מה עושים כשלא מקבלים הזמנה לשמחה? למה קוראים פרשת שופטים בחודש אלול? ואיך אנחנו יכולים לקבוע כיצד ידונו אותנו בשמים? / הרב ישעיהו וינד בזוית מיוחדת על הפרשה

מנהל רוחני בארגון הידברות וראש כולל אהבת תורה
מה עושים כשלא מקבלים הזמנה לשמחה? אנחנו יכולים לקבוע איך ידונו אותנו בשמים! למה קוראים פרשת שופטים בחודש אלול?
השמחה בעיר וילנא ניכרה על פני כל. לרבה הנערץ של העיר הגאון רבי לייב שפירא זצ"ל, נולד בן. ציבור גדול של ידידים ומכובדים הוזמן למעמד הברית. אך ידידו הטוב של הרב, גאון המוסר רבי ישראל מסלנט, משום מה, לא הוזמן לשמחה הגדולה.
התלבט רבי ישראל מה לעשות. האם ילך על אף שלא הוזמן?
מצד אחד שמחה של ידיד קרוב בוודאי מחייבת השתתפות. אך מאידך, כיוון שלא הוזמן כנראה לא רוצים שיבוא. 'האמת', חכך רבי ישראל בדעתו, 'שיש כאן גם שאלה הלכתית, אם אין רוצים בהופעתי, אתיישב על מקום שאינו שלי, ויש כאן איסור 'שואל שלא מדעת'. אך תוך כדי מחשבה נזכר שלפי ההלכה ביתו של רב העיר שייך לכל בני העיר המגיעים לשם.
בסופו של דבר החליט ללכת על אף שלא הוזמן.
כאשר הגיע למקום התברר לו לתדהמתו, שכל הציבור מחכה רק עליו… עיכבו את הברית עד בואו. בהמשך התברר לו שהרב שלח שליח מיוחד להזמין אותו ואף לכבדו בכיבוד מיוחד בברית, אך השליח, משום מה, לא מסר את ההזמנה.
שמח והודה רבי ישראל לה' שנתן בדעתו להגיע ולמנוע אי נעימויות וסכסוך שהיה יכול להתפתח בקלות בין מקורביו ומקורבי רב העיר.
מקרים כאלו מתרחשים לא מעט, בפרט בזמננו. המשפחות גדלות ומתרבות. יותר קרובי משפחה, ויותר שמחות קטנות או גדולות. לפעמים מרוב טרדות והכנות לשמחה נשמט בדיוק השם שלנו מהרשימה. או שההזמנה לא הגיע ליעדה.
אם לא נצליח לדון לכף זכות נהרוס לעצמנו וגם לזולת את החיים. יש לאזור אומץ ולהגיע לשמחה על אף שלא הגיעה הזמנה. ברוב רובם של המקרים יתברר לנו, שבעלי השמחה ממש חיכו לנו.
מעבר לחיים הנוחים להם זוכה הדן לכף זכות, יש כאן עוד רווח עצום. כפי שכותב השל"ה הקדוש, כידוע כל פעולה שאדם עושה כאן למטה, הוא מעורר לעומת זאת אותה מידה למעלה בשמים. מי שרכש לעצמו מדה זו שהוא דן את כל האדם לכף זכות, הוא מעורר על עצמו שבשמים גם ידונו אותו לכף זכות. אפילו אם רשומים עליו עבירות שחטא, באים מליצים ופרקליטי יושר ודנים אותו ואת מעשיו לכף זכות, עד שאין בכח המקטרגים לקטרג עליו.
לפי זה מסביר הקדושת לוי את הפסוק בפרשת השבוע "שופטים ושוטרים תתן לך". נרמז כאן שאדם יכול לתת ולבחור לעצמו שופטים ושוטרים, שיפסקו לטובתו. "בכל שעריך אשר ה' אלוקיך נותן לך", הקב"ה נתן לך שער מיוחד שדרכו תוכל לבחור את המסלול הרצוי במשפט.
איזה שער זה, ואיך עושים זאת? "ושפטו את העם משפט צדק". אם אתה תשפוט ותדון את העם, את חבריך ובני משפחתך במשפט צדק, היינו לכף זכות.
באפשרותך לקבוע את פסק הדין של השופטים שישפטו אותך. במעשיך הטובים תוכל לפתוח שערי חסד ורחמים. זאת ע"י לימוד זכות על כל יהודי. כך תצא זכאי במשפט. כי במדה שאדם מודד מודדין לו.
לכן אנו קוראים פרשת שופטים דווקא בחודש אלול, חודש הרחמים והסליחות. בכדי להעביר לנו את המסר החשוב שנרמז כאן. לתת לנו את המפתח לצאת זכאים בימי הדין הבאים לקראתנו לשלום.
בפרקי אבות (א' ו') מלמדים אותנו חז"ל 'הוי דן את כל האדם לכף זכות'. המילה 'דן' לכאורה לא שייכת לכאן. הרי לא מדובר כאן בדיין שיושב בדין תורה. היה מתאים יותר לומד 'תחשוב על כל אדם' וכדו'. מסביר החוזה מלובלין זי"ע, שאכן כך. אדם שרואה מעשים אצל זולתו הוא הופך להיות כעין דיין. אם ידון את חברו לזכות, גם בשמים יתחשבו בלימוד זכות זה, ויפסקו את דינו של אותו אדם לטובה. מכיון שהדבר תלוי בדיבוריהם של הבריות בעולם הזה. יתר על כן, מוסיף החוזה, גם המלמד זכות עצמו מרוויח מזה. שכיוון שהוא לימד זכות על אחרים, גם אם הוא יחטא חלילה, יסבב הקב"ה שאנשים אחרים ילמדו עליו זכות, ובזה גם הוא יישפט לטוב ויצא זכאי בבית דין של מעלה.
ואין זה מקרה כלל, מסבירים ספרי החסידות, אלא באופן מכוון. כאשר בשמים באים לדון אדם עבירה שעשה, מראים לו את אותו מעשה בצורה שונה אצל אדם אחר. אם הוא מזדעזע וחושב לעצמו 'תראה איך מתנהג, מגיע לו עונש כבד'. בכך הוא חורץ את דינו שלו עצמו, מה שהוא חשב שצריך לעשות לחברו, ייעשה בו.
וזה עוד הסבר למילה 'הווי דן'. אתה הופך להיות הדיין של עצמך. מראים לך מעשה פסול אצל חברך על מנת שתדון אותו. והמשפט אשר תחרוץ עליו הופך להיות המשפט שלך.
הבה נשתמש בעיניים כפי שמדריך אותנו הרה"ק רבי בונם מפשיסחא זי"ע. רגיל היה לומר 'למה נבראו לאדם שתי עיניים? בכדי שבעין אחת יראה מעלותיו של הזולת, ובשניה יראה חסרונותיו שלו'.
הבעיה היא שאדם בדרך כלל 'רואה הפוך'. בעינו אחת רואה את מעלותיו שלו. ובשניה את חסרונות חברו…