אל המכון לרפואה והלכה שע"י יד שרה הופנתה שאלה מורכבת, כדלהלן:
הטיפול במחלקת טיפול נמרץ מאריך בדרך כלל את חיי המאושפזים בו יותר משאר המחלקות בבית החולים. אכן, במחלקה זו יש לעיתים מזומנות מחסור במיטות ביחס לכמות המטופלים, וישנם מצבים שבהם מחמת המחסור צריכים מנהלי המחלקה לקבוע סדרי עדיפויות בקבלת החולים המבקשים להתאשפז במחלקה.
ברורה לנו ההלכה הקובעת שכאשר יש במחלקה מטה אחת בלבד הפנויה לקבלת חולה ושני חולים מופיעים יחד בבקשה להתקבל למחלקה, אחד מהם חולה סופני שהאשפוז במחלקה יאריך את חייו במקצת, והשני חולה מסוכן אשר האשפוז במחלקת טיפול נמרץ תגדיל את סיכוייו להתרפאות לגמרי ולחיות חיים רגילים, אזי יש לקבל את החולה השני. (אמנם, לאחר שחולה סופני כבר התקבל למחלקה אין להוציאו משם בשביל הכנסת חולה אחר במקומו, שהרי הוצאתו מהמחלקה היא מעשה המקרב את מיתתו).
שאלתנו היא, כיצד יש לנהוג כאשר יש מיטה אחת פנויה, וכעת עומד לפנינו חולה אחד שמצבו סופני המבקש להתאשפז במחלקה, אך ידוע לנו שבשעות הקרובות יתקבלו בבית החולים חולים מסוכנים שיבקשו אף הם להתאשפז במחלקת טיפול נמרץ, ועבורם האשפוז במחלקה היא רפואה ובריאות לאורך ימים ושנים. האם באופן זה מותר לדחות את החולה הסופני מלהתאשפז בטיפול נמרץ ובכך למנוע ממנו הארכה מועטת של חייו, עבור החולים האחרים שיבואו אחריו?
תשובה: בעניין דיני קדימות בהצלת נפשות כותב הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל (יורה דעה סימן שלט): "חי בריא קודם לחי מסוכן". כלומר, שבמצבי סיכון החובה להציל אדם בריא גדולה יותר מהחובה להציל אדם חולה מסוכן. ההיגיון העומד מאחורי הלכה זו הוא, שפעולת הצלת אדם בריא תורמת יותר מאשר הצלת חולה שעלול למות למרות הצלתו מהשריפה. על פי היגיון זה יש להקדים גם טיפול רפואי לאדם שיבריא על ידה לגמרי, קודם הטיפול בחולה סופני שהרפואה רק תאריך מעט את ימי חייו.
והנה, ה"חפץ חיים" כותב בספרו "אהבת חסד" (הלכות הלוואה פרק ה), שאף על פי שבהלוואת כספים נאמרו דיני קדימות בפסוק "אם כסף תלווה את עמי את העני עמך" (שמות כב, כד), שהעני קודם לכל אדם, וקרובי המשפחה קודמים לשכנים ולשאר בני העיר, מכל מקום במקרה שעשיר שאינו קרובו בא לבקש הלוואה והמלווה יודע שאחד מקרוביו העשירים יבוא למחרת לבקש גם כן הלוואה ואין באפשרותו לתת אלא לאחד מהם, מאחר שהחיוב להלוות כסף לזולת מתחיל בשעת בקשת ההלוואה, וקרובו עדיין לא ביקש שילווהו, על כן חובה עליו להלוות לעשיר העומד לפניו. ומדבריו למדנו, שכאשר חלה חובת חסד כלפי הזולת אין להתחשב במצבים עתידיים כלל.
מעתה נשוב לנידון שאלתנו: נראה שכשם שבמצוות הלוואת כספים לזולת החובה מתחילה רק מעת הבקשה בפועל ולא לפני כן, כמו כן במצוות "לא תעמוד על דם רעיך" שממנה למדים את החובה להציל את הזולת, חובת ההצלה חלה בזמן שהחולה עומד לפנינו ולא לפני כן. לכן כאשר מצוי לפנינו חולה סופני, מיד חלה חובת הצלתו ויש לקבלו למחלקת טיפול נמרץ בכדי להאריך את חייו, ואף כשאנו יודעים בוודאות שעוד מעט יבוא חולה מסוכן אחר שיבריא לחלוטין במחלקה זו, מכל מקום כעת עדיין לא חלה כלפיו חובת ההצלה.
אכן, אם בזמן שהחולה הסופני מופיע בבית החולים, אדם המצוי בסכנת נפשות נמצא כבר בנסיעה לבית החולים, אזי יש חיוב הצלה כלפי שניהם בשווה, ועל כן לשני יש זכות קדימה כיון שהצלתו היא לצורך "חיי עולם", ובאופן זה כאשר יש מיטה אחת בלבד במחלקה לטיפול נמרץ, אין לקבל את החולה הסופני למחלקה.
הכותב – הרב יעקב וינר שליט"א, עומד בראש מוקד רפואה והלכה בארגון יד שרה, אשר נותן מענה בשאלות הלכתיות רפואיות. מאמר זה נכתב כמשא ומתן הלכתי, ובכל מקרה הנוגע לסכנת נפשות יש לשאול רב פוסק מובהק ולנהוג על פי הוראתו.
