"מתקפת הרמטכ"לים" אולי מספקת כותרות - אבל היא נטולת משמעות אלקטורלית. המועמדים מתוך המערכת הפוליטית לא באמת מצליחים לאיים על שלטון נתניהו. אז איך בכל זאת ניתן לאתגר את ראש הממשלה?

השבוע האחרון התאפיין בהרעשה כבדה מצד ה'לשעברים' כנגד ראש הממשלה נתניהו ומדיניותו. יעלון וברק נשאו נאומים חריפים בכנס הרצליה, גנץ ואשכנזי נפגשו כדי לקדם הקמת מסגרת פוליטית חדשה והתחושה במערכת הפוליטית היא שנתניהו לא אותגר מעולם בכל כך הרבה חזיתות.

הפרשן הפוליטי רביב דרוקר מסרב להתרגש מההתפתחויות האחרונות ומעריך כי אין בהן ממש כדי לאיים על ראש הממשלה. בטור מיוחד שהוא מפרסם הבוקר ב'הארץ הוא מסכם את הקאמבק הכושל של ברק ב-2007 תוך שהוא מציין שאין סיבה שהפעם זה יסתיים אחרת.

"אפשר להמשיך להשתעשע בביטויים נוסח "תחילת הסוף" וקשקושים לא מחייבים כאלה. בשורה התחתונה, אין עדיין, על פי הסקרים, אדם שרמת התמיכה בו מתקרבת לרמת התמיכה בנתניהו. רוב הציבור אינו אוהב את ראש הממשלה וגם אינו שבע רצון מתפקודו, אבל אינו רואה מי יכול להחליף אותו. רוב גדול במערכת הפוליטית רוצה בהפלת נתניהו, כולל רבים משריו, אבל אין להם אלטרנטיבה", כותב דרוקר.

דרוקר מוסיף: "כדאי להכיר בעוד עובדה ברורה: לא ייוולד פתאום מועמד חזק, שאינו קיים כעת במערכת. יחימוביץ' פונה לציבור קטן מדי, משה כחלון מתנהג כמי שאינו מתיימר להתחרות על הבכורה, גדעון סער הוא אופציה אטרקטיבית רק לאנשי ליכוד שונאי נתניהו, לבוגי יעלון אין מפלגה, גבי אשכנזי ימשיך לגמגם, בני גנץ נמצא בצינון, וגם כשייצא ממנו, ספק אם הוא עשוי מהחומרים הנדרשים כדי לחולל מהפך שלטוני. יאיר לפיד יתקשה לבנות קואליציה, והרצוג — מיותר להכביר מלים".

אז איך בכל זאת ניתן לאיים על שלטון נתניהו? "הסיכוי היחיד לאתגר את נתניהו הוא איחוד של כמה מהמועמדים הללו. אבי גבאי אמר עם פרישתו, שהוא מתכוון להקדיש את עצמו מעכשיו למשימה של בניית אלטרנטיבה לנתניהו. איך עושים את זה? משכנעים את יעלון, סער וכחלון להודיע שיפעלו במפלגה אחת, שהם מסכימים על מנגנון שבאמצעותו ייקבע בתוך כמה חודשים מי יעמוד בראש אותה מפלגה ומתחייבים לקבל את הכרעת המנגנון הזה, גם אם משמעותו תהיה, שיעלון יהיה מספר שלוש במפלגה אחרי סער וכחלון, למשל.

המנגנון יכול להיות סקר רחב, בסגנון מפלגת המרכז, או סוג של פריימריז פתוחים. ברור שמי שיהיה ראש המפלגה הזאת יצטייר מיד כאלטרנטיבה לשלטון נתניהו. למרבה הצער, זו אלטרנטיבה שהיא עדיין בצד הימני של המפה.

ואילו בצד שמאל — גם אם דוד בן־גוריון יחזור לחיים, אין שום סיכוי שלפיד יסכים למנגנון שבו יסכן את האפשרות להיות מספר אחת במפלגה".