מגדולי השקדנים, איש ללא חת, משומרי הגחלת בקנאות, זכה לדור ישרים מבורך
הגה"צ רבי יוסף צדוק זצ"ל – תולדותיו
ה' כסלו ה'תשע"ז
אמש (שני) לפנות בוקר, השיב את נשמתו לבוראה בקדושה ובטהרה, הרב חיים ב"ר יוסף צדוק זצ"ל, בשנת השבעים ותשעה לחייו אשר בהם תמיד היה רדוף ללמוד תורה ללא הפסקה ממש עד ימיו האחרונים, וקיים בעצמו טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה, והיה מדקדק במצוות מתוך יראת שמים טהורה.
תולדותיו
רבי יוסף זצ"ל נולד בתימן בשנת התרצ"ז, בעיר הבירה צנעא, לאביו היה רבי חיים צאלח, מצאצאי רבינו שלמה צאלח אחיו של גאון רבני תימן ותפארתם מהרי"ץ, ולסבו מצד אימו הרה"ג שלום יצחק הלוי היה מחכמי רבני צנעא.
אביו רבי חיים שהיה ירא שמים גדול, היה מתפרנס ממלאכת הקצבות, וגדולי הרבנים היו קונים רק ממנו, באשר סמכו על כשרותו, גם בעלייתו לארה"ק המשיך במלאכת הקצבות, היו הרבנים קונים רק ממנו, הדיין הרב שלום יצחק הלוי זצוק"ל, שהיה ראש רבני תימן בארה"ק, כאשר היה מגיע לשכונת התקווה בתל אביב, היה קונה ממנו ואמר לחתניו שלו שיקנו בשר רק ממנו.
בשנת תש"ד לאחר חג הסוכות, עלו ארצה מתימן והתגוררו בת"א, ואחרי כמה שנים, עברו לגור בבני ברק ברחוב האדמו"ר מגור.
בישיבת וולוזין
בשנת התשי"ח החל ללמד ילדי ישראל, ולאחר כשנתיים עזב את עבודתו יען כי נפשו צמאה ללימוד תורה, והיה נוסע כל יום משכונת התקווה בתל אביב, בשני אוטובוסים לבני ברק, ללמוד בישיבת וולוזין, יחד עם הרב שלמה טובים רבה של יהוד, הרב אריה נדב רבה של שכונת רמת עמידר ברמת-גן, הרב סעדיה ברזילי רבה של שכונת גני התקווה וכן אחיו של הרב שלמה בן שמעון ועוד ת"ח מפורסמים. אף את אחיו הצעיר שכנע לבוא איתו ללמוד תורה ויחדיו שקדו יומם ולילה על התורה והעבודה. לאחר ארבע שנים הוסמך להוראה מרבה הראשי של פתח תקוה דאז הרב אבורביע זצוק"ל.
השידוך
בגיל עשרים ושש, הציעו לו את נו"ב שתבלחט"א שהיתה נכדת הראב"ד בצנעא רבינו יחיא יצחק הלוי זצ"ל, בתו של הרה"ג רבי משה יצחק הלוי זצ"ל, שהיה המוהל והשוחט הקבוע של צנעא. וביום רביעי כ"ט לחודש אדר ב' שנת ה'תשכ"ב הקימו את ביתם על יסודות קדושה וטהרה כפי שנחלו מאבותיהם, במסירות נפש הסתפקות במועט, קיימו בעצמם איזהו עשיר השמח בחלקו, וכך חינכו את בניהם ובנותם בישבות הקדושות.
אברך עד גיל שמונים
כל ימיו עד שנחלה ממש היה יושב ולמד בהתמדה גדולה, בכולל 'תורה וחיים' שבראשות הגאון הגדול הרב שמעון בעדני שליט"א, עשרות שנים ישב כך והגה בתורה, עוד מהתקופה בה מסר שיעורים בכולל מרן ראש הישיבה הגראמ"מ שך זצוק"ל.
הלומדים בכולל מעידים על התמדתו המופלגת, בכל המצבים, בין במצבים של שמחה כשחיתן את צאצאיו, ובין במצבים כשהיו אסונות קשים בבית, לא פסק מתלמודו, גם אלו שנכנסו כדי להתייעץ עם הגאון רבי שמעון בעדני שליט"א, מעידים כן שראשו היה מונח בלימוד בהתמדה נפלאה. כמה פעמים כאשר באו לבקרו בכולל היה שקוע בגמרא שלפניו ולא ראה אף כשנעמדו לידו, רק כאשר נענעוהו בכתף, היה מרים ראשו לראות מי צריך אותו.
כך גם בשנותיו האחרונות, ללא ידיעת שאר הסובבים ובני משפחתו, הלך ללמוד תורת הנסתר אצל גדולי המקובלים, כדי להגיע לשלמות המעלה בעבודת ה'.
ניצול הזמן וחינוך ילדיו
בכל יום היה משכים בבוקר מוקדם, והיה לומד קודם תפילת שחרית, ואח"כ הולך ומתפלל תפלה שחרית בהנץ החמה כותיקין, בבוקר היה הולך ללימודים בכולל, חוזר בצהרים לאכול ולנוח, אח"כ יוצא בשעה ארבע ללימודים אחר הצהרים, בערב חוזר לבית טועם משהו, אחר כך היה שקוע בתלמודו בסלון הבית, שוכח מכל הבלי עולם, מורה צימאונו בתורה הקדושה.
לבניו הקטנים היה אומר בין הזמנים איך אפשר לשחק כל היום, הוא לא הבין איך אפשר לקרוא ספרי סיפורים, תמיד דרש והוכיח על ביטול הזמן מלימוד התורה.
לפני כשלושים וחמש שנה, התחיל לשווק בשר לפי הזמנות, לאחר תקופה קצרה, הפסיק עם זה ואמר כי העיקר זה ללמוד תורה. אחיד מבניו סיפר כי לאחר חתונתו, אמרו לו תלמד סופרות, תכתוב יהיה לך כסף לקנות דירה, רבי יוסף ששמע על כך שמע ומיד כעס על מי שהציע את הרעיון, אמר לו תלמד תורה וה' יעזור לך.
היה ממעט בדיבור, גם כשהיה מדבר בטלפון מיעט לדבר, היה שואל מה שלומך, מה שלום הילדים, איך לומדים בכולל, לומדים טוב, איך הילדים, לומדים טוב בישיבה, וכשהיו עונים לו בחיוב, היה מסיים את השיחה טוב ברוך ה' הקב"ה יפתח לבך לתלמוד תורתו, ויגדלך לעבודתו ויראתו, ויפתח לך שערי פרנסה וכלכלה, ויהיו כל מעשך לשם שמים.
אמיצותו לשם שמים
רבי יוסף זצ"ל היה אדם חזק פיזית וכשהיו הפגנות למען השבת היה הוא מראשי המפגינים, ולא חת מפני איש. בנו הרב חיים סיפר כי פעם בעיצומה של סעודה שלישית נשמעו זעקות 'הצילו', רבי יוסף הסתכל מהחלון, וראה שוטרים רודפים אחרי אדם חרדי אחד, ירד מיד לרחוב, וראה שכבר השוטרים עצרו את אותו אדם, כולם פחדו להתערב, אך הוא בא אליהם מאחורה וצעק, תעזבו אותו זה הבן שלי, ומיד בידו הימנית, הדף את השוטר שבצד ימין, ובידו השמאלית הדף את השוטר שבצד שמאל, ואמר לאותו אדם תברח מהר, בינתיים התגודדו שם כמה עשרות אנשים, וכך הספיק לחזור לבית מבלי שנעשה עימו דבר.
וכן ראה פעם יהודי רודף אחר אדם אחד ובידו היה מפתח שוודי, ורצה לפגוע בו, רבי יוסף זצ"ל רדף אחרי אותו אדם ועצר אותו ומנע ממנו, לפגוע באותו אדם וכך הציל אותו.
קנאי למסורת אבותיו
היה קנאי למנהגי תימן, כפי שקיבל מזקני הדור הקודם, ומסבו הרב שלום יצחק הלוי זצ"ל, הקפיד מאוד על נוסחאות התפילה ומסורת קריאת התורה, כמסורת אבותינו הקדושים.
דבק כל ימיו בשיטת מהרי"ץ, גאון רבני תימן ותפארתם ואף הוציא ספר מיוחד בו 'והצדיקו את הצדיק' בו יישב את שיטת מהרי"ץ מקושיות והשגות שונות וחיזק דבריו ותורתו.
קדושתו
תמיד הלך ברחוב במהירות, כשעיניו מושפלות מטה, לא הביט בצדדים אנה ואנה כדי לשמור את עיניו מראיות אסורות, פעם בליל שבת כשחזר מבית הכנסת, היו בנות בגיל שמונה תשע, שטיפסו על הגדר שבצד המדרכה בצורה מאד לא צנועה, כאב לו הדבר איך אינם מבינות, ניגש אליהם, בצורה יפה ואמר להם לא צנוע כך לא יפה, ומיד הם ירדו מהגדר.
איש אמת בפשטות וישרות
היה איש אמת וישר בבין אדם לחברו, היה אפשר לסמוך על דיבורו, מילה שלו זה מילה, אם היה חייב כסף היה ממהר לפרוע את החוב, אחד המחותנים שבא לבקרו בבית החולים, אמר עליו שהיה צדיק, כל מה שהתחייב לדירה נתן, על אף שלא היה לו הרבה כסף, לעומת אחרים שמתחייבים ולא פורעים לבסוף.
כל דבר היה מחושב אצלו, לא חיפש להחליף את הרהיטים של הבית, כשהכסאות בסלון היו מתפרקות היה מתקנם בעצמו, שואל מלחציים מחבר והיה מדביקם, הוא חסך מפת לחמו הסתפק במועט, חי בפשטות, אבל כל זה בשביל שיוכל לתת לילדים שלו, כדי שיוכלו להקים בתים של תורה.
כששאלוהו בניו 'אבא למה אין לך פלאפון' הוא ענה יש לאמא. (לה קנו הילדים פלאפון כדי לתפוס אותה כשהיא לו בבית) הוא עצמו לא הבין למה צריך פלאפון.
מחלתו
עד סוף חודש תשרי תיפקד רגיל, הלך ללימודים בכולל, השתתף בתפילות בבית הכנסת במהלך כל החגים, פרט לחולשה ושיעולים שתכפוהו יתר על המידה, ולא היה נראה כלל שמחלה קשה עומדת לתוקפו ולהכריעו.
בתחילת חודש מרחשון, נתגלתה אצלו מחלה קשה, אך רבי יוסף המשיך ללמוד במסירות נפש, ואף כאשר כוחותיו אזלו, וכבר לא יכל להמשיך ללמוד גמרא, לא נח אלא החל ללמוד קצת ספרי הלכה וחומש, עד שלא יכל ללמוד בכלל בכוחות עצמו, והיה גורס תהילים בעל פה ומתפלל בעד חולים והיה מזכיר שמותם לברכה.
היה מודה לצוות ולאחיות על כל פעולה שעשו למענו, בכלל כל זמן מחלתו, התכנס בתוך עצמו, וסבל את יסוריו בדומיה, לא הרבה לחקור על מצבו, רק מה ששמע שדיברו או שאמרו לו הוא ידע, רק ציפה והאמין בכל לבו, שהכל מאת ה' יתברך, ובידו לרפואתו ולהחלימו.
פטירתו
השיב נשמתו ליוצרה בקדושה וטהרה לאחר שהזדכך בייסורים וקיבלם באהבה, ביום המר והנמהר יום שני בבוקר בשעה חמש וחצי, ה' בכסליו ה'תשע"ז פרשת ויצא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם, פנה זיוה פנה הדרה.
בשעות הצהריים ליווהו למנוחת עולמים מאות מבני התורה מבני ק"ק תימן, שכניו מכריו ומוקיריו וכל בני משפחתו העניפה, ובראשם גדולי תורה ויראה, אל בית העלמין 'סגולה' בפ"ת, שם נקבר.הספידוהו ראש הכולל הרב יזדי שליט"א, גיסו הרב שלום יצחק הלוי שליט"א ראש מוסדות בית הלוי בירושלים, ידידו הרה"ג רבי אריה נדב שליט"א רבה של שכונת רמת עמידר בר"ג, ובניו הרב אבישי והרב שלום שליט"א.
הותיר אחריו דור ישרים מבורך, בנים ובני בנים תלמידי חכמים מופלגים, מורי הוראה בישראל, אנשי השם, בנו הרב אבישי שליט"א חבר בית ההוראה 'פעולת צדיק', ואת בניו הרב בן ציון שליט"א הרב חיים שליט"א הרב עקיבא שליט"א הרב שלום שליט"א הרב משה שליט"א הרב דוד שליט"א הרב שלמה שליט"א, ובנו הצעיר הרב חיים ישראל מאיר שליט"א הזקוק לרפו"ש במהרה. ואת חתניו הרב שילה צדוק שליט"א רבה של קרית בנימין, והרב אבישי צדוק שליט"א.
יה"ר שיהיה למליץ יושר על רעיתו הצדקנית ועל כל משפחתו ועל כלל ישראל שנזכה לראות במהרה בימנו בביאת גוא"צ ויבולע המות לנצח. אכי"ר.
ת.נ.צ.ב.ה.
