הויכוח בין שני העשירים, הכוח של מעשי האדם ולמה נקרא שמו 'אדם'? • הרב ישעיהו וינד במאמר מיוחד לפרשת בראשית

בלב לבו של האזור היהודי, ברחוב היוקרתי בעיר פראג, בין שני בתים מפוארים, נשמעו צלילים ענוגים ביותר. כאלה שרק מומחה יודע להפיק. תיכף הציץ מהחלון הסמוך ראשו של העשיר, מחפש בסקרנות אחר מקור הקול. מהר מאד הבחין בכנר המפורסם כשהוא עומד ופורט על מיתרי הכינור, כשמסביבו קהל גדול שנעמד לשמוע את שיריו הנפלאים.

העשיר שמח מאד כשהוא תוהה בלבו 'מעניין מי שלח אותו דווקא אלי?'. 'אם הוא הגיע לכבודי אקרא לו שייכנס אלי'. עוד הוא חושב, והנה הגביר השני ממול, מציץ מהחלון, וחושב לעצמו 'וודאי לכבודי הגיע הכנר הידוע, אקרא לו לביתי שישמח אותי קצת'.

אמר ועשה, קרא לו לביתו והלה עלה. מיד עלה חמתו של הגביר השני: 'מה הקשר שלך לכאן, הלא לכבודי הוא הגיע'. כך הם עומדים בחוץ ומתווכחים, עד שהחליטו לגשת לרב העיר שגר כאן ליד.

רב העיר הגאון בעל 'הנודע ביהודה', קיבל אותם ושמע את טענותיהם בקשב רב. כמקובל שילמו לו לפני כן את שכרו. לאחר שמיעת הצדדים נענה הרב ואמר להם 'ויכוח מוזר ומעניין אני שומע כאן, וכי אין לו זמן לעלות לשניכם?

אלא שאין לי גרוש על הנשמה לכבוד שבת, והאמת היא שהכנר לא הגיע לכבודך, ולא לכבודך, אלא לכבודי שיהיה לי מעט כסף… וכיוון שכך לכו לשלום לביתכם…

אחד היסודות העיקריים של האמונה הוא כי האדם הוא מטרת הבריאה כולה. כל העולם עם כל ההרים הגבוהים שיש בו, הימים האדירים, היערות האין סופיים, מיליוני בעלי החיים, השמש והירח כל הכוכבים והגלקסיות, ובמילה אחת: היקום כולו, הכל הכל נברא אך ורק לצורך האדם ולשימושו. וזאת למטרה אחת ויחידה: בכדי שיוכל להשלים את עצמו ולהתעלות בעבודת הבורא.

אלו הם דברי הגמרא הידועים 'חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם'. כך גם כתוב במדרש בפסוק 'אהבתי אתכם אמר ה", אמר הקב"ה ראו כמה חיבבתי אתכם שהנחתי כל העליונים ובאתי לשכון אצלכם.

זהו אחד היסודות המרכזיים של היהדות, כשם שיש מצוות להאמין בבורא שהוא משגיח עלינו וכי הוא האחראי הישיר לכל מה שקורה לנו. כך גם מצוה על האדם להאמין ולדעת את הכוחות שלו עצמו, שהעולם מתנהל לפי מעשיו, אם טובים הם אזי הוא מוריד שפע רוחני וגשמי לעולם ולכל הנבראים. וחלילה כאשר האדם חוטא הוא חוסם את השפע מעצמו ומכל העולם לבל יוכל לרדת.

יתר על כך, כאשר האדם ממלא תפקידו כראוי ומשתמש עם העולם שהוכן עבורו בכדי לקיים את התורה והמצוות, לא זו בלבד שהוא מתעלה, אלא שהוא זוכה להעלות את כל הבריאה לרמות רוחניות גבוהות, כל החפצים הגשמיים שבעולם מתעלים והוא מזכך אותם. בכך הם ממלאים את ייעודם ומגיעים לתכלית עבורו נבראו. אולם כאשר האדם עצמו חוטא חלילה, הרי הוא מקלקל את הבריאה ומוריד אותה.

כידוע קיים קשר בל ינותק בין העולמות העליונים שכולם רוחניים, לבין העולם הגשמי שלנו. מי זה שמקשר ומחבר ביניהם? האדם! על ידי מעשיו האדם מחבר בין גשמיות לרוחניות. כי האדם מורכב משניהם, בדברים מסויימים הינו רוחני דומה למלאכי השרת; יש לו שכל, והיכולת לדבר. בדברים אחרים הוא דומה לבעלי חיים; אוכל ושותה, מת.

ספרי החסידות מלמדים אותנו שהאדם במעשיו הטובים מכניס אור רוחני בתוך הטבע הגשמי. לעומת זאת כאשר הוא חוטא הוא מחשיך ופוגם בבריאה. בכדי להשתמש בבריאה נדרש האדם להשקיע בה עמל ויזע רב. החטים אינם ראויים לאכילה עד שהאדם יזרע, ישקה, יקצור, יטחן, ויאפה. כך גם שאר הפירות אינם ראויים לאכילה עד שישקיע בהם ממיטב כוחותיו. אפילו עצי הסרק יהפכו לרהיטים, אוניות, וכדו', רק אחרי טירחה גדולה לאורך זמן.