מודה ולא עוזבת: ההסתה השפלה של זהבה גלאון בעקבות הגדלת תקציב הישיבות חשפה פעם נוספת את הצביעות והדו-פרצופיות של מי שרוממות כבוד האדם בגרונה • למרבה הבושה, היא הכירה בטעותה ולמרות זאת לא הסירה את הפוסט החמור והפוגעני • גם התקשורת הכללית הזדעזעה

סערת ההסתה של יו"ר מרץ זהבה גלאון: בפוסט שפרסמה כתבה "הממשלה הולכת לשרוף עוד 52.5 מיליון שקלים מהכסף שלכם על תקציב הישיבות כדי "להתאים את סכום התמיכה למספר התלמידים בישיבות". בכך, יגיע תקציב הישיבות לשיא של כל הזמנים – 1.22 מיליארד שקל".

גלאון הוסיפה כי "אני אפילו לא מצפה ממישהו בממשלה להתנגד. הם כבר התרגלו לסחור במיליארדים כדי לשמור על כסאות עור הצבי שלהם סביב שולחן הממשלה. אבל מפחיד לראות גם את האופוזיציה עסוקים בחישובים קואליציוניים עתידיים מכדי להילחם עבור הכסף הזה."

לדברים המזעזעים הללו צירפה גלאון תמונה ובה המון חרדי שבסופו של דבר גרמה לביקורת רבה עליה
"זהבה, החרדים הם אנשים", כותב לה אהרון בתגובה לתמונה. "לשים תמונה של חרדים אקראיים ש"לוקחים" לנו את הכסף זה מגעיל ואנטישמי ומתאים ליאיר לפיד בגלגול הקודם שלו ולא למי שמתיימרת להיות מנהיגת שמאל".

בתגובה, ענתה לו גלאון כי היא חוזרת בה מהתמונה: "אני מקבלת את הביקורת על התמונה… אתה צודק, התמונה אכן לא משקפת, וזה לא יחזור על עצמו".

בטור תגובה שפירסם העיתונאי נתי טוקר ב TheMarker נכתב בן היתר:
"אילו גלאון הייתה רואה בני אדם מולה, היא הייתה יכולה למשל לזהות שהחוג שאליו משתייכים רוב הנוכחים בתמונה הוא חסידות גור הגדולה. אפשר להתווכח על האדיקות הדתית הרבה של החסידות, אבל באופן פרדוקסלי הם כנראה הקבוצה שנהנית באופן יחסי מהחלק הכי נמוך של תקציב הישיבות. הסיבה היא פשוטה – בחסידות הזו כמעט כולם עובדים ומתפרנסים למשרתם. יש שם קבלנים, בעלי חנויות, אנשי עסקים, מתכנתים, וגם סבלים ואינסטלטורים. בחסידות הזו, בשונה למשל מהחוג הליטאי, אין מנהג להישאר בבית המדרש, אלא להיפך – לנהל חיים חברתיים עשירים, להתפרנס ולחיות חיי רווחה. אבל את גלאון זה בכלל לא מעניין.
"זה פוגעני מאוד. זה מעליב", אומר שמואל (המצולם בתמונה) "זה רחוק מלהיות אמת. זה נראה כאילו אני לוקח חלק מה-50 מיליון שקל. אני אישית לא אראה מזה כסף. אני לא יודע למה היא תפסה אותי כאובייקט פה".

השמאל הליברלי שמייצגת מר"צ אמור להציע קול אחר. לא להיסחף אחר שיח השנאה שמוצף ברשתות החברתיות. לכבד את האדם באשר הוא אדם, כאינדיבידואל ולא כעדר, כאדם בעל זכויות ולא כמצבור של פיקסלים. השימוש הציני הזה בתמונות החרדים, שלחלקם אין שום קשר לתקציב הישיבות, היא פגיעה חמורה בזכויות החרדים לכבוד בסיסי בחברה הישראלית.

גלאון, לפחות הפעם, הוכיחה כי חוט השדרה הערכי שלה גמיש. כאשר זה נוגע לאוכלוסייה החרדית, אפשר להשתמש בשיטות הסתה והכפשה קולקטיביים. אבל היא לא הראשונה. קדמו לה פוליטיקאים אחרים שחשבו שהם יכולים להיבנות משיח של שנאה, בראשם האב טומי לפיד ובנו יאיר. שניהם הבינו, במוקדם או במאוחר, שהציבור הישראלי רוצה תקווה ולא שנאה."