בתחילה לא האמנתי לסיפורים האלו, אך המציאות חזקה מכל דמיון. יש כזה דבר שהורים מונעים מילדיהם מלהגיע לשידוך כשאחת הסיבות היא הקושי שלהם להיפרד מהילד? גם אני שאלתי בתחילה – האם יתכן שהורים לא יאפשרו לילד שלהם, עצמם ובשרם, לצאת מהבית ולהקים את ביתו?
האם בגלל קושי שלהם הם עוד עלולים לעשות מאמצים כדי שהילד יישאר בבית ולא יתחתן? יש כזו מציאות?
והלא עצם המושג הורים, או אבא או אמא, נותן הרגשה של אהבה לילד, רצון להיטיב אתו, ללוות אותו בכל דרכי החיים… מה גם שמנסיוני, אני מעידה, שלא מדובר במקרה אחד או שניים בשנה אלא יותר… אז מה הולך פה?
ובכן המסוגלות להיפרד לא תמיד מובנת מאליה.
הדרכים להשיג מטרה זו (להשאיר את הילד בבית) רבות ומגוונות. לפעמים גלויות, ברוב המקרים סמויות, ולפעמים ההורה עצמו לא שם לב שזו בעצם מטרתו העמוקה.
עקיפת התור בשידוכים
נתחיל בכך שיש ילד שעוצר את כל השיירה, כי הוא לא בשל כל כך לנישואים, או כי הוא חושש מהם, או כי לא הולך לו והוא צובר דחיות חוזרות מהצד השני. שני ההורים מבינים שבלית ברירה חייבים למצוא דרך לדלג עליו בינתיים, ולהמשיך עם הילד הבא, כדי שלא יווצר כאן פקק בלתי עביר. ואז אחד מהם לדוגמא אבא, אומר בתוקף "לא, אצלנו לא ידלג מישהו על מישהו." ואז כולם (המשפחה מסביב, ידידים, הרב וכו') מתחילים לדבר על ליבו שלפעמים זה המצב. שאין ברירה. אבל אבא, עומד בשלו בכל תוקף, "הכל נכון אצל אחרים, לא אצלנו" התוצאה: הילד הזה תקוע וכך גם כל אלו שאחריו. הרווח להורה (שלא יודה בזה שהוא מרגיש הקלה): הילדים נשארים בבית ולא מתחתנים. יתכן שיש כאן משהו אחר, אך אולי זו יכולה להיות הסיבה.
הנה עוד דרך. בברורים.
אמא מבררת על בחור בשביל הבת. הברורים מעמיקים מאד. אין אבן שהיא לא מרימה בדרך לגלות משהו על הצד השני. התוצאה: משהו התגלה. השידוך ירד, ואמא אומרת, מה לעשות, זה לא מתאים. ואם אומרים לה, את מבררת יותר מדי, היא עונה, מה זאת אומרת, מדובר בילדה שלי? לא אתן אותה בלי לדעת הכל הכל עליהם… היתכן שהדבר נעשה בלי כוונה כדי להשאיר את הילדה בבית? אולי…
3)ובעניין הכסף,
ההורים הופכים את הילד (או הילדה) למשהו-משהו. להם עצמם אין פרוטה אפילו בשביל נעליים, אך עבור הילד הם דורשים סכום אגדי. שאלתי פעם אמא אחת שמאד התמקחה על משהו שהיה חשוב לה, למה היא כל כך מתווכחת על כל גרוש. היא ענתה, כי אנחנו בקשיים גדולים ופשוט אין לי. ואז נזכרתי שיום קודם היא אמרה שהיא דורשת הון בשביל לחתן את האוצר שלה, ופתאום תולעת התחילה ללחוש לי שאולי היא פשוט מתקשה לתת את הילד שלה לאחרים. נכון, אולי היא דורשת הרבה כי אין להם ברירה, אבל, האם יתכן שהמטרה הסמויה שלה היא להשאיר אותו בבית כי היא מתקשה להיפרד ממנו? או שכן או שלא.
שלושת הדוגמאות שנתתי, יכולות להתפרש כך או אחרת. לפעמים אנו פועלים א' ומתכוונים ב', ולכל דבר יכולות להיות סיבות רבות, אך כשמשהו תקוע ונשאר כך בלי יכולת לצאת מהפלונטר, אולי כדאי לשקול גם את הסיבה הזו.
הכותבת, הניה גולדברג, פסיכותרפיסטית לענייני משפחה ושידוכים, אישי קבוצתי והרצאות, בנות הורים זוגות. 026424049 [email protected]
יותר גרוע זה ההורים שנותנים לילד להתחתן אך לא מוכנים לשחרר אותו, ואז לא רק הוא סובל אלא גם הבן זוג.
בשביל לא לסבול מחיבור יתר, כדאי לעבור תהליך שבו הגבולות נבדקים והזוג לומד לתפקד בצורה נכונה מול חיבור היתר של ההורים. בהצלחה.
אני לא מבין. מה את רוצה להגיד שהצעירים צריכים לקחת את גורלם לידים?
ח"ו. כמובן שההורים הם המילה האחרונה בשידוכים אבל לפעמים צריך לבקש מאיזה שהוא אישיות סמכותית להתערב ולהשפיע על ההורים.
נכון ואמיתי כל מילה. ראיתי לא מעט מקרים דומים ועיני כלו. השאלה היא האם נכון הוא להסתכסך עם ההורים בעקבות ניסיונות להשפיע עליהם. וראינו גם כאלה.
אני ממש לא חושבת שההורים הם המילה האחרונה בשידוכים."הילדים" כבר גדלים ובסופו של דבר הם אלה שמקימים את הבית והם אלו שחיים יחדיו ולכן זו בחירה שלהם.ההורים צריכים ללמוד לשחרר ולתת להם לעשות את הבחירה שלהם.וזה שמפילים שידוך על כסף לדעתי זה שטויות וחמדנות.כל הורה נותן את מה שיכול,עושים את ההשתדלות ולא עלינו המלאכה לגמור.הקב"ה כבר שולח.
אוי לנו אם הילדים יעשו כרצון עיניהם זה היה טוב בזמן שאול המלך וד"ל. דבר שני לא מאמין שאי מי מסכים לסבול כל חייו בגלל החלטה שגויה אחת של בחור בגיל העשרים שבמקרה היה הוא עצמו . אין מה לעשות להורים יש יותר נסיון יותר אחריות יותר שימת לב לכל מיני דברים הם פחות מתרגשים משטויות וכו וכו .
גרועים יותר הם אותם הורים שמחתנים אך לא משחררים מבפנים (והם לא יודו בזה) וגורמים לזוג המון מתח ובעיות בשלום בית.
איזה טפשות.
הורים! תלמדו לשחרר! למענכם ולמען ילדכם! ותעניקו לשני הצדדים חיים רגועים ושמחים ולא מלאי מתחים!!!
צודק! אבל אין מה להתחנן להורים כאלה ! צריך פשוט לתת כח לזוג הצעיר לצפצף צפצוף אחד ענק על ההורים אפילו במחיר של הגירה למקום הרחק מאפם של ההורים
ומה עם "כבד את אביך ואת אמך"????
ועוד "למען יאריכון ימיך"!
גם אם לא מקשיבים להורים, הכל צריך להעשות בנועם ובמכובדות, כבנים להורים, אנו מתחתם והם מעלינו.