אני רואה באתר דיווח על עליית מחירי הדלק במוצ"ש הקרוב ושואל את עצמי איך ראש הממשלה, או מי שזה לא יהיה, מרשה לעצמו להעלות את המס על הדלק חודש אחרי חודש אחרי חודש.
בעלייה האחרונה של מחירי הדלק (לא לפני חודשיים, האחרונה-האחרונה) העם סתם את פיו. קומץ אנשים מיואשים שאלו שוב שלא על מנת לקבל תשובה: "שוב מעלים את מחיר הדלק"? כששמעו את התשובה הלקונית והקצרה "כן", הם המשיכו לעיסוק הבא ושכחו שהדלק עולה להם יותר.
ומה עכשיו? העם לא הולך לצאת למחאה ולא יזעק זעקה גדולה ומרה. מדוע? כי הוא מיואש ממחאות בלתי נגמרות שכל מה שמביאות זה איש אחד מלומד שספק אם עזר או הביא תועלת למדינה – טרכטנברג. נוסף על כך, הקור השורר בחוץ לא יאפשר להמוני בית ישראל לפתוח אוהלים בשדרות רוטשילד. ועוד משהו: דפני ליף לא עשתה צבא.
כמו בפעמים הקודמות, מן הסתם יהיה מי שימליץ לחסום את הכבישים ולגרום לפקק אחד גדול – עד שמישהו יתעשת. אחרים יאמרו שנתניהו מתכנן לתקוף את הכור הגרעיני באיראן, ובהטלת מס על הדלק הוא מגדיל את קופת המדינה.
אין מספיק כסף בתקציב הביטחון? יש. אז מה הבעיה? הוא צריך לתדלק את מטוסי הקרב לפני היציאה הארוכה. בכל מקרה אנחנו ניפגש כאן שוב – בעזרת השם יתברך – בעליית המחירים הבאה.
ואז, בפעם הבאה שמחיר הדלק יעלה, יימאס לנו לשתוק ואנחנו נמחה. זה בטוח.
