ההיסטוריה שוב חוזרת על עצמה: מפלגת העבודה שוב מצאה את המשיח שינצח את ראש הממשלה. גם מרכז, גם מזרחי וגם חברתי. כמה חבל שהמפלגה הזאת לא לומדת מתקדימי העבר של עצמה / דעה

"הגיע המושיע", "סתם מיהרתם להספיד" – זה רק חלק מהמשפטים שנאמרו השבוע מח"כים ופעילים ממפלגת העבודה. סוף סוף הגיע המשיח רכוב על מפלגת העבודה, והוא ממש עכשיו בדרכו לנצח את ביבי ולהחזיר את השלטון למפלגת העבודה. הכל נראה ורוד, לא? התכנית סדורה. יש לנו איש גם מזרחי, גם חברתי, וגם גבר גבר (קרי: לא מישהו שצריך לתקן את הקול שלו ולא מישהו שימצאו דובי בבית שלו).

אז זהו, שלא.

בהסתכלות לא מעמיקה כבר נראה איך הבועה הזאת עומדת להתפוצץ מאליה. בואו נתחיל עם מה שאנחנו יודעים, ולשאלה היותר גדולה מה אנחנו לא יודעים על אבי גבאי: הוא האדם הכי חברתי בכנסת. כל כך חברתי שלא היה לו בעיה לעבור מ'כולנו' (הליכוד 2. "מתי כבר נתאחד עם ביבי"), ל'עבודה' (מפלגה שלפני שבוז'י נכנס אליה עוד הייתה מפלגת שמאל אופוזיציה לליכוד). אבל איך אומרים? כל ישראל אחים.

עוד פרט שולי. בפעם האחרונה שבדקתי, העבודה הייתה מפלגה סוציאל-דמוקרטית. איך זה משתלב שהמושיע שלה יהיה מנכ"ל בזק? בקפיצה שנתיים לאחור אפשר לראות שהביקורת הגדולה על יעקב פרי בזמנו היתה על היותו נשיא סלקום – מה שהפך אותו לחזיר קפיטליסטי. לא צריך לציין שהביקורת הגיע בעיקר ממפלגת העבודה, אבל כשמדובר בגבאי, מסתבר, חוק ההתיישנות עובד. בכל זאת מדובר בבן אדם שפרש מהמשלה. מה צריך יותר מזה?!

חשוב לציין, כי לפני גבאי ניסו במפלגה המרוסקת למצוא משיח חדש בדמות שר הביטחון לשעבר, משה (בוגי) יעלון. מה שאומר שהפריע להם שמינו שר בטחון לא אחראי, אבל שר ביטחון שקרה למזכיר המדינה אובססיבי ומשיחי? זה דווקא בסדר.

ומה המסקנה מכל זה? הקריאות "הנה הגיע זה שינצח את ביבי" בלי לבדוק במי מדובר, מתנפצות בכל פעם אל מול המציאות. העם אולי בעד להביא את נתניהו, אבל הוא מעוניין באדם עם קורות חיים יותר ממהפכה תקשורתית או מעבר בין מפלגות. זה שפוליטיקאי מזגזג בין מפלגות ומוצא את עצמו יום אחד במפלגת 'העבודה' לא הופך אותו למחליף של רבין, אם כבר המחליף של ברק.