סטודנטים הלומדים את מקצוע הרפואה, מעוניינים להתמחות בפעולה של הוצאת דם מתוך הוריד שבזרוע לצורך בדיקת מעבדה. לצורך כך הם עורכים ניסיונות, האחד בגופו של רעהו. האם הדבר מותר על פי ההלכה?

סטודנט הלומד בבית ספר לרפואה פנה אלינו בשאלה: בעת האחרונה הם החלו להתמחות בלקיחת דם לבדיקת מעבדה, והנוהל באותו מוסד, שהסטודנטים מתאמנים על כך האחד בגופו של השני. הם עושים זאת, מאחר שפעולה זו מצריכה מיומנות רבה, בכדי שיוכלו בעתיד למצוא בקלות ובמהירות ווריד ויוציאו ממנו דם ללא כאבים. שאלתו היא, האם פעולה זו מותרת על פי תורת ישראל?

השאלה העומדת בפנינו היא: האם איסור חובל האמור בתורה בפסוק "פן יוסיף להכותו" (דברים כב, ג), נאמר גם על במקרה שהנחבל מסכים ומאפשר לחברו לחבול בו?

תשובה: אין אדם רשאי לחבול ולעשות חבורה, בין בעצמו – בגופו, ובין בחברו, ויש על כך איסור מן התורה, כמו שכתב הרמב"ם (הלכות חובל ומזיק פרק ה' הלכה י"א): "אסור לחבול, בין בעצמו בין בחברו, ולא רק החובל בלבד (שמוציא דם), אלא כל המכה אדם כשר מישראל… הרי זה עובר בלא תעשה, שנאמר (דברים שם) "לא יוסיף להכותו". ומאחר שיש איסור לחבול בעצמו, נתינת רשות אינה מתירה את האיסור. וכן פסק בספר שולחן ערוך הרב (הלכות נזקי גוף ונפש סימן ד'): "אסור להכות את חברו, אפילו הוא נותן לו רשות להכותו, כי אין לאדם רשות על גופו כלל להכותו… אלא אם כן עושה בדרך תשובה…".

גם כאשר החבלה נעשית לצורך תיקון גופם של אחרים בעתיד, לא מצינו שהדבר מותר, ורק באופן שהנחבל בעצמו נעשה מתוקן יותר על ידי החבלה, כגון רופא שעורך ניתוח לצרכים קוסמטיים – ליופי וכדומה, התירו פוסקי ההלכה לרופא שיעשה כן, שזה בכלל מצות "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח. ראה סנהדרין דף פ"ד עמוד ב).

ובנידון שאלתנו, נראה לי שהדבר מותר, לפי שמצינו שכתבו פוסקי ההלכה, שלצורך פרנסה מותר לאדם להתיר לחברו שיחבול בו. כך כתב בספר שולחן ערוך הרב (שם): "אם התנה עמו מתחילה – בעת ששכרו, שיהיה רשאי להכותו כשלא ישמע בקולו, מועלת נטילת רשותו, הואיל והיא לטובתו – כדי שישכרוהו". כלומר, שלצורך פרנסה ומחייה יש היתר לחבול באדם ברשותו. כעין זה מצינו בגמרא (בבא מציעא דף קי"ב), שהיא מתירה לאדם להכניס עצמו למצב סכנה, לצורך מחיה ופרנסה.

ואף מי שיש לו פרנסה בשפע, והוא לומד את מקצוע הרפואה בשביל האידיאל של העזרה לזולת בלבד, ואין שייך בו ההיתר הנ"ל, מכל מקום נראה שגם לו ניתן להקל את איסור חובל בעצמו. זאת על פי מה שכתב הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל בספרו אגרות משה (חושן משפט חלק א' סימן ק"ג), שמותר להניח לרופאים להוציא דם מהגוף לצורך רווח ממוני (באופן שאין בכך הצלת הזולת, אלא רווח ממוני בלבד), מאחר שמצינו שהיו נוהגים בדורות הקודמים להקיז דם, לצורך רפואת גופו של המקיז. ואף שעתה נשתנה המנהג ואין נוהגים להקיז כלל, מכל מקום בודאי גם עתה יש איזה רפואה בזה, דלא יתכן שיהיה שינוי גדול כל כך בטבע האדם, וגם היום מוציאים הרופאים את הדם כמעט בלא צער, לכן אין לאסור חבלה כזו של הקזת דם לצורך רווח ממוני, והרוצה להקל אין למחות בו, מאחר שהוא סברא גדולה. עד כאן תוכן דבריו.

ונראה לי, שאידיאל של הצלת נפשות, הרי הוא לכל הפחות כתרומת דם למטרת ריווח ממון, ואולי יש להחשיבו אף כצורך גדול יותר. על כן שייכים בזה דברי האגרות משה, שהעושה כן אין למחות בידו.

לסיכום: מותר להתמחות בנטילת דם לבדיקה, על ידי עריכת ניסיונות בעמיתים למקצוע כאשר הם חפצים בכך ונותנים לכך את רשותם. היתר זה אמור באופן שכוונת הסטודנט בלימודיו הוא לצורך פרנסתו בעתיד. ואם כוונתו לאידיאל של הצלת חיי אחרים, ינהג כפי שכתב בספר אגרות משה הנזכר לעיל.

הרב יעקב וינר שליט”א, עומד בראש מוקד רפואה והלכה בארגון יד שרה, אשר נותן מענה בשאלות הלכתיות רפואיות.

(צילום אילוסטרציה: דורון הורוביץ – פלאש 90)