מה בין דעה לאמונה? מדוע השאלות בליל הסדר חשובות מהתשובות? ואיך כל זה בא לידי ביטוי במזמור בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם? בעל המנגן ר' נפתלי קמפה בטור מיוחד על מהותו של ליל הסדר • ויש גם קשר ללהיט החדש שלו

אגדה ידועה היא כי יהודי תמיד עונה בשאלה, תמיד אהבתי אותה. כי למה להרוס ויכוח טוב וללכת לישון אם אפשר להמשיך להתווכח?!

אבל האמת היא (וביננו, אין אגדה או אמרה יהודית שלא בא אחריה ״אבל האמת…שבאמת…״) אז באמת שיש מאחוריה עומק גדול, תשובה מוחלטת תמיד סוגרת את חווית השיח, ויכוח אמיתי אין בו כוונה להגיע להחלטה אלא פשוט לחדד כל אחד את מחשבותיו, מנסחים בצורה אחת וזה לא נשמע מספיק טוב ומנסחים בצורה אחרת וחוזר חלילה עד שהדברים יושבים על הלב, אם הצד השני עדיין לא מסכים… מצוין, ננסח שוב.

דעותינו מתחילות ונגמרות בחוויה, לפעמים דעות מסויימות נשמעות לנו הזויות לגמרי ובכל זאת האדם החושב אותם הוא אדם נבון באופן כללי, יכול להיות שאם נשב ונשמע אותו שוב ושוב ניכנס גם אנחנו לחוויה שהביאה אותו למסקנותיו.

נשחזר רגע את דעותינו שלנו, כל אחד את שלו, מתי הם נוצרו ומתי הם השתנו, אף לא אחת מהם השתנתה בסוף ויכוח יחיד עם מישו. הרבה חוויות שעברו עלינו יצרו אותם, לאט לאט אבל בטוח.

לא מסכימים? מצוין… אולי בפעם הבאה.

אמונה, הלא היא הדעה המורכבת ביותר, יקח הכי הרבה זמן לגבש אותה, בגיל שנתיים אבא לימד אותנו א-ב, בגיל שלוש הוא סחב אותנו עם טלית לחיידר ומשם זה המשיך וממשיך, שחרית מנחה וערבית, שבתות וחגים ושאר תרי״ג חוויות שאמורות לעשות בדיוק את האמור לעיל, לגבש לבסוף דעה כמה שיותר ברורה.

אם מישו מקנטר על מצווה/חוויה אחת ובזה רוצה לערער על הכל הוא לא כופר, הוא טיפש, כי גם אם השיט בכינרת היה מעצבן, הטיול כולו היה נהדר. אז בגלל חוויה אחת קלוקלת הכל לא שווה כלום?

לא בכדי חג הפסח, חג האמונה, כולו שאלות.

עושים דברים משונים כדי שהתינוקות ישאלו, תמיד לא הבנתי את זה, הרי אם הצלחנו שישאלו מה נענה להם? הרי אין באמת תשובה, אבל זה לא חשוב, החשוב הוא שהם ישאלו, שיהיו חלק מהדיון, שיהיו חלק מהחוויה.

הילדים עומדים על הכסא ושרים (בליל הסדר הם כבר צרודים מהחזרות אבל איכשהוא) ״מה נשתנה״, ומה התשובה שעונים להם? התשובה בדרך כלל מיועדת כבר למבוגרים, אבל זה לא מה שחשוב, השאלה היא החשובה, היא יוצרת שרשרת של תהיות שמכניסות בסוף את הילד לחוויה, כל ילד והמתאים לגילו וכמובן גם לילדים המוחבאים בכולנו. החלק הקטן הזה שעדיין תוהה לפעמים.

״בצאת ישראל ממצרים.. הייתה יהודה לקדשו… הים ראה וינוס…״ האירועים שיצרו את אמונתנו, מאז ועד היום, יציאת מצרים- אמונה בהשם, קריעת ים סוף- אמונה במשה עבדו- תורה שבעל פה, וההרים רקדו- הר סיני- מתן תורה.

מה עכשיו? עכשיו שואלים שאלה: ״מה לך הים כי תנוס, ההרים תרקדו כאילים, גבעות כבני צאן?!״

לא שאלנו ״למה״, על ״למה״ יש תשובה ברורה מידי, שאלנו ״מה לך״- מה יוצא לכם מזה, מה אתם מרויחים, ספרו לנו מה הרווח שלכם מהסיפור, כי אמונה היא לא בגלל ש…, היא בגלל שהחיים איתה זו חוויה מסעירה, מלאת רגשות.

ומה האמת?! האמת היא שהחוויה הזו לא יכולה להענות בתשובה מוחלטת, היא רק יכולה להענות בחוויה,

״מלפני אדון חולי ארץ, מלפני אלו-ה יעקב, ההופכי הצור אגם מים, חלמיש למעינו מים״

לא יכולנו שלא, פשוט ראינו מה שקורה והלכנו עם החוויה לאן שאנחנו יכולים.

זה החינוך שלנו לילדים ולעצמנו, אם חשבנו ששחור ולבן זה הכי ברור, גדלנו והתבגרנו והבנו ש״האפור הוא השחור החדש״…

מכאן יצא הלחן והושר השיר. תקוותי שתחוו אותו איתי גם כן.

//www.jdn.co.il/breakingnews/814784

//www.jdn.co.il/video/765994