לא ל"עצמאות" כזו פיללנו / מבט תורני טהור לשעה ולדורות

69 שנים לאחר קום המדינה, מתברר גם לאחורי הספקנים עד כמה צדקו גדולי הדורות זצוק"ל ויבדלחט"א בהסתייגות שהביעו ממנה. בפנים: מאמרו היסודי של הגאון רבי יחזאל סרנא זצוק"ל שהולך והופך לאקטואלי משנה לשנה. לקרוא, להבין ולהפנים

כתבות נוספות בנושא:

האדמו''ר מסקולען ירושלים במעונו של גאב"ד ירושלים
שמחת הנישואין לבן רב קהל חסידים טבריה ובת אב"ד מאקווא נתניה
דוכן העיתונים • כל שערי השבועונים על המסך שלכם
החל מחזור 23 לעידוד כתיבת חידו"ת שע"י ממלכת התורה 'וכתבתם'

בתקופות האחרונות עוברת על אומות העולם רוח סערה של "עצמאות", שהם רואים בחירותם ובהיותם "עצמאים" את כל האושר של האומה וגם "ישראל" בתוכם, אולם כמה רחוקים על ידי מחשבה זו בני אברהם יצחק ויעקב מצור מחצבתם, מהאבות הקדושים, אלה השואפים ל"עצמאות" כתכלית – ויש גם טובים החושבים כן – שאינם יודעים כי על ידי זה הם שוכחים את העיקר וזוכרים רק את הטפל, כי הלא "לא ככל הגויים בית ישראל" והרי אומות העולם, העמידו כל רוחם על חומרם, וגם ישנן אומות גדולות שהם כופרים ברוח לגמרי, ואין להם בעולמם אלא מה שעיניהם עיני בשר ודם רואות, וידיהם ממששות, והם וחמוריהם אוכלים באבוס אחד.

וגם אלה מן העמים שהם בני תרבות ודת, גם הם אין תרבותם ודתם עצמיותם, ואין להם מושג כלל מה זה "כי הם חיינו ואורך ימינו" שהתורה העמידה כצו מוחלט לחיות על פיו ולקיים "ובהם נהגה יומם ולילה", אלא כעניני רוח לענות בהם, בשעות שאין הענין בענייני רוח מפריע לעניני הגוף, ואין תרבותם ודתם תורת חיים בשבילם, אלא אך ורק להשקיט בה את סערת רוחם שלא תציק להם ולא תפריע להם במילוי תאוותיהם, ושמשחק "הגולף" העולה על כל דאגותיהם הרוחניות לא יופרע ויתקיים כרצונם, ואמנם לאומות ועמים כאלה, שהם כולם ברשות גופם והוא שולט עליהם, ומילוי צרכיו היא המגמה וסוף תכליתם בעולם, וכל העניינים הרוחניים הם רק צבעים וגוונים לקשט בהם את גופם בקישוטי פאר כדי שיתענגו גם על הרוח, ותהיה סעודתם שלמה, שלא תחסר כל בה, להם נאה ויאה לשאוף אל "העצמאות", לשחרר את הגוף מכל שעבוד ועבדות, למען יוכל למלא את תפקידו בהשגת התאוות בלי הפרעה ושטן על דרכו, ובעלי הגוף יהיו שבעים ומדושני עונג.

גם אלה מישראל שהתערבו בגויים והתחנכו על חינוכם, שהרוח תהיה רק כסרח העודף, ועיקר העיקרים יהיה התעמלות וחיזוק השרירים, עד שעשו מזה "קולט" שלם, והם עולים ויורדים בו, ומודדים בו את ערכם, כאילו היה זה קנין נפשי נעלה, הרי הם כבר ברוחם ככל הגויים, ולכן אין פלא שהם ככל הגויים ושאיפתם כמותם.

אבל הפלא הוא, על אלה מישראל שהם מחזיקים בתורה ובמצוות, וגם עליהם עובר רוח עועים הלזה, וגם אלה רוקדים את הרקידה מול העגל הזה, האם גם הם סוברים שעצמאות הגוף עצמאות תקרא וחירות הגוף חירות היא? הלא עליהם לדעת מה היא עצמאות ומה היא חירות, והיה להם ללמוד מן התורה וכפי שלמדונו רבותינו הקדמונים ז"ל, שאמנם העצמאות והחירות הוא דבר נעלה ביותר, וכי חירות היא מעלה נפשית עליונה והפסגה שלה היא חתימת כל הברכות כולן, שיתקיימו לעתיד לבוא, ופירושה הוא להיות מרכבה לשכינה לגמרי ולא מרכבה לשום סטרא אחרא חלילה, ושיהיה לבו ברשותו ולא הוא ברשות לבו, כלומר, עבד לד' יתברך ולא עבד לשפלותו.

כן הוא ביחיד, וכן הוא גם בציבור ומדינה, כי מונח העצמאות למדינה הוא מוטעה, אם מניחים אותו רק על הכוח והיכולת הגופנית או ה"טריטוריאלית" בשטח ה"גיאוגרפי". כי סוף סוף הלא איזו היא מדינה קטנה בעולם, שתוכל להשלות את עצמה שהיא יכולה להיות "עצמאית" בכוחה ועוצם ידה, בזמן שהיא יודעת היטב שכל כוחה ועוצמתה יעופו ויתגלגלו כעלה נדף ברוח אפה של כל מעצמה גדולה שהיא, ובעל כורחה היא תלויה בחסד לאומים חטאת, או בחסד חבר לאומים, שכמנין האומות הוא גודל ועובי החטאת, וכעבות העגלה חטאם, והיא תלויה בצביעותם ושקרם של העמים שעצמיותם הוא "אשר פיהם דבר שוא".

ואכן יש לנו ללמוד מן "ההיסטוריה" הארוכה שלנו, מתי היתה לנו עצמאות אמיתית, בשעה שהמלכים שלנו ישבו על כסא ד' כבימי מלכות שלמה, מפני שהמלך והעם הלכו בדרך ד', שאז ראו עמי הארץ כי שם ד' נקרא על ישראל ויראו מהם, ובאו ממרחקים לראות בכבודם של ישראל והובילו שי להם למצוא חן בעיניהם, וכתיב בהם "ותשקוט הארץ", או בימים שהמלכים סרו מדרך ד' והטעו גם את העם, שאז כבר סר צלו של מקום מעליהם, וחפשו להם משענת קנה רצוץ מהאומות אשר סביבותיהם ואז לא שקטה הארץ כלל וכלל, אלא היתה מלאה סכסוכים ומריבות מבפנים, ומלחמות מהצרים הצוררים מבחוץ. והאם יעלה בדעתו של מאמין בד', שנבנה מדינה על חולות וסופות סערה, שמציגים אותה ערומה ומפשיטים ממנה את כל לבושיה הרוחניים כפי מושגי התורה ומלבישים אותה לבושי זרים, מורידים את עדי התורה מעליה, ובמקום העדי מקשטים אותה בנזמי זהב שבאף הגויים, ומעלים חרון אף ד' חלילה. האם בדרך זו נזכה שהקב"ה יפרוש סוכת שלומו עלינו, ובצלו נחיה.

ואף אם נניח שיש איזו תועלת ב"עצמאות" לפי מושגם ומחשבתם העקומה של בעלי "היו נהיה ככל הגויים", על ידי כך שיוצאת מזה איזה תועלת לכבוד ישראל באומות, אם כי כלפי פנים אין עצמאות לשומרי התורה ומצוות, ובמקום הגזירות של אוה"ע שגזרו על ישראל שעמנו בכל גלותו התאבק עמהם, וכל גלות וגלות וגזירותיו, נאבקים באותו המאבק גם שלומי אמוני ישראל בארה"ק שלנו, שזכינו בה לעצמאות של כל הגויים, וביחס לזה ודאי שאין לקרוא זה "עצמאות", כי אין שלומי אמוני ישראל עצמאים כלל וכלל במדינתם הם, (ואם העניקו בחסדם חינוך "עצמאי", שאמנם יש להכיר לממשלה טובה מרובה על כך, אבל הקרובים אל המערכה זו יודעים עד כמה מופלית עצמאות זו מהעצמאים הממלכתיים באמת), מ"מ כלפי הגויים שהם יודעים רק מעצמאות גויית (ואדרבא גם הטובים שבהם, נפחדו ונרעדו כשהגיע לאזנם חשש, שארץ הקודש רוצה להיות ארץ קדושה, ולחיות על פי התורה כאשר צווה ד' בתורתו, וקוראים לזה "תיאוקרטי'" וצווחו על זה צווחה גדולה, כי היש סכנה גדולה מזו?) ולהם הלא העצמאות שלנו, גם כדמותה וכצלמה כמו שהיא, גם כן לכבוד יחשב, והאומות יכבדו אותנו.

אבל גם אם נניח כן, הלא יש לשאול, האם יגילו וישמחו בנים נאמנים לאבותיהם על חירותם ופדות נפשם שזכו, בשעה שרואים את אמם החביבה לכם כנפשם, שידיה כבולות באזיקים, והיא יושבת כשבויה ושפחתה תירש אותה, והאם יהיו הם מדושני עונג, בשעה שרואים את אמם כשהיא בזויה מכבודה והיא יושבת וראשה חפוי, והלא ודאי שכל בן נאמן לאמו מר יבכה ויתן את קולו, וקולו יתערב עם הבת קול היוצאת מהר חורב וצווחת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, ומסופקני אם אפילו בנים חורגים יוכלו להיות שלווים ושקטים ושמחים, כשהם רואים בצרת נפשה של אמם חורגתם.

והאם לא כך הוא מצבה של האם – התורה שלנו, האם אין נאבקים בכל מיני דרכים ותחבולות להעביר על דת את בניה, שהיו נאמנים לה ושמרו מצוותיה בכל דקדוקיה ופרטיה, והלא ידוע לכל, איך "מכשירים" את הבנים, עוד  קודם בואם לארצנו הקדושה, ואיך מכריחים וכופים את האבות, בכל מיני אונס של פיתויים וכפיות אחרי בואם לארץ, ואמנו בארצנו הקדושה, שכאן הוא מקומה ולא בגלות "שאין תורה כתורת ארץ ישראל", היא אבלה – מבלי בניה, ומה הוא מצב החוקים בארצנו הקדושה, ביחס לשמירת התורה והמצוות, הלא יודעים אנו כולנו כמה ארוך הוא המאבק, גם על יסודות התורה ועיקריה, שכל המחללם אובד את זכותו להיות מוכתר בכתר ישראל (אף כי ישראל הוא, להיות נענש על עבירות שהוא עובר, גם על הקלות ביותר) ודינו כגוי, פתו פת עכו"ם ויינו יין נסך, והוא המחלל שבת בפרהסיא, ואף שחילול שבת גם בצנעא הוא מהעבירות החמורות ביותר, בכל זאת גם הנאבקים אינם מעיזים כלל לדרוש שבארצנו הקדושה לא יחללו שבת בכלל, ובדין הוא לדרוש מהם כן לא אך בשביל עוונם, אלא בשביל סכנת הציבור, שהרי מקושש אחד שהיה במדבר ובמלאכה אחת בשבת אחת, בין דור של ששים רבוא גברי שהמספר הכולל עולה למליונים, גרם לעכב את הגאולה, וכמו שאחז"ל: אילמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין (שבת קיח) והמקושש שחילל את השבת, הוא גרם ששמרו ישראל רק שבת אחת, וזה עיכב את הגאולה של אחרית הימים, שהיו זוכים לה מיד, ואם כן המחלל שבת גם בצנעא לא רק לנפשו הוא עושה רעה, אלא הוא עוכר ישראל, ומונע מהם טובה מרובה, וודאי שעל הצבור למחות גם ביד היחיד שלא יחלל את השבת, ואעפ"כ אין מי שיעיז לטעון ולמחות נגד זה, וכל המאבק הוא רק על חילול שבת בפרהסיא. ובנידון זה בתחלת יסוד המדינה נעשה עוול הצועק לשמים, כי הנהיגו מנהג של "סטטוס קוו", ובעיר ואם בישראל, על עשרות אלפים של שלומי אמוני ישראל, כיון שחיללו בה את השבת בפרהסיא גם בתחבורה, בזמן שלטון הגויים, נחתך דינה שתשאר כך גם במדינה ה"עצמאית", כי על כן יש סטטוס קוו בעולם, וכאילו ענין שבת הוא ענין פוליטי, שהוא ענין למשא ומתן של מפלגות, וההסכם המפלגתי קובע את הענינים. הלא בושה וחרפה היא, וכאב צורב את לב כל מי שמאמין בד' ודוגל בדגל ישראל.

וכמה מאבקים היו על חוק לגרש את השקץ משוקץ מארצנו הקדושה, שגועל נפש הוא לכל אנין הדעת להזכיר אפילו את שמו, כמה כרכורים כרכרו הממשלה ו"המחוקקים" שלנו, לא לחוקקו כחוק כללי וקבוע לכל ארצנו הקדושה, והלכו בכל מני דרכים עקלקלות לחוקק חוק כזה שלא יעמוד גם בפני בקורת של בית דינם, עד שסוף סוף הוציאו זה מרשות הרבים, שהוא מחוקק למדינה כולה, והכניסו אותו לרשויות היחידים, במחשבת זדון ששם יסדרו אותו כרצונם, וכרצון רוב הממשלה, אבל בס"ד לא נתקיימה מחשבתם הזדונית, והעיירות האמהות בישראל, העבירו בס"ד את החוק בכל תוקפו (שגם אחרי זה עוד צריך רחמים מרובים לאופן ביצועו, שכידוע רב הוא המרחק מאוד בין הלכה למעשה) והכדור הזה חזר לממשלה בטענה שעוד צריך אישור, וכאן באה הנקמה הנוקמת בהעיירות, שהעיזו לעשות מעשה רב כזה במדינתנו העצמאית ודמוקרטית, ויש חשש גדול ששוב יהיה צורך להתחיל מאלף, והדבר נמשך שנים רבות, ומי יודעת אם עוד לא ימשך וימשך, כי על כן "עצמאים" אנחנו והחוקים בידינו הם, וכבר עומדים על המשמר בעלי ה"משמר", שיהיו חקקי און.

WhatsApp Image 2017-05-02 at 14.09.19

ולבסוף, אחרון אחרון החמור ביותר, דבר נורא ואיום שנפל בארצנו, מה שרק "העצמאות" היא הגורם לכך, כי גם בזמן שהיינו ישובים על ארצנו, וגם בכל מקום גלויותינו, לא עלה על דעת מי שהוא, לעקור את התורה עצמה, כלומר ספר התורה, ולגזור אותה לגזרים, כי גם הצדוקים והקראים לא חתרו אל חוקי הגויים, אלא שגזרו את התורה לשניים, והפרידו ממנה את התורה שבע"פ וממילא יצאו חוקי התורה מסולפים ומסורסים (אגב גם בנידון זה של הקראים הפכה מדינתנו ה"עצמאית", את הקערה על פיה, ובמקום שבכל דורותינו נלחמו הגאונים ורבותינו הראשונים בחרוף נפש להרחיקם ולהבדילם מישראל, להחרימם ולנדותם כדי שנטע זר זה לא יחריב חלילה את כרם בית ישראל, באם בארצנו אנשים העומדים בראש המדינה שגם בעיני עצמם הם כחגבים לעומת גדולי הדורות שנלחמו בהם, והם באים ומקבלים אותם בזרועות פתוחות ומקרבים אותם בכל מיני התקרבות ומשיבים להם גמול על שעשו את מלאכתם, לקרוע את התורה ויחלקוה כלגיונות הגויים הארורים שכחי א-לקים). וגם בגלותנו הארוכה הלא כל המאבק בגלות עם השלטונות היה רק על קיום התורה ושמירת מצוותיה, שלא יגזרו גזרה על כך, כמו שגזרו על המילה ועל השבת ועל העסק בתורה, וכיוצא, אבל לחדש תורה אחרת, ולחוקק חוקי ערכאות בישראל הלא לא היתה היכולת לכך כלל, ולא נפל דבר זה רק בארצנו הקדושה, ששפחה תירש גבירתה, ממש, והעמידו את התורה בקרן זוית של ארון הקודש, ובמקומה לקבוע בישראל חקקי און של ערכאות, וחכמי ה"משפט" ישבו על מדוכה זו ימים שונים עד שהספיק בידם לעשות דייסא של "משפטים", מכל הגויים שבעולם לרבות מדינות בני תרבות כ"מצרים", והוטנטוטים אחרים, וכל זה יהיה לחוק בישראל, והתורה הקדושה החזירוה לסיני (שזה לא כבר נלחמנו על ההר בחרוף נפש, כנראה כדי שתשב שם בכבודה של  ישראל).

והערכאות שלנו רעתם רבה מערכאות של עכו"ם, כי העכו"ם בערכאותיהם עושים דבר טוב ומקיימים בזה את מצות הדינים שנצטוו עליה בני נח (שלפי דעת כמה ראשונים ז"ל יוצאים גם בחוקים שבדו מלבם), ורק אם אחד מישראל הולך להשפט לפניהם "הוא רשע וכאילו חרף וגדף והרים יד בתורת משה רבינו", (רמב"ם פכ"ו מהל' סנהדרין הל' ז'), אבל כשאנו חוקקים חוקי ערכאות הרי החוקקים הם הם המרימים יד בתורת משה רבינו, והם המושיבים את התורה כאבלה וכבזויה והם עוקרים עצמם בזה ממחצב התורה, ומשתילים את עצמם בשתילי הגויים וחוקיהם.

ואסון זה שקרה לישראל הוא רק אסון ה"עצמאות", כי רק העצמאות היא הנותנת כח להזדים שיעשו "חיל" זה, והיא גרמה לישראל עם סגולה, שזו היא סגולתם, ועל זה נאמר "מי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים וגו'", לעשותה לאומה שפלה ככל האומות שבמקום שיאמרו הגויים: "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה" וגו', וישתדלו לחקות אחרי חוקי ישראל (שאמנם כמה מחוקיהם הטובים נתגנבו להם מהתורה הקדושה, כידוע, או ע"י מי מבניה שעזרו להם בה"קודקסים" שלהם) ובמקום לשבח את ישראל בחכמתו, יאמרו רק עם טפש הגוי הזה שיש לו תורה כזו שכל העמים משתעשעים על התנ"ך ומפארים אותו, והוא עם ישראל בעל התנ"ך מלחך פנכא מתחת שלחנות של גויים, גם השפלים ביותר, כמו מצרים "המתורבתת" האוהבת אותנו אהבה רבה עד לחנק שונאיהם של ישראל, ומה גדול הוא הצער, שלא אך הזדים הם השופטים, אלא שגם שלומי אמוני ישראל יושבים על כסאות למשפט הערכאות, ואני מתאר לעצמי מה יכאב לבם על כך, שהם מוכרחים מתוך מועקת מצבם, לעשות שקר בנפשם ולשפוט משפטים שהם זרים לרוח התורה שהם מוקירים ומחבבים אותה.

וכבר הגענו למדת אדישות כזו, שגם העתונים הדתיים והחרדים מלאים מתאורי המשפטים האלה, ואין איש שם על לב שכל מודעה ותאור כזה הוא סטירת לחי לתורתנו הקדושה ושומריה.

אמנם הניחה הממשלה קרן זוית גם למשפט התורה, והוא בעניני אישות, כי למרות אי רצונם כמובן גם בזה, הם כנראה רואים הכרח בדבר, לא משום כבוד התורה, אלא מפני טובת ה"מדינה", כי יודעים הם כי אם יעשו גם הצעד הזה, יבתרו בזה את האומה לשני עמים נפרדים, עם השומר על קדושתו וטהרת משפחתו ויחוסו, ואזרחי מדינה השומרים רק על אזרחותם, ולא איכפת להם אם יבלבלו את יחוסם, ובילדי נכרים ישפיקו, ודבר זה ברור גם להחילונים שלא תהיה אחרית טובה להמדינה, אם ילכו בדרך עקלתון זו, ולפיכך וויתרו על חילוניותם, והניחו בזה מקום לחוקי התורה.

אבל כמה עלובה היא עיסה זו וגם מתנה זו לא בעין יפה ניתנה, וכבר גם השם, "בית דין רבני", יעיד על הערכתם, לא בית דין לישראל, והבית דין בהא הידיעה, אלא כמדור במערכת הערכאות להבדיל, וכך נהגו גם הקראים לקרוא לישראל ההולכים בתורת ד' רבניים, כלומר כמו שהיה זה ענינם הפרטי של רבנים וכת בישראל, והם העם, כי על כן הלא קראים הם יחסנים, כן גם מנהג החילונים עם עם התורה, כאילו היו הם העיקר ועם התורה הוא השארית, שיש הכרח לטפל בהם, ואף כי גם החילונים עצמם, עורכי דיניהם ושופטיהם, בעל כורחם יענו בשבחם של דייני ישראל, על נאמנותם וחכמתם, בכל זאת כל דאגתם של אלה שהדבר מסור בידם היא איך להצר את צעדיהם ולגרוע מכבודם, וכמה מבוזה הבית דין בעיניהם, שהחוק הגויי של בזיון בית המשפט שירשו מחוקי ה"מנדט", חל רק על הערכאות ולא על בית דין התורה, וכל נבל הבא לחרף ולגדף מערכות א-לוקים חיים, ולבזות את דייני התורה ואפילו לירוק בפניהם אין עליו ליתן את דינו, והדיין אם הוא רוצה יכול לתבוע אותו לערכאות ככל הדיוט בשוק, אבל איזה דיין ירים יד בתורת משה רבינו וילך לערכאות לתבוע עלבונו, וכמה גדולה ורבה היא ההפליה בין דין לדין וכוח השיפוט שלהם,  ובין מצב דייני ישראל לבין מצב שופטי הערכאות, והדיינים מרגישים בעלבונם על כל צעד ושעל, אבל מי יוכל לדון עם התקיף, ולכן הם נוהגים כנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים, אבל הלא אין זה ענין רק של כבוד הרב שאם מחל על כבודו כבודו מחול, אלא זהו ענין של כבוד התורה כולה, וכבוד השי"ת וישראל, וארץ ישראל, ומי הוא הרשאי למחול על כבודם.

ואכן החובה להגיד שאמנם לא נכון הדבר שכולנו מחשים ומקבלים את הדין, שהוא עקירת הדין ועלבון התורה בישראל, ומן הדין היה למחות בכל תוקף, עד כמה שידינו מגעת, על ההנהגה הגויית עם דייני ישראל הגדולים והכשרים, ולהרים קול צווחה כהבת קול בסגנון אחר, אוי לה לממשלה מעלבונה של תורה! (אגב, נראה כי הדין נפסק בשו"ע חו"מ סי' כ"ו ס"ב, כי זה שמסרב ללכת להשפט לפני דייני ישראל, רשאים הדיינים להוציא עליו סירוב והבע"ד רשאי ללכת לפני ערכאות, אין הדברים אמורים אלא בערכאות של עכו"ם, שעצם הערכאות כלפי הגויים הם כשרים, והם מקיימים בזה מצות הדינים שנצטוו בני נח, וכמו שנתבאר לעיל, אלא  שלישראל אסור להלוך ולהשפט בדיניהם, והתירו חכמים לעשות כן כדי להציל עשוק מיד עושקו, להציל את ממונו גם ע"י עכו"ם, משא"כ ערכאות של ישראל, שעצם הערכאות הוא הרמת יד בתורת משה רבינו, ומי שהולך לדון בפניהם נעשה שותף להרמת יד בתורת משה רבינו, מסתברא דבזה לא חל ההיתר הנ"ל, ואף במקום פסידא אין רשות לבע"ד ללכת לערכאותיהם, ויש רק עצה ללכת לערכאות של עכו"ם, כמו לפני ה"קאדי" וכיוצא, אבל גם זה חילול ד', כלפי הגויים שאינם מבחינים בין משפט למשפט, והם רואים שעוזבים את משפטי ישראל והולכים לפניהם, והדבר צ"ע לדינא, וקשה מאוד למצוא פתרון לזה, כי אין זכר לשאלה זו בשום מקום, אפילו כהלכתא למשיחא, כי למי עלה על הדעת שיהיה במציאות ענין כזה, שלא היה ולא נברא מעולם, ולא היתה יכולה להבראות אלא במדינה של "עצמאות").

וכל כך נתמלא אויר ארצנו שהוא "חיי נשמות", חילוניות וחיי הגוף והגויה, עד שצעירינו המלומדים והמשכילים מתחנכים ומשתלמים רק על רוח עועים זו, וזוהי השכלתם וחכמתם, חכמת הגויים במקום חכמת ישראל. וארצנו הקדושה שתעודתה היא להיות לאור עולם לכל העמים, היא מקבלת אורה לא אך מהגויים הנאורים אלא גם מהשפלים והחשוכים שבהם, אוי לאותה בושה ואוי לאותה כלימה, ובמקום להיות כשמש להאיר לעולם כולו ולדרים עליה, נהפכה ללבנה שמיעטה את עצמה עד לאפס, וכל אורה היא מקבלת מהעמים שהם כשמש בעיני הטועים ובמקום להיות מאירים באור ישראל הזורח מתורתנו הקדושה, הם כמורדים בהאור הזה, וכופפים את קומתם וסוגדים לאליל השמש של האומות.

והגענו למידה זו, שגם שלומי אמוני ישראל נגרפים בזרם החילוניות, ובמסווה של מילים נבובות כ"מציאות הארצי-ישראלית" או "ההווי הארצי-ישראלי", עוברים על דעתם דעת התורה, והולכים ונגררים אחרי המקולקלים ומשנים את דרכיהם לא לפי הדרכים הטובים והמתוקנים שהתנהגו בהם בהיותם בגלות, והאמתלא בפיהם ארץ ישראל שאני, ואמנם באמת ארץ ישראל שאני ושאני, אבל במובן ההפוך מזה, כי על החרדיות שבחו"ל צריך להוסיף בארץ ישראל, תוספת מרובה על העיקר, להגביר חילים לתורה ולשמירתה בתכלית הזהירות והשמירה, ולחפש דרכים אף להחמיר ולא להקל כלל וכלל, כי אין קלות להיושבים בחצרות ד', וכל ארצנו הקדושה כולה כמשכן ד' היא, כי ד' א-לוקינו דורש אותה תמיד ועיני ד' א-לוקינו בה מראשית השנה ועד אחרית השנה, ולכן אם אולי היה עוד מקום להקל בחו"ל במה שהוא אין מקום לזה בארצנו הקדושה, וזו היא המציאות הארצי-ישראלית האמיתית, לא להקל אלא להחמיר, ולעלות מעלה מעלה תמיד.

ואשר על כן, עם כל רצוננו לגיל ולשמוח יחד, אין אנו יכולים לשמוח אל גיל ה"עצמאות" כעמים, יחד עם הזונים מעל א-לוקיהם, כי לא כאלה חלק יעקב, ובקשתנו שטוחה, אנא אחינו התנערו מאבק הגלות, קוממו את ראשכם, וחתרו לעלות אל ה"קוממיות" שנתברכו בה ישראל, ואל נא תהיו שפלים ונכנעים וכפופי קומה מלפני חכמת העמים, התקרבו נא לתורתנו הקדושה ורוחה הטהור והכביר, ואז נשמחה ונגילה יחד ונשירה לד' את השיר המרומם בזמרה ובריקוד: ברוך א-לוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו. ואז יהיה ד' עמנו.

פורסם בעיתון יתד נאמן

הכתבות המעניינות ביותר

רבבות במעמד סיום המחזור השני של 'הדף היומי בהלכה' של 'דרשו' בארנה • שידור חי
המתווה שהוצג לגנץ: אביתר תמורת חומש; בימין תוקפים - "הסכמים יש לכבד"
מעמד 'כבוד חכמים ינחלו' לאברכי כולל להוראה ויז'ניץ עפולה
הפיצוץ בחתונה: מתקן קונפטי ששולבו בו זיקוקים הביא לפציעתם של הצעירים
המקובל רבי ציון בוארון ערך תפילת שובבי"ם בכולל "זוהר השלום" באשדוד
האדמו"ר מנדבורנה ירושלים במעמד פתיחת הכולל בבית מדרשו בבני ברק
שלג כבד מכסה שוב את החרמון; 20 ס"מ נוספו במפלס התחתון • צפו
הרמב"ם היומי • ספר קרבנות הלכות תמורה פרק ד' • צפו
הפינה היומית: שתי דקות על כיבוד הורים עם הרב אהרן רוט • צפו
עִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הַגֶּפֶן • שמחת התנאים לנכדת האדמו"ר מוואסלוי
המאמץ הדיפלומטי: מקרון נפגש תוך 36 שעות עם פוטין, זלנסקי ושולץ
רוסיה תפתח בתרגיל ענק בבלארוס; ארה"ב שולחת אלפי חיילים • צפו
דינר לטובת ישיבת באבוב בני ציון • גלריה
השיעור היומי: הרב דוד חבושה • צפו
וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי • כותרות העיתונים – ט' באדר א' ה'תשפ"ב
גדולי תורה ורבני עולם התשובה באו לאחל מזל טוב בחתונת בת הרב יגאל כהן • גלריה
פריצת דרך בהפקת אנרגיה: כור גרעיני ניסיוני בבריטניה שבר שיאים
תיעוד: האדמו"ר מסאדיגורה ירושלים בציון הרשב"י במירון
0 0 הצבעות
דירוג הכתבה
1 תגובה
ישנות
חדשות המדורגות ביותר
Inline Feedbacks
הצגת כל התגובות

חזק! ומחזק

מה ברצונך לחפש?

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו

Hide picture