זונדל מבקש סליחה • טורו השבועי של אריה ארליך

חוויות והגיוני לב מציון סנגורן של ישראל, ורשמים ממעמד הכפרות השנתי של זונדל העיתונאי

כתבות נוספות בנושא:

רבבות במעמד סיום המחזור השני של 'הדף היומי בהלכה' של 'דרשו' בארנה • שידור חי
האדמו''ר מסקולען ירושלים במעונו של גאב"ד ירושלים
שמחת הנישואין לבן רב קהל חסידים טבריה ובת אב"ד מאקווא נתניה
דוכן העיתונים • כל שערי השבועונים על המסך שלכם

אישוניו של גרישה הבהבו לעברנו משל היו זוג פנסים, שעה שהמרצדס השחורה שבה נסענו עצרה בלב בית העלמין בחריקה מעלת ענני אבק. נסיעה בת מאות קילומטרים הסתיימה זה עתה והדבר היחיד שחשבנו עליו בזמן הזה היה חילוץ עצמות הגון.

מקס, הנהג המקומי שלנו, הוא בעל-עגלה מיומן: הוא ניווט את הגה העץ במיומנות בתוך יערות עד, סחט את הדוושה בכל לבו מעל קילומטרים בלתי נגמרים של כבישים זרועי בורות ומהמורות המציגות את פניה הכעורות של אוקראינה במאה הנוכחית. אבל מקס גמא מרחקים במהירות כאילו מדובר במטוס סילון, ממש כמו אלכסיי, העגלון האגדי מסיפורי הבעל שם טוב. במרחקי העד של אוקראינה, 'נהג שודים' כזה הוא מוצר צריכה בסיסי.

כעת, מקץ מסכת תעִיות מייגעת ובאדיבות לא מעט בבושקות מקומיות שהסכימו להדריך אותנו בתנועות יד פרימיטיביות, אנחנו ניצבים כאן, בעיבורו של בית העלמין העתיק בברדיטשוב. מסביב זרועות אין-ספור מצבות אפופות ירוקת, אכולות מרוב שנים, מנותצות ברובן. מבין רסיסי חקיקות האבן יכולתי לזהות שהקברים כאן מתוארכים לשנות ה-ת"ק של האלף הנוכחי. כלומר, לפני מאתיים שנה.

צמחייה עבותה ומרושלת מכסה על הקברים. בתוך סבך הצמחייה נראו קופסאות סיגריות מרוקנות, בקבוקי ספרייט זרוקים ושלל פריטי פסולת שאיש לא טרח מעולם לפנותם. בקיצור, עזובה משוועת. גם שירותים אין: בקושי מתקן כימי לא מתוחזק שאי-מי הציב בתוך בית העלמין.

מהר מאוד הסתבר לי שנכון שתחזוקה מינימליסטית אין כאן, אבל היי, המקצוע היהודי הכה אותנטי – הוא מקצוע השְׁנוֹר שבדורות רבים הצית את דמיונם של יהודים טובים – דווקא פורח כאן בגרסה נאה למדי: גרישה פשט לעברנו את שתי ידיו, מתח אותם עד קצה גבול יכולתו. כביכול חיבוק הוא רוצה, אך למעשה – מתת-יד הוא רוצה. ורצוי שזו תהיה הגונה ככל האפשר. יש לו מושגים, לגרישה.

berdychiv_top_pic

"שוּלֶעם עַלֵיכֶם, אִידְן", הקדים אותנו גרישה בארשת נוצצת. שלום עליכם יהודים.

"עַלֵיכֶם שוּלֶעם, רֶבּ אִיד", השבנו לו, "וִוי אַזוֹי הֵייסְטֶע?" (איך קוראים לך?)

"אִיךְ הַייס גרישה. אהממ.. אַנְטשוּלְדִיקְט, אִיךְ הֵייס הֶרְשְל" (קוראים לי גרישה. סליחה, הרשל), ענה. או ששיקר, או שזה אכן שמו השני. כאן, באטמוספרה שסביב הצדיק, צריך לבחור באפשרות השנייה: בברדיטשוב לא מקטרגים על שום יהודי. בהנחה שגרישה אכן יהודי.

 

"קִימְט אַרַיין, אִידַאלַאךְ", גרישה הזמין אותנו פנימה, אל חללו של מבנה גבוה, מחופה לבנים לבנות, ששוכן במרכז בית החיים, ועליו הכיתוב: היכל ציון סנגורן של ישראל.

נכנסנו פנימה, חולפים בדרכנו על פני צמד ישישות שחצו להערכתי את גיל תשעים. הן היו מוטלות על שביל העפר, משוועות ביידיש לדולר. חסרות אונים, נעדרות כח, אך עם חיוניות בוהקת בעיניים. באו מתפללים, משמע יקבלו נתינה שיש בה להתכבד במושגי המקום. כיבדתי כל אחת מהן במטבע של עשרה שקלים, בתקווה שיהיה מי שיפרוט זאת עבורן בהמשך. הלב היהודי אינו יכול שלא להתעורר במקומות שכאלה.

המבנה עצמו, כמעט כמו סביבתו, מוזנח למדי: ארגזי פסולת, תחזוקה לקויה, תאורה קלוקלת. לשירות המבקרים עומדים ספסל אחד, מספר כסאות וכוננית רעועה שעומדת בצד, ובה ספרוני תהילים שיהודים טובים שכחו כאן. לא כך אמור להיראות ציון הקודש שבו ספון סנגורן של ישראל.

את יום האתמול עשינו בהאדיטש הרחוקה, מקום ציונו נורא ההוד של הרה"ק בעל התניא זי"ע, על גדול נהר פְּסוֹל, ובבוקר התפללנו במז'בוז', מקום מנוחתו הנשגב של מרנא הבעל שם טוב זי"ע. שני האתרים מתוחזקים כיאות ומסובבים במבנים מטופחים המשרתים את הציבור ללינה, לטבילה, לסעודה ולהחלפת כוחות לאחר נסיעות מייגעות. אבל ציון הסנגור, תלמידו של הבעל שם טוב וחברו של בעל התניא, משווע עדיין ליד מטפחת. לגורם שיעשה סדר. שמועה גונבה לאוזנינו ולפיה חילוקי דעות בין גורמים שונים על השליטה במקום – היא שגדעה את פיתוחו. גם על הצדדים המתגוששים היה הצדיק מברדיטשוב מלמד דברי סנגוריה, לאמור: הרי לא על עסקי קש ותבן הם רבים, אלא על החזקה של מקום קדוש. גם ברוכים יהיו, ושרק יסתדרו כבר ביניהם.

 

התחושה בפנים עילאית. ליד מצבת האבן השחורה והנמוכה מתחיל הלב להשתפך, סכר הדמעות להיפרץ, החושים להידרך. אנשים רציונליים, שהפעם האחרונה שבה בכו היו בזרועות המיילדת, מוצאים עצמם כאן מתייפחים כתינוקות, חשים כמי שנכנסים למנהרה לשטיפת נשמות. נפשם טובלת בנהר דינור. אנשים חשים כאן זיכוך עצום.

כמה נרונים מרצדים עתה מעל המצבה, אות לביקור של יהודים נוספים במקום בשעות האחרונות. אם בציוני קודש אחרים אתה חש יראת רוממות ובושה בגין מעשיך – בברדיטשוב התחושה היא של בעל תשובה שמקבל הזדמנות לפתוח דף חדש. והרי סנגורם של ישראל למוד היה בהשמעת דברי סנגוריה על פחותי הפחותים. אף על אנשים שאכלו ביום כיפור היה רגיל לסנגר. אז עלינו, יהודים טובים שבסך הכל משתדלים, כלום לא יליץ יושר?

ליד חלקת הציון מצאתי דף, ובו תצלום מתוך תורתו הנשגבה של הצדיק, המכונסת בספרו 'קדושת לוי'. כשעיינתי באותיות הקטנות בכתב רש"י, גיליתי כי הן עוסקות במחויבותו של הצדיק הגדול כלפי המשחרים לפתחו. הנוסח אינו זכור לי, אולם רוח הדברים היא בערך כך: צדיק רגיל אינו יכול לפעול ישועה עבור בעלי עבירה, משום שמסך מבדיל בינם לבין שערי הקדושה; אבל צדיק גדול יכול ומחויב לפעול גם עבור אנשים פחותים, להמציא עבורם ישועה ולעורר את לבם לתשובה. מי מסוגל שלא להתחזק מול שורות כאלה, הנלמדות בחלקת מחוקק, במקום שבו ספון גופו הטהור של הפרקליט הגדול ביותר שקם לעם היהודי בדורותיו האחרונים.

נשאתי בהתרגשות פרקי תהילים, ובינתיים הלך מבנה הציון והתמלא: שלישיית מתפללים מיוזעים, צמד מבקשי ישועה כוספים, ברסלבר מתודלק באור גדול שמן-הסתם הקדים את הגעתו לאומן. תשעה יהודים היינו, וחשבתי שיהיה נכון לתקוע עתה בשופר של אלול, כדי להזכיר את עקדת יצחק, להסיר את המקטרגים ולבקוע שערי שמים.

בציון רבי לוי וצחק מברדיטשוב

אלכסיי, סליחה – מקס,  פתח בפניי באדיבות את הבגאז' של המרצדס. מתוך שקית התפילין שלי הוצאתי שופר. חזרתי אל מצבת האבן, תקעתי והרעתי, תשר"ת תש"ת ותר"ת. התחושה נשגבה, הילה של זוך חופפת סביב. הלב אומר: שעת רחמים ועת רצון היא זו.  אחר כך נפנינו לחפש מניין לתפילת מנחה. חסידים מספרים על קבלה מהבעל שם טוב הגורסת שכאשר תשעה יהודים עומדים ומצפים למניין – מובטח להם כי היהודי העשירי בוא יבוא.

עודנו יושבים ומצפים להתממשות הקבלה, והנה מופיע גרישה-הרשל. בידו חופן שטרות כסף מסוג דולר, אירו וגריבנה. גרישה מיין את השטרות במיומנות – דולרים לחוד, אירו לחוד וגריבנה לחוד. אין מערבין שמחה בשמחה. נוכח הפצעתו, מצאתי עצמי תוהה: האם זהו העשירי שהבטיח הבעל שם טוב?! דווקא גרישה?!

"וִוי הֵייסְט דַיין מַאמֶע?", שאלתי את גרישה בהיסוס. איך קוראים לאמך?

"מַיין מַאמֶע? רוּחְל לַייאֶה!", השיב בביטחון. אם שם אמו רחל לאה, משמע יהודי הוא. תחבתי אפוא לידו סידור, ור' יוסף יצחק אליטוב פתח בהתרגשות ב'אשרי יושבי ביתך'. ועדיין תהיתי: גם אם יהודי הוא – האם גרישה כשר להצטרף למניין? האם הוא שומר שבת? יש לשער שהמארח שלנו – הלא הוא הברדיטשובער זכותו תגן עלינו – היה מכריע לכף זכות. גרישה בהה בסידור, דפדף פנים ואחור, עמד על מקומו ללא ניע ושפתותיו לא רחשו דבר. בחזרת הש"ץ הדרכתי אותו לענות 'אמן' בסיום כל ברכה. מה לעשות, בברדיטשוב אתה לא בוחר את הצענטער שלך. זו הייתה אפוא תפילה בנוסח ברדיטשוב.

 

נעזוב לרגע את גרישה שעושה עצמו מתפלל בברדיטשוב, ונעבור לזונדל, העיתונאי הישראלי הכל-יכול.

בעיתונאים רבים התברכו אנשי שלומנו, אך כמו זונדל אין בעולם: מקושר בכל מקום, מהלך כוותיק ורגיל במסדרונות הנכונים, מצטלם תדיר לצד אישים רמי מעלה בעיני עצמם ובעיני אחרים. כל אימת שהוא מצטלם ליד אישיות כזו, הוא דואג להעלות את תמונותיו על אתר אל הרשתות, למען ישמעו הכל ויראו, שאין כמו זונדל בכל הארץ.

זונדל איש עסוק. הכל מחפשים אחריו, מותירים לו הודעות, דולקים אחריו בשווקים, והוא, אף זמן לעצמו אין לו. אבל שונה שעת אשמורת שלישית של ערב יום הכיפורים משאר ימות השנה, שבערב יום הכיפורים נוטל לו זונדל תרנגולת לכפרתו ומסבב אותה על ראשה בשלשות. בצעדים אפופי הדר הוא פוסע אל בית השחיטה, נוטל את ילדיו המטופחים בימינו ובשמאלו. בבואו פנימה בפסיעותיו המעודנות, זונדל נועץ מבט מלא משמעות בשוחט, וזה מכבדו בתרנגול הגון ובריא, מובחר שבמובחר, שהרי ראוי הוא זונדל שיתכפר בכפרה שראוי להתכבד בה.

.(אילוסטרציה: נועם ריבקין-פנטון - פלאש 90)

"בְּנֵי אָדָם יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת", ממלמל זונדל מתוך דף הכפרות. הכפרה מתבוננת בו, הוא מתבונן בכפרה, ושניהם אינם מבינים זה את זה. מה לזונדל המקושר ולאוכלוסיית מטילי הביצים. מה לשכווי שכרבולתו הולכת לפניו ולז'ורנלסיט שמקלדתו הולכת לפניו.

משיגיע זונדל ל"פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שַׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר", יסובב את הכפרה על ראשו שוב ושוב, יעשה את הגבר שבידו כפרה ותמורה וחליפה לחטאיו ועוונותיו ופשעיו. ואז, רגע לפני שישליך מעם ידו את הכפרה, בעוד השמים מתחילים להתבהר לקראת ערב שבת שבתון, יבצבצו דמעות מעיניו של זונדל הכל-יכול. זוהי השעה השנתית שבה מהרהר זונדל בנגעי עצמו.

אל תטעו בו, בזונדל. לזונדל יש מצפון. באותה שעה הוא מעמיד לנגד עיניו את האובייקטים שזכו להצלפותיו לאורך השנה כולה. תדיר הוא מוצא ברשימה זו אישים פוליטיים, פרנסים ארציים ומקומיים, עסקנים ושתדלנים, וכל מי שלא ענה לו לטלפון בשנה החולפת. מולה ניצבת רשימה נגדית, של כל מי שזכו לליטופיו. גם ברשימה זו נמצאים פונקציונרים חשובים, רבנים ואישים, וכל מי שענה לו לטלפון בשנה האחרונה. כשהתרנגולת של זונדל עושה את דרכה לבית השחיטה, מתחיל לבבו של זונדל להיפתח, ועיניו נעשות כמעיין המתגבר.

 

ימים שבין כסה לעשור – ימי חשבון נפש הם עבור זונדל. טבעם של טורים המתפרסמים סמוך ליום הכיפורים, שהם מוכרחים לכלול בחובם הכאות על חטא. אלו ימים שבהם גם זונדל מרבה בבקשות סליחה ומחילה, בהודאות בדיעבד בטעויות שנעשו, במשגים שנכתבו, בנושאים שטופלו שלא כראוי. ויש שזונדל יבחר לעצמו שלל הלקאות וחטאים שנועדו להאדיר את שמו ולהגדיל את דימויו העצמי, שהרי הכל כשר בעיניו בדרכו לבקשת הסליחה.

זונדל אינו היחיד. ברבות השנים והעיתונים, מוסד הסליחות של גיליון יום כיפור הפך למסורת שמי שאינו מחזיק בה ואינו מתיישר לפיה אינו ראוי להתקרא עיתונאי מן היישוב. שכך נקוט בידיהם של עיתונאי אנ"ש: מי שלא ינצל את היריעה לערום עליה ערימת התנצלויות והכאות על חטא כיד הדמיון – משמע אינו אלא לבלר מתיימר ובלתי הגון.

אפשר להבין את זונדל, המשועבד בכל כוחו לצורך למלא עמודי תוכן מדי שבוע.  מעולם לא יצא עיתונו של זונדל עם עמוד שער ריק שבו נכתב כי אתמול לא היו חדשות, ועם קהל הקוראים הסליחה. ולפי שזונדל נמדד לפי כמות מילים, לא יימלט שימעד אחת ושתיים, שתימתח ביקורת נגד תופעה שאין סיבה אמיתית לבקרה וישבח תופעה אחרת שבאמת אינה ראויה לשום שבח.

אם מצב רוחו עליז, אם  נפשו טובה עליו – ישתפך זונדל בנדיבות לב מול כל מושאי כתיבתו, וכתיבתו תהא קילורין לעיניים, תפוחי זהב במשכיות כסף: ישבח את הקרובים ללבו, יקשור לראשם שבחים כיד הדמיון הטובה, יהפוך פוליטיקאי מדרג נמוך למאור האומה, ופוליטיקאי בכיר לרבן של בני הגולה. מי שניאות לחלוק עמו שולחן במזנון, יוכתר כאיש הציבור המבריק במחוזותינו. מי שחלף על פניו ללא הנד עפעף, יוגדר כאויב העם והארץ.

לא מומלץ לאיש להתקרב לארבע אמותיו של זונדל בשעה שרוחו רעה עליו, שכן בזמנים אלו, אבוי למי שייקלע לארבע האמות של מקלדתו. הוא ישחיז מילים חדות כסייף, יתקוף את כל הנקרה בדרכו, יעמוד כמטיף בשער שנבחר לעמוד על הקללה בהר עיבל, וייראה כאיש נטורי קרתא העומד בכיכר השבת עם מגאפון רם ונישא לצד עגלת אשפה בוערת, כשהוא מוחה נמרצות נגד הפרצות החדשות בכרם בית ישראל. על כתפיו השחוחות מועמס משא הדור. כלום הוא רשאי לחמוק מנשיאת הדור על כתפיו?

.(אילוסטרציה: יונתן זינדל - פלאש 90)

בסודי סודות נאמר לכם, שזונדל הוא איש ככל האנשים, כמו כל אדם מן היישוב. זונדל הוא סך כל חולשותיו. זונדל אינו מלאך. גם לו צרכים ומנגנון פנימי שמורכב מיצרים וצרכים שהנפש האנושית מורכבת בהם. לרוב, ההתגוללות העצמית החד שנתית אינה הכאה אמיתית על חטא, כי אם צורך למלא עוד עמודים ברוח ימי הסליחה והמחילה.

לנוכח זאת, אם כבר להכות על חטא – כך ראוי היה לו לזונדל לומר: על חטא שחטאתי לפניך, הקורא, בהשחתת מילות סליחה שאיני מתכוון אליהן, ואין מאחוריהן ולא כלום.

כל זאת עד שגיליון ערב יום הכיפורים יורד לבית הדפוס. מאותה שעה ואילך, כשזונדל נוטל לו כפרה לתרנגולתו ומסובבה על ראשו שלוש פעמים – או אז מגיע חשבון הנפש האמיתי, זה שנערך בינו לבין קונו, זה שנותר בינו לקיטל הצחור שאותו ילבש בנטות צללי ערב של הלילה המרגש בשנה. זונדל מבקש סליחה. זונדל מתחייב להשתפר.

ורוח הקודש עונה לעומתו:

וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה.

 

בחזרה לציון הברדיטשובער.

המניין המאולתר התפזר. גרישה סיים למיין את השטרות לפי מדינות מוצא. מקס, הנהג האוקראיני, צפר בחוץ בעצבנות. אני עדיין עומד כאן, מזמזם בשקט ובעיניים לחות את מילותיו המרטיטות של הצדיק מברדיטשוב, מתוך לוח עץ התלוי מעל לציון. על פי המסורה, את הניגון היידי הזה, 'לָאמִיר מַאכְן אַ בַּייט' שמו, נהג הצדיק לפזם בשעה הנשגבה של תפילת המוספין בימים הנוראים, בדרכו להתעטף כשליח ציבור, המלמד סנגוריה על עמו ישראל אשר שלחוהו, שכן רק הוא כדאי וראוי לכך. הנה תרגומו לעברית:

"ריבונו של עולם, הבה נעשה עסקת חליפין. אני אתן לך חטאים, עוונות ופשעים, אוֹי וֵוי טַאטֶע. ואם תשאל – מה תיתן לי בתמורה? אומר לך: אתה תיתן לי סליחה מחילה וכפרה, אוֹי וֵוי טַאטֶע. שמא תאמר: שווה בשווה? לא, אומר לך. אתה תוסיף ותעניק לי בָּנֵי חיֵי ומזונֵי, אוֹי וֵוי טַאטֶע.

"אם תשאל: מה נקרא בָּנֵי? אומר לך: בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות, אוֹי וֵוי טַאטֶע. ואם תשאל: מה נקרא חיֵי? אומר לך: חי חי יודוך וישבחוך, אוֹי וֵוי טַאטֶע. ואם תשאל: מה נקרא מזוני? אומר לך: ואכלת ושבעת וברכת את השם אלוקיך, אוֹי וֵוי טַאטֶע.

"המצרים צועקים, שאלוהיהם הוא אלוה; לא, אני אומר לך.

"הפרסים צועקים, שאלוהיהם הוא אלוה; לא, אני אומר לך.

"האפיקורסים צועקים שחלילה אין אלוקים – ישנו, אני אומר לך.

"אבל אני, לוי יצחק בן שרה סאשה, אומר:

"יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא!" – – –

הכתבות המעניינות ביותר

המתווה שהוצג לגנץ: אביתר תמורת חומש; בימין תוקפים - "הסכמים יש לכבד"
החל מחזור 23 לעידוד כתיבת חידו"ת שע"י ממלכת התורה 'וכתבתם'
מעמד 'כבוד חכמים ינחלו' לאברכי כולל להוראה ויז'ניץ עפולה
הפיצוץ בחתונה: מתקן קונפטי ששולבו בו זיקוקים הביא לפציעתם של הצעירים
המקובל רבי ציון בוארון ערך תפילת שובבי"ם בכולל "זוהר השלום" באשדוד
האדמו"ר מנדבורנה ירושלים במעמד פתיחת הכולל בבית מדרשו בבני ברק
שלג כבד מכסה שוב את החרמון; 20 ס"מ נוספו במפלס התחתון • צפו
הרמב"ם היומי • ספר קרבנות הלכות תמורה פרק ד' • צפו
הפינה היומית: שתי דקות על כיבוד הורים עם הרב אהרן רוט • צפו
עִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הַגֶּפֶן • שמחת התנאים לנכדת האדמו"ר מוואסלוי
המאמץ הדיפלומטי: מקרון נפגש תוך 36 שעות עם פוטין, זלנסקי ושולץ
רוסיה תפתח בתרגיל ענק בבלארוס; ארה"ב שולחת אלפי חיילים • צפו
דינר לטובת ישיבת באבוב בני ציון • גלריה
השיעור היומי: הרב דוד חבושה • צפו
וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי • כותרות העיתונים – ט' באדר א' ה'תשפ"ב
גדולי תורה ורבני עולם התשובה באו לאחל מזל טוב בחתונת בת הרב יגאל כהן • גלריה
פריצת דרך בהפקת אנרגיה: כור גרעיני ניסיוני בבריטניה שבר שיאים
תיעוד: האדמו"ר מסאדיגורה ירושלים בציון הרשב"י במירון

מה ברצונך לחפש?

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו

Hide picture