סופר חרדי נודע, אגודאי ברמ"ח אבריו, ומזכירה המיתולוגי של מועצת גדולי התורה החסידית. איש ספר הוא הרב שטוקהמר, איש של נוסטלגיה, הזוכר את אגודת ישראל בשנותיה הנפלאות, ואינו מבין מה קרה להתארגנות החרדית שנוסדה באירופה לפני השואה ועתה לא נותר ממנה הרבה, לבד ממפלגה נטולת תודעה אגודאית מקורית. ביתו עטור בדיוקנותיהם של גדולי הדורות הקודמים שעל ידיהם יצק מים, וספרייתו אפופה מסמכים ויומני המתעדים את קורות ימיה הגדולים של אגודת ישראל.

מי שרוצה לדעת האם ראוי ונכון להכניס למוסדות אגודת ישראל זמורות של דמוקרטיה המעבירה את הכוח לאזרחים – חובה עליו לסור למעונו של אוצֵר דברי הימים, האגודאי האחרון, הרב שמואל אבישי שטוקהמר. כך עשינו אנו, רגע לפני שהשלג הירושלמי ישבש את תכניותנו.

אגודת ישראל ושיטת הפריימריס יכולות לצעוד שלובות זרוע? שאלנו את המזכיר האגדי
"מוכרח אני לומר את האמת", השיב לנו המזכיר בלשונו הציורית, מעוררת הגעגועים לימים עברו. "אחד מגדולי מנהיגיה של אגודת ישראל, הלא הוא מרן ה'פני מנחם' זצ"ל, שהיה מראשי מועצת גדולי התורה ומנותני הטון בה – היה בעד פריימריס. בפירוש כך".

הוא לא ראה בכך משום ערעור על סמכותה של מועצת גדולי התורה?
"להיפך", מסביר הרב שטוקהמר. "הוא אמר שזה לא נוגד את ה'מועצת'. משום שאלה שייבחרו, אחרי שייבחרו, יעברו הליך אשרור של מועצת גדולי התורה. ל'מועצת' יש את הזכות הסוברנית לקבוע סופית האם מועמד פלוני שנבחר בפריימריס אכן ראוי לכהן כחבר כנסת מטעם היהדות החרדית. אבל שהעם יבחר, שהקהל יבחר. אדרבה. כמו שבכל עיירה יהודית היו שבעת טובי העיר נבחרים בכל קהילה וקהילה. את הגושפנקה תיתן מועצת גדולי התורה. כך שה'פני מנחם' בהחלט היה בעד פריימריס".

ומדוע לא התקבלה דעתו של הרבי בנידון?
הרב שטוקהמר: "הנושא מעולם לא הגיע לידי דיון הלכה למעשה. אני שמעתי את זה מפיו ברמה התאורטית, במסגרת שיחות רבות שזכיתי שהוא ניהל איתי. למעשה, הנושא מעולם לא עלה על סדר היום".

מה היתה דעתם של גדולי ישראל האחרים?
"את דעתם של גדולי ישראל האחרים לא שמעתי בנושא. אני לא זוכר שדיברו על כך".

כיצד נבחרו הנציגים משחר ההיסטוריה של אגודת ישראל?
"המועצה הארצית קבעה תמיד את חברי הרשימה. אחר כך הובאה הרשימה בפני ה'מועצת', וזו אישרה בדרך כלל את בחירת המועצה הארצית".

הרב שטוקהמר מהרהר מעט, ואז ננער ממחשבותיו. "אני נזכר", הוא אומר, שבעבר היו בחירות פנימיות באגודת ישראל".

אימתי?
"זה היה לפני למעלה משלושים ושמונה שנים. היו בחירות פנימיות, אך לא לאיוש תפקיד חברי הכנסת, אלא לצירי המפלגה ולקביעת יחסי הכוחות בין הסיעות השונות. אז זכתה הסיעה המרכזית של חסידות גור בבכורה בתוך אגודת ישראל, משום שמספר חבריה היה הגדול מכולם. אחריה באה סיעת שלומי אמונים של ר' מנחם פרוש ז"ל, אחריה סיעת צא"י. הסיעה הרביעית בגודלה היתה הסיעה המאוחדת, המזוהה עם חסידות ויז'ניץ. למעט צא"י שירדה מהמפה – יחסי הכוחות הללו נותרו בעינם עד היום הזה".

אתה בעד בחירות פנימיות לאיוש תפקיד הח"כים ביהדות התורה?
"וינסטון צ'רצ'יל אמר ", נוטל הרב שטוקהמר דוגמה מהמדינאי הבריטי, "שהדמוקרטיה היא שיטה גרועה – אבל כל השיטות האחרות גרועות ממנה. כך לענייננו. אנחנו הרי אנשי תורה, שכל נתיבותיה שלום. אם הפריימריס יביאו לידי כך שהבחירות יתנהלו באופן של שלום בין איש לזולתו ובין סיעה לרעותה – יש לברך על כך".

אתה לא חושש שיש בכך משום ערעור על סמכותם של גדולי ישראל?
"בפירוש לא, משום שלגדולי ישראל תהיה הזכות להכריע ככלות הפריימריס האם נכונה בחירת הציבור או שיש לשנותה. כל החברים באגודת ישראל מקבלים עליהם מראש את קביעת גדולי ישראל".

מה היתה הדרך לבחירת הנציגים לכנסת בעבר הרחוק?
"כפי שציינתי, בעבר הרחוק היו בחירות לצירי אגודת ישראל. בכל פעם שהכנסייה הגדולה עמדה להתכנס, בחרו הצירים את חברי הוועד הפועל העולמי. לכנסייה הגדולה באו צירים מכל העולם, כאשר תושביה החרדים של כל מדינה קובעים את זהות הצירים לכנסייה הגדולה. הצירים עצמם בחרו את חברי הוועד הפועל. אני, למשל, חבר בוועד הפועל העולמי, לאחר שנבחרתי על ידי צירי הכנסייה הגדולה", אומר הרב שטוקהמר בשמץ של גאוות יחידה, אף שכיום מרוקן התואר מכל משמעות. אחרון האגודאים, כבר אמרנו?

"גם מועצת גדולי התורה", מספר הרב שטוקהמר, "נבחרה מכנסייה לכנסייה. אבל מכיוון שמאז שנת תש"מ לא כונסה הכנסייה הגדולה – מועצת גדולי התורה המשיכה להתמנות מכח תקנון שאומר שהמועצה עצמה בוחרת את חבריה מפעם לפעם"

קיימת תחושה שאגודת ישראל כולה הפכה למוסר אנכרוניסטי ומאובן. לבד מהנציגות בכנסת, שום דבר שם לא פעיל. אתה שותף לתחושה הזו?
"נו, בוודאי", אומר הרב שטוקהמר בכאב. "ולמה אין אגודאים היום?! יש אגודאים שמטילים ג' בקלפי. הא ותו לא. אבל אגודיסטים ואגודיזם, כפי שהם נקראו פעם – זה אין היום. מדוע? הזמנים השתנו, ואולי זה מכיוון שכולנו במקום גיאוגרפי אחד, כך שהצורך במוסד הגג הזה התייתר. כמו שסנחריב ערבב את האומות – כאן אירע מקרה הפוך. התאחדנו מבחינה גיאוגרפית, ומתוך כך התפוררה אגודת ישראל".

ואתה משלים עם התוצאה בדיעבד?
"בשום אופן לא. זה לא טוב ולא צריך להיות כך. צריכה להיות תודעה אגודאית. לו היה בידי הכח, הייתי מקים מדרשה אגודאית שבה ילמדו מה היתה אגודת ישראל, מה היו מטרותיה ועבור מה הקימו אותה גדולי ישראל. אני שוקד בימים אלה על ספר שירכז את כל תולדותיה של אגודת ישראל

לשם מה הצורך בממסד האגודאי, כאשר כל חסידות מסודרת במוסדותיה?
"תמיד היו חסידויות – והיתה אגודת ישראל שכללה את כולם יחד. לפני שלושים שנה דיברתי בכנס אגודאי, ואמרתי: בכל תחום בעולם יש דבר והיפוכו. מה ההיפוך של אגודיזם? אגואיזם! משום שמהות האגודאיות היא לעבוד למען כלל ישראל. ההיפוך מזה הוא דוקטרינת שלום עליי נפשי.

"כאשר רבינו מאיר שפירא זצ"ל התמנה לנשיא אגודת ישראל בפולין, הוא הגיע לכ"ק מרן האדמו"ר ה'אמרי אמת' מגור זי"ע, שהיה רבן של ישראל, ותמיד קירב אותו. לגודל ההפתעה, ה'אמרי אמת' לא רצה לקבל אותו. רק אחרי כמה שעות הוא קיבל אותו. שאל אותו מהר"ם שפירא: 'רבי, מה יום מיומיים?' נענה לו הרבי: 'אני עשיתי את כל הפעולות על מנת שכבוד הרב מלובלין ימונה לנשיא אגודת ישראל בפולין, כדי שלא יאמרו שאגודת ישראל זה גור. אז אתה, חסיד צ'ורטקוב, מיד כשהתמנית אתה בא אליי?!…

"ומשום כך אני אומר: לכל חסידות ישנו המקום שלה, אבל המטרה צריכה להיות כלל ישראל. זאת מטרתה של אגודת ישראל, וזה מה שאמר מורנו רבי יעקב רוזנהיים בנאומו בקטוביץ: 'מטרתה של אגודת ישראל היא להקים את כלל ישראל מחדש'. אני חושב, שהעניין של 'כלל ישראל' לקוי מעט היום".

הח"כים התבלבלו
אגודת ישראל, שאלנו את הרב שטוקהמר, היא תנועה דמוקרטית במהותה?
"אני מאמין שלו היו פריימריס – כל חבר היה מרגיש שיש לו כח בידיים, וכך היתה מעורבות נרחבת יותר. אבל כשאין פריימריס, אני יכול להבין את אלה שסבורים שאגודת ישראל אינה דמוקרטית. גם הסנהדרין, להבדיל, היתה דמוקרטית: חז"ל אומרים שתחילה היו שואלים לדעתו של הקטן שבסנהדרין. אני זוכר שמורי ורבי כ"ק האדמו"ר בעל 'ישועות משה' זי"ע מויז'ניץ הקפיד תמיד לנהל את ישיבות ה'מועצת' באופן הזה. תמיד הוא כיבד את אחד החברים לנהל את הישיבות – ותמיד דאג שדעתם של כל החברים תישמע. הגאון הגדול רבי זלמן סורוצקין זצ"ל, נשיא ה'מועצת' המיתולוגי, נוהג היה לומר שהכוח של מועצת גדולי התורה היא בכך שמשתלבים בה כמה וכמה כוחות. קודם כל, כוחו העצמי של כל אחד ואחד, אחר כך כוח התורה שמביאים גדולי ראשי הישיבות, ואחר כך כוח הרבים שמביאים גדולי החסידות שיש מאחוריהם קהילות וחסידים. כך השולחן הזה משלב בתוכו את כל הכוחות ולכן הוא גבוה וקובע".

אז אתה מבין את האיש הפשוט ברחוב שחש שיהדות התורה מתנהלת כקליקה סגורה?
"לאיש הפשוט אצלנו יש לו אימון בגדולי ישראל. מי אמר שצריך להתחשב בדעתו של האיש הפשוט ברחוב?"

אבל את היוזמה של פרוש אתה רואה בעין יפה?
"כן, למרות שהכל יודעים מה יהיה בסוף… אף אחד אינו חושב שמישהו אחר ייבחר שם. איש לא כוסס ציפורניים. זה נעשה בצורה שמאפשרת לומר: מילא, זו הצגה שסופה ידוע מראש. אבל מי יודע, אולי בהמשך זה יהיה אחרת. בכל מקרה, היוזמה לכשעצמה מבורכת. ואם זה היה מתנהל בצורה שלא תביא למחלוקת יתרה, זה בוודאי מבורך.

היית רוצה לראות את המודל הזה בסיעות נוספות באגודת ישראל?
"כל סיעה והדרכים שלה. לסיעה המאוחדת יש את ועד הקהילה שנבחר על ידי הציבור הויז'ניצאי. את הנציג לכנסת בוחרת הוועדה המדינית, או הוועדה העליונה, או כל שום וחניכא דאית להו. אבל בסופו של דבר, הרבי קובע. הרבי יודע מה שהוא עושה וכולם מקבלים את דעתו. זהו הרי יסודה של יהדות – ויאמינו בהשם ובמשה עבדו. יש לנו אמונת חכמים ואחרי שהרבי קובע אסור שתהיינה טענות וערעורים".

ליותר מכך לא יכול היה מאיר פרוש לצפות: אישור מפורש מפיו של המזכיר האגדי, ששמע זאת מפורש מפי קודשו של ה'פני מנחם' זצ"ל.

דרמה בערבון מוגבל
את האמת צריך לומר – שלומי אמונים לא המציאה את הגלגל. בסעיף 12 של תקנון 'הסתדרות אגודת ישראל בארץ ישראל' המצוי בידי רשם המפלגות, רשום כי "בחירת רשימת המועמדים לכנסת תיקבע על ידי המועצה הארצית, באחת משתי השיטות דלקמן: השיטה הראשונה – בחירות מוקדמות כלליות (פריימריס) לששת המועמדים הראשונים, על ידי כלל ציבור חברי המפלגה ששילמו מס חבר עד למועד בחירת רשימת המועמדים לכנסת, כאשר המשך רשימת המועמדים תיבחר על ידי המועצה הארצית.

"השיטה השניה – בחירת המועמדים כולם על ידי המועצה הארצית. במידה ויוחלט במועצה הארצית על אימוץ השיטה הראשונה, תקבע המועצה הארצית את ההליך המלא על פיו ייבחרו המועמדים לחברי הכנסת על פי שיטה זו".

מאז היווסדה ועד עתה – התעלמה אגודת ישראל מן המרכיב הדמוקרטי המופיע בתקנונה שחור על גבי לבן, והעדיפה את האופציה השניה – אופציית ההיבחרות על ידי המועצה הארצית. מדי ערב בחירות מתכנסים נציגי הסיעות השונות באגודת ישראל ומאשרים בהנפת יד, כחותמת גומי, את הנציגים שבחרו להן הסיעות השונות, בתמיכת מנהיגיהן הרוחניים. פרוש, המציג עצמו כבא כוחה של פדרציית חסידויות מגוונת – החליט לנער את האבק מעל התקנון הישן שמאופסן בארכיוניו, והחליט לממש את הרכיב הדמוקרטי בתקנון המפלגה.

במשרד עמותת 'קמח' שבבניין שערי ירושלים יושב עו"ד אברהם יוסטמן, איש שלומי אמונים ברמ"ח אבריו, ומכין עבור מאיר פרוש את הפלטפורמה המשפטית לפריימריס ההולכים ומתקרבים. במשרדו מתכנסים חברי הוועד הפועל – המונים את נציגי הסיעה בערים השונות, למעט אלעד, מחמת קרבה משפחתית, ונציגי החסידויות השונות. בחדר הישיבות מתנוססות דמותיהם של מרנן הגר"ע יוסף, ויבדלחט"א הגראי"ל שטיינמן וכ"ק גאב"ד ערלוי. בהחלט פסיפס של שלושת גווני הרשת החרדי.

מה מביא אותך לעיסוק הזה?
יוסטמן: "אני חסיד סלונים ואיש שלומי אמונים. הכרתי את פרוש לפני 13 שנה, ומני אז אני עומד לצדו".

ולמה לו בחירות מוקדמות פתאום?
"הרעיון של עריכת בחירות פנימיות מלווה את שלומי אמונים לא מהיום. באלעד היו פריימריס, וכן בבית שמש לפני הבחירות האחרונות. מכיוון שהשאיפה היא להפוך את זה לשיטה ברחבי הערים – פרוש החליט שהוא חייב לגבות את עצמו בדוגמה אישית".

מה הטעם בכל זה אם התוצאה ידועה מראש?
יוסטמן: "זו שיטה ששלומי אמונים מטיפה לה ולכן חשיבותה בעצם קיומה. נכון, ייתכן מאוד שפרוש יתמודד מול עצמו, אבל הוא מעניק בכך אמירה חשובה. הוא עושה זאת מבלי שכפו עליו את זאת. ואם מישהו יעמוד בתנאי הסף וירצה להתמודד – הוא מוזמן לעשות זאת. בכל מקרה, מדובר בבשורה לעתיד".

אתה מודה שהבשורה היא עתידית, אם בכלל?
"אני מסכים שעכשיו, מחמת קוצר הזמן, קשה לערוך את ההליך באופן המושלם ביותר. מצד שני, היה חשוב לעשות זאת ולא לומר: נדחה את זה לבחירות הבאות".

יאמרו המקניטים: מאחורי פרוש אין אדמו"ר מסוים או גב תורני מוגדר, ולכן הוא מייצר לעצמו מסלול בחירה אלטרנטיבי. מה תענו על כך?
"ברור שזוהי הנחה שרחוקה מן האמת. פרוש הוא חבר באגודת ישראל, הכפופה למועצת גדולי התורה ופועלת מכוחה. למיטב ידיעתי, הוא נמצא בקשר שוטף עם חברי ה'מועצת'".

מדובר במעשה הצהרתי או בהליך של דמוקרטיה אמיתית?
יוסטמן: "מדובר בדרך אמיתית של הציבור לבחור את נציגיו, אבל לא בצורה שבו מתנהלים הפריימריס בליכוד. לא תהיה התפקדות יחידים. לכל קהילה יהיה נציג, אלקטור, שהמשקל של אצבעו ייקבע לפי גודלה של החסידות שאותה הוא מייצג".

אם כבר לבשר על דמוקרטיה – אז מדוע לעשות זאת בצורה שלא מאפשרת התמודדות אמיתית? מדוע לא לאפשר לכל חבר קהילה להצביע?
"זה האיזון בין שיטת הליכוד, לשיטה החרדית. צריך לתת את הכח בידי הקהילות".

אני יכול להתמודד מול פרוש?
"אם תביא תמיכה של שלוש קהילות שבכל אחת מהן יש לפחות מאתיים משפחות – בהחלט שתוכל להתמודד"

מסובך לי. אוותר על הרעיון.
"זו כבר החלטה שלך. רצינו למנוע אפשרות שמועמדים יתמודדו מטעם עצמם ויוזילו את ההליך כולו".

מה הסיכוי שבשלושים השנים הקרובות יישא נציג שלומי אמונים שם שאינו מתחיל באות פ'?
"אני לא יודע", אמר יוסטמן, "אבל בפעם הבאה נערוך בחירות מקדימות גם על המקום השני מטעם שלומי אמונים.

דרמה פוליטית של ממש כבר לא תהיה כאן. לפחות לא הפעם. העיקר ההצהרה. גם זה משהו.

זו לא דמוקרטיה
התחנה הבאה שלנו, היתה במעונו של גיבור הבשורה, ח"כ ר' מאיר פרוש עצמו. במשרדו שברחוב פרס הירושלמי הוא יושב, וממשיך מסורת משפחתית ענפה. פרוש כמו פרוש: הוא עוסק בפריימריס הקרובים, תופר קצוות ומוודא שלא תהיינה הפתעות. בממלכת הפורושאים לא נוטלים סיכונים לעולם, גם אם אין שום סיבה לחשוש. הדבר הנוסף שבו עוסק פרוש, הן הבחירות עצמן. הוא נחוש למקסם את קהל הבוחרים שעליו הוא מופקד.

איך הרעיון הדמוקרטי שלך מתקבל בציבור?
פרוש, מתברר, אינו אוהב את המינוח דמוקרטיה. תחת זאת הוא מדבר במינוחים של פרקטיקה: "יותר ויותר חברים מבינים מדוע אנו עושים את זה. כך נדע איך לנהוג במקרה שיהיו ויכוחים. ואני יודע שיש פה ושם כאלה שאינם אוהבים את הצעד".

המנדט לבחירת הנציגים לכנסת אינו שייך לגדולי התורה?
"לא זו השאלה. כאשר יש מגוון של קהילות שעליך לייצג – ואצלנו זה לא חדגוני כמו אצל יתר חברי הכנסת – אתה נדרש בהכרח לקבל את האווירה והמשוב מכולם. מכיוון שהציבור שלי הוא כל כך רבגוני – צריך שתהיה איזושהי אמירה שהציבור שותף לתהליך הבחירה. מה גם שאני פועל ברוח התקנון של אגודת ישראל שמדבר לכתחילה על כך שכל ששת הנבחרים הראשונים נבחרים בפריימריס. אצלנו זה נדרש יותר".

אבל המציאות היא שהסעיף הזה לא הופעל מעולם.
"נכון, כי בוחרים את הנציגים במועצה הארצית של אגודת ישראל".

זה הליך פורמלי בלבד. חסר משמעות.
"נכון, אבל זה ההליך החוקי. אני עשיתי את הדבר הזה מבלי לדרוש זאת מסיעות אחרות. עשיתי זאת גם בשבילי, וגם כי אני צריך להחזיק מסדר שלם של קהילות, שאני רוצה לתת להם את התחושה שהם חלק מהתהליך של הבחירה.

"הרבה פעמים יש ויכוחים בתוך שלומי אמונים, כמו בירושלים בין יהושע פולק ליוסי דייטש, ובבית שמש – בין וינר לגולדברג וכדומה. לפעמים מתעוררות בעיות בערים שונות. לכן החלטנו שצריך פריימריס. התחייבתי לפני שנה שאחיל את זה גם על עצמי. אז אני לא יכול אדם שנאה דורש אך לא נאה מקיים".

אתה הראשון שמביא דמוקרטיה לפוליטיקה החרדית. הלא כן?
"אני לא מנהל תעמולה סביב העניין הזה, ולא מקדם את זה כלפי אחרים. אני מרגיש שאני חייב לעשות את זה אצלי ואני עושה את זה במגרש שלי בלבד.

ואתה לא מצפה שאחרים יילכו בעקבותיך?
"לא. אני את הקבוצה שלי יכול להחזיק טוב יותר באופן הזה. אלה צרכים אמיתיים, שמקורם בריבוי הקבוצות".

עם יד על הלב: אתה חושש למקומך לאחר הפריימריס?
"אם תעזור לי לחלוק רשמים והתרשמויות, ננתח את המצב. אבל הדבר צריך להיות ברור: אני צריך לעבור בחירה חדשה. גם ביבי לא מרגיש מאוים כשהוא מתמודד בפריימריס בליכוד, אבל הוא עובר התמודדות. אני צריך לעבור התמודדות".

היית עושה את זה אם היית מרגיש מאוים?
"נו, באמת. חבל שאני מתראיין. אתה יודע היטב שבעתיד יכול להיות שכן ארגיש מאוים".

תנאי הסף להתמודדות הם בלתי אפשריים…
"גם בליכוד צריך 500 חתימות. בשלומי אמונים, שהקהילות כל כך רבות – מישהו שרוצה להתמודד ולומר שהוא זכאי למקום הזה צריך להראות איזושהי רצינות. לא לגרור את כל העסק להתמודדות עקרה. אי אפשר לצאת ידי חובה כשכל השאלות תהיינה פתורות. אם אני רוצה הליך רציני, אני לא יכול להיגרר אחר כל אחד".

יש סיכוי שנציג כמו יוסי דייטש יתמודד למשל?
"לא. ולכן מה מגיע לי? סקילה? מה זו השאלה הזו. אם אין תנאי סף, אז זו בעיה. אני זוכר שבעבר בכל רשימת מועמדים שהיו מגישים לכנסת – מישהו התמודד ואמר שהוא המשיח. היתה בדיחה בוועדת הבחירות וכולם צחקו. אנחנו לא באנו לעשות צחוק. מי שרוצה להתמודד, יצטרך להביא הוכחה שהוא כשיר ויש לו גב רחב מאחוריו.

איזה קהילות ישתתפו בבחירות הללו?
"אתה לא צריך לדעת לפני כולם".

והקוראים גם לא?
"הכל יפורסם במועד הנכון".

איך עמיתיך בסיעה מקבלים זאת?
"זה לא נושא לדיון שם".

מנגנון הדחה פעיל
יוסי דייטש הוא נציג ציבור מוערך. מטובי הנציגים שהעמידה שלומי אמונים בגזרה המוניציפלית. יש אומרים, שטובים סיכוייו להשתדרג לזירה הארצית.

יוסי דייטש, האם תתמודד לתפקיד חבר הכנסת מטעם שלומי אמונים?
דייטש: "לא. אני חושב שמקומי בעירייה. איזהו חכם המכיר את מקומו. אני טוב במה שאני עושה בעירייה ומאיר טוב במה שהוא עושה בכנסת. חבר או סגן ראש עיר הוא שווה ערך בעבודה שלו לחבר כנסת – ואולי יותר ממנו. ח"כים משפיעים בפוליטיקה או במעטפת מסביב. את השליחות שלי אני רואה בעשיית חסד לפרט ולכלל. לקום בבוקר ולחוש שאתה יכול לעזור ולגרום לאנשים לחייך. בכנסת זה לא כך".

מדוע חשוב לפרוש להעמיד את עצמו לבחירות שתוצאתן ידועות מראש?
"כי הוא אומר: היות שאנחנו מורכבים מהרבה קהילות וחוגים, ובכל פעם עולה ויכוח בנוסח 'מי אמר שאתה צריך להיות הנציג בכנסת – אז הוא נותן לכל אדם שרוצה להיות הנציג שיראה לפחות שהקהילות מעוניינות בו. איך זה קורה? על ידי שהקהילות נותנות אימון בנציג. אם היינו מורכבים מגוף אחד או מחסידות אחת – ניחא. אבל יש 25 קהילות ואני צריך להוכיח עצמי כל העת שאני נותן להם שירות. מי קבע שיוסי דייטש צריך להיות הנציג בעירייה? אז אנחנו באים ואומרים: מהיום, הכל יימדד לפי התפוקה. תעבוד קשה בארנונה והקצאות, תייצג את הקהילות ותהיה להן לפה מול גורמי השלטון. אם אתה עושה את שליחותך והציבור מרוצה ממך – תיבחר שוב. ואם לא, זו תהיה הדרך להיפטר ממך.

אז מדוע אתם דורשים תנאי סף של שלוש קהילות תומכות כבר בשלב ההתמודדות?
"כי שלומי אמונים לא מורכבת משש קהילות בלבד. היא מורכבת מלמעלה משלושים קהילות. אם היינו אומרים שכל קהילה יכולה להעמיד מתמודד ללא תמיכה של קהילות נוספות – נגיע למצב שמישהו מקהילה פלונית שלא הצלחתי לספק לו הקצאה יקום מחר בבוקר ויכריז שמעלתי בתפקידי. איך אתה חש שהתחושה הזו היא מהשטח ולא תסכול לא מוצדק של יחיד? יש היגיון בדרישה של שלוש קהילות. היו שהמליצו לדרוש חמש קהילות, אבל אז אמרו: מישהו עלול לטעון שמאיר פרוש חושש ולכן הוא דורש חמש. אז הורדנו את זה לשלוש".

מהיכן ההשראה? ממרכז הליכוד?
"ממש לא. קודם כל, כולנו שליחים של גדולי הדור. אנחנו מצב הביניים שבין הליכוד לשיטה החרדית הוותיקה. לאחר הפריימריס נבוא לגדולי ישראל ונקבל את אישורם.

"זה מאוד צהוב לומר: מאיר פרוש ריפד לעצמו את הדרך. אבל אקח את הדוגמה שלי בעיריית ירושלים. אני הבאתי מכתבים של עשרים וכמה קהילות שנתנו לי את תמיכתם. אם קהילה אחת היתה אומרת 'אנחנו לא מרוצים' – הייתי אומר 'בסדר, קורה'. אבל אם שלוש או ארבע קהילות היו מתלוננות – הייתי אומר: אדוני, קורה לך משהו. עכשיו, כשיש פריימריס, אני צריך להיות כל הזמן עם אצבע על הדופק. כאשר מנהל מוסד מתקשר אליי, אני צריך להיות זמין אליו. לבוא לרבי שלו, לעזור לו בארנונה ובהקצאה, לבוא להכנסת ספר תורה ולתת לו את השירות. זה מעניק לי תמריץ כאיש הציבור".

ולגבי הנציג בכנסת?
"בא מאיר פרוש ואומר: אני דרשתי שבוויכוח בין דייטש לפולק הקהילות יכריעו, עכשיו דורשים ממני שאחיל את זה גם על עצמי. הוא נכנס למלכודת. יש מי שאומרים לו: בשביל מה אתה צריך את זה. אבל הוא הפקיד שטר, ועכשיו הוא חייב לפרוע אותו. הוא לא יכול לעשות לעצמו חיים קלים".

ועדיין, ניתן להניח שהוא ישן טוב בלילה…
"ברור, כי הקהילות מרוצות ממנו. כל הגופים של שלומי אמונים מקבלים אצלו השירות הטוב ביותר. להיות נציג ציבור – משמעותו להיות עבד של הציבור. ואם אתה לא מרגיש כך – הקהילות יאמרו לך: 'אדוני, לך הביתה'. זהו מנגנון הדחה לנציגים לא פעילים".

אולי הוא נאלץ לעשות זאת בגלל שאין לו גב של אדמו"ר?
"קודם כל, יש לו גב של אדמו"רים. לפני כל החלטה או הצבעה הוא עושה סבב כמעט בבתי כל האדמו"רים המכהנים במועצת גדולי התורה. הוא הולך לכולם, שואל ומשקלל. החיים יותר קלים כשאתה צריך לבוא לרבי אחד. החיים שלו הרבה יותר קשים, כי הוא מורכב מהרבה חסידויות וצריך לשאול כולם. אבל הוא לא זז בלי לשאול".

דבר הסיעה המרכזית
את המסע החלומי לארץ הדמוקרטיה החרדית, סיימנו בקצה השני של הסקאלה, בלשכתו של ח"כ יעקב ליצמן, יו"ר הסיעה המרכזית. האיש שמזרים אדרנלין לחוגי שלומי אמונים בעצם קיומו.

ליצמן, במפתיע, אינו שולל פריימריס באגודת ישראל באופן קטגורי. אך שלא במפתיע, לשם קיומם הוא דורש תנאים שיתקיימו רק בימות המשיח.

מה דעתך על המיזם של פרוש?
ח"כ ליצמן: "ברור לכולם שיהדות התורה ככלל ואגודת ישראל בתוכה, פועלות ומוכוונות מיום היווסדן לפי דעתם של גדולי ישראל. הכל מתנהל לפי הכרעתה של מועצת גדולי התורה, וכך גם יהיה בהמשך. למרות זאת, אין לי שום בעיה עם בחירות פנימיות.

"להזכירך", אומר ליצמן, "בעבר נעשו בחירות פנימיות באגודת ישראל. אבל זהו הליך שלא ניתן לבצוע אותו בנתונים הקיימים, משום שיש גם סיעות נוספות לצד אגודת ישראל. כדי לעשות בחירות פנימיות אמיתיות, הן צריכות להיעשות יחד, בתיאום עם כולם, כשכל הסיעות המרכיבות את המפלגה, כולל דגל התורה, נוטלות בכך חלק. רק בצורה זו לא יהיו כפילויות. אחרת, אנשים מסיעה זו יכולים במקביל להתפקד ולהצביע לסיעה אחרת, למרות שאינם נמנים עליה. רק מהלך משותף ומתואם עשוי למנוע את זה – מה שלא מתקיים בשלב זה".