כל כך כואב לראות את התופעה המבישה שפשתה בדורנו, תופעת הניתוח. ואין כוונתי לניתוח של בתי חולים, ואף לא לניתוח של סוגיא עמוקה מיני ים / נתן גלנט בטור כואב

זה היה יום גשום וסוער, מהסוג הכל כך נפוץ בחורף.

יענקל בוזז'ינסקי צעד במרץ ברחוב ההומה, ובטנו הומה. מאי שם נשמעה צריחת עורב ויענק'ל המשיך בצעידתו, נחוש. לא דובים ולא עורב יקעקעו את מטרתו, ולא נעליים בלויות יטרידו אותו בדרכו ליעדו.

ממולו, צץ שמיל רבינסקי, סוחר הנעליים. שמיל אץ רץ גם הוא לדרכו, ויענקל הביט בו ותמה: יהודי, למה הריצה הזו, באמצע היום? והלא הגשם כבר פסק מלרדת…

אך למרבה מזלו הוא שמר את תמיהתו בליבו. כי גם אם היה שואל את האצן לסיבת מרוצו- לא היה מקבל תשובה. אלא אם כן גערה נזעמת בסגנון: מה-זה-העסק-שלך נחשבת כתשובה. ולדידו של יענקל- זוהי לא תשובה. מהי כן תשובה לדידו של יענקל? או – הו. מוטב שלא לדעת.
כי תשובה לדידו של יענקל – ולא חשוב באיזה נושא- היא תשובה הנאמרת במשך 5 דקות, ארוכה וערוכה ומחולקת ל3 טעמים ונאמרת ב-4 פרקים.

אך לעומתם, זעליג מ"זעליג דגים טריים"- היה בלתי מפוענח עוד יותר. זעליג עמד באמצע הרחוב הסואן, מנגב את זיעתו בממחטתו. פשוט עמד באמצע הרחוב- ולא עשה כלום. לא קשר נעליים, לא חיטט בכיסיו, לא גירד בוץ מחליפתו, ולא רחרח את כפות ידיו שמא דבק בהם ריח הקרפיון והסלמון, כמנהגו מאז נכנס בסערה לעסקי הדגים 18 שנה קודם לכן.

ושמיל לא שאל כלום, ויענקל לא שאל כלום, וזעליג המשיך לעמוד.

ובזה בעצם מסתיים סיפורינו ליום זה. כי לעולם לא נדע לאן מיהר יענק'ל בוזז'ינסקי, ומה חפץ לסדר שמיל רבינסקי באותם צהרים סתמיים, וקל וחומר שלא יהיה לנו מושג למה נעמד זעליג ולמי הוא חיכה.

כלומר- גם אם היינו חושבים שיש לנו מושג- כנראה שלא היה לנו מושג. מי חכם וידע מה מתחולל בלב חברו? מי יקרא מחשבות וידע מה מעסיק את שכנו?

ואם בסתם יהודים עסקינן- על אחת כמה וכמה ביהודים של צורה. ואם ביהודים של צורה כך- על אחת כמה וכמה ביהודים של מעלה, בגדולי הדור, ביהודים שרגליהם כאן עימנו, על הקרקע, וראשם בשמיים.

ולמה אמרנו את הדברים האלו עד לכאן? כי ניצבים אנו בחודש אלול, חודש הרחמים והסליחות.

וחשבתי אני הקטן לנצל במה ראויה זו, כדי להאיר ולהעיר עניין מסויים שדומה כי לא נשמעה מולו הזעקה הדרושה. נושא הניתוח.

כל כך כואב לראות את התופעה המבישה שפשתה בדורנו, תופעת הניתוח. ואין כוונתי לניתוח של בתי חולים, ואף לא לניתוח של סוגיא עמוקה מיני ים. כוונתי לניתוח הליכותיהם וסיבותיהם של גדולי ישראל, רח"ל.

אם בעבר הייתה זו תופעה שהייתה קיימת אך ורק בשוליים, כיום זוהי נחלת הכלל (כמעט) ובכל פינה ובכל אירוע ניתן לשמוע יהודים הדנים בשלוות הנפש במניע פלוני של רב אלמוני, ולמה בעצם הרב ההוא מתנגד לעניין הידוע?

ובעצם אם הרב ההוא היה מסכים לפני שנים למה שהרב נו או הו – נו או הו – קריצה קריצה טען בתוקף- אזיי מצבנו הי טוב כל כך! וכמה חבל שהוא לא השכיל לכך…

והרי כשבוחנים את הדברים מהצד- הם משעשעים מאוד. כל פרשן זוטר שלא קרא ולא שנה מפרש ונותן טעם באמירותיהם והחלטותיהם הציבוריות של גדולי ישראל. בדיוק לפי עיוותי – מחשבתו הוא… וכל יושב קרנות והולך רכיל- יודע בדיוק לקלוע אל השערה מדוע הרב הידוע (ואין כוונתי לרב מסויים) החליט לסרב להצעתו של הרב מהעיר האחרת… והטעם? הפלא ופלא! בדיוק אותה הבעיה שממנה סובל הולך הרכיל עצמו… רדיפת כבוד/ ממון/ גאווה או כל מניע קלוקל אחר!…

ועל כן, הבה נתחזק כולנו יחד בימים אלו, נקרב ליבותינו יחד לאבינו שבשמיים, ונתחזק ב"יהי מורא רבך כמורא שמיים", וננוס מנוסת בהלה של ממש מרכילויות כאלו ואחרות על גדולי ישראל מכל החוגים העדות המגזרים, וגם כמובן מ'סתם' רכילויות על יהודים פשוטים….