על מהומת האלוקים בערים החרדיות עם פתיחת שנת הלימודים ועל ראש עיר אחד שבאומץ שלח ידיים אל היורה הרותחת וגם נכווה • על מיניסטר שחור לבוש וכבד לשון שהפך לקונצנזוס כלל ישראלי ועל כמה לקחים חשובים שצריכים ללמוד ממנו פרחי העסקנות

כל שנה זה חוזר על עצמו באופן צפוי לגמרי, ממש כמו עונת החגים הקרבה ובאה. שוב קרוואנים נחטפים באישון לילה. שוב עסקנים נמרצים חוסמים ברכבי הליסינג שלהם את המנופים. צווי מניעה נחתמים בחיפזון, וקוויי הנייעס מעבירים שידורים חיים ממוקדי העימותים. גם השנה, כמו בכל שנה, אין עיר חרדית שלא הפכו בה שולחנות, שלא איימו במשבר שלא היה כמותו, ושלא הודיעו שכיתות הלימוד לא ייפתחו השנה בזמן.

במודיעין עילית מולך ראש עיר חביב, רב יענק'ל גוטרמן שמו. הלה, יהודי בעל מרץ ותושייה, נאלץ בימים האחרונים לנווט בין שני קבוצות שמעסיקות את עצמן סביב השנה בעימותים קולניים, ולא פוסחים על הזדמנות מקסימה כמו תחילת שנה כדי לעשות זאת שוב. גם הפעם, כמו תמיד, זה היה סביב סמינר כלשהו. בבית שמש יש ראש עיר אחר, יהודי מאיר פנים ובעל חוש הומור, רבי משה אבוטבול שמו. גם הוא, לרוע המזל, נאלץ לכלות זמן יקר בשבוע הקריטי של ערב פתיחת הלימודים כדי לעסוק בעסקי קרוואן שהונח באופן זמני בשטח שיועד, שומו-שמיים, לגני משחקים.

גם חלקה של ביתר עילית לא קופח. שוב קרוואנים מפונים בה, ושוב הקריאה ההיא, המייללת, המבכה את חורבן הקרוואן התורן, נישאת בין כיכרות העיר המקושטות. ובאלעד כמו באלעד – הכול נעשה בגדול, ואם אפשר להבעיר את העיר כולה – תמיד יימצא העסקן רווי האנרגיות שיתנדב לעשות זאת, הוא ולא מלאך, הוא ולא שליח.

נא להכיר: ראש עיר במגזר החרדי, מהמשימות הסבוכות בתבל. הייתה זו כמדומה הגב' גולדה מאיר שאמרה שראש ממשלת ישראל הוא ראש ממשלה שמונה מאה ועשרים ראשי ממשלה. ובכן, ראש עיר חרדי הוא ראש עירם של אלפי תושבים החושבים עצמם לראשי ערים בזכות עצמם.

להיות ראש עיר חרדי זה לעסוק במלאכת ריצוי בלתי נגמרת, הכוללת סיורי בר-מצוות ליליים וחפוזים, לחיצות ידיים עם עסקנים מתלמדים, ושליחת סרטוני ברכה אישיים לרגל יום ההולדת לאחייניתו של גבאי המניינים בשטיבלאך המרכזי. ועדיין לא דיברנו על הטישים הצפופים ועל חנוכות הבית הדחוסות בבתיהם של נכבדי העיר בעיני עצמם, ועוד שלל אירועים כיד הדמיון.

להיות ראש עיר חרדי זה להתמודד עם אופוזיציה שמספרה כמספר התושבים מגיל 3 ומעלה. בישיבות הקטנות הבון-טון בנוגע לתפקודו של ראש העיר מיטלטל כמו גרפים של הבורסות באסיה בימים אלו. ביום ראשון אתה יקיר הישיבה והקהילה, ובסוף השבוע תמצא את עצמך מקלף רצועות קוגעל מהחליפה בחניון חשוך. למחרת, אגב, תמצא את עצמך מצטלם עם העסקן הקהילתי שזאטוטים נשרכים מאחוריו, כשהוא טופח על שכמך כאילו היית נער בר מצווה שזה עתה הופיע לראשונה עם כובעו. אוי לך אם תקפוץ, ולו לביקור קטן וחשאי, אצל הפלג השני של חסידות מילצ'וב.

.מלאכת ריצוי בלתי נגמרת. ר"ע בית שמש, משה אבוטבול
(צילום: יונתן זינדל - פלאש 90)

אומרים עליהם שיש להם חשבונות בשווייץ; מספרים עליהם שהם נוסעים לדאצ'ה בהרי האלפים; מרכלים עליהם שהם טובלים כל ראש חודש במקוואות עבשים באוקראינה. עוקבים בקנאות אחרי שנתון כלי הרכב שלהם, ואחר כל סגירת פרגולה שהם מבצעים בביתם. הרכילויות מרושעות, ולעיתים מגיעות לעניינים אישיים ממש. כי חייו של ראש העיר ומשפחתו הם חלק בלתי נפרד מהדיל.

כולם נועצים עיניים בכל מהלך של העירייה, שלא מקבלת קרדיט על מהלכים ארוכי טווח, שכוללים לעיתים קיצוצים היכן שצריך. למרות שבערים החרדיות שיעורי ההכנסות מארנונה דומים רק לאלה של הרשויות הערביות בישראל, ראש העיר יימצא אשם בכול, ואף יידרש ללוות כסף מהגמ"ח של קופרמן כדי לתקן מגלשות שנשברו בידיהם של ילדי חמד שצמחו פרא בעיר. את הגנים הרי ראש העיר מטפח כדי להאדיר את שמו, את הקרוואנים הוא מפנה מתוך נקמנות אישית, ואת הארנונה הוא גובה סתם כי הוא חמדן.

לפני כמה שבועות עצר אותנו אברך בבית הכנסת שבו אני מתפלל. "אני עם ראש העיר סיימתי", הוא חרץ בתקיפות. למרות שאיננו עובדי עירייה וסכסוכים עירוניים פנימיים לא העסיקו אותנו מאז ומעולם, היה משהו בנחרצות שלו, שמשך אותנו לברר פרטים על הדרמה שכלל לא היינו מודעים לה. "אחות של גיסה שלי", הוא לחש לאוזנינו, "הייתה סייעת בגנים, ובתחילת השנה הודיעו לה שהיא מפוטרת".

"נו", הפטרנו בחוסר סבלנות, "איך זה מתחבר עם ראש העיר?"

האברך נטל נשימה ארוכה וסינן בין שפתיו בטון למדני: "אם היא הייתה בתו של ראש העיר נראה לך שהיו מפטרים אותה? זה הכול בגלל שהיא לא מקושרת. עם כזה ראש עיר אין לי עסק. חכה חכה לבחירות".

בתוך כל הג'ונגל המוניציפאלי הזה בלטה בסבב האחרון דווקא התנהלותו של ישראליק פרוש, ראש עיריית אלעד. פרוש ג'וניור ידע שאין באמת אפשרות לצאת מעימות אלעדי עשוי כהלכה ללא ריסוק אברים. מדובר בשני סמינרים שנלחמים זה בזה כבר שנים, הפועלים בגיבוי גדודים של עסקנים מזה ומזה, שנחושים להפיל לקרשים את היריב. שניהם לא שייכים לעדת שלומי אמונים, והוא מחויב להם באותה מידה. הרפלקס הפוליטי אומר, תן להם לריב ולשבר זה עצמותיו של זה עד אשר יגיעו להסכמות. אולם פרוש הכניס את היד לתוך החור השחור הזה, והחליט לעשות צדק בעיר הזו, שעושה רושם, שנעה מעימות לעימות כמו חולה המכור לסם.

במקביל, הסתעפה גם פרשיית קבלת הבנות לסמינרים, כאשר פרוש הצעיר רץ בעצמו לבתי המשפט. כאן הוא מסתודד עם ללום ולאחר דקה מקבל מסר מרב קהילה כלשהי שמזהיר אותו מלנקוט פעולה כזו ואחרת; במקביל הוא צריך לספק תשובות לבית המשפט, ולהסביר מדוע, לכל הרוחות, כל מה שיכול להתפוצץ בעיר הזו – מתפוצץ. בסופו של דבר הגיע פרוש הצעיר להסכמות שהפתיעו גם את בית המשפט, ועדיין אי אפשר לומר שהוא לא יצא חבול מהמאבקים בעיר.

ביקור ישראל פרוש ויזניץ12יצא חבול. ראש עיריית אלעד, ישראל פרוש

ישראליק פרוש עשה את הבחירה המוזרה ביותר בפוליטיקה המוניציפאלית. הוא היה יכול להמשיך ולהתמיד עם מעשי החסד שהוא עשה קודם לכן במשרדו באגודת ישראל הירושלמית, ולצבור עוד אהדה וכוח בקרב הציבור הרחב לקראת ירושה עתידית, במקום שנאה והשמצות. הוא היה יכול להשתלב פוליטית בירושלים או בכל עיר אחרת שהיא לא אכזרית וטובענית כמו העיר אלעד, אבל  בחר לקפוץ לתוך היורה הרותחת הזו, אולי מתוך מורשת גנטית של לקיחת משימות כבדות משקל וריצה למרחקים ארוכים.

כעת הוא משלם את המחיר בריבית קצוצה. כל מי שחיכה לו בצד, ניצל את הכאוס בעיר כדי להיפרע ממנו. חלק מעדות הספרדים מצד אחד, וחלק מעדות בני ליטא מהצד השני. אל הטירוף הזה הצטרפו אופוזיציונרים מטעם עצמם, שהכריזו מלחמת ג'יהאד נגד ראש העיר ואת מי מעניין שהעיירה כולה תבער.

למרות זאת, אסור להיתמם. נציגי הציבור לא עושים לנו טובה שהם בחרו להיות שם. יש משהו בעמדות המפתח הללו, שמושך וקוסם כל כך עבור רבים, שמוכנים להילחם על מנת לזכות במשרה הזו. בניגוד למה שחושבים, זה ממש לא קשור לכסף, שבניגוד לאגדות, יש מעט מאוד בעשייה הציבורית. השליטה, החיזור המתמיד, הפרסום ויחסי הציבור – הם אלו שעושים את התפקיד לכה נחשק. ואולי בציבור שלנו יש גם משהו שינקנו מגיל צעיר: שאיפה נושנה ונוסטלגית להגיע לעמדת הפרנס שיהודים בעיירות כה שיוועו לה כל חייהם.

 

שיהיה לבריאות

חדר הישיבות בקומה 13 במשרד הבריאות הפך לאולפן מאולתר, וצוות הערוץ השני היה מוכן לפעולה: הסאונד-מן, התאורן, המפיק התזזיתי, וכמובן – הכתב המוערך, כל אלה עמדו מול סגן השר ליצמן בעודו מתנדנד קלות על כיסא המנהלים. לאירוע המתוקשר קדם משא ומתן מתיש: הערוץ ביקש להוביל פרויקט סיכום שנה בקרב ראשי המפלגות, והכין חמש שאלות זהות לכולם. "מצביעיי לא רואים טלוויזיה", אמר ליצמן, והודיע כי אינו משתתף בסבב הראיונות. אבל בהפקה התעקשו: "חייבים את כולם; אם אין ליצמן – אין תכנית". וכך נגרר ליצמן לעמוד מול המצלמה ולמנות את רשימת הישגיו.

אדוני השר, איזה הישג מרכזי אתה חושב שהשגת בממשלה הנוכחית בתפקידך? נשאל ליצמן. אופס, מנופף ליצמן ועוצר את רצף השידור, "סגן השר בשבילך". הכתב מסתובב לאחור כשמבט מתוסכל על פניו. צריך להתחיל הכול מחדש. "הפעם בלי קריאות ביניים אתה מוקלט", הוא אומר בטון אזהרה.

ליצמן החל את מונה הישגיו, אחד לאחד. אני גאה שהחזרתי את ההפלרה למים, שאני פועל להחזיר את התרופות מצילות החיים לשב"ן, ואני גאה להיות המשרד היחיד שקיבל תוספת תקציבית במלחמות התקציב. פתאום קאט. ליצמן קם מכיסאו ומסרב להמשיך. "לא נוח לי לדבר על עצמי, לא יפה שאני מסביר מה עשיתי. זה גאווה ולא מכובד. 'יהללך זר' כתוב". ליצמן קם והחל צועד לעבר המסדרון, מותיר את הצוות ההמום פעורי מיקרופון.

.'יהללך זר ולא פיך'. ליצמן במשרד הבריאות (צילום: הדס פרוש - פלאש 90)

"אנחנו נקריא את רשימת ההישגים ולא אתה", התחנן המפיק, "ככה יהיה יותר קל?". ליצמן התרצה וחזר לעמדת ההקלטה כשהכתב ממשיך להקריא מתוך רשימה שהוגשה לו: ביצוע הרפורמה בבריאות הנפש, קידום תכנית הסיעוד הלאומי, רפורמת ה-MRI בכל בתי החולים, הגבלת מחירי החנייה בבתי החולים ומתן פטור תשלום מחולים ובני משפחותיהם, הסדרת רישיונות בריאות למוסדות חינוך והקלה בהליך, ביקורי פתע להפחתת עומסים בחדרי המיון והקמת מוקדי רפואה דחופה בפריפריה. לפתע המפיק עוצר את הרצף: מה עם רפורמת הקנאביס? למה אתה לא מדבר על זה? זו אחת הרפורמות המעניינות ביותר שלך. ליצמן מתפתל. "לא כל מה שאתם רוצים שישודר אני צריך לספר בקול. הרפו ממני בעניין הזה".

אם תרצו, זה הוא סיפורו של האיש וההפתעה. האיש כבד הלשון עם החליפה החסידית והכובע העגול, שהפך בתוך זמן קצר לסמל הקונצנזוס הישראלי, כשהוא חורך גם את השוליים של החברה הערבית. לפני שבוע כשחנך את המרכז הרפואי בסכנין, ראש עיריית סכנין, מאזן גנאים, לא התבלבל ובטקס הרשמי הביע קורת רוח מבואו של ליצמן. "שר אחר שמגיע לכאן מסבך אותנו עם בדיקות שב"כ והתראות ואבטחה ואנחנו מטורטרים ימים שלמים. ליצמן מגיע, לא צריך אבטחה ולא משטרה, אוהבים אותך כאן כמו בבית…" לתשומת לב אנשי מטה המגזר הערבי בש"ס.

בקרב גורמי הרפואה משתעשעים ברעיון שלפיו ליצמן יהפוך לשר מלא-מלא ויוכל להוציא לפועל את כל מה שהוא שם לעצמו כיעד לשנות במערכת הבריאות. כאילו שתואר סגן השר מנע ממנו זאת. אך גם במערכת הפוליטית כולה עוקבים מחדש אחר סגן השר החרדי, שהפך למטאור בתוך תקופה קצרה והתמקם בלב המיינסטרים הישראלי הנחשק.

אבל זה לא רק במובן הציבורי, ליצמן זוכה  גם להערכה עצומה בקרב דרגי השלטון הבכירים ביותר. שלושה שרים, שניים מהם בכירים מאוד, החליטו בשבועיים האחרונים להשתמש בהשפעתו המיוחדת של ליצמן על נתניהו כדי לנצל זאת למטרותיהם. הם רוצים להוביל מהלכים אצל נתניהו אבל הם צריכים מישהו שיעשה עבודת ריכוך. שיגשש, שיבדוק את השטח ויברר עמדות. אם ליצמן ימליץ להם ללכת על זה – הם יסתערו בכל הכוח. אם ליצמן ימליץ לרדת מהסיפור – הם יעשו פרסה.

מעבר לעיסוקו סביב משרד הבריאות, ביקורי פתע במרכזי רפואה ברחבי הארץ, וטיפול מתמיד בסל התרופות, בפני ליצמן עומדת רשימת מטלות פוליטיות-פנימיות שממלאות את סדר יומו, ובראשן, מיתוג המועצת החסידית והחדרת התובנה בקרב כלל הציבור החרדי והכללי, שזה הוא מנגנון קבלת ההחלטות הרציני ביותר במגזר והיחיד שיש לו באמת שיניים. בסביבתו מביעים שביעות רצון מהסאגה סביב מינויו לשר או לסגן שר, שמייצרת על הדרך רייטינג עצום למועצת החסידית ששוב ושוב עולה על הבמה וכולם מחכים למוצא פיה. "עם ישראל מחכה שבוע להכרעת המועצת שלנו", אומר ליצמן בגאווה בלתי מוסתרת. "לכך קיווינו וייחלנו מזה שנים ארוכות, להחזרת העטרת שהוכפפה משהו – ולבוא ולחדש המלוכה".

הסביבה הפוליטית, שמריחה כוח מרחוק, כבר מבינה מי מלך השכונה החדש. השבוע היה זה ראש העיר ירושלים ניר ברקת, איש אמונו של ליצמן, שבא לקבל ברכת הדרך וקריאת כיוון אחרונה לפני שהלך לחתום הסכם עם בעל דבבו בדימוס משה ליאון שהצטרף לקואליציה. "אתה חייב להבטיח לי שזה לא על חשבונך ושזה מבחינתך בסדר", מבקש ברקת לוודא, וליצמן מהנהן בראשו ומאותת: אין בעיה – צרף אותו ונעבוד יחד. ברגע האחרון סגן השר מבקש לברר: "איווט בסיפור?" בוודאי, משיב ברקת, ורק מישהו אחר בחדר נשאר להשתעשע ברעיון אפשרות לפיוס עתידי בין שני שועלי הקרבות הללו, איווט ליברמן ויעקב ליצמן, כשכמה הזוי לחשוב שמי שאולי עשוי להשלים ביניהם יהיה לא אחר מאשר ניר ברקת.

.ברכת הדרך. ליברמן ומשה ליאון (צילום: יונתן זינדל - פלאש 90)

 

חידת ליצמן

התקשורת הישראלית מתקשה לפענח את חידת ליצמן ששובר כל סטריאוטיפ אפשרי, הן על החרדים והן על החברה הישראלית. מצד אחד ליצמן הצליח לגרוף לעצמו אהדה גדולה יחסית למרות היותו נציג סקטוריאלי, מצד שני החברה הישראלית גילתה בגרות כאשר לא שפטה את ליצמן על המראה שלו ועל בסיס המקום שממנו הוא בא.

בשבועות האחרונים אחד העיתונים הגדולים במדינה עמל על הכנת כתבת פרופיל ענקית על ליצמן, תחת הכותרת 'תופעת ליצמן', ועורכי העיתון נאלצים להתמודד עם אינספור שאלות בסיסיות שמנסות לפצח את התופעה. החל מהעובדה שמדובר במותג החרדי הכי לגיטימי בישראל, וכלה בכך שהוא הצליח לנצח אפילו פוליטיקאים חילוניים כשפיתח סיסמוגרף רגיש שמאפשר לו לנגן בצורה מושלמת על הכפתורים הנכונים בחברה הישראלית. הוא יודע היכן ללחוץ, היכן להרפות, וממה פשוט להתעלם.

אבל כבר מזמן הוא לא תופעה מקומית. ליצמן היום במצב שהוא מחלק לגיטימציה ולא רק מלקט אותה לעצמו. בכירים במערכת הבריאות, שרים וחברי כנסת רוצים בקרבתו מתוך הבנה שהוא נתפס כאיש מעש ויושרה, וחיבור אליו עשוי אולי להשפיע גם על תדמיתם. כשמנהלי בתי חולים לא רק שאינם מתביישים, אלא אף מבקשים להצטלם עם ליצמן ולפרסם את התמונה בעיתונות, הם בעצם אומרים: 'ליצמן זה המדינה והמדינה זה ליצמן'.

לסיפור של ליצמן יש שלושה לקחים מעניינים: הלקח הראשון, שמכוון לכל אותם פרחי עסקנות שמחפשים את דרכם בעולם הפוליטי, הוא – שאתה לא צריך להיראות כמותם על מנת לקושש מהם הערכה. ליצמן מוכיח שלא רק שזה לא מועיל, ייתכן שזה אפילו נראה מתאמץ מידי, ומזיק לאינטרס הפוליטי של המבקש.

הלקח השני מחזק את אמרת חז"ל במשנה באבות, "כל ימי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה". ליצמן הוא הפטפטן האחרון. לא תשמעו אותו מלהג בתקשורת ומצחקק ביומני הבוקר. הוא לא מהפטפטנים בכנסת, והוא הפוליטיקאי האחרון שתמצאו כדי לגלגל שיחת רכילות ובטלה. בעידן שבו כל פוליטיקאי מחזיק פרופילים פעילים בכל רשת חברתית, ליצמן מדלג מעל כולם כשהוא מנצח את השיטה.

הלקח השלישי הוא הנאמנות. ליצמן מוכיח שבניגוד לתפיסה הפוליטית שמבקשת פרגמטיזם, כלומר התאמה תמידית לטרנדים התקשורתיים החדשים ועדכון עמדות, ליצמן הולך עם הרפורמה בבריאות הנפש ועניין ההפלרה כבר שנים ולא זז מזה ימין ושמאל. בניגוד לפוליטיקאים אחרים, הוא לא פותח כל בוקר את החלון, מריח איפה הציבור נמצא, ודוהר לשם. הוא מתקדם לפי קצב שהוא קבע לעצמו ולפי יעדים שהוא מאמין בהם בכל ליבו. הציבור יכול לאהוב ויכול שלא, אבל ליצמן פשוט לא מחכה.

.זמן איכות. ליצמן עם רה"מ נתניהו (צילום: אביר סולטן - פלאש 90)

ויש עוד משהו קטן. יש משהו בהתנהלות של ליצמן שנוגד את האינסטינקט הפוליטי. ליצמן שומר סכסוכים לאורך זמן ולא מאמץ חלקלקות לשון כדי להסוות שנאות ישנות ולהשיג אינטרסים חדשים. את הסכסוך עם יאיר לפיד הוא מטפח על בסיס יומי, כאשר הוא מקפיד לא לומר לו שלום במסדרונות הכנסת, ועל סירובו להשלים עם ליברמן על רקע אירועי הבחירות לעיריית ירושלים, אפשר להקדיש כתבה נפרדת.

אם יש משהו שיחסר לליצמן אם ימונה לשר הבריאות הוא השיחות השבועיות שהיו לו עד עתה עם שר הבריאות שהיה מעליו – ראש הממשלה בנימין נתניהו. בשיחות הללו דיברו על הכול חוץ מעל ענייני בריאות. אבל אין ספק שגם נתניהו מבין להיכן נושבת הרוח, וימצא זמן להקדיש לטיפוח הקשרים עם ליצמן.

 

פונקט פארקערט

ישנו סיפור ידוע על תלמיד בישיבה נודעת שהיה עומד בסיום השיעור כללי שהיה בנוי לתלפיות, ואחרי שהיה מנענע בזקנו ומשקשק בכתפיו, היה מכריז בטון נחרץ: "פונקט פארקערט!" (בדיוק הפוך!) היכל הישיבה היה מזדעזע, והציבור היה פוער את פיו בתדהמה. איזה גאון היהודי הזה – לחשו הבריות מאחורי גבו. כך יצא שמו של אותו תלמיד כעילוי מופלג שעוקר הרים וטוחנם זה בזה. פעם אחת, אחרי פעמים רבות שבהן הוא ניפץ שיעורים כללים באבחת אמירה בודדת, ניגש סקרן אחד בזהירות לאותו עילוי, וביקש: תסביר, מה בדיוק פונקט פארקערט כאן? העילוי החל לגמגם משהו, ולפתע תפס את רגליו וחיש-חש נעלם לבלי שוב. אין ספק שמדובר היה בעילוי אמתי, רק לא בסוגיות הש"ס, אלא בפיצוח רזי סודות יחסי הציבור.

.לא מתכוון לשום דבר אחר. השר דרעי (צילום: אמיל סלמן - POOL)

אריה דרעי ואביגדור ליברמן משולים במידה מסוימת לאותו תלמיד ישיבה: הכול דנים ומפרשנים את מהלכיהם, אבל בפועל, לא  כל מהלך שלהם באמת כה מחושב לפרטיו כפי שגדודי פרשנים מטיבים לשער בפלפוליהם. צמד הפוליטיקאים הללו מתנהל באותנטיות ובמקוריות.

כשליברמן מצהיר משהו, הוא מתכוון למה שהוא מצהיר, לא לשום דבר אחר. כשדרעי מוביל מהלך, הוא לא מתכוון לשום דבר אחר. שניהם בעד הרחבת הממשלה ונגדה באותה מידה; שניהם תומכים מובהקים ומתנגדים חריפים של מתווה הגז בנשימה אחת; שניהם צועדים פנים ואחור בעת ובעונה אחת. כל סתירה בהתנהלותם היא רק בעיני המתבונן. לדידם? משנתם סדורה, והרי היא נאמרת על ידם מפורשות. מה לנו כי נלין עליהם בשל הזיותיו של פרשן זה או אחר.

פונקט פארקערט כבר אמרנו?!

(צילום התמונה הראשית: פלאש 90)