יום מסחר שני ברצף של ירידות חדות בבורסה הסתיים אחר הצהריים. על רקע הצניחה החופשית בבורסת שנחאי, המפולת בשוקי אסיה והיום הקשה ביותר בבורסת לונדון מאז 2007, השאלה המתבקשת היא האם אנו עומדים בפתחו של משבר כלכלי עולמי נוסף, או שמא מדובר בבהלה זמנית של השווקים, אשר יתקנו את עצמם בתוך זמן קצר.
שורש הבעיה הפעם נמצא בסין. בורסת שנחאי מחקה בתוך שבוע את כל שיעור העלייה שלה מתחילת 2015, ומדובר בעלייה גבוהה. נתוני הצמיחה המדאיגים בענק האסייתי הביאו את הבנק המרכזי בבייג'ינג לנקוט בצעדים דרסטיים כדי להקל על הכלכלה, אולם מבלי שאף אחד התכוון, התפתח בעולם משבר. פיצוץ בועה אמתי או רק מראית עין? ימים יגידו.
אז מה קרה בשנחאי בסוף השבוע? הנה האל"ף-בי"ת של מה שאתם צריכים לדעת על הכלכלה הסינית ואירועי הימים האחרונים:
סין הייתה כלכלה די סגורה עד לשנת 2001. הסינים החזיקו בכושר ייצור עצום בגלל גודל האוכלוסייה, אבל הייצור בפועל היה נמוך משמעותית מהפוטנציאל.
קרא עוד:
[postim]
ב-2001 צורפה סין לארגון הסחר העולמי, מה שביטל מכסים רבים על יצוא ויבוא. באחת, סין הפכה לערש הייצור העולמי ותעשיות רבות עברו אליה, הן ממדינות המערב והן ממדינות אחרות במזרח אסיה. למשל, בעבר הייתה יפן אחת מיצרניות האלקטרוניקה הגדולות בעולם. לא עוד.
מפעל של ענקית הרכב היפנית טויוטה בגואנגז'ו, סיןכדי להקל על היצוא המתפתח בצעדי ענק, החליטה הממשלה בבייג'ינג לוותר על מדיניות מוניטרית עצמאית לטובת קיבוע שער החליפין. למעשה, סין עשתה מיקור חוץ למדיניות המוניטרית שלה. מה זאת אומרת?
יש לסין מטבע עצמאי, כמובן (היואן, או כפי שנקרא בסינית: רנמינבי), אבל שערו מוצמד לדולר האמריקאי. היתרון של המצב הזה הוא שהוא מקל על היצוא – לא יקרה מצב בו הדולר נחלש מול היואן וכתוצאה מכך היצוא מסין לארצות הברית הופך להיות יקר עבור הצרכן האמריקאי, מה שמביא כמובן לירידה בצריכה האמריקאית ולמיתון בסין. שני המטבעות צמודים וכך יחסי ההיצע-ביקוש בין שתי הכלכלות הגדולות בעולם נותרים יציבים.
החיסרון הוא שסין מאבדת את היכולת לשלוט בכלכלה באמצעות מדיניות מוניטרית (הוזלת מחיר הכסף כדי לעודד צמיחה, העלאת מחיר הכסף כאשר הכלכלה מתלהטת). ישנן מדינות נוספות המצמידות את מטבעותיהן לדולר, אולם כשמדובר בכלכלה הגדולה בעולם במונחי תמ"ג, ההשפעות במצב של מחלוקת עלולות להיות קריטיות.
הצמדת שער החליפין של היואן לדולר, עבדה לא רע במשך כ-15 שנה, בעיקר משום שהמחזוריות הכלכלית בסין ובארה״ב הייתה פחות או יותר מקבילה. אולם, בשנה וכמה חודשים האחרונים כמה דברים השתנו: ראשית, כלכלת סין מיצתה את פוטנציאל היצוא הזול והממשלה רצתה לעבור לכלכלה המבוססת על צריכה מקומית כדי להעלות את רמת החיים של התושבים.
שנית, זה הביא להאטה בצמיחה של כלכלת סין, גם בגלל שהממשל חדל לממן 'פילים לבנים' (כמו ערי הרפאים המפורסמות). הצמיחה בתוצר ירדה מ10% ל8% וכעת כנראה לכ-6%.
הממשל חדל לממן. 'עיר רפאים' בסין
במקביל, כלכלת ארה״ב המשיכה בקו השיפור האיטי מאוד שלה, והפד אותת בצורה ברורה שהוא מתכוון להעלות ריבית עוד ב-2015. זה כמובן בא בזמן לא טוב לסינים, שכלכלתם כאמור מאטה. העלאת ריבית תחזק את הדולר (ולכן את היואן) ותהפוך את היצוא הסיני ליותר יקר ופחות אטרקטיבי.
וכך אנו מגיעים לחודש האחרון, בו הסינים מאותתים לאמריקאים שהם מאוד לא רוצים שהפדרל ריזרב יעלה את הריבית. הבנק המרכזי של סין פיחת את היואן נגד הדולר בצורה משמעותית מאוד והממשלה בבייג'ינג מאותתת כי אחרי שנים שהם הכפיפו את המדיניות המוניטרית שלהם לאמריקאים, צריכים עתה האמריקאים להכפיף את המדיניות המוניטרית שלהם לצרכים הסיניים, בכך שיוותרו על העלאת הריבית בגלל שזה פוגע בכלכלת סין.
כל זה מביא לחוסר אמון חריף של משקיעים, שמבינים שיש פה פוטנציאל של התלקחות. אם הפד יעלה את הריבית, הסינים ייפגעו והמשבר עלול להחריף. מצד שני, האם בשל הסינים יסתכן הפד בפגיעה בכלכלת ארה״ב, המשוועת להעלאת ריבית אחרי שנים של ריבית אפסית? יש לזכור גם כי ראשי הבנק המרכזי של ארה"ב הצהירו בחודשים האחרונים שוב ושוב כי יחלו להעלות את הריבית בסביבות ספטמבר. האם הפד יוותר על ההעלאה ויאבד מאמינותו?
סגן יו"ר ה'פד', סטנלי פישר, לשעבר נגיד בנק ישראל (פלאש 90)
בינתיים, המשקיעים מצביעים ברגליים ומוכרים מניות של חברות סיניות; עליה של 65% לערך נמחקה בעשרה ימים. אתם יודעים למי ניתנה הנבואה, אבל קשה לראות מצב שבו אמון המשקיעים בסין חוזר לפני שיובהרו הצעדים הבאים בתחום הריבית משני עברי האוקיינוס השקט.
(המאמר בחלקו הגדול מפרי עטו של @pro_kooter, בתוספת הבהרות מתבקשות והסברים נדרשים)
כתבה מאד יפה